אבני נזר (וינר)/ז
|
< הקודם · הבא > |
חולין מ"ה ע"א ניקב קרום של מוח. שם ואמרי לה עד דאינקיב תיתאי. ע"ש. והנה הג"א פסק דהיכא דניקב א' מהקרומים טריפה. והקש' הב"י בסי' ל"א דפסק דלא כמאן? ותי' דמפרש דאמרי לה קרמא תיתאי ס"ל דאף דניקב תיתאי לחוד טרפה וכש"כ בניקב עילאי לחוד שהוא טרפה ע"ש.
והקשו המפרשים מהא דאיתא לקמן דף נ"ו בגמרא הניחא למ"ד קרמא תיתאי אלא למ"ד וכו' והרי לפי הג"א כ"ע ס"ל דבניקב עילאי לחוד טרפה ואם כן קשה קושי' הגמרא לקמן לכולי עלמא וצע"ג.
ונ"ל דאפ"ל מה דדחק להג"א לפרש כן משום דאי' לקמן נ"ו בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר והטעם משום דמאבד ממון של ישראל ע"ש. דביד נמי מפסיד ממון ש"י דהיינו למ"ד קרמא תיתאי א"כ דילמא עילאי אינקיב תיתאי לא אינקיב והא דמבצבץ היינו משום דאגב רוככי מיפקע פקע כדאי' שם בגמרא וא"כ מאי שנא יד במסמור (וכדומה לי שהרגיש כזה בפלתי) ובשביל קושי' זו הוכיח הג"א דבניקב עילאי לחוד לכ"ע טריפה וא"כ ממ"נ אי מבצבץ עכ"פ עילאי אינקב והוי טרפה ואין כאן הפסד ממון של ישראל.
ומעתה י"ל דכל זאת מוכרחין לומר למסקנא לקמן דמשני הגמרא תיתאי אגב רוככי וכו' וא"כ קשה הא מאבד ממון ש"י ועכצ"ל כפי' הג"א הנ"ל משא"כ המקשן דלקמן דלא אסיק עדיין הך סברא דתיתיא אגב רוככי וכו' א"כ הבין כפשוטו דאמרי לה קרמא תיתאי ס"ל דבניקב עילאי לחוד כשר וקאמר שפיר הניחא למ"ד קרמא תיתאי דהא להס"ד אין לנו שום הכרח לפירוש הג"א, והג"א הוכיח את פירושו למסקנא דמשני תיתאי אגב רוככי וכו'. ומיושב קושי' האחרונים על אדני פז וחריצות בע"ה.