בנין ציון/ב/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון ב יא

סימן יא

ב"ה אלטאנא יום ד' כ' א"ש תר"ל.

להרה"ג וכו' מו"ה אברהם אבא יעקב סאנדראוויץ נ"י הגאב"ד דק"ק פריראשלע יע"א.

על דבר שאלתו דמר אודות אשה אחת שהיא לערך בת ארבעים וחמשה שנה חדל להיות לה אורח כנשים ופסקה וסתה ועכשיו אירע לה מקרה שבליל תשמיש מצאה דם על הסדין ועל חלוק שלה וספרה לה שבעה נקיים וטבלה ושמשה ובדקה ומצאה דם על הסדין ועל חלוק שלה ושוב ספרה לה ז' נקיים וטבלה ושמשה ושוב מצאה דם על הסדין ועל חלוק שלה והאשה הזאת באה לפניו במר נפשה לשאול מה דינה:

הנה לא נעלם ממעכ"ת נ"י מה שמבואר בגמ' וביו"ד (סי' קפ"ז) שהרואת ג' פעמים מחמת תשמיש נאסרה על בעלה רק שיצא לידון בדבר החדש שבזקנה שנסתלקו דמיה אין דין זה שרואת ג' פעמים מחמת תשמיש דנאסרה על בעלה וטעמו דלפי המבואר (בסי' קפ"ד) שדין שצריך לפרוש מאשתו סמוך לוסתה לא נאמר רק בגדולה אבל בזקנה שנסתלקו דמיה אין צריך לפרוש סמוך לוסתה כל זמן שלא קבעתו ג' פעמים וידוע שמה שאשה הרואת ג' פעמים מחמת תשמיש שאסורה הטעם דאמרינן דנקבעה לה וסת מחמת התשמיש והנה מבואר (בסי' קפ"ט סעי' י"ז) כל וסת שנקבע מחמת אונס כגון שקפצה וראתה אפילו ראתה בו כמה פעמים אינו וסת שמפני האונס ראתה ומכ"מ חוששת לו כמו לוסת שאינו קבוע ולפי המבואר בש"ך (סי' קפ"ז ס"ק ל"ה) תשמיש חשוב ע"י אונס כמו קפיצה ומאחר שמבואר (סי' קפ"ט סעי' כ"ח) דבזקנה אין חשש לוסת שאינו קבוע לפי זה בזקנה לא שייך כלל הדין שתהיה רואת מחמת תשמיש שהרי בזקנה לא צריך לפרוש כ"ז שלא קבעה וסת ג' פעמים וכל וסת שנקבע מחמת אונס אינו וסת ולכן בשלמא בשאר נשים אסורה אף שנקבעה הוסת מחמת תשמיש שנקרא מחמת אונס מכ"מ חוששת כמו לוסת שאינו קבוע אבל בזקנה דאינה חוששת לוסת שאינו קבוע גם לרואת מחמת תשמיש לא צריכה לחוש עכ"ד.

אכן לפענ"ד אינני מסכים בזה כי מלבד שדבר חדש הוא ולא השתמט א' מן הפוסקים הראשונים והאחרונים להזכיר חילוק זה שבזקנה לא שייך דין רומ"ת לענ"ד גם מצד הדין אינה שעל מה שפסק הרמ"א (בסי' קפ"ט) והובא בהרשב"א שזקנה אינה חוששת לוסת שאינו קבוע כ' הט"ז דאם ראתה ג' פעמים אע"ג דלא קבעת ווסת כיון דמטמא מעת לעת חוששת לזה ואף שהש"ך בנקודת הכסף כתב דאפילו ראתה ג' פעמים כל זמן שלא קבעת וסת אינה חוששת מכ"מ הסדרי טהרה הסכים עם הט"ז ולא ראיתי מי שחולק עליו בזה א"כ מי ירים ראשו לחלוק עליו אחרי שטעמו ונמוקו עמו ובפרט בדבר שאפשר שתבא לידי איסור דאורייתא על הפרישה כשתראה בשעת תשמיש כמש"כ בתשובת ח"ס שבזה חשש איסור דאורייתא הוא ברואת מחמת תשמיש ע"ש בתשובה (סי' קנ"ג). וגם על סברת הש"ך דרואה מ"ת מקרי אונס כמו קפיצה חלק הסדרי טהרה (סי' קפ"ז ס"ק כ"ג) וכ' דגרע טפי דחיישינן שמא מחמת חמוד תשמיש ראתה ע"ש.

ובלא"ה אין לנו זמן קבוע מתי נקראת זקנה לענין שהיא מסולקת דמים שאף שפסקה כבר ושהתה ה' שנים עכ"ז שתקרא זקנה השיעור כפי המבואר (סי' קפ"ט סעי' כ"ט) שזקנה נקראת כשראויה לקרותה אימא בפני' מחמת זקנותה ואינה חוששת וקשה לשער זה באשה זו:

ועכ"ז מחמת שקשה להוציא אשה מתחת בעלה אצרף עוד קולה אחת לזה דהיינו להתיר לה בדיקה בשפופרת וכפסק הרמ"א (סי' קפ"ז ס' ג') ואע"ג דהש"ך כ' דאין להורות בדיקה בבעל הראשון מכ"מ בנידון זה ממנ"פ מותר דלהש"ך בלא"ה מותרת כיון דלדידי' רואה מ"ת מקרי אונס והוא ס"ל דזקנה אפילו בראתה ג' פעמים באונס אינה חוששת לוסת שאינו קבוע והט"ז דחולק על זה לדידי' מהני בדיקה בבעל הראשון שהרי לא חלק על הרמ"א ומכ"מ זה דוקא במוחזקת שהיא זקנה שפסקה וסתה.

כנלע"ד הקטן יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף