אבודרהם/תקון התפילות
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
השער השני; תקון התפילות
השער השני לבאר בו תקון התפלות ועניניהם
מצות עשה מן התורה לעבוד את השם בתפלה שנאמ' ועבדתם את ה' אלוהיכם ואומ' ולעבדו בכל לבבכם. ומפרש בספרי ובירושלמי דברכות בפרק תפלת השחר אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה. ומצאנו בפירוש שהתפלה נקראת עבודה שנא' בדניאל אלהך די אנת פלח ליה בתדירא, ותרגום עבודה פולחנא. וזהו שכתוב למעלה מן הענין וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהיה.
ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה התמימה ולפיכ' נשים ועבדים חייבין להתפלל מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמה. וגם אין לתפלות מנין מן התורה אלא כל אחד ואחד בכוונה גמורה מתפלל בכל עת שירצה אם מעט ואם הרבה יעלה לרצון וירצה וכן היה הדבר מימות משה רבינו ועד זמן שחרב בית קדשנו ותפארתנו וגלו ישראל בין אומות העולם בעבור חטאם ומעללם ונתערבו בתוך העמים ההם כמו שנאמ' ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ונולדו להם בנים בארצותיהם ואותם הבנים אשר קמו אחריהם היתה שפתם משובשת ומעורבת מלשונו' נכריות מואביות עמוניות אדומיות צדניות חתיות כמו שנאמ' ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית ובלשון עם ועם. ולא היה יכול לאחד מהם להתפלל ולדבר כל צרכו בלשון עברית כי אם בשבוש ותערובת לשון נכרית ותהי לשון האמת לכלה וחרץ ותכחד מן הארץ. וכאשר ראו אנשי כנסת הגדולה זאת הרעה החולה אמרו לכו ונלכה באור אלהינו ונשלמה פרים שפתינו אנחנו וכל קהל עדתנו ולתקן התפלה הנקראת עבודה אשר על הלשון כבדה בשפה ברורה ובלשון קצרה זכה וברה וישרה מחלאת לשון נכריה מטוהרה כדי שתהיה על הלשון קלה ובפה שגורה עד שנהיה כלנו יחד מתפללין בשפה א' ובלשון אחד ונתקבצו כלם ותקנו להתפלל לפני חי העולמים י"ח ברכות בכל יום שלש פעמים. ובשבת ובשלש רגלים וביום הכפורים תקנו במקום שמונה עשרה ברכות שבע ברכות. ובראש השנה תקנו ערבית ושחרית ומנחה שבע ברכות ובמוסף תשעה ברכו' ובתעניו' תקנו כ"ד ברכות לשליח צבור בלבד. וכן תקנו ברכות רבות ותפלות אחרות אשר הם בפי כל ישראל סדורות כדי שיהיה ענין כל ברכה ערוך בפי כל הדורות בלשון צחה מאושרה ונכוחה. ויש לך לדעת כי לשון התפלה הוא מיוסד על לשון המקרא, ולכן תמצא כתוב בפי' הזה על כל מלה ומלה פסוק כמוה או מענינה. ומלות מעטים יש שלא נמצא להם יסוד במקרא ולכן אביא להם יסוד מהגמרא. ובימי רבן גמליאל הזקן רבו המינים והיו מצרים לישראל ועמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שמבקשים בה מאת האל לאבד את המינים וקבע אותה בתפלה כדי שתהיה סדורה כפי כל איש ואיש מהגולה. נמצאו מנין הברכות אשר בכל תפלה ערוכות תשע עשרה ברכות. שלש ברכות הראשונות שבח הבורא ותעצומו. ושלש ברכות האחרונות כבוד והודאה לשמו. ושלש עשרה ברכות האמצעיות צרכי ישראל עמו כדאמרינן בברכות בפרק אין עומדין אמר רב הונא ראשונות דומות לעבד שמסדיר שבח לפני רבו. אמצעיות דומות לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות דומות לעבד שמקבל פרס מרבו והולך לו. ואם תאמר והלא ברצה ושים שלום מבקש הוא פרס מרבו כמו באמצעיות. ויש לומר שאינו דומה כי אמצעיות הם צרכי האדם, ושלש אחרונות כלם כבוד קב"ה כגון העבודה שנעבדנו. וכן ההודאה זו היא כבודו וכן השלום. ועוד כבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו.
וכתב החכם ר' דוד קמחי שנקראת התחנה והבקשה תפלה מלשון פקו פליליה שענינו דין ומשפט. והטעם כי המתפלל מבקש מאת השם שישפטוהו ברחמיו ולא יפנה לרוב הרעות שעושה כי המשפט הוא שיעזוב לו מעונותיו ולא יזכרם לו כלם כמו שאמ' הנביא יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני.
