ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/עונש/מב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג עונש מב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלשה מיוצאי יריכו. וכהנה מעזרתו. לא אשכחן בקרא עונש שריפה בעריות אלא באשה ואמה בלבד. דכתיב (פ' קדושים) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן וגו'. ומינה גמרינן לכולהו אחריני שבשריפה. כדתנן (ריש פרק הנשרפין) ואלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה וכו'. יש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו. ובת אשתו ובת בתה ובת בנה. חמותו ואם חמותו ואם חמיו. ולאביי אליבא דר"ע בגמרא שם מבואר דגם באם חמותו כתיב בה עונש שריפה בקרא בהדיא. משום דלדידיה אותו ואתהן את שתיהן קאמר קרא. משום דמיירי דשתיהן עליו באיסור. וכגון שנשא הבת. דאמה ואם אמה. דהיינו חמותו ואם חמותו נאסרו עליו. וכשנשא תחילה את הבת וחזר ונשא גם את אלו הרי האשה ואמה דהיינו חמותו ואם חמותו שתיהן בשריפה. והיינו דקאמר קרא באש ישרפו אותו ואתהן. אבל לרבא ס"ל התם דלכ"ע לא כתיבא שריפה בקרא בהדיא אלא בחמותו בלבד. ומתניתין מפרשינן התם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. דלאביי אשה ובתה דקתני מתניתין היינו בשתיהן לאיסורא ובשריפה. דהיינו חמותו ואם חמותו. והא דקתני סיפא יש בכלל אשה ובתה וכו' חמותו ואם חמותו ואם חמיו. לאו דוקא הוא. אלא איידי דקא בעי למיתני אם חמיו דלא אתיא אלא מדרשא. קתני נמי חמותו ואם חמותו. דהן הן אשה ואמה דכתיבי בקרא בהדיא. ולרבא אשה ובתה דקתני מתניתין היינו אשה שנשא בתה. דהיינו חמותו. ובסיפא איידי דקא בעי למיתני אם חמיו ואם חמותו קתני נמי חמותו עיי"ש בסוגיא. והתם לקמן (ע"ו ע"א) מבואר דלתנא דברייתא דתני אבוה דר"א גם בבתו מאנוסתו כתיבא שריפה בקרא בהדיא. ונפק"ל מדכתיב ובת איש כהן וגו' ולא כתיב ובת כהן. הכי קאמר קרא ובת איש ובת כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף. ואזהרתה מדכתיב אל תחלל את בתך להזנותה עיי"ש. והכי איתא בתוספתא (ריש פי"ב דסנהדרין) עיי"ש. ומדפרכינן התם בשלמא לאביי ורבא מהיכא דנפק"ל עונש מהתם נפק"ל אזהרה. אלא לדתני אבוה דרבי אבין מאי. אמר ר"א א"ק אל תחלל וגו' עיי"ש. משמע דרק אביי ורבא דגמרי בתו מאנוסתו בקל וחומר או מגז"ש הוא דלא ס"ל כדתני אבוה דר"א. אבל מתניתין מיפרשא שפיר גם לדתני אבוה דר"א. והא דקתני מתניתין יש בכלל אשה ובתה בתו וכו'. איידי דקתני בת בתו ובת בנו קתני נמי בתו. אף ע"ג דהיא ודאי לא מאשה ובתה נפקא. וכן מוכרח ע"כ מהתוספתא שם. דהא תנא דתוספתא לאוסופי אמתניתין ולפרושי מתניתין קאתי:

ועכ"פ מבואר דחוץ משלש אלו ובת כהן שזינתה לא אשכחן בהדיא עונש שריפה בקרא אליבא דכ"ע. בכולהו הנך עשרה שנמנו במנין העונשין שבשריפה. אלא דגמרינן להו בגזירה שוה מאשה ואמה. כמבואר בסוגיא דר"פ הנשרפין עיי"ש. וא"כ הדבר תמוה טובא לכאורה שהרי כבר נתבאר אצלנו בכמה דוכתי ובמבוא (סי' ז' שורש שני) דכל כיו"ב אינו נמנה בחשבון המצות בפ"ע לשיטת רבינו הגאון ז"ל. וביותר תמוה מאוד לכאורה דכאן במנין העונשין שבשריפה מנה גם שלשה דורות שמאשתו דהיינו בת אשתו ובת בתה ובת בנה אע"פ שלא נאמר בהן עונש שריפה בקרא בהדיא. אלא גמרינן להו בגז"ש דזמה זמה מאשה ואמה. ולעיל במנין הלאוין לא מנה אלא אזהרת בתו ובת בתו ובת בנו (לאוין צ"ח צ"ט ק'). אבל אזהרות דבת אשתו ובת בתה ובת בנה לא מנה שם. אע"פ שאזהרותיהן כתיבי בקרא בהדיא. ועוד דאזהרות בתו וחמותו ואם חמותו ואם חמיו לא כתיבי בהדיא בקרא ולא גמרינן להו התם אלא בגזירה שוה דהנה הנה זמה זמה. ולאביי לא נפק"ל בתו אלא בק"ו מבת בתו עיי"ש. ואעפ"כ מנאן שם. ואילו אזהרות דבת אשתו ובת בתה ובת בנה המפורשות בקרא בהדיא לא מנאן שם. וכבר עמדנו בכל זה לעיל (עשין קפ"א. לאוין צ"ח צ"ט) עיי"ש היטב מה שביארנו בזה. והוא מוכרח. והנה מה שמנה רבינו הגאון כאן ולעיל (במנין הלאוין שם) בתו. היה אפשר לכאורה לומר דהיינו משום דס"ל דהעיקר כברייתא דתני אבוה דרבי אבין. וכהתוספתא. דס"ל דעונש שריפה בבתו בהדיא גלי קרא. וגם נאמרה בדידה אזהרה בפ"ע בהדיא בקרא. ואע"ג דגם להנך תנאי לא כתיב בה עונש שריפה בפ"ע. אלא נכללת יחד עם שריפת בת כהן. מ"מ הרי כיון שנזכרה בהך קרא בהדיא בפ"ע. דהו"ל כאילו כתיב בקרא ובת איש ובת כהן. וכן כתב הרמ"ה ז"ל שם עיי"ש בדבריו. א"כ הו"ל כשני פרטים הנכללים בכלל מצוה אחת שנמנים כל פרט ופרט בפ"ע לשיטת רבינו הגאון ז"ל. ולכן שפיר מנה כאן בתו ובת כהן שזינתה. כל אחת בפ"ע. ואע"ג דאביי ורבא לא ס"ל כהך ברייתא. וכן ריש פ"ק דכריתות אמר אביי אל תהא גז"ש קלה בעיניך שהרי בתו מאנוסתו אחד מגופי תורה ולא למדה הכתוב אלא מגז"ש עיי"ש. מ"מ משמע דהיינו מקמי דשמיעא להו ההיא ברייתא. אבל בתר דשמיעא להו הדרי בהו. דהרי אביי ורבא גופייהו שקלי וטרו הכא בההיא ברייתא ומתרצי לה. ומשמע דאינהו נמי הכי ס"ל. אבל זה לא יתכן. דמלבד דסתמא דגמרא (ריש פ"ק דיבמות. וסופ"ק דחגיגה. ובפרק ד' מיתות נ"א ע"א) ס"ל כרבא דבתו מאנוסתו לא נפק"ל אלא מגז"ש דהנה הנה זמה זמה עיי"ש. בלא"ה הרי לההוא תנא דתני אבוה דרבי אבין נפק"ל אזהרת בתו מאנוסתו מקרא דאל תחלל את בתך להזנותה. כמבואר התם (ר"פ הנשרפין). והרי בלא"ה כבר מנה רבינו הגאון ז"ל אזהרה זו לעיל (לאוין קי"ד) עיי"ש. וא"כ לא הו"ל לחזור ולמנות לאו דבתו מאנוסתו שמנה שם (לאוין ק'). ואע"ג דשני ענינים נכללו בכלל לאו זה. מ"מ כיון שלא נזכרו בפרטות שני הענינים בהדיא בקרא כל אחד בפ"ע. לכ"ע אין למנותם אלא בלאו אחד. וכמו שנתבאר בשרשים. וא"כ אם איתא דס"ל כברייתא דתוספתא ודתני אבוה דר"א. לא היה לו למנות ל"ת דבתו אחר שמנה לאו דאל תחלל את בתך להזנותה במנין הלאוין:

ומלבד זה אכתי לא הועלנו בזה כלום. דהא תינח בתו. אבל אכתי התמיהא במקומה עומדת בכולהו אינך אחריני שמנה רבינו הגאון ז"ל במנין הלאוין ובמנין העונשין שבשריפה. אע"ג דלא נפקי אלא בגז"ש דהנה הנה זמה זמה מאשה ואמה בין לאזהרה ובין לעונש. ומה שנתרץ לאינך אחריני נתרץ גם לבתו. וכבר ביארנו לעיל (עשין קפ"א) מה שאפשר לומר בטעמו של רבינו הגאון ז"ל שבמנין הלאוין לא מנה שלשה לאוין דבת אשתו ובת בתה ובת בנה שמפורשין בהדיא בקרא. ובמנין העונשין כאן מנה עונשין דשלשתן. אע"ג דעונש דידהו לא אשכחן בהדיא בקרא ולא נפק"ל אלא בגז"ש. ובתו מאנוסתו אע"ג דגם אזהרתה לא אשכחן בהדיא בקרא. ולא למדה הכתוב אלא בגז"ש. מנאה גם במנין הלאוין. וביארנו שם דחדא באידך מיתרצא. עיי"ש מה שביארנו בזה. ומצאתי כעת ראי' לזה בתשובות הגאונים (זכרון לראשונים סי' תל"ט) שכתב גאון ז"ל שם ביאור הסוגיא דר"פ הנשרפין. ובתוך דבריו כתב וז"ל ואמרינן מנא לן דכולהו הני בשריפה. מכדי לא כתיבא שריפה אלא בחמותו דכתיב וכו'. וגבי אזהרה לא כתיב אלא בת אשתו ובת בתה ובת בנה. דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה וגו'. ומשמע נמי בתו ובת בתו ובת בנו. שאתה מוצא גבי אזהרה חמותו ואם חמותו ואם חמיו לא כתיבן. וגבי עונש חמותו כתיבא ותו לא. מנ"ל דאית בכולהו אזהרה ועונש דתנו רבנן וכו' עכ"ל עיי"ש. ודברי גאון ז"ל אלו תמוהים מאוד לכאורה במש"כ דבכלל קרא דערות אשה ובתה וגו'. משמע נמי בתו ובת בתו ובת בנו. ורק חמותו ואם חמותו ואם חמיו לא כתיבן גבי אזהרה. וזה תימא דהרי ודאי גם בתו לא כתיבא באזהרה. ורק בגז"ש הוא דגמרינן לה לאזהרה כמו לעונש. כמבואר בהדיא שם. והביאה הגאון ז"ל גופי' שם לקמן בסמוך עיי"ש. ועוד דבת בתו ובת בנו כתיבא בהו בהדיא בקרא אזהרה מיוחדת בפ"ע. ולא צריכי לקרא דערות אשה ובתה וגו'. אבל ע"פ מה שביארנו שם הדברים נכונים ומבוארים. דודאי גם בתו ובת בתו ובת בנו בכלל אזהרת בת אשתו ובת בתה ובת בנה. מטעם שביארנו שם. ולא איצטריך גז"ש לבתו אלא כי היכי דלא נימא דכיון דכתב קרא אזהרה בפ"ע בבת בנו ובת בתו. ודאי גזה"כ הוא למעוטי בתו מאזהרה. אבל לקושטא דמילתא ודאי עיקר איסורא דבת אשתו אינו אלא משום דאחשבה קרא כבתו. וא"כ ודאי בתו לא גריעא מבת אשתו. והיינו הך. ובהכי ניחא לאביי דקאמר לקמן דבתו מאנוסתו נפקא מק"ו על בת בתו ענוש. על בתו לא כ"ש. ופרכינן וכי עונשין מן הדין. ומשני גילוי מילתא בעלמא הוא עיי"ש. ותמה הרב כנה"ג (בחמרא וחיי שם) דא"כ לשתוק קרא מבת אשתו ותיתי בק"ו מבת בתה עיי"ש שהניחה בתימא. ולפמש"כ נראה דהרי בלא"ה כבר הרגישו רש"י ושאר ראשונים שם מאחותו בת אביו ובת אמו דאמרינן אין עונשין מה"ד. ולא אמרינן דגילוי מילתא בעלמא הוא. ומה שתירץ רש"י ז"ל דבת בתו מקורבא דבתו קא אתיא. אבל אחותו בת אביו ובת אמו קורבא בפ"ע היא עיי"ש. אינו מובן כ"כ. דהא מ"מ אחותו בת אביו ובת אמו נמי הא ודאי לא גרעה מאחותו בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו. וכי משום שהיא בת אביו ואמו מיגרע גרעה. וא"כ עכ"פ אמאי לא נימא התם נמי דגילוי מילתא בעלמא הוא. אבל לפמש"כ נראה דמאי דקאמר גילוי מילתא הוא. היינו רק משום דבאמת ראוי לומר דבתו בכלל בת אשתו הוא. דבת אשתו גופא משמע ודאי דלא אסר רחמנא אלא משום דאחשבה כבתו. וכמו שנתבאר אצלנו שם. אלא משום דכיון דכתב קרא בבת בתו ובבת בנו. אזהרה בפ"ע. היה מקום לומר דכיון דבתו התם לא כתיבא. הו"ל כמו מיעוטא לבתו. דדווקא בת בתו ובת בנו אסירי ולאפוקי בתו דשריא. ולזה הוא דקאמר אביי גילוי מילתא בעלמא הוא. כלומר דאין זו שום סברא כלל. וע"כ אין לנו אלא לפרש דלא כתיבי בת בנו ובת בתו דוקא ולמעוטי בתו. אלא לרבותא דאפילו בת בתו ובת בנו ענש הכתוב וכ"ש בתו. ולא לגופייהו איצטריכו דבלא"ה הו"ל בכלל בת בנה ובת בתה דאשתו. והיינו דקאמר גילוי מילתא בעלמא הוא. דודאי עיקר דינא לא מק"ו נפק"ל אלא משום דבכלל בת אשתו היא. ולא איצטריך ק"ו אלא לענין דלא נימא דבת בתו ובת בנו דכתב קרא לא למעוטי בתו אתי. ומעתה לפ"ז ממילא מבואר דאין זה ענין לההיא דאחותו בת אביו ובת אמו. וממילא אין מקום גם לתמיהת הרב כנה"ג שם. דודאי בת אשתו איצטריך למכתב משום דליכא למילף מבת בתה. משום דאין עונשין מן הדין וכ"ש דאין מזהירין. כמו באחותו בת אביו ובת אמו. וגם לא הוה ידעינן אזהרה ועונש דבתו דלא נפק"ל אלא מבת אשתו. ומ"מ רבא לא ניחא ליה בהכי. משום דמדהדר קרא וכתב בת בתו ובת בנו. אית לן למימר דגלי קרא דדורות דידי' לא הו"ל בכלל דורות דאשתו. וגזה"כ הוא. ולזה קאמר דגמרינן לה בגז"ש. ועכצ"ל דלא כתבו קרא אלא לאיזה דרשא. ומ"מ השתא דגלי קרא ודאי אית לן למימר דבת אשתו ובת בתה ובת בנה נמי מה"ט הוא דאסר רחמנא. וזו היא כוונת הגאון ז"ל בתשובה שם ודעת רבינו הגאון ז"ל כמו שביארנו. ואע"ג דמסוגיא דפרק ארבע מיתות (נ"ד ע"א) משמע לכאורה כפירש"י עיי"ש היטב. מ"מ אין זה מוכרח. דהא בלא"ה עכצ"ל דהא דקאמר התם וקמיפלגי בפלוגתא דאביי ורבא וכו'. לא בההיא פלוגתא ממש פליגי. וכמו שהכריח בדינא דחיי (לאוין צ') דהתם אפילו אביי נמי מודה עיי"ש בדבריו. וא"כ אף אנן נמי נימא הכי ואין להאריך. ועוד יתבאר בזה לקמן בסמוך עיי"ש היטב. ומש"כ מעזרתו רצופים. פשוט דכוונתו בזה שלשה דורות הרצופים זה לזה עם אשתו. דהיינו בתה ובת בתה ובת בנה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.