בינת אדם/בית הנשים/יט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

בינת אדם TriangleArrow-Left.png בית הנשים TriangleArrow-Left.png יט

לז[עריכה]

[לז] וראיתי בתשובת הרדב"ז שכתב שהוא טעות דא"כ למה כ' הרמב"ם שלא יצא בצבא הו"ל לכתוב רבותא יותר ומ"שכ במנין המצות בל"ת סימן שי"א וז"ל ודע כי החתן עצמו מוזהר לצאת מביתו לסחורה כל שנתו וכ' שהות טעות המעתיקים. ובודאי לא ראה שכן הוא מפורש בליקוטי הפרדס ובספר החינוך שהרי לא הביא דבריהם וכן משמע במנין המצות להרמב"ם מ"ע סימן רי"ד שכתב וז"ל שצונו להתיחד החתן עם אשתו שנה תמימה שלא יצא חוץ לעיר ולא יצא לצבא אבל ישמח כו' ומדכתב שלא יצא חוץ לעיר ולא יצא בצבא מוכח דאפילו חוץ לעיר לסחורה אסור ומה שלא כתב ברמב"ם היינו משום שכתב שם דהיוצא בצבא עובר בשני לאוין וא"כ יש לומר דבאמת לצאת לסחורה אינו מוזהר בלאו אבל הוא מוזהר בעשה מושמח את אשתו ומה שהקשה הראב"ד דא"כ מי שאין בידו להתפרנס איך יקיים זה ולא שייך לומר דהלאו נאמר לעשיר ולא לעני י"ל דבודאי אם האשה מוחלת הוא פטור כמו שמצינו בענין שמחה בז' ימי המשתה שהאשה יכולה למחול כדאי' בא"הע סימן ס"ב הגם די"ל דהתם אינו אלא תקנת חכמים ובזה שייך לומר אי אפשי בתקנה זו אבל שנה ראשונה הוא מ"הת אפשר דלא מהני מחילתה מ"מ אינו מוכרח:

לח[עריכה]

[לח] שאלה א' שהיה לו חולי וחתכו ראש הגיד והעטרה בגובה קיים אלא שחסר ממנו מעט ומ"מ רוב הקיפה מלמעלה קיים ונשא אשה וכעת נתגלה הדבר. אם ב"ד מצווין להפרישו כיון דיש פוסקים מכשירין בנשאר רוב:

תשובה ביבמות ריש פ' הערל כ' רש"י ד"ה ואם נשתייר מעטרה שנכרת מעטרה ואילך כו' שאין גיד אלא מעטרה ואילך לצד הגוף. עטרה שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ושופע ויורד עד סופו עכ"ל וכ"כ בשבת ס"פ מילה וז"ל הטור סימן ה' בראש הגיד יש בשר ובחבורו לגיד הוא גבוה מוקף סביב הגיד ונקרא עטרה ואותו היקף אינו בעיגול ישר אלא בעליונו של גיד מארכת העטרה כלפי הגוף ומתקצרת והולכת בתחתיתו עד קרוב לראשו של גיד ואותו הבשר אין דינו כשאר הגיד שאפילו אם נחתך כולו ולא נשאר אלא מלא החוט על פני רוב העטרה לצד גוף כשר עכ"ל והיינו דגרס בגמרא ע"ה ע"ב מלא החוט עפ"י רובו וכלפי רישא וכפרש"י שם וז"ל וכלפי ראשה לצד גופו נשתייר מלא השער רוב הקיפה אבל אם נחתכה כלפי הגוף נשתייר מלא החוט מן העטרה ע"פי היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע פסול עכ"ל ולשיטה זו הכל תלוי בחוט המקיף שהוא לצד העליון מהעטרה שהוא לצד הגוף ואם נשתייר מזה רובא כשר אבל אם אין שם רוב אע"פי שנשתייר מן הצד הקרקע פסול אבל הרמב"ם כ' כלשון הש"ע בסימן ה' אם נכרת מראש עטרה ונשתייר ממנה אפילו כחוט השערה מוקף לכל הגיד כשר עכ"ל וכ' הב"י דגרסתו בגמרא היה מלא החוט ע"פ כולה ע"ש ולפ"ז ע"כ צ"ל דל"ג בגמרא וכלפי ראשה כיון דס"ל דצריך להיות ע"פ כולה והב"י תמה על הטור דפסק כגי' רש"י ולא פסק כגי' רמב"ם ורא"ש שכן מצא בפסקי רא"ש עיין בב"י אפשר שכ"כ בנוסחות שהיה לפני ב"י אבל בשלנו לא נמצא מזה כלל בפסקי רא"ש אלא ברא"ש גופא כ"כ רפ"ח וז"ל ע"פ כולה וכלפי ראשה אך צ"ע דהוי כתרתי דסתרי דלפי גרסת ע"פ כולה א"א לגרוס ושלפי ראשה ואמנם מצאתי דר' ירוחם נכ"ג ח"ד שכתב וז"ל ע"פ כולה וכלפי ראשה פי' שיהא החוט סובב את כולה כלפי ראש' שהיה כלפי הגוף אע"פי שלא נשתייר בה כלום כלפי קרקע כשר ואם נחתכה כלפי הגוף אע"פ שנשתייר מלא החוט ע"פ היקף כל הגיד כלפי קרקע פסול וכ"כ הרמ"ה ורוב הפוסקים ע"פ כולה ורש"י גרס ע"פ רובה עכ"ל:

והנה לכאורה משמע דר' ירוחם פליג בתרתי [א] דלרש"י סגי שישאר רוב ולר"י בעינן כולו [ב] דלרש"י שכתב דאם נשתייר על פני היקף הגיד בצידה כלפי קרקע פסול משמע דמן הצד לא נחשב גם כן לעטרה ואם כן אין צריך רוב אלא מרוב עטרה שהוא לצד העליון של גיד ואפילו ניטל גם מן הצד אפילו הכי כשר ולרי"ו שכתב רק כלפי קרקע משמע דגם מה שמן הצד נחשב לעטרה צריך שישתייר נמי מן הצד. אך מדברי ר' ירוחם דסיים ורש"י גרם על פני רובה משמע דלא פליג עליה אלא בחדא דלרש"י סגי ברובה ולדידיה כולה ולפ"ז כיון דרבי ירוחם לא כתב רק כלפי קרקע מוכח דסבירא ליה דבאותו שיעור דסבירא ליה דצריך כולה בזה צריכין לרש"י רובא ואם כן גם לרש"י צריך שישאר מכל העטרה דהיינו מה שבצדדין ומלמעלה רק דסגי ברובא מזה השיעור ורק מה שכלפי קרקע אינו מעכב וכן מרש"י שהיה בצדה כלפי קרקע משמע דוקא הצד שכלפי קרקע אך ביש"ש סימן ח' כתב וז"ל מלא חוט על פני רובא ולא בעי כל היקף הגיד והוא שנשתייר אותו רוב היקף לצד הגוף דהיינו למעלה על הגיד שנוטה לצד גופו ולא למטה הנוטה על הארץ עכ"ל ואם כן יש לומר דמה שכתב רי"ו לצד הקרקע היינו דהצדדין נכללו נמי בזה שהן גם כן לצד קרקע יצא לנו דצריך שישאר על כל פנים כחוט השערה בשיעור העטרה מלמעלה ומצדדין אלא דלרש"י וטור סגי ברובא ולרוב פוסקים כולה ואם חסר כל שהוא בשיעור זה פסול אבל מה שבצד הקרקע לדידהו לא מעכב ולהרמב"ם שהוא לשון ש"ע שהבאתי לכאורה משמע דסבירא ליה דצריך שישתייר מהחוט הגבוה המקיף כפי גידולו של העטרה שהעתקתי בשם הטור מכל החוט הזה צריך שישתייר כחוט השערה סביב כולו דהיינו בשיפועו אבל אם נחתך ראש הגיד בתוך העטרה בשוה אף על פי שנשתייר ממנו על פני כולו כיון שנחתך החוט המקיף פסול אלא צריך להקיף כל הגיד אחר זה בא לידי ספר הב"ח וראיתי שכיוונתי ב"ה במקצת לדעתו שכתב גם כן דלפי גירסת פסקי רא"ש שגורס על פני כולה צ"ל דלא גרסנן וכלפי רישא ואחר זה הביא להלכה כדברי רי"ו אך מה שכתב בשם רי"ו שכך מצא בתוספות פירוש אם נשתייר מן עטרה ולפנים אפילו כחוט השערה סמוך לראש ומקיף את כולה כשר עכ"ל זה לא מצאתי ברי"ו שלנו וסיים הב"ח והיינו כלפי רישא דנקט בגמרא ודלא כהרמב"ם דמכשיר במוקף לכל הגיד אף על גב דלא הוי כלפי רישא וכן כתב ב"ש וצ"ל דהב"ח וב"ש מפרשים דכוונת הרמב"ם דאפילו נחתך כל גובהה של עטרה רק שנשאר מראש הגויה מוקף על פני כל הגיד כשר ולדידיה אינו תלוי כלל בבשר הגבוהה דוקא אלא דכל רחש הגיד קרוי עטרה שהרי בהדיא איתא במתניתין ואם נשתייר מהעטרה אבל לרש"י ודאי ז"א שהרי כתב בדיבור המתחיל ניקב למטה בסוף הגיד כלפי קרקע כו':

ועם פירוש זה יובן לי מה שכתב הב"י בהלכות מילה הביאו הש"ך סימן רס"ד ס"ק ט' דעטרה דלגבי מילה הוא העטרה אשר בראש הגיד כולו כו' משמע דלגבי שאר דברים אף ראש הגיד נקרא עטרה אבל נראה לי שהוא דוחק גדול דעל כרחך ראש הגיד לא נקרא עטרה כלל כדמוכח בכתובות דף נ"ה ע"ב וכ"כ הב"ש גופא סוף סימן כ' ס"ק ג' דלא נקרא עטרה אלא הגובה אך יל"ד מרש"י דבסוף פרק מילה כתב עטרה שורה גבוהה וכן ביבמות לענין פצוע דכא ובכתובות שם פרש"י עטרה ראש הגיד וכן כתב רמב"ם בפרק א' מהלכות א"ב המכניס ראש עטרה בלבד כו' משמע דכל ראש הגיד נקרא עטרה לענין זה והיינו כיון שמכניס על כל פנים קצת מן עטרה התחתונה המגיע עד הנקב ועיין בפירוש המשניות לרמב"ם ביבמות דקצת לא משמע כן:

והנה בודאי אף על גב דלכתחלה ודאי דפסקינן כדעת רוב הפוסקים דלא סגי ברובא כרש"י על כל פנים אם כבר נשא אי אפשר לכופו להוציא כמו שכתב הב"ש שם סוף סוף ט' כיון דלרש"י וטור כשר וצ"ע גם כן אם צריכין אנו להפרישם אם היא מרוצה בכך ואם היא אינה מרוצה אין יכולין לכופה ואין לה דין מורדת ועיין שם סימן קי"ז בב"ש ס"ק ג':

ומ"מ מאחר שגדול השלום ומצינו אפילו באיסור נדה החמורה דסמכינן על פוסקים ראשונים בשעת הדחק שלא לעגן ומאחר שעל כל פנים שאי אפשר לכופו לגט נמצא תתעגן אפשר דיש לסמוך על שיטת רש"י וטור וכן פסק גדול שבאחרונים היש"ש יבמות פ"ח סימן א' וכן משמע מדברי ראב"י שהביא שם בסימן י"ב וז"ל מעשה בא לפני ראב"י כו' ומקום החתך היה כמעט כרוחב חצי אצבע ומגיע עד גובהה של עטרה עד ועד בכלל ופגע ונגע מעט ורוב גובהה של עטרה קיימת וכלפי אויר העליון נחתך בעובי בשר כו' ועל ידי רטייה נעשה מקומו צלקת למשוך ראש העטרה ולא גובהה של עטרה ולכך השתן מקלח למעלה כו' ועל פי הדברים האלה החזירו לו אשתו ויבא אליה ותהר ותלד בן ואביו קרא לו אליעזר ע"ש ראב"י עכ"ל הרי להדיא דאף על גב דפגע ונגע בעטרה מעט כיון דרוב גובהה קיימת כשר ומזה מביא רש"ל ראיה דאם נחתך כקולמס או כמרזב כשר דמעשה רב ואם כן אף א"א כדאיתא ראב"י שעשה מעשה וכשיטת רש"י והטור וכן כתב רש"ל ולכן נראה לי דאין אנו צריכין להפרישו על כל פנים בעבר ונשא ועדיף ממה שכתבתי בתשובה הקודם דעל כל פנים היא צריכה לפרוש ממנו כיון דראב"י עשה מעשה. וכל זה בשהעטרה למעלה על כל פנים נשאר כחוט השערה אבל אם ניטל העטרה העליונה ולא נשאר רוב הקיפה פשוט דאסורה עליו כיון דלרוב פוסקים מסכימים לזה וכן כתב הב"ח שכן ראוי להורות ועוד כיון דבכל הפוסקים מפורש מה היא עטרה ודברי רמב"ם סתומים על כל פנים מפרשינן דבריו גם כן ככל הפוסקים ואדרבה הוא מחמיר וכמו שפרשתי דבריו:

אך צריכין עיון אם יש בשיעור הזה רוב חסרון כל שכן אם אמרינן דצריך רוב במקום אחד או אפילו על ידי צירוף והנה מצינו בשחיטה דבעינן רוב הסי' ואף על פי כן אם שחט בב' וג' מקומות בסימן כ"א ובגמרא תוס' שם דף ל':


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.