גרסינן בירושלמי בפר' תפלת השחר מהיכן למדו שלש תפלות ר' שמואל בר נחמן אמר כנגד שלשת פעמים שהיום משתנה על הבריות, בשחר אדם צריך לומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפלה לאורה. במנחה אדם צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שזיכתני לראות את החמה במזרח כך תזכני לראותה במערב. בערב אדם צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שהייתי באפלה והוצאתני לאור כך תוציאני מאפלה לאורה. ר' יהושע בן לוי אמר תפלות מאבות למדו. תפלת השחר מאברהם אבינו שנאמ' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' ואין עמידת אלא תפלה כמה דתימר ויעמד פנחס ויפלל. תפלת המנחה מיצחק אבינו שנאמר ויבא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה כמה דתימר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. תוספתא ואע"ג דאמרינן במסכת יומא צלותיה דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי. יש לומר שהתפלל אותה ולא קבעה על עצמו עד שעמד יצחק וקבעה ע"כ. תפלת הערב מיעקב אבינו שנאמ' ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. ואין פגיעה אלא תפלה כמה דתימר יפגעו נא בה' צבאות. תוספתא והדרשנים אומרים סימן לזמניהם באות שנייה משמותם. אברהם ב' בבקר. יצחק צ' כנגד צהרים, יעקב ע' כנגד ערבית ע"כ. ורבנין אמרין תפלות מתמידין למדו. תפלת השחר מתמיד של שחר את הכבש אחד תעשה בבקר. תפלת המנחה מתמיד של בין הערביים ואת הכבש השני תעשה בין הערביים. תפלת הערב לא מצאו במה לתלותה ושנו אותה סתם הדא היא דתנין תפלת הערב אין לה קבע. אמר ר' תנחומא עוד קבעו אותה כנגד איברים ופדרים שהיו מתאכלים על גבי המזבח כל הלילה. וגם סמך לשלש תפלות אלו מדוד שאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. ופירש ר' אברהם בן שושאן כי ואהמה עולה למנין נ"ז כמנין הברכות שבג' תפלות אלו שבכל תפלה יש י"ט ברכות נמצא לשלש תפלות נ"ז ברכות. ויש לאדם לידע ולהבין שהזהיר בתפלות התקנה שבזכותה הוא נזון ואבא מזמין לו מזונותיו. תדע שהרי מנין הברכות הוא זן. ולפיכך השם יתברך בזכות ברכות אלו הוא זן אותו ואת אנשי ביתו. ומאמרו וישמע קולי למדנו שהזהיר בתפלות אלו כתקנן ובברכותיהם שמובטח לו שהשם ישמע תפלתו. וראה כמה גדול שכר המתפלל עם הצבור כי בתפלה אחת שמתפלל עמהם נחשב לו שכר כמתפלל ערב ובקר וצהרים ביחיד. כיצד תפלתו בלחש מברך תשע עשרה ברכות וחייב האדם שלא לדבר בעוד ששליח צבור מחזיר התפלה ושיכוין לשמוע ברכותיה' ושומע כעונה הרי תשע עשרה ברכות אחרות. וחייב האדם לענות אמן אחר כל ברכה וברכה. ואמרו רבותינו ז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך הרי כאלו בירך תשע עשרה ברכות אחרות. נמצא כי בתפלה אחת עם הציבור כתקנה נותנין לו שכר זן ברכות. ובתפלת ערבית שאין שליח צבור מחזיר התפלה לפיכך תקנו לאחר השכיבנו תשע עשרה פסוקים וחתימה בסוף תמצא בהם בין אזכרות ובין אמנים מנין שמונה ושלשים ותשע עשרה ברכות של תפלת לחש הרי שבעה וחמשים ברכות בערבית, עד כאן דבריו.
ובכל יום שיש בו קרבן מוסף תקנו תפלה יתירה כנגד קרבן מוסף וכן תקנו ביום הכפורים תפלה אחר תפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה ונקראת תפלת נעילה. וגרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר מנין לנעילה אמ' ר' לוי גם כי תרבו תפלה איננו שומע מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. ר' חייא בשם ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן חלפתא בשם ר' מאיר אמר ויהי כי הרבתה להתפלל אל ה' מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. ובירושלמי דתעניות מקשי על האי מימרא דר' לוי ואומר מחלפא שטתיה דר' לוי תמן. אמר ר' אבא בריה דרב פפי בשם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בכל עצב יהיה מותר דבר שפתי אך למחסור. חנה על ידי שהרבתה בתפלה קצרו ימיו של שמואל שאמרה וישב שם על עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה שנאמר ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וחיי שמואל חמשין ותרתין שני. ואמ' ר' יוסי בר אבין שתים שגמלתו והכא הוא אומר הכין. ומתרץ לא קשיא כאן בצבור כאן ביחיד. נמצאו התפלות בכל יום שלש ערבית שחרית ומנחה. ובשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ארבע, שלש של כל יום ויום ותפלת המוספין. וביום הכפורים חמש, ארבע אלו ותפלת נעילה.
וכתב הרמב"ם ז"ל תפלות אלו אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם אם רוצה אדם שיתפלל כל היום כלו הרשות בידו. וכל אותם התפלות שיוסיף כמו מקריב נדבות לפיכך צריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה, ואם חדש בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה. ושלש ראשונות ושלש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ואין פוחתין מהן ואין משנין בהם שום דבר. וכן כתב רבינו האיי הא דאמ' ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו היינו דוק' ע"י חדוש אבל בלא חדוש אסור והביא ראיה מדאמרינן בפרק מי שמתו אמ' רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו כדי שיהיה תפלתו תחנונים יתפלל ואם לאו אל יתפלל אלא שלא התיר אלא בחדוש. והאי דנקט צבור לא מפני שהיחיד אין צריך חדוש אלא נקט צבור לרבותא דלא אמרינן יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חדוש אלא אפילו בצבור צריך חדוש. ועוד הביא הרב ר' יונה ראיה לדבריו מדאמרינן בפרק אין עומדין יכול יתפלל אדם כל היום כלו כבר מפורש על ידי דניאל וזמנין תלתא ביומא וגו'. ובודאי לא קא מיבעיא ליה אם חובה שיתפלל אדם כל היום כלו אלא ודאי בתפלת רשות קא מיבעיא ליה. והשיב לו דלא יתפלל אלא שלשה פעמים. אם כן היכי קאמ' ר' יוחנן שמותר להתפלל כל היום אלא ודאי ר' יוחנן לא קאמ' אלא היכא שמחדש בה דבר. והאי דפרק אין עומדין הכי קאמ' יכול יתפלל אדם כל היום כלו בלא חדוש והשיב לו דאסור שדומה כמי שמתפלל לחובה הואיל ואינו עושה תפלתו תחנונים לחדש בה דבר. עוד כתב הרב רבינו יונה הא דאמרינן שאין לו להתפלל בלא חדוש היינו היכא שיודע בודאי שהתפלל אבל ספק התפלל ספק לא התפלל כשחוזר ומתפלל אין צריך חדוש שכיון שחוזר ומתפלל על הספק אין לך חדוש גדול מזה. כת' הרא"ש בתשובה שיש לאדם ליזהר שלא להתפלל תפלת נדבה אם לא שיוכל לחדש בה דבר ושיהיה מכיר וזריז ואמוד בדעתו לכוין בתפלה מראש ועד סוף הא לנו הכי קרי ביה למה לי רוב זבחיכם ולואי שיוכל לכוין בשלש תפלות שתקנו רבותינו ז"ל. כתב הרמב"ם ז"ל אין הצבור מתפללין תפלת נדבה לפי שאין הצבור מביאין קרבן נדבה וכן כתב הריא"ף. וכת' הראב"ד באמת כך אמרו הגאונים אבל מצאנו נדבה בצבור והיא עולה הבאה מן המותרות שהיא קיץ למזבח אלא שלא היתה מצויה ומי' התפלו' כנגד חובות המצויו' תקנום ולא כנגד הנדבות שאינן מצויות. הילכך הצבור אין מתפללין נדבה מפני שנראין כמקריבין שלש תמידין ביום. אבל תפלת היחיד מסניפי הצבור היתה לא מעקר התקנה. הלכך כמה שירצה מתפלל ואינו חייב לפסוק אלא אם רצה פוסק. עד כאן. וכתב בעל ההשלמה מה שכתב הרי"ף שאין הצבור מביא קרבן נדבה אע"פ שמצאנו מותרות לנדבת צבור אזלי. מיהו אין צבור מביאין שקלים בתחלה שתהא כוונתם להקריב קרבן נדבה והא דתניא בספרא תקריבו מלמד שהצבור מביאין קרבן נדבה תרגמה אמותר לשכה אבל לכתחלה אין מביאין שקלים לקרבן נדבה ע"כ. וכתב הרא"ש מה שכתב הריא"ף שאין היחיד מתפלל תפלת המוספין נדבה לפי שאינו מתנדב קרבן מוסף. ומקשים עליו אע"פ שאינו מקריב מוסף מכל מקום מקריב עולות שהיו קרבים מוסף כמו יחיד שאינו מקריב תמיד אלא מתנדב עולה כמו התמיד שהיה עולה. ומתרצים מפני שעיר חטאת שבמוסף שאינו בא בתורת נדבה. ומיהו קשה ממוסף של שבת שאין בו שעיר ולמה אמר על כל מוסף סתם שאין היחיד מתפלל אותו נדבה. ויש לתרץ אע"פ שיכול להקריב קרבנות של מוסף שבת בתורת נדבה מכל מקום אינו יכול להביאם בשבת. ולפי תירוץ זה אפי' תפלת יוצר אין לו להתפלל נדבה בשבת לפי שאין שום קרבן קרב נדבה בשבת. עד כאן. וכן כת' הרמב"ם ז"ל וזה לשונו ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפלת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבין בהם נדבה אלא חובת היום בלבד עד כאן. אבל רבינו האיי כתב שהיחיד מתפלל תפלת שבת נדבה בין של שחרית ומנחה בין של מוסף. ובתשובה לריא"ף בענין מרימר ומר זוטרא בשבתאי דרגלא הוו מיכנפי בי עשרה ומצלו והוי אזלו לבי כנשתא ומצלי בהדי צבורא. ושאלת והלא אין מתפללין תפלת נדבה בשבת דקיימא לן תפלות כנגד תמידין תקנום וכשם שאין מביאין קרבן נדבה בשבת כך אין מתפללין תפלת נדבה. תשובה לא ראיתי לגאונים בדבר זה כלום ואם אמת הדבר הא דקאמ' ומצלו בהדי צבורא כל שהיו שומעין ועונין אמן בלבד ואם אין הדבר נכון ויכול להתפלל תפלה שלימה והטעם הואיל ויחיד מקריב נדבה בכל יום מתפלל נדבה ואפילו בשבת כפי שאין מניעת קרבן נדבה בשבת אלא משום חלול שבת ואין חלול בתפלה.
גרסינן בפרק אין עומדין אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשי טובים שאין לך גדול במעשים טובים כמשה רבינו ע"ה ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנא' אל תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה וכתי' בתריה עלה ראש הפסגה פי' שמעשים טובים לבדם אין מספיקין בלא תפלה. ואמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר מכל הקרבנות שנאמ' למה לי רוב זבחיכם יאמר ה'. וכתיב בתריה גם כי תרבו תפלה אינני שומע. פירוש לולי שתפלה גדולה למה אמר גם כי תרבו תפלה אחר שאמר למה לי רוב זבחיכם. עוד גרסינן התם יכול יתפלל אדם כל היום כלו כבר מפורש על ידי דניאל וזמנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי וצלי ומוקדה קדם אלהא. יכול משבא לגולה הוחלה פי' החל לעשות זה מפני טרדת המלכות אבל בהיות הזקנים שלמד מהם בארץ ישראל היו מתפללין כל היום ת"ל כל קבל די הוה עביד מן קדמת דנא. יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה ת"ל וכוין פתיחן לי בעליתיה נגד ירושלם. יכול יהא מתפלל כל שעה שירצה כבר מפורש על ידי דוד ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה. יכול ישמיע קולו בתפלתו כבר מפורש על ידי חנה וקולה לא ישמע. יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל כבר מפורש על ידי שלמה לשמוע אל הרנה ואל התחנה רנה זו תפלה תחנה זו בקשה. דרש ר' שמלאי לעולם יסדיר אדם שבחו של הב"ה ואחר כך יתפלל מנא לן ממשה רבינו דכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו'. וכתוב בתריה אעברה נא ואראה.
גרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר למה תקנו שמנה עשרה ברכות ר' יהושע בן לוי אמר כנגד שמנה עשרה מזמורים שכתובים בראש התלים עד יענך ה' ביום צרה. ואם יאמר לך אדם תשע עשרה הם אמור לו למה רגשו גוי' לית הוא ממנינא מכאן אמרו המתפלל ואינו נענה צריך תענית. אמר ר' סימון כנגד שמנה עשרה חוליות שבשדרה שבשדה שאדם עומד ומתפלל צרי לשוח בכולן מאי טעמ' כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ובתלמודא דידן אומר שברכת המינין סמכוה כגד חוליה קטנה שבסוף השדרה. אמר ר' לוי כנגד שמנה עשרה הזכרות שיש בהבו לה' בני אלים. ובתלמודא דידן אמר שברכת המינין סמכוה כנגד אל הכבוד הרעים ר' חנינא בשם ר' פנחס אמר כנגד שמנה עשרה פעמים שאבות כתובים בתורה ואם יאמר לך אדם תשע עשרה הם אמור לו והנה ה' נצב עליו לית הוא ממנינא. פירוש מפני שאינו נזכר שם יעקב עמהם ואם יאמר לך שבע עשרה הם אמור לו ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק ממנינא פי' כיון שאומ' ויקרא בהם שמי קרי כאלו מזכיר שם יעקב. ולפי שתפלות למדו אותם מן האבות כמו שאמרנו למעלה הוא אומר שנתקנו שמנה עשרה ברכות כנגד שמנה עשרה פעמים שאבות כתובין בתורה. ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אמר כנגד שמנה עשרה ציווין הכתובין בפרשת משכן שני אמר ר' חייא בר אבא ובלחוד מן אהליאב בן אחיסמך למטה דן עד סופיה דספרא פירוש כי תמצא בסוף ספר ואלה שמות כאשר צוה ה' את משה שמנה עשרה פעמים. ולפי שהתפלות נתקנו בזמן בית שני כמו שאמרנו למעלה הוא אומר שנתקנו שמנה עשרה ברכות כנגד שמנה עשרה ציווים הכתובים במשכן שני. ובתלמודא דידן בפרק תפלת השחר אומר שנתקנו גם כנגד שמנה עשרה הזכרות שבקרית שמע כי תמצא בקרית שמע בין ה' ובין אלהים שמנה עשרה הזכרות וברכת המינין סמכוה כנגד אחד. ובויקרא רבא אומר שנתקנו גם כנגד שמנה עשרה הזכרות שבשירת משה כי תמצא בשירה אחת עשרה הזכרות ויה ואלי ואלי הרי ארבעה עשר. ובויושע ה' שהוא קודם השירה ארבעה הזכרות הרי שמנה עשרה הזכרות. ובמדרש אומר שנתקנו גם כנגד שמנה עשרה פסוקים שבשירת הים. וכנגד שמנה עשרה פסוקים שבעשרת הדברות ותמצא כי שמנה עשרה פעמים בכל שבוע אנו מתפללין שמנה עשרה ברכות עוד אמרינן בירושלמי שבעה ברכות של שבת מנין אמר ר' יצחק כנגד שבעה קולות הכתובים במזמור הבו לה' בני אלים אמר ר' יודן כנגד שבעה הזכרות הכתובות במזמור שיר ליום השבת. תשע ברכות של ראש השנה מנין, כנגד תשע הזכרות הכתובות בפרשת חנה וכתיב בסופה ה' ידין אפסי ארץ הרי שמדבר ביום הדין. וחנם גם כן נפקדה בראש השנה כדאיתא בפרקא קמא דראש השנה. עוד אמרינן בירושלמי עשרים וארבע ברכות של תעניות מנין ר' חלבו ור' שמואל בר נחמן תרויהו אמרינן כנגד כ"ד פעמים שכתו' בפרש' שלמה רנה ותפלה ותחנה. פי' שהו כשהכניס הארון לבית קדשי הקדשים ונענה ובתלמודא דידן בפרק תפלת השחר אי הכי כל יומא נמי נימרינהו פי' כבוד למקדש או כבוד לתורה. ומתרץ כיון דשלמה בשעת רחמי אמרינהו אף אנן בשעת רחמי נמרינהו. פירוש ששלמה אמרן כשדבקו השערים זה בזה ולא יכלו להכניס הארון לבית קדשי הקדשים כדאיתא בפרק במה מדליקין ובפרקא קמא דמועד קטן.
ואומר במדרש תלים מזמור לתודה ר' יוחנן בשם ר' מנחם דמן גליא כל התפלות בטלים לעתיד לבא וההודאה אינה בטלה כל הקרבנות בטלין לעתיד לבא וקרבן תודה אינו בטל. ופירש החכם ר' דוד קמחי שרצה לומר באמרו כי התפלות בטלות שלא יצטרכו לשאול צרכי העולם הזה כי בטובה גדולה יהיו כל הימים. ואין להם אלא שבח והודאה לשם ית' וכן לא יהיו חוטאים לעתיד לבא ואז לא יצטרכו לקרבן חטאת ואשם כי אם קרבן תודה שאינו בא על חטאת. וזהו שאמר במדרש ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. שלא ישוב לטבעו וליצר הרע לימות המשיח.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |