אבני נזר (וינר)/פוגמת כתובתה
|
< הקודם · הבא > |
גמ' סבר רמב"ח למימר ש"ד וכ' רש"י דנ"מ דלא מפכינן לה ע"ש ועיין לקמן דף פ"ח ריש ע"א ברש"י ד"ה לידי וכו' שינה פירושו וכתב דנ"מ לענין נקיטת חפץ ע"ש ובמהרש"א ובס' פני יהושע ובאו"ת שהאריכו ליישב סתירת רש"' ע"ש.
עוד הקשה בספר פני יהושע על רש"י דכתב כאן דנ"מ דלא מפכינן לה, וז"ל, ויש לתמוה דנקט רש"י האי נפקותא דתליא בפלוגתא בפ' שבועת הדיינין וכתבו שם בתוספות דריב"ן פסק בשם הקונטריס כמר בר"א דאף בדאורייתא מפכינן וא"כ טפי הי' לו לפרש דנ"מ לענין נקיטת חפץ ע"ש.
ולענ"ד נ"ל כונת רש"י, דהנה הרי"ף כ' כאן דאף דקיימא לן דבשבועה דרבנן מפכינן היינו מנתבע לתובע אבל התובע אינו יכול להפוך על הנתבע ע"ש מלתא בטעמא.
והנה רש"י כאן בסוגי' שכתב דנ"מ דלא מפכינן לה אבל רבא דס"ל דשבועה דרבנן מפכינו לה אף שהיא נוטלת מזה מוכח דרש"י חולק על הרי"ף הנ"ל.
אמנם הר"ן בפ' שבועת הדיינין בסוגי' דהיפוך שבועה כ' דדוקא בפוגם ובעד אחד ס"ל לרש"י דיכולין להפוך כיון דמדאורייתא שקלי בלא שבועה ושבועה שהוטלה עליהן חומרא בעלמא כשבועת הנתבע הכופר בכל וכשם שהכופר בכל יכול להפוך מפני שאינו אלא חומרא יתירה ה"ה בפוגמת ובע"א. אבל בשכיר ונגזל וכדומה גם רש"'י מודה ע"ש שהאריך בזה.
ולפי"ז אני אומר דס"ל לרש"י הא דס"ל למר בר"א דאף בדאורייתא מפכינן היינו דוקא מנתבע לתובע מאחר שהוא מוחזק אבל אם הי' מגיע להתובע ש"ד גם מר בר"א מודה דאין להפוך על הנתבע מאחר שהוא חייב לישבע מה"ת דדוקא בשבועה שהיא חומרא בעלמא יכול התובע להפוך וכמש"כ הר"ן הנ"ל.
ולפי"ז לרמב"ח דס"ל דהפוגמת חייבת ש"ד ודאי דא"י להפוך אף למר בר"א מאחר שהיא נוטלת, ולפי"ז מיושב קושיית הפני יהושע לנכון דהא דפסק רש"י כמר בר"א היינו מנתבע לתובע.
ולפי"ז מיושב נמי סתירת רש"י דהא לקמן גבי אי פקח וכו' היינו שישלם לה עכשיו ושוב יתבע אותה בע"א ותהא היא הנתבעת ותוכל להפוך אף שבועה דאורייתא לשי' רש"י גופי' דפסק כמר בר"א, וא"כ א"א לפרש דנ"מ בהמצאה זו שלא תוכל להפוך דהא אף אח"כ תוכל להפוך, ומשו"ה כתב רש"י דנ"מ לענין נק"ח וא"ש כנ"ל ברור לאמיתו של תורה בע"ה, והגדתי דבר זה לאדמ"ו הרב הגאון מו"ה מרדכי בנעט נ"י אבדק"ק נ"ש והמדינה ולאמ"ו הרב הגאון מהר"מ סופר נ"י אבדק"ק פ"ב וקלסוהו מאד מאד.