בנין ציון/ב/י
|
< הקודם · הבא > |
ב"ה אלטאנא בחדש שבט תר"ל לפ"ק:
הרמ"א בי"ד (סי' קי"ט ס"ב) פסק שעובר עבירה לתיאבון לא נקרא חשוד לדבר זה עי"ש שכ' כן בשם הרשב"א והט"ז הקשה עליו שאין ראי' מרשב"א. ולענ"ד מוכח כנגד הרמ"א מדברי התוס' סנהדרין (דף ט' ע"ב) ד"ה לרצונו שכתבו אי נמי התם כשר משום דיצרו תקפו כ"כ וחשוב כאונס אבל לרביעה אין יצרו תקפו כ"כ א"נ ה"נ יצרו תקפו וכשר לעדות אחרת ולא ארביעה דחשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו עכ"ל. הרי שס"ל להתוס' דחשוד על העריות הוא יותר לתיאבון מאוכל נבילות וכשר מטעם אונס אבל נרבע לרצונו דומה לאוכל לתיאבון ולתירוץ א"נ ה"נ יצרו תקפו וכו' גם נרבע לרצונו הוא אנוס יותר מאוכל נבלות לתיאבון ואעפ"כ אין נאמן על הרביעה מטעם חשוד על הדבר וא"כ כש"כ דאוכל נבילות לתיאבון נקרא חשוד ואינו נאמן להעיד על אותו דבר שחשוד עליו וע"כ אפילו יהי' מוכח מדברי הרשב"א כפסק הרמ"א מכ"מ כיון שהתוס' חולקים ע"ז צריך להחמיר.
כנלע"ד הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |