בנין ציון/ב/ג
|
< הקודם · הבא > |
[מי שהיה לו חוב אצל אינו־יהודי ואם אינו ממהר לתבעו יהיה לו מזה הפסד אם בשבת מותר לשלוח אחריו ממונה מהשופט לגבות ממנו בשבת]
ב"ה אלטאנא יום ד' ו' אב תרכ"ו לפ"ק.
- לחתני הרב וכו' מו"ה יוסף איזאקזאהן נ"י הגאב"ד דק"ק ראטטערדאם יע"א.
- על דבר שאלתך במה שהורת לאדם שהיה לו חוב אצל א"י שרצה לילך בשבת חוץ למדינה והי' קרוב לודאי שיפסיד החוב אם לא ימהר לתובעו בשבת ויהי' לו הפסד גדול והורת שמותר לשלוח אחריו ממונה מהשופט (שקורין געריכטס דינער בל"א) לתבוע החוב ולגבות אותו ממנו בשבת:
יפה הורת ומה שפקפקת באשר שמצאת בחיי אדם ה' שבת (כלל ס"א) שכתב בענין כזה שלילך בספינה בשבת להציל ממונו אפשר דשרי משמע שלא ברור לו להתיר איסור שבות על ככה. אין מזה סתירה שעיקר ההיתר בענין זה נובע ממה שכתב הב"ח בשו"ת (סי' קמ"ו) שהתיר לישראל לקבול בשבת אצל השופט היכי שיש חשש הפסד ממונו וראיתו ממה שכתב הרא"ש (בפ' כל כתבי) דלא דוקא בדליקה בשבת הקילו ואמרו כל המכבה אינו מפסיד אלא בכל היזק שבא לאדם פתאום הותר איסור שבות וסיים הב"ח כללא דמלתא כל היכי דליכא איסור דאורייתא אלא גזירה דרבנן במקום פסידא לא גזרו אלא מדלא התיר הטור לטלטל איסור מוקצה במקום הפסד לכן מסיק דהיכי דאיכא מעשה אין לזלזל באיסור שבות כל כך. אבל היכא שאין איסורו אלא משום דבור אין לאסור כלל וליכא מאן דפליג אהא עכ"ל. ונראה שמטעם זה אסר המג"א (ס"ס של"ט) לעבור בספינה בשבת להציל החוב אפילו במקום שיש ודאי פסידא כיון דבזה עובר על שבות במעשה ודמי לטלטול מוקצה ולא ידעתי למה כ' החיי אדם שאפשר ששרי מאחר דהמג"א אוסר בפירוש וגם האלי' רבה העתיק ד' המג"א ולא חלק עליו אבל בנידון זה שהישראל אינו עושה מעשה רק דבור בעלמא שמצוה להממונה מהשופט שיגבה החוב בעבורו אין חולק ששרי.
שוב ראיתי באו"ח (סי' ש"ז) שהביא בשערי תשובה בשם שו"ת זרע אמת שהתיר לשלוח לא"י בשבת לפני ערכאות להשתדל לגבות חוב מא"י אם הוא הפסד מרובה הגם שהא"י יכתוב בכתב שלהם ושו"ת זו אינה בידי לעיין בטעמא ומסתמא סמך ג"כ על הב"ח כיון שהישראל אינו עושה מעשה רק דבור בעלמא והוא ממש כנידון זה.
כנלענ"ד הקטן יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |