אבודרהם/תפילת עמידה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
וגרסינן בפרקא קמא דברכות כן הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה שנאמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה. ודוקא במשכים לפתחו הוא שאסור שיראה שעשאו אלוה שקודם הלך לקראתו ואחר כך הלך לבית הכנסת להתפלל. ועל זה אומר הפסוק חדלו לכם מן האדם כלומ' כל זמן שמורא שמים מוטל עליכם חדלו לכם מן האדם מלהקדים כבוד האדם לכבוד הבורא אבל אם פגע בו בדרך או אפילו במשכים לפתחו לצורך שיש לו אצלו אנוס הוא נחשב ויכול לשאול בשלומו דהא תנן באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד שאע"פ שהוא מתעסק בכבוד המקום התירו לו להפסיק בקרית שמע כשפגע בו בדרך או השכים לפתחו לצרכו. ופירש רבי' האיי מדקאמ' אשר נשמה באפו והלא כל אדם נשמה באפו אלא בשחרית הכתו' מדבר שהנשמה חוזרת באפו של אדם.
ודרשינן בפרק אין עומדין אני האשה הנצבת עמך בזה אמ' ר' יהושע בן לוי מכאן שאסור לישב בארבע אמות של תפלה. יש מפרשי' ממה שאינו כתוב היושבת אלא הנצבת. ויש מפרשי' ממה שכתוב עמכה בה"א כלומר שעומדין ברחוק חמש אמות. אי נמי עמכה הם ארבעה אותיות כנגד ד' אמות. ואמרו מקצת המפרשים שאלו הארבעה אמות הם בין מלפנין בין מן הצדדים וסימן לדבר עמכה בזה זה בגימ' י"ב דהיינו ארבעה אמות לכל שלשה רוחות. ומפרש בירושלמי אם היה עסוק בתפלה וברכות מותר.
ואמרינן נמי בירושלמי בפרק אין עומדין אמ' ר' יוסא צריך אדם להסב פניו לכותל להתפלל. ומה טעמא ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה' כלומר שלא יתפלל באמצע הבית. ובתלמודא דידן בפרקא קמא דברכות אומר אמר רב יהודה אמ' ר' יהושע בן לוי מנין למתפלל שלא יהי דבר חוצץ בינו ובין הכותל שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. ומפרש בחדוש דב"ש דוק' דבר שהוא חוצץ כגון הפסק מטה שהוא מקום חשוב שרחבה ד' וגבוה י' אבל דבר מועט אינו נקרא הפסק שאם כן היאך מתפללין בבית הכנסת לפני הספסלים שיושבין בהם. ונשאל הרמב"ם ז"ל מהו הדבר הנקרא חוצץ בינו ובין הקיר ולמה מנעוהו ואם בכלל החציצה הזאת כלי מילת שתולין אותן על כותלי הבית לנוי ובהן צורות שאינן בולטות אם זה בכלל האיסור או לא. והשיב שהטעם שהצריכו להתקרב אל הקיר בעת התפלה הוא כדי שלא יהא לפניו דבר שיבטל כוונתו והבגדים התלויים אינם אסורות אבל אינו נכון שיבדיל בינו ובין הקיר ארון ושקים וכיוצא בהן מכלי הבית כי הדברים האלו מבטלין הכוונה, והבגדים המצויירים אע"פ שאינן בולטות אין נכון להתפלל כנגדם מהטעם שאמרנו כדי שלא יהא מביט בציורים ההם ולא יכוין בתפלתו, ואנחנו רגילין להעלים עינינו בתפלה בזמן שיקרה לנו להתפלל כנגד בגד או כותל מצוייר עד כאן דבריו.
ואמרינן בפרקא קמא דברכות אמר ר' יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב המתפלל צריך שיכוין את רגליו זו אצל זו שנא' ורגליהם רגל ישרה ומתרגמי' ורגליהון רגל כיונין. וסימן לדבר ישרה בגימ' תפלה. ומפרש בחדושי דב"ש שיהיו העקבים סמוכים זה אצל זה ואצבעות הרגלים מפוזרים ודומה לכף רגל עגל שמחובר מלמטה ונפרד מלמעלה וזהו ורגליהם רגל ישרה הא כיצד רגליהם ממקום אחד ורגל ממקום אחד עד כאן. ויש מפרשים שידבק את רגליו זה לזה בכוון בין למעלה בין למטה וזהו ורגליהם רגל ישרה שקורא לשניהם רגל.
וגרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר ר' חייא בשם ר' יוחנן צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה ומה טעמא בכל מקום אשר אזכיר את שמי תזכיר אין כתיב כאן אלא אזכיר, אמר ר' תנחום בר חייא צריך אדם לייחד לו מקום בבית הכנסת להתפלל שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים השתחוה לא נאמר אלא ישתחוה.
וכתב רבינו האיי אדם שמתפלל אינו רשאי לדבר ולא לענות קדיש וקדושה משל לשני אנשים שכל אחד הולך בשליחות עצמו זה אינו רשאי לעשות שליחותו של זה וזה אינו רשאי לעשות שליחותו של זה.
ואמרינן בפרק מי שמתו המגהק והמפהק בתפלתו הרי זה מגסי הרוח. פי' לשון נוטריקון הם גו הקים פה הקים. ונקרא גס רוח מפני שאין עליו אימת הבורא. המתעטש בתפלתו סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא מכוער ודוקא שמתעטש מלמטה אבל מלמעלה סימן יפה לו כשם שעושין לו נחת רוח למטה כך עושין לו נחת רוח למעלה, היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו או באפרקסיתו. פי' אפרקסיתו סודר שבראשו ושני ראשי הסודר תלויין לפניו ואם היה אסתניס זורקו לאחריו או לשמאלו. ואמרינן בירושלמי כל עמא מודו דרקק אמטויילן דהוא אסור. פירש הנגיד כמטייל כלומ' שלא מאונס.
וגרסינן בירושלמי בפרק הפלת השחר וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכורה, אמר ר' יוסי בר חנינא מן הפסוק הזה אתה למד ארבעה דברים וחנה היא מדברת על לבה מכאן שהתפלה צריכה כוונה, רק שפתיה נעות מכאן שהוא צריך להרחיש בשפתיו, וקולה לא ישמע מכאן שלא יגביה קולו בתפלתו, ויחשבה עלי לשכורה מכאן שהשכור אסור להתפלל. והכי איתא בתלמודא דידן ואמרינן בפרק מי שמתו המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. פירוש כאלו הוא סבור שאין הב"ה שומע תפלת לחש. אמר רב הונא לא שאנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש אבל אם אינו יכול לכוין את לבו בלחש מותר ואפילו בהגבהת קול. דהכי אמרינן בירושלמי בפ' תפלת השחר רבה בר זבדא מצלי בקלא עד דילפון בני ביתיה צלותא מיניה. פירוש כל כך היה מתפלל בקול להעיר רוח הכוונה עד שבני ביתו היו שומעין ולמדין התפלה ממנו. והני מילי ביחיד אבל בצבור לא מאי טעמא דילמא אתי למטרד צבורא. המגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר שנאמ' בנביאי איזבל קראו בקול גדול אולי ישן הוא וייקץ.
ותניא בפרק אין עומדין המתפלל צריך שיכוין לבו ואם אינו יכול לכוין את לבו בכולם יכוין את לבו באחת מהם, אמר רב ספרא משום חד דבי ר' ינאי באבות. פירוש לפי שהיא חשובה יותר משאר ברכות מפני שיש בה גדולת השם וזכות ראשונים וגאולת אחרונים ועוד מפני שאם נותן דעתו עליה יתלמד להוסיף בכוונתו. ודע כי לפי הכוונה תקובל התפלה שנא' כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע. וגרסי' בפרק הדר עם הנכרי שתוי יין אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה, שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה, היכי דמי שתוי יין והיכי דמי שכור שתוי יין שיכול לדבר לפני המלך שכור שאינו יכול לדבר לפני המלך. ואמרינן בירושלמי בפרק היה קורא אמר ר' חייא רובא אנא מן יומוי לא כוונית אלא חד זמן בעית מכוונית והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קומוי. פירוש מי נכנס לפני המלך תחלה. ארקפטא או ריש גלותא. פירו' ארקפטא שר גדול וקורין לו בערבי זעים והוא נכבד מריש גלותא. שמואל אמר אנא מנית פרחייא. פי' העופות. רבון אמר אנא מנית דוסמייא. פי' שורות האבנים של בנין הכותל ודומה לו מה דאמרינן בסנהדרין הוסיף בו דימוס אחד לשם מת. אמר ר' מתניא מחזיק אנא טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים כרע גרמיה. וגרסינן בפר' אין עומדין ת"ר המתפלל צריך שיכוין את לבו, אבא שאול אומ' סימן לדבר תכין לבם תקשיב אזניך. ופירש הר' יעקב בן הרא"ש שיכוין המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאלו שכינה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד ויעיר הכוונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הב"ה שצריך לכוין אף מחשבתו כי לפניו המחשבה כדבור כי כל מחשבות הוא חוקר עד כאן. וכתב הרמב"ם ז"ל במורה הנבוכים בענין כוונת הלב בתפלה אם תתפלל בתנועת שפתיך ואתה מסב פניך אל הקיר ומחשב במקחך ובממכרך לא תחשו' שהתפללת אבל תהיה אז קרוב ממי שנאמר בהם קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. פי' ה"ר אברהם בר' יצחק אב בית דין ועבדתם את ה' אלקיכם לשון עבודה היא להסיר המחשבה הטרודה בעסקי העולם ולהביאה בשעבוד הכוונה. ותמצא כי תפלה בגימ' בכונת הלב וגם בגימ' עבודת לב. וכל הרוצה שתשמע תפלתו יכוין בתפלתו להתחנן לפני יוצרו שכן במשה כתיב ואתחנן אל ה', ותמצא כי ואתחנן בגימ' תפלה לומר שאין תפלה אלא בתחנה.
והטעם שאין מברכין בא"י אמ"ה אקב"ו על התפלה מפני שהתפלה היא מצוה שאין לה קצבה מן התורה אלא ביד האדם הוא למעט או להרבות כמו שכתב הרשב"א בהגדה של פסח שאין מברכין על קריאתה מטעם זה.
ומתפללין בלחש שמנה עשרה. ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך פסוק הוא והוא על דרך לאדם מערכי לב ומה' מענה לשן והוא מבקש מאת השם לשים מענה בפיו בתפלתו. וזה השם הוא כתוב באלף דלת וכת' ה"ר שמואל בן חפני שההפרש שיש בין ה' באלף דלת ובין יוד הא וו הא הוא כשתהיה כוונת אומרו שהוא אדון הנבראים ואינו מדבר כנגד עצמו אז יכתב יוד הא וכשתהיה כוונת אומרו כנגד עצמו שיאמרו אדוני וגבירי ורבוני אז יכתב באלף דלת כדין כל הדברים שמדבר האדם כנגד עצמו שיש בסופם יו"ד. והראיה על זה מאמר הנביא העירה והקיצה למשפטי אלקי ואדוני לריבי פירושו אלקי ורבוני, וכן אומרו אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן הראשון ביו"ד הא והשני אלף דלית ירצה לומר שאני קורא אלך לשני עניינים בעבור שאתה אדון כל הנבראים ובעבור שאתה אדוני אני בעצמי וכבר הטבת אליהם בכלל ואלי בפרט. וכתוב בחדושי דב"ש שלכך קבעו רז"ל ה' שפתי תפתח בתחלת התפלה מפני שהתפלות כנגד תמידין תקנום כמו שפירשנו למעלה ופסוק זה הוא כתוב קודם זבח שנאמר אחריו כי לא תחפוץ זבח ואתנה. ואחר כך הוא מקשה על זה הפירוש ואומר שאינו טעם נכון שאם כן זה שמקשה בפ"ק דברכו' אמאי לא תקנו יהיו לרצון בתחלה היה מתרץ לו שזה עדיף מפני שהוא כתוב קודם זבח. ומצאתי כתו' הגהה בספר של אלו החדושים יש לומר שטעם נכון הוא וזה שמקשה בגמרא למה לא תקנו יהיו לרצון בתחלה מפני שכן עדיף לפי שהוא לשון גאולה שנאמר וגואלי ויהיה סמוך גאולה לתפלה, ולמה תקנוהו לבסוף, ותימה הוא למה לא היה מתרץ לו שזה עדיף מפני שהוא כתוב בסוף המזמור דאלמ' על מה שהזכיר תחלה קאי עד כאן.
ברוך אתה ה' אלקינו, כבר פירשנו בהקדמת הספר הזה שיש בברכה זו מלכות. ואמ' ואלקי אבותינו וחזר ואמר אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב על שם שכן אמ' הב"ה למשה כה תאמר אל בני ישראל אלקי אבותיכם אלקי אברהם וגומ'. האל הגדול הגבור והנורא פסוק הוא. ואיפשר שרמז בשלש לשונות אלו לשלשה עולמות שהם עולם העליון והוא עולם המלאכים.,ועולם התיכון והוא עולם הגלגלים והכוכבים, ועולם השפל והוא עולם המעשים. הגדול כנגד עולם המלאכים לפי שהשם הוא הגדול שבכולם, והגבור כנגד עולם הגלגלים לפי שהשם מסבב הגלגלים בגבורה, והנורא כנגד עולם המעשים שעל ידי נוראותיו שעושה עם שוכני בתי חומר ניכר שהוא נורא. ואחר שזכר ששבח הב"ה בשלשה עולמות אמ' כי הוא אל עליון שליט בכולם. אל עליון על שם וברוך אל עליון. גומל חסדים טובים על שם אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו. טובים יותר מגמילות חסדי האדם והוא על שם טוב ה' לכל. קונה הכל על שם קונה שמים וארץ וכן אני ה' עושה כל אלה כדמתרגמינן עשה לי את החיל הזה קנה לי ית נכסיא האילן. וזוכר חסדי אבות שנאמר וזכרתי את בריתי יעקב וגו' וכתיב זכרתי לך חסד נעוריך. ומביא גואל על שם ובא לציון גואל. ואמר חסדי אבות אצל הגאולה כלומר זוכר חסדי אבות לבניהם לגאלם ואף אם תמה זכות אבות מביא גואל לבני בניהם. למען שמו על שם גואלנו מעולם שמך. באהבה על שם ואהבת עולם אהבתיך. וכל זה הלשן הוא הווה על העבר ועל העתיד כלומ' בכל יום גומל חסד וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם כי גאל את ישראל ממצרים והם היו בני בניהם של אבות וגם גואלנו בכל יום ועתיד לגאלנו. מלך על שם ה' מלכנו. עוזר על שם ויעזרם ה'. ומושיע על שם מושיעו בעת צרה. ומגן על שם מגן עזרך. בא"י מגן אברהם שנא' אל תירא אברם אנכי מגן לך. ועל שם שאמ' משה בסוף ברכתו עם נושע בה' מגן עזרך אנו אומרים שלשתן בחתימה עוזר בחסד ומושיע בגבורה ומגן בזכות אברהם.
גרסינן בברכות בפרק אין עומדין ת"ר אלו ברכות שאדם שוחה בהן באבות תחלה וסוף בהודאה תחלה וסוף. ובירושלמי מפרש הטעם באבות ואקוד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אלקי אדוני אברהם, ובהודאה ואשתחוה למלך ומתרגמינן ומודינא למלכא. ואם בא לשחות בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה, א"ר תנחומא א"ר יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה. פירוש שיהיו בולטים הקשרים שבפרקי חליותיו לאחוריו והוא מלשון פקק הגפן שהו' קשר שבגפן שהו' בולט לחוץ. עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו. פירש רבינו האיי שיכוף ראשו כאגמון עד שאהיה איסר מונח בקרקע כנגד לבו שיראה אותו ולא שישחה גופו וראשו זקוף. ורש"י פירש שיכרע עד שיראה ב' קמטים אחד למעלה מן הלב ואחד למטה וכרוחב איסר ביניהם. ור' חנינא אמר כיון שנענע בראשו שוב אינו צריך, אמר רבא והוא דמצער נפשיה ומתחזי כמאן דכרע. אלא שאינו בריא ואינו יכול לכרוע כראוי. וכריעות אלו הם כדי שיזכור לפני מי הוא עומד וכי סופו היות עפר. ד"א לרמוז כדי למשוך ברכה מלמעלה למטה. וכשיזכור השם יזקוף כי רם ה' ושפל יראה וכן הוא אומר ה' זוקף כפופים כלומ' כשיזכיר שם ה' יהיה זוקף הכפוף. רב ששת כי הוה כרע כרע כחיזרא כי זקיף זקיף כחויא. פרש"י כחיזרא כשבט שביד האדם שאדם חובטו כלפי מטה בפעם אחת כך יכרע במהירות בפעם אחת וכשהוא זוקף זוקף בנחת ראשו תחלה ואחר כך גופו שלא תראה עליו כמשוי כמו הנחש כשהוא זוקף מגביה ראשו מעט ואחר כך גופו מעט מעט. ורבינו האיי פירש חיזרא הוא א' ממיני הקוצים שמצוי בבבל שקורין אותו אל חזיר וראשו כפוף וכן יכרע שלא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד אלא יכוף את ראשו כאגמון ויכרע. וזהו כפי שפירש עד שיראה איסר כנגד לבו.
אתה גבור לעולם ה' על שם ה' כגבור יצא. ואמ' בתחלת ברכה זו לשון גבורה שכל אלה שמזכיר בברכה זו הם בגבורה כמו שנפרש. ומזכיר בברכה זו שלשה פעמים תחיית המתים הראשונה מחיה מתים אתה והשנית מחיה מתים ברחמים רבים והשלישית בא"י מחיה המתים. והטעם כי בשלשה עניינים הב"ה מחיה המתים, הראשונה כשאדם ישן על מטתו והרי הוא חשוב כמת ואומר בידך אפקיד רוחי והב"ה מעלה עננים ומוריד טללים וגשמים כדי לפרנסו ומחזיר לו נשמתו לכך נסמך זה לזה מחיה מתים אתה רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם כי זו מורה בתחיית המתים לגוף בקומו ממטתו, והשנית בענין ירידת הגשמים כדאמרינן בפרקא קמא דתעניות א"ר אבהו גדול יום הגשמים יותר מתחיית המתים דאלו תחיית המתים לצדיקים ולא לרשעים שנאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם ואלו גשמים לצדיקים ולרשעים, והג' בענין תחיית המתים לעתיד לבא שאנו חותמין בא"י מחייה המתים שאז עקר זכיר' תחיית המתים. והיינו דאמרינן בבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים ר' גזר תעניתא אנחתינהו לר' חייא ובניו קמי תיבותא אמר משיב הרוח נשיב זיקא מוריד הגשם אתא מיטרא כי מטא לאדכורי תחיי' המתים רעש עלמא. וכת' הר"ף אע"ג דמקמי משיב הרוח ומוריד הגשם איכא מחייה מתים אתה זה לא קשה דדוק' למשיב הרוח נשב זיקא ולמוריד הגשם אתא מיטרא מפני שאז עיקר תפלת הגשם והרוח שבברכה זו אבל תחיית המתים שהברכה חתומה בה לא היו מרגישים עד החתימה שאז היה עיקר זכירת תחיית המתים ע"כ. מחייה מתים אתה ע"ש יחיו מתיך. רב להושיע ע"ש אני מדבר בצדקה רב להושיע ועל שם שהמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש והושיע מהם לוט ושתי בנותיו לעין כלם ועל כרחם. משיב הרוח ומוריד הגשם על שם ישב רוחו יזלו מים והוא בגבורה שכל טיפה וטיפה יורדת ממקום גבוה ואין הרוח מפזרתן אלא יורדין למקום שהב"ה חפץ וזאת היא גבורה שאין כמוה ובגשם תלויה תחיית המתים כמו שאמרנו וכתי' עושה גדולות ואין חקר וגומ' וסמיך ליה הנותן מטר על פני ארץ וגו'. ובימות החמה שאין מזכירין גבורות גשמים מזכירין טל וטל גם כן נקרא תחייה על שם שיחיו המתים בטל שנא' הקיצו ורננו שוכיני עפר כי טל אורות טלך וגם בירידת הטל יש גבורה גדולה שהוא יורד בכל יום ואינו נמנע. מכלכל חיים בחסד על שם נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו שמכלכל אותם במזונות ובשאר צרכיהם שתי פעמים ביום או שלשה והיינו דאמרינן בפר' ערבי פסחים א"ר אלעזר קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנא' לגוזר ים סוף לגזרים וסמוך ליה נותן לחם לכל בשר שאם יעשה אדם מלבוש אחד יהנה ממנו שנה או שנתים והמזון מעת לעת. ואמר בחסד כלומ' זה שעושה הוא בחסדו ולא בצדקת הבריות. ואמרינן בפרקא קמא דתענית אמ' ר' יוחנן שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח ואלו הן מפתח של גשמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, של חיה שנאמ' וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה, של תחיית המתים שנאמ' וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם, במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה שנאמר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. ומקשי ור' יוחנן מאי טעמא לא חשיב לה להא ומתרץ אמר לך גשמים היינו פרנסה. וסימן לאלו הארבעה מפתחות מפתח פירוש מ' מטר פ' פרנסה ת' תחיית המתים ח' חיה. מחיה מתים ברחמים רבים כמו שפירשנו. ועוד הולך ומפרש כיצד מחיה מתים ברחמים רבים כי הוא סומך נופלים על שם סומך ה' לכל הנופלים כי פעמים שיפול אדם ויחשבוהו הרופאים כמת והשם סומכו ומחייהו. ורופא חולים על שם כל המחלה וגו' כי אני ה' רופאך כי פעמים שיגיעו עד שערי מות והשם רופאם ומחייה אותם. ומתיר אסורים על שם ה' מתיר אסורים, שגם הם חשובים כמתים שחיו. ומקיים אמונתו לישיני עפר על שם ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו כלומ' כשם שמקיים אמונתו עם החיים ומרפא אותם כך עתיד לקיים עם המתים. ויש מפרשים ומקיים אמונתו לישני עפר שמזכיר השבועה שנשבע לאברהם יצחק ויעקב שנקראו ישני עפר. והראשון עקר. מי כמוך בעל גבורות אלו שאמרנו והוא על שם ומי כמוני יקרא. ומי דומה לך על שם ואל מי תדמיון אל. מלך ממית ומחיה על שם ה' ממית ומחיה שהוא ממי' ומחיה בהרבה ענינים כמו שאמרנו ומצמיח ישועה על שם יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים. ונאמן אתה להחיות מתים כלומר ומעתה יש להאמין שאתה מחיה המתים. ברוך אתה ה' מחיה המתים אמר במדר' אמונים נוצר ה' אלו שאומרים אמן באמונה אומ' שליח צבור מחיה המתים והם עונין אמן ועדין לא ראו תחיית המתים, אומר גואל ישראל והם עונין אמן ועדין לא נגאלו. ואע"פ שנגאלו הרי חזרו ונשתעבדו. אומר בונה ירושלים והם עונין אמן אע"פ שעדין היא בחורבנה, הוי אמונים נוצר ה'.
אתה קדוש על שם והאל הקדוש נקדש בצדקה. ושמך קדוש על שם וקדוש שמו וכנגד זה וקדושים בכל יום יהללוך סלה אלו ישראל שנא' קדושים תהיו. כי אל מלך גדול שנא' כי מלך גדול אני וכתיב גדול אתה. וקדוש אתה כמו שאמרנו. והמון העם אינם אומרים כי אל מלך גדול וקדוש אתה. ובסדורי הגאונים ישנו ונכון לאמרו מהטעם שאפרש לקמן. בא"י האל הקדוש שנאמר כי קדוש אני ה'.
אתה מוצא כי לא נתקן להזכיר מלך בחתימות שמנה עשרה ברכות כלם אלא בארבע ברכות בלבד והן שלש ראשונות אלו וברכת השיבה שופטינו. והטעם מפני שחתימות שלש ברכות ראשונות אלו רומזות לאבות כי חתימת ברכה ראשונה היא מגן אברהם, וחתימת ברכה שניה מחיה מתים כנגד יצחק ע"ש שלקח אביו בידו הסכין לשוחטו במצות הבורא והיה חשוב כמת ואחר כן לא הניחו הבורא לשוחטו והרי כאלו החיה אותו, וחתימת ברכה שלישית האל הקדוש כנגד יעקב ע"ש שהיתה מטתו שלימה וקדושה שלא יצא ממנו זרע פסול. וחתימת מלך אוהב צדקה ומשפט רומזת לדוד המלך היושב על המשפט. ולפיכך תקנו בסוף ארבעתן מלכות בעבור חשיבות שהן רומזות לאבות ולדוד. והוא על שם מה שנאמר לדוד ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. כך נראה לי. ואחר כך מצאתי שפירש הריב"ח נר"ו כי מפני ששלוש ראשונות הם כנגד שלשה אבות ונאמר בהם אלהות אמר כנגדם שלש מלכיות ומלך אוהב צדקה ומשפט כנגד מה שכתוב אלרי דוד אביך וכן כתוב ארוממך אלרי המלך ואברכה שמך לעולם ועד ואומ' ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון וגומ' ע"כ.
אתה חונן לאדם דעת ע"ש המלמד אדם דעת וע"ש וחנותי את אשר אחון. ומלמד לאנוש בינה על שם ויתן אלהים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד. חננו מאתך דעה ובינה והשכל על שם ורעו אתכם דעה והשכל.
השיבנו אבינו לתורתך על שם ואבותינו לא עשו תורתך אמרו ז"ל ואמר אבינו שנהיה חביבין לפניך כבן. ועוד השיבנו אבינו לתורתך על שם דאמרי' בספרי ובאלה שמות רבה. תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, משל לבן מלך שנשבה למדינת הים כשהוא קטן אם מבקש לחזור אפילו לאחר כמה שנים אינו בוש לחזור מפני שאומר לירושתי אני חוזר כך תלמיד חכם כשהוא פורש מדברי תורה והולך ומתעסק בדברים בטלים אם מבקש לחזור אפי' לאחר כמה שנים אינו בוש לחזור מפני שאומר לירושתי אני חוזר ולכך אמ' אבינו לפי שהבן חוזר לירושתו שירש מאביו. וקרבנו מלכנו לעבודתך שהיא עבודת המצות שחייב אדם לעבוד אותו כעבדים ולכך אמר מלכנו ומצאנו המצוה שנקראת עבודה שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך כלומ' שלא קיימת המצות. פירוש אחר וקרבנו מלכנו לעבודתך ר"ל להתפלל לפניך כמו שאמרו ז"ל ולעבדו בכל לבבכם אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה. ושייך קריבה בתפלה על שם אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. והחזירנו בתשובה שלימה לפניך על שם השיבנו ה' אליך ונשובה כלומ' אם התחלנו לשוב סייענו להיות בתשובה שלימה לפניך וזהו על דרך מה שאמרו רז"ל בא ליטהר מסייעין אותו. בא"י הרוצה בתשובה שנאמ' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה וכתי' החפץ אחפוץ מות רשע נאם ה' אלהים הלא בשובו מדרכיו וחיה.
סלח לנו אבינו כי חטאנו על שם וסלחת לעמך אשר חטאו לך. מחול לנו מלכנו כי פשענו על שם ולכל פשעיהם אשר פשעו בך. וסמך סליחה וחטא לאב ומחילה ופשע למלך מפני שכל זדונות שעושה הבן דומות לפני האב כשגגות ונקלים יהיו בעיניו לסלחם כמו שחטא נקל מפשע, ולפני המלך דומות שגגות העם כזדונות כמו שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ ולכן יש לומ' לו כי פשענו לפי שפשע גדול מחטא, ומחילה יש לבקש מכל אדם המקפיד ומדקדק על חבירו או על עבדו שימחול לו עלבונו אבל אין לומר שיסלח לו עלבונו, ולכן יש לומ' לאב שאינו מקפיד ומדקדק כל כך סלח לנו כלומ' שאף הקפדה מועטת לא תשאר. ויש מפרשים סלח לנו אבינו אע"ף שחטאנו מחול לנו מלכנו אע"ף שפשענו. כי אל טוב וסלח אתה ע"ש כי אתה ה' טוב וסלח. בא"י חנון שנא' חנון ורחום ה'. המרבה לסלוח שנאמר ואל אלקינו כי ירבה לסלוח.
ראה נא בעניינו על שם ראה עניי. וריבה ריבנו ע"ש כי ה' יריב ריבם וכתיב רבת ה' ריבי נפשי וכתיב ואת יריבך אני אריב. וגאלנו מהרה למען שמך על שם גואלנו ה' צבאות שמו. כי גואל חזק אתה על שם כי הנה ה' בחזק יבא.
רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה כי תהלתנו אתה פסוק הוא בירמיה בלשון יחיד. ואע"ג דאמרי' בתוספת' כל הכתו' לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים פי' הרמ"ה דוק' במתרגם המתרגם הפסוקים או הקורא פסוק בכתבו בזמן שמכוין לקרות אינו רשאי לשנות מרבים ליחיד או מיחיד לרבים, אבל פסוק של תפלה שאין כוונת הצבור לקרותם אלא להתחנן דרך תפלה ובקשה הרי הן כשאר תפלות ורשאין לשנותן כפי צורך השעה ולפי ענין תחנתם ובקשתם. והר' יונה פירש דוקא כשקורא כל המזמור או כל העני' כסדר אז אין לשנות אבל כשמתפלל ואומ' פסוקים מפוזרים הנה והנה יכול לשנות מרבים ליחיד ומיחיד לרבים. ולזה הסכים הרא"ש. והעלה רפואה שלימה לכל תחלואינו על שם הרופא לכל תחלואיכי. ולכל מכאובינו על שם כי הוא יכאיב ויחבש. כי אל רופא רחמן ונאמן אתה על שם כי אני ה' רופאך כנגד חלאים רעים הוא רופא רחמן וכנגד נאמנים הוא רופא נאמן וכן הוא אומר וחלאים רעים ונאמנים. בא"י רופא חולי עמו ישראל על שם מחצתי ואני ארפא.
ברך עלינו ה' אלקינו את השנה הזאת על שם וצויתי את ברכתי לכם ועל שם וברכתי לכם את השנים. ואת כל מיני תבואתה לטובה כל מיני פירות נקראין תבואה על שם ותבואתה מרבה למלכים. ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה על שם אם יהיה השנים האלה טל ומטר וכתיב ואתנה מטר על פני האדמה. ורוה פני תבל על שם תלמיה רוה וכתיב כי אם הרוה את הארץ. ושבע את העולם כלו מטובך על שם ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול. ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך על שם פלג אלקים מלא מים ועל שם רבת תעשרנה ועל שם איש כמתנת ידו כברכת ה' אלקיך. שמרה והצילה שנה זו על שם עטרת שנת טובתך ועל שם תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה. מכל דבר רע על שם אל תט לבי לדבר רע. ומכל מיני משחית על שם ולא יתן המשחית לבא. ומכל מיני פורענות לשון חכמים הוא והוא על שם בפרוע פרעות בישראל. ועשה לה תקוה על שם מקוה ישראל ה'. ואחרית שלום על שם כי אחרית לאיש שלום. חוס ורחם על כל תבואתה על שם ועשת את התבואה לשלש השנים. והמון העם קורין חוס ורחם עלינו ועל כל תבואתה ואינו נכון כי ברכה זו נתקנה לבקש רחמים על תבואת השנה ופירותיה ומה לנו להכניס עצמנו בה כי הנה שאר ברכות התפלה הם בקשה עלינו. ופירותיה על שם כי עץ נשא פריו. וברכה בגשמי רצון ברכה ונדבה על שם והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו ועל שם גשם נדבות תניף אלקים. ושובע על שם ואכלתם לחמיכם לשובע. ושלום על שם ונתתי שלום בארץ, כשנים הטובות על שם גשמי ברכה יהיו כשנים הטובות. ברוך אתה ה' מברך השנים על שם וצויתי את ברכתי לכם. ובספרד נוהגין לומר ברכה זו בימות הגשמים בנוסח הזה שאמרנו. ובימות החמה מתחילין בה ברכנו ה' אלקינו בכל מעשה ידינו וברך שנתינו בטללי רצון ברכה ונדבה וכו'. ושמעתי שיש מקומות שמתחילין ברכה זו לעולם ברך עלינו אלא שמשנין בה בין טל לגשם בלבד.
תקע בשופר גדול על שם והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. לחירותינו על שם לקרוא לשבויים דרור ותרגום דרור חירותא וזה מדבר על עת ביאת הגואל שיגלה במהרה בימינו להוציאנו ממאסר האומות. ושא נס לקבץ גליותינו וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות כל הארץ לארצנו על שם ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ. בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל על שם בקבצי את בית ישראל ועל שם ואסף נדחי ישראל.
השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה על שם ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה. והסר ממנו יגון ואנחה על שם ונסו יגון ואנחה וכתיב וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ והוא חוזר על מה שלמעלה ממנו על שם ובמשול רשע יאנח עם ומתוך שמשיב לנו שופטים הגונים נהפכה אותה האנחה לששון ולשמחה. וגם יתכן לפרש מתך שנעשה דין ומשפט בינינו סר ממנו יגון ואנחה. ומלוך עלינו אתה ה' לבדך שנאמר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ברחמים בצדק ובמשפט לפי שכתוב ובחמה שפוכה אמלוך עליכם אנו מבקשין מלפניו שלא ימלוך עלינו בחמה אלא ברחמים בצדק ובמשפט ע"ש וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. בא"י מלך אוהב צדקה על שם אהבת צדק. ומשפט על שם ועוז מלך משפט אהב.
כתב הר' יחיאל בן הרא"ש תמה אני על חתימת זו הברכה למה נישתנית מכל חתימה ברכ' שמונה עשרה לענין מלכות הא קיימא לן ברכה הסמוכה לחבירתה אין בה מלכות ועוד לכאורה איני יודע מה הפרש גדול בין מלך אוהב צדקה ומשפט ובין המלך המשפט לענין שצריך לחזור לראש אם שכח אך שאיני רשאי לשנות מה שהורגל בפי כל אמנם שמעתי שבפרובינסיא אין אומרים מלך וישר בעיני, שוב מצאתי בסדור הנקרא מחזור ויטרי הכי גרסינן בפרקא קמא דברכות כל השנה כלה אומ' האל הקדוש האל המשפט חוץ מעשרת ימי תשובה שאומר המלך המשפט חוץ מעשרת ימי תשובה שאומר המלך הקדוש מלך המשפט לפי שעכשיו יושב על המשפט לדין כל העולם, ויש אומרים כל השנה כלה מלך אוהב צדקה ומשפט דגבי משפט שייך לומר מלכות טפי משאר ברכות כמו שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה, ונשאתי ונתתי בדבר לפני אדוני אבי הרא"ש וקבל דברי עד כאן. וכבר פירשנו למעלה טעם נכון לחתימת ברכה זו למה תקנו להזכיר בהמלך.
(פירוש ברכת המינים אינו מופיע בדפוס מפני הצנזורה)
על הצדיקים על שם עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם. ועל החסידים על שם על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. ועל גרי הצדק על שם ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים. ועלינו יהמו רחמיך ה' אלקינו על שם המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו. והזכיר כאן ארבעה כתות מישראל צדיקים חסידים גרי הצדק ועלינו יהמו נא רחמיך כדאמ' במכלתין וכן אתה אומר בארבעה כתות שהם עונות ואומרו' לפני הקדוש ברוך הוא יהודים אנחנו זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה זה יאמר לה' אני שלא נתערב בי חטא. פירוש אלו הצדיקים שהם גדלים מכלם שלא חטאו מעלם ולא נצרכו להיות בעלי תשובה ולקרותם חסידים ובאיוב נמי איש תם וישר וירא אלקים לפי שהיה עובד את השם מיראה. וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי הצדק וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה. פירוש אלו חסידים שיש בהם קצת יראה על העבירות שעשו וכן אמר דוד שמרה נפשי כי חסיד אני כלומר כי בעל תשובה אני שלא היה רשאי לקרות עצמו חסיד. ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים. וזהו ועלינו יהמו נא רחמיך אע"ף שאין אנו חושבין כל כך אלא אנו יראי שמים ואין אנו מחזיקין עצמנו כעובדים מאהבה. והפסוק הזכיר גרים קודם בעלי תשובה מפני שהזהירה תורה פעמים לאהבה אותם וגם השם אוהב אותם ובתפלה נזכרו כסדר מעלתם. ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ורוצה לומר שהם יודעים אמיתת שמך על שם ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשיך ה'. ואמר ותן שכר טוב על שם מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. ושים חלקנו עמהם עם הבוטחים בשמך על שם שאומר בתלמוד יהא חלקי עם הצדיקים בגן עדן. ולעולם לא נבוש פירוש ממעשינו. כי בך בטחנו חבר בטחון עם בושה על שם בך בטחתי אל אבושה אל יעלצו אויבי לי. ועל חסדך נשענו על שם כי נשענו על ה' אלקי אבותיהם. ואמר חסדך על שם וחסד ה' מעולם. ברוך אתה ה' משען על שם ולא יוסיף עוד שארית ישראל להשען על מכהו ונשען על קדוש ישראל באמת. ומבטח לצדיקים על שם אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב.
תשכון בתוך ירושלם עירך כאשר דברת שנאמר ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלם עיר האמת. ובנה אותה בנין עולם על שם עולם חסד יבנה. במהרה בימינו לשון חכמים הוא. ברוך אתה ה' בונה ירושלם שנאמר בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס.
את צמח דוד מהרה תצמיח ע"ש אצמיח קרן לדוד. וקרנו תרום ע"ש קרנו תרום בכבוד. בישועתך על שם ובישועתך תרום קרננו. ואמר בישועתך כי בנין ירושלם היא ישועת המקום שנאמ' וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו. כי לישועתך קוינו כל היום על שם לישועתך קויתי ה'. ואמר כל היום על שם אותך קויתי כל היום, וחותם ברוך אתה ה' מצמיח קרן ישועה שנאמר ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל.
שמע קולנו ה' אלקינו על שם וישמע ה' את קולנו. ורחם עלינו על שם רחום וחנון ה'. וקבל על שם וישמע ה' את קולנו ומתרגמינן וקבל ה' צלותנא. ברחמים על שם כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. וברצון את תפלתינו על שם ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלקים ברוב חסדך ענני באמת ישעך. כי אל שומע תפלותינו ותחנונינו כך קורין המון העם. ויש קורין כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה והוא הנכון כי אין להחזיק עצמינו כל כך בצדיקים ולומר כי שומע תפלותינו בכל עת. ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו על דרך אל ישוב דך נכלם ורוצה לומר אם לא זכינו הרבה אל תחזירנו ריקם מכל וכל ועשה לנו קצת מן בקשתינו. כי אתה שומע תפלת כל פה על שם שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. ויש אומרים כי פ"ה בגימטריא מילה כלומר ישראל שהם מהולים. וחותם בא"י שומע תפלה.
רצה ה' אלקינו בעמך ישראל על שם ורציתי אתכם נאם ה'. וכת' רבינו סעדיה ורבינו שרירא שבתפלת המנחה אין אומר שליח צבור רצה מפני שאין הכהנים נושאין את כפיהם בשעת המנחה משום שכרות שכבר סעדו כל העם ושמא שתו הכהנים יין ושכור אסור בנשיאות כפים אלא מתחיל ואישי ישראל. אבל במנחה של תעניות כתבו שאומר אותו וביום הכפורים במנחה לבד אע"ף שאין נושאין כפיהם נהגו לומר רצה. וכת' הר' יעקב בן הרא"ש אע"ף שאין נשיאות כפים במנחה מה ענין זה שלא לומר רצה ואם משום דאמרי' בסוטה בפ' ואלו נאמרין כל כהן שאינו עולה בעבודה פי' ברצה שוב אינו עולה מאי נפקא מינה וכי בשביל שהיו עולין ברצה לא יאמרו אותו כשאין נשיאות כפים. ולתפלתם שעה על שם וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. והשב העבודה לדביר ביתך על שם ודביר בתוך הבית. ואישי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון אע"פ שאין עתה עבודה מתפללין על התפלה שהיא במקום הקרבנות שתתקבל ברצון. ויש מפרשים והשב העבודה לדביר ביתך ואישי ישראל ואח"כ ולתפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון תחלת דבר הוא ולפי פי' זה אין להתחיל ואשי ישראל מפני שאינו תחלת דבר. ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך על שם עולותיהם וזבחיהם יעלו לרצון על מזבחי והתפלה נקראת עבודה כמו שאמרנו בהקדמת הספר הזה. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים על שם ותחז בציון עינינו וכתיב כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. ואמר ברחמים על שם ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך וכתיב רחם ארחמנו נאם ה'. בא"י המחזיר שכינתו לציון על שם ושכנתי בתוכם וכתיב לשכן שמו שם. ולשון המחזיר הוא מדברי רז"ל שנשתמשו בו הרבה.
מודים אנחנו לך וכו' מלשון אך צדיקים יודו לשמך. ואבן הירחי פי' מודים משתחוים כדמתרגמינן ואשתחוה אל המלך ומודינא למלכא ואמרינן בבראשית רבה כי לא שאול תודך ומי הוא מודה מי שהוא חי ומשתחוה לחי העולמים שכן כתי' חי חי הוא יודך ולכן אמר בסוף וכל החיים יודוך סלה לפי שאנו חיים ואתה חי מודים אנחנו לך. ותמצא כי מודים עולה למנין מאה לרמוז שאנחנו מודים לו במאה ברכות בכל יום. צור חיינו על שם צור חיי. ומגן ישענו על שם ותתן לי מגן ישעך. אתה הוא לדור ודור על שם לדור ודור הללויה. נודה לך על שם אך צדיקים יודו לשמך. ונספר תהלתך על שם תהלת ה' ידבר פי ועל שם וגדולתך אספרנה. ועל חיינו המסורים בידך על דרך בידך עתותי. ועל נשמותינו הפקודות לך שנאמר בידך אפקיד רוחי שנפשות האדם הם בידו פקדון בכל לילה עד שייקץ. ועל נסיך שבכל יום עמנו על שם נתת ליריאך נס להתנוסס. ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ע"ש רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. ערב ובקר וצהרים על שם ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה. הטוב כי לא כלו רחמיך המרחם כי לא תמו חסדיך ע"ש חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. ואמ' לשון הטוב על ההודא' על החסד על שם הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ואע"פ שלשון הפסוק הוא תמנו בכאן אינו נופל לשון תמנו אלא תמו המ"ם בדגש, כי בפסוק יתפרש כך חסדי השם עמנו כי לא תמנו אנחנו, אבל בכאן אינו נופל פירוש זה לכך צריך לומ' תמו. כי מעולם קוינו לך על שם זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. ועל כלם יתברך ויתרומם תמיד שמך מלכנו לעולם ועד לשונות של פרקי היכלות הם. וכל החיים יודוך סלה על שם ושמך לעולם נודה סלה ועל שם חי חי יודך כמוני היום. ויהללו את שמך הגדול על שם וקדשתי את שמי הגדול. ואמר לשון הלול אצל גדולה על שם גדול ה' ומהולל מאד. באמת על שם וה' אלים אמת. כי טוב על שם הודו לה' כי טוב. ברוך אתה ה' הטוב שמך שנאמר טוב ה' לקוויו. ולך נאה להודות לשון חכמים הוא על שם מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה.
שים שלום על שם וישם לך שלום. טובה על שם וה' יתן הטוב אלינו. וברכה על שם וברך את עמך. חן על שם חן וכבוד יתן ה'. וחסד על שם ויט עלינו חסד. ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך ע"ש כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו. וברכנו כלנו כאחד באור פניך כלומ' אתה אל אחד ואנחנו בני אברהם הנקרא אחד שנאמ' אחד היה אברהם וכתיב כי אחד קראתיו ואנחנו נקראים גוי אחד שנאמ' ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אם כן ברכנו כלנו כאחד. ואמ' באור פניך על שם ברכת כהנים שכתוב בה יאר ה' פניו אליך ועל שם ה' באור פניך יהלכון. כי באור פניך נתת לנו ה' אלקינו תורה על שם כי נר מצוה ותורה אור ואור הוא גדול מנר. וחיים היא התורה שנאמ' כי היא חייך ואורך ימיך. אהבה על שם ואהבת עולם אהבתיך. וחסד צדקה על שם משוך חסדך ליודעיך וצדקתך לישרי לב. ורחמים ברכה ושלום פירשנום למעלה. וטוב בעיניך כלומר ויהיה טוב בעיניך. לברך את עמך ישראל ברוב עוז ושלום על שם ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. בא"י המברך את עמו ישראל בשלום אמן שנאמ' ונתתי שלום בארץ. והטעם שתקנו לברך את ישראל בסוף כל תפלה לפי שהתפלות כנגד תמידין תקנום וכמו שבכל פעם בהשלים העבודה היו הכהנים מברכין את ישראל כמו שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וגומ' וכתיב כה תברכו את בני ישראל וגו'.
ואומר יהיו לרצון אמרי פי וגומ'. ואחר כך אומר עושה שלום במרומיו וכו'. ועושה שלש פסיעות לאחוריו בכריעה אחת כי בכל השלש פסיעות שכינה שורה ונותן שלום לשמאלו תחלה כנגד ימינו של הקב"ה העומד לנגדו שנא' שויתי ה' לנגדי תמיד. ובמקום שכלו שלש פסיעותיו צריך לעמוד ולא יחזור מיד למקומו דגרסינן ביומא בפרק הוציאו לו את הכף משמיה דרב מרדכי אמרי כיון שפסע ג' פסיעות לאחריו התם איבעי לי למיקם משל לתלמיד הנפטר מרבו אם חוזר מיד דומה לכלב ששב על קיאו שסופו הוכיח על תחלתו שלא פסע לאחוריו כדי ליפטר מרבו כיון שחוזר אליו מיד. וכת' הריא"ף איבעי ליה למיקם התם עד דפתח ש"צ וכדפתח שליח צבור הדר לדוכתיה. ואיכא מאן דאמ' עד דמטי שליח צבור לקדושה וכן נהגו. וכת' הראב"ד שכשהוא מתפלל יחידי ממתין כדי שיעור זה. ואסמכתא לשלש פסיעות אלו מפסוק ורגליהם רגל ישרה, רגליהם שנים ורגל אחד הרי שלשה. ומה שאומר אחר כן וכף רגליהם ככף רגל עגל שהם ג"כ שלשה הם בחזרתו למקומו. שיש לו לחזור בשלש פסיעות כבתחלה.
ויש יחידים שנוהגין לומר אחר תפלתם קודם שיפסעו שלש פסיעות בקשה זו אלהי נצור לשוני על שם נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה ואע"ף שהטוב והרע מסורין ביד האדם הוא מבקש מאת השם לסייעו לעשות טוב. ולמקללי נפשי תדום הוא מוסיף על נצור לשוני מרע כלומר לא מיבעיא שאני שואל שתזכני שלא אחרף לזולתי תחלה אלא אף אני שואל שתזכני לסבול קללתו וזהו שומעין חרפתן ואינם משיבין. ונפשי כעפר לכל תהיה הוא מוסיף על ושפתותי מדבר מרמה. כלומר לא מיבעיא שאני שואל מניעת הדבור של מרמה אלא אף אני שואל להיות כעפר לפני הכל והטעם לרמוז כמו שהעפר הכל רומסין אותו ברגליהם ועולה על ראשיהם וגם לסוף הכל צריכין לו כך המשפיל עצמו בעולם הזה יהיה לראש לעולם הבא. ואמר אחר כן פתח לבי בתורתך כדאמרי' במסכת עבודה זרה נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, שמא תאמר הואיל ונצרתי לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה אלך ואגרה בשינה תלמוד לומר סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה שנאמ' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. והלמד ואינו מקיים אינו כלום לכך אמר ובמצותיך תרדוף נפשי. וכיון שארדוף מעתיך הצילנו מן החושבים עלי רעה ורודפים אותי כמו שנאמר כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי מצותיך כי רדיפת המצות מועלת לבטל רדיפת השונאים. ולכך אומר מיד וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם. ואומר פסוק יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי וכבר כתבנו הטעם בתחלת שמונה עשרה. ובקשה זו היא שנויה בברכות בסוף פרק היה קורא.
יש אנשים שמנו התיבות שיש בכל ברכה וברכה משמנה עשרה והביאו פסוקים על כל ברכה מענינה שעולין תיבותיהם כמנין תיבות הברכה. וכן עשיתי אני בראשונה מנין כזה. ואחר כך נראה לי שאין לו יסוד ולא שורש כי לא תמצא מקום בעולם שאומ' שמונה עשרה ענין אחד תיבה בתיבה אלא יש מוסיפין תיבות ויש גורעין ואם כן המנין הזה אינו מועיל אלא למי שעשאהו לא לזולתו ולמה נטריח על הסופרים לכתבו.
גרסינן בפרק היה קורא את המגלה תנו רבנן מנין שאומ' אבות שנא' הבו לה' בני אלים, ומנין שאומר גבורות שנאמ' הבו לה' כבוד ועוז, ומנין שאומר קדושת השם שנאמר הבו לה' כבוד שמו והשתחוו לה' בהדרת קדש, ומה ראו לומר בינה אחר קדושה שנאמר והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו וכתיב וידעו תועי רוח בינה וגומ', ומה ראו לומר תשובה אחר בינה שנאמ' ולבבו יבין ושב ורפא לו, אי הכי לומ' רפואה אחר תשובה לא ס"ד שנאמ' וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח אלמא בתר תשובה סליחה היא, ומאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהאי קרא אחרינא כתיב הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי, למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא והא כתי' ושב ורפא לו, ההיא רפואה לא דתחלואים היא אלא דסליחה היא, ומה ראו לומ' גאולה בשביעי'. פירוש ולא אמרו רפואה אחר סליחה כמו שנאמר הסולח והרופא. אמ' ר' חייא בר אבא מתוך שאנו עתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבעוה בשביעית איני והא אמ' מר בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא, מלחמה נמי התחלה דגאולה היא והתחלה דגאולה מיהא בשביעית הויא. ואמרינן בירושלמי בפרק היה קורא בתורה ר' יונה בשם ר' אחא שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון שירה שביעית להודיעך שאין ישראל נגאלין אלא בשביעית עד כאן. ומה ראו לומר רפואה שבמינית אמ' ר' אחא ואיתימ' ר' לוי מתוך שניתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה לפיכך קבעוה בשמינית, ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית אמר ר' אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים שנאמר שבור זרוע רשע ורע תדרוש רשע בל תמצא ודוד כי אמרה בפרשת תשיעית אמרה. ואמרינן בירושלמי אמר ר' אלכסנדרי מפני מה תקנו מברך השנים ברכה תשיעית כנגד קול ה' שובר ארזים שהוא עתיד לשבר כל מפקיעי שערים. פירוש והוא השם התשיעי במזמור. עד כאן. ומה ראו לומר קבוץ גליות אחר ברכת השנים שנאמר ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא, וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנא' ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדליך וכתיב בתריה ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה, וכיון שנעשה דין ברשעים כלו המינין וכולל זדים עם המינין שנאמ' ושבר פושעים וחטאים יחדיו וגו', וכיון שכלו המינים מתרוממות קרנות הצדיקים שנאמר וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וכולל גרים עם הצדיקים שנאמ' מפני שיבה תקום וסמיך ליה וכי יגור אתך גר, והיכן מתרוממו' קרנות הצדיקים בירושלם שנאמ' שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך, וכיון שבאו לירושלם בא דוד שנאמר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם, וכיון שבא דוד באת תפלה שנאמר והביאותים אל ה' קדשי ושמחתים בית תפלתי, וכיון שבאת תפלה באת עבודה שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, וכיון שבאת עבודה באת הודאה שנאמ' זובח תודה יכבדנני. פי' זביחה דהיינו עבודה ואחר כך הודאה. ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה שנאמ' וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה, ולימרה מקמי עבודה מי כתיב לעשות מעשות כתיב, ולימרה בתר עבודה הא כתיב זובח תודה יכבדנני מאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהאי מסתברא עבודה והודאה חדא מילתא היא, ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים שנאמ' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם וברכה דקודשא בריך הוא היא שלום שנא' ה' יברך את עמו בשלום, מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה. פירוש בקביעות ברכה. והיינו דאמ' ר' אלעזר מאי דכתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו, למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלות וכתיב לך דומיה תהלה, סמא דכולא משתוקא, אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפי' כסדר וידוי יום הכפורים אומר ובלא קביעות ברכה. מכאן ראיה שהחותם בתפלות יום הכפורים בסוף סקילה שריפה בא"י המלך הסולחן שהוא טועה ואין ראוי לחתום.
והריב"ח נר"ו הביא ראיה לסדר ברכות אמצעיות מפרשת שובה. קחו עמכם דברים כנגד חונן הדעת שנא' קחו מוסרי ואל כסף ודעת, ושובו אל ה' כנגד השיבנו, אמרו אליו כל תשא עון כנגד סלח לנו, אשור לא יושיענו וגו' אשר בך ירוחם יתום כנגד ראה בענינו, ארפא משובתם כנגד רפאנו, אהיה כטל לישראל כנגד ברכת השנים, ילכו יונקותיו כנגד תקע בשופר וקבוץ גליות שנא' ויעל כיונק לפניו, ויהי כזית הודו כנגד השיבה שופטינו שנאמ' ונתת מהודך עליו, וריח לו כלבנון ולא כמינין המבאישים ריחם, ישובו יושבי בצלו כנגד על הצדיקים שנאמ' יושב בסתר עליון בצל שדי, יחיו דגן כנגד בונה ירושלם שנאמ' בטנך ערמת חטים וגומ' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, ויפרחו כגפן כנגד את צמח דוד שנא' בו אוסרי לגפן עירה ואומ' גפן ממצרים תסיע ודמה ירושלם ודוד ללחם ויין הוא שאומ' ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, אני עניתי ואשורנו כנגד עננו, ממנו פריך נמצא כנגד שומע תפלה.
וכת' עוד כי י"ג ברכות אמצעיות הם ששה כנגד ששה ושומע תפלה כנגד כלם. ששה ראשונות באדם עצמו פתח בחונן הדעת שהוא עיקר האדם שנאמ' יראת ה' ראשית דעת ואמרו רבותי' דעה קנית מה חסרת דעה חסרת מה קנית א"ר תמה אני היאך הוא מתפלל וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנא' כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו, ואמר חונן הדעת לומר כי מתת אלהים היא בדרך חן ותחנונים לתת לטוב לפניו. וכיון שהבין וידע יחזור בתשובה. ואחר כך ישאל סליחה ומחילה על אשר חטא ומרד. ואחר כך ישאל להצילו מצרותיו ומשונאיו כי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ועונותיו של אדם גורמין להשניאו בעיני הבריות. ולפי שהם העונות קשים מתחלואי גופו הקדים לשאול עליהם תחלה ואח"כ לרפאת גופו ואיבריו אשר הם חולים בעונותיו וכן כתיב רפאה נפשי כי חטאתי לך וכתיב ויאמר אם שמוע תשמע וגומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ואחר גאולת נפשו ורפואת גופו שואל על הפרנסה להיות גופו ונפשו בברכת השנים. ואחר ששאל ששה בצרכי היחיד חוזר לשאול בצורך הרבים. תקע בשופר להרים דגל לחירותינו שהיא ראש הכל לכלל ישראל כנגד חונן הדעת, ואמרו ז"ל כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו שהמקד' ניתן בין שני שמות שנאמר פעלת ה' מקדם ה' ודעה בין שני שמות שנאמר כי אל דעות ה'. ואחר כך אומר השיבה שופטינו כנגד השיבנו וסימן כי לאחר קיבוץ גליות יהיה מנוי שופטים שנאמר ונקבע בני ישראל ובני יהודה יחדיו ושמו להם ראש אחד. ואחר כך ברכת המינים כנגד סליחת עונות כי הם המחטיאים ונדונים בשופטים כשרים. ובכן צדיקים יראו וישמחו כנגד גואל ישראל כי הצדיקים רואים בעוני שביניהם ומקנאין להם לגאול אותם מצרתם. ובונה ירושלם כנגד רפאנו וכן כתי' בונה ירושלם ה' הרופא לשבורי לב. וצמח דוד אחר בנין ירושלם כנגד ברכת השנים שהיא צמח שדה וכשיש מלך טוב בארץ מתברכת כמו שנאמר רב אוכל ניר רשים ואומר עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים. ואחר כך שומע תפלה על כל הברכות.
ודע כי כל ברכה הקודמת לחברתה מעולה ממנה והערך אליה גדול מאשר לאחריה. לכן תחלה חונן הדעת שאם אין דעת אין תשובה כי לא ידע בין טוב לרע. וכן אם לא ישוב מה תועיל לו סליחת עונות הרי הוא חוטא ועושה עון בכל יום. ואם אין סליחת עונות לא יסורו אויביו וצרותיו כד"א הוי אשור שבט אפי. ומה תועיל לו בריאותו אם ירדפוהו שונאיו. ומה תועלת בעשרו אם הוא חולה ומעונה. הא למדת שגדולה סליחה מן הפרנסה בשלש מעלות וקנין דעת בחמש לכן ראוי לרדוף אחריהם כפי מעלתם, וכל ההולך פרסה אחת כדי לקנות סחורה הרי הוא חייב לילך ששה פרסאות ללמוד תורה וכל הסובל עמל ועלבון נפש כדי שלא ינזק בממונו חייב לסבול כפלים כדי שלא יחטא ואם הוא בעל תשובה כפלים פעמים. וכן תחלת הגאולה קבוץ גליות ובהתקבצם ימנו שופטים להשמיד הרשעים ובכן צדיקים יראו וישמחו ותשכון שכינה בישראל ואז בן דוד בא. ולמדת שקבוץ גליות קודם לצמח דוד בדברים רבים, עד כאן דבריו.
וכתב בעל הלכות גדולות אמרי במערבא אשכחן בתפלת חנה מענין שמנה עשרה, רמה קרני בה' כנגד מגן אברהם, ה' ממית ומחיה כנגד מחיה המתים, אין קדוש כה' כנגד האל הקדוש, כי אל דעות ה' כנגד חונן הדעת, ונכשלים אזרו חיל הרוצה בתשובה, מוריד שאול ויעל חנון המרבה לסלוח, כי שמחתי בישועתך גואל ישראל, מקים מעפר דל רופא חולי עמו ישראל כד"א מדוע אתה ככה דל בן המלך, ורעבים חדלו מברך השנים, רגלי חסידיו ישמור מקבץ נדחי עמו ישראל, ה' ידין אפסי ארץ מלך אוהב צדקה ומשפט, ורשעים בחשך ידמו מכניע זדים, ונכשלים אזרו חיל משען ומבטח לצדיקים, וכסא כבוד ינחילם בונה ירושלם, וירם קרן משיחו את צמח דוד, ואין צור כאלהינו שומע תפלה, אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה עבודה, יצא עתק מפיכם הודאה, ויתן עוז למלכו המברך את עמו ישראל בשלום.
ותמצאו בשמנה עשרה ברכות הללו תשעה מקומות שמשנים אותם או מוסיפין בהם בזמנים ידועים ואלו הן: הראשון בברכת אתה גבור שאומר בימות הגשמים משיב הרוח ומוריד הגשם ואומר אותו מתפלת מוסף של יום שמיני של חג הסוכות עד תפלת מוסף של יום טוב הראשון של פסח ומשם ואילך כל ימות החמה אומר מוריד הטל. ומפרש בירושלמי כדי שיצאו כל המועדים בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. וזה הטעם אינו מספיק דמה טעם ביום ראשון של פסח אינו אומ' טל בליל ראשון משום הכי אצטריך טעמא אחרינא דאמרינן בירושלמי ולדכר מבערב לית כל עמא תמן פירוש ונמצא אחד מזכיר ואחד שאינו מזכיר ויהיו שתי אגודות. וזה הטעם אינו אלא ליום ראשון של פסח דלית כל עמא תמן שהן טרודין במלאכתן או בעסקי מצה ומרור אבל לי"ט האחרון של סוכות שאין להם מלאכה וכל עמא תמן כמו בשחרית אצטריך למימר כדי שיצאו כל המועדים בטל והוא שמיני של סוכות. והדר מקשי בירוש' ולדכר בתפלת יוצר אף הוא סבור שהזכירו מבערב, פירוש ואתי למטעי לשנה הבאה, וכיון דחזו דלית מזכיר בשחרית בתפלת יוצר ידע הזכיר מבערב. עוד נראה לי להביא טעם נכון לזה מדאמ' בירושלמי דראש השנה עלה דמתני' השני במוסף מתקיע, דאמרינן מפני מה ר' יהושע בן לוי בשם ר' אלכסנדרי שמע לה מן הדא שמעה ה' צדק זו קרית שמע הקשיבה רנתי זו רנון תורה האזינה תפלתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זה מוסף מה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא. אלמא תפלת המוספין עיקר ולפיכך תקנו לאמרו במוסף.
בימות החמה טעה ואמר משיב הרוח אינו חוזר לראש לפי שאין הרוחות נעצרין ואין צריכין בקשה. ואם אמר מוריד הגשם במקום מוריד הטל חוזר לראש לפי שהגשם הוא סימן קללה בימות החמה. ואם לא הזכיר טל אין מחזירין אותו שאין הטל נעצר ואין צריך בקשה. ובימות הגשמים טעה ולא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו ואם לא אמר מוריד הגשם ולא מוריד הטל חוזר לראש. ואם הזכיר טל אינו חוזר מפני שהוא סימן ברכה. כתב אב"י העזרי שאם סיים ברכת מחייה המתים ולא הזכיר ועדין לא התחיל אתה קדוש אין צריך לחזור אלא יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם ומתחיל אתה קדוש כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו טעה ולא הזכיר של ראש חדש אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל וכן בשבת וכן ביום טוב, לא שאנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש. וכת' הראב"א ויש לבעל הדין לחלוק דשאני התם דמזכיר בברכה אבל הכא דלא תקינו בה ברכה חוזר לראש.
ואם נסתפק לו אם אמר משיב הרוח ומוריד הגשם אמרינן בירושלמי בתוך שלשים יום חוזר לראש שבודאי לא אמר אותו הואיל ואינו רגיל בו אבל לאחר שלשים יום אינו חוזר לראש מפני שכבר הוא רגיל ולא שכח לאמרו. והר' מאיר דרטנבורוק היה רגיל לומר ביום שמיני של חג הסוכות תשעים פעמים מתחלת אתה גבור עד משיב הרוח ומוריד הגשם כנגד שלשים יום שהיה צריך לאמרו שלשה פעמים בכל יום. ומעתה אם נסתפק לו אם אמר משיב הרוח ומוריד הגשם אין צריך לחזור לראש לפי שבודאי אמרו. ומביא ראיה מדאמרינן ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן, אף כאן אמרו שלשים יום שלש פעמים בכל יום ואחר שלשים יום אם הוא מסופק אינו חוזר לראש מפני שכבר רגיל בו ומסתמא אמרו, כל שכן בכאן הואיל ואמרו תשעים פעמים בשעה אחת כיון שהוא רגיל בו שאינו חוזר לראש. וכתב הרי"ף דלא שפיר למיעבד הכי דאין הנדון דומה לראיה דודאי גבי שור המועד דהוי טעמא משום דאתחזק לנגח והילכך אם הוחזק בשלשה פעמים רחוקות כל שכן קרובות אבל גבי משיב הרוח שהדבר תלו בהרגל לשון אינו דומה מפני שאע"פ שהרגיל לשונו לומר מתחלת אתה גבור עד משיב הרוח ומוריד הגשם לבדו בלא ברכה ראשונה דמגן לא הוי חזקת הרגל כשמתחיל להתפלל בסדר ברכת המגן ואחר כן אתה גבור.
כתב ר"א מנין לנו שלא תהא נזכרת גבורת גשמים אלא בתפלה מדכתי' ולעבדו בכל לבבכם וסמיך ליה ונתתי מטר ארצכם בעתו ואמרינן אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה וקאמר שבשבילה המטר יורד. ומפרש בפרק אין עומדין גבורות גשמים בתחיית המתים מאי טעמא אמר רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים לפיכך קבעוה מתחיית המתים. והכי אמרינן בירושלמי כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם, ר' חייא בר בא שמע ליה מן הדא יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו וכתיב בתריה ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבא כגשם לנו במלקוש יורה ארץ.
השני בברכת אתה קדוש שאומר בעשרת ימי תשובה במקום האל הקדוש המלך הקדוש. ואם טעה וחתם האל הקדוש חוזר לראש. ואם לא נזכר אלא אחר שהשלים כל תפלתו חוזר לראש.
השלישית בברכת אתה חונן שאומר בליל מוצאי שבת הבדלה. ואם שכח לאמרה במקומה אם נזכר קודם שומע תפלה מבדיל בשומע תפלה ואם נזכר אחר שומע תפלה משלים תפלתו ואינו צריך לחזור מפני שאומר על הכוס. וכתב בעל הלכות גדולות כיון שתלו הדבר בכוס היכא שאין לו כוס צריך לחזור ולהתפלל. והרב רבינו יונה כתב אף אם אין לו כוס מזומן בלילה אם יודע שימצא למחר אין צריך לחזור ולהתפלל אלא אם כן סבור שאף למחר לא יהיה לו. ולפי זה אף בתשעה באב שחל להיות באחד בשבת אם טעה ולא הבדיל בתפלה אין צריך לחזור ולהתפלל כיון שמבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב.
הרביעי בברכת השנים אם בימות הגשמים שואל את הגשמים. וזמנם מיום ששים בתקופת תשרי עד ליל פסח, ויום ששים יבא בכ"ב יום מנובינבר אם היה אותה שנה פבריר מכ"ח יום אבל אם היה פבריר מכ"ט יום תהיה השאלה בכ"ג נונבר כי תקופת תשרי לעולם שבעה ימים קודם אכתובר. ואם בימות החמה שואל את הטל. וזמנו מיום ראשון של פסח עד יום ששים בתקופת תשרי ויום ששים כלפני ששים. כתב הרא"ש ראיתי בפרובינצא ששואלין את הגשמים משבעה במרחשון וישר מאד בעיני כי תלמוד שלנו בבלי הוא ולא היתה בבל צריכה למים אבל כל הארצות האלה צריכות למים במרחשון ואם לא ירד גשם עד ששים בתקופה יפסידו הזרע ולמה לא נעשה כמשנה שאומרת בשבעה במרחשון שואלין את הגשמים.
שכח ולא שאל גשמים בברכת השנים אם נזכר קודם שומע תפלה שואל את הגשמים בשומע תפלה. ואם נזכר אחר שברך שומע תפלה חוזר לברכת השנים. ואם לא נזכר אלא אחר שהשלים כל תפלתו חוזר ומתפלל. וכתב אבי העזרי שאם נזכר קודם תקע בשופר אומ' ותן טל ומטר תקע בשופר גדול וכו' וכבר כתבנו למעלה ראיה לזה. וכן מי ששכח שאלה מברכת השנים והיה אותו היום מתענה ונזכר קודם שומע תפלה שואל תחלה את הגשמים בשומע תפלה ואחר כך אומר עננו כי שאלת הגשמים היא יותר חובה מעננו שהרי אם שכח שאלת הגשמים והשלים כל תפלתו חוזר ומתפלל ואם שכח עננו והשלים כל תפלתו אינו חוזר ומתפלל כמו שנפרש לקמן.
ומפרש בפר' אין עומדין שאלה בברכת השנים מאי טעמא אמ' רב יוסף מתוך שהיא פרנסה קבעוה בברכת פרנסה.
החמשי בברכת השיבה שופטינו שאומר בעשרת ימי תשובה במקום מלך אוהב צדקה ומשפט המלך המשפט. ואם טעה וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר לתחלת השיבה שופטינו. ואם לא נזכר עד אחר שהשלים כל תפלתו חוזר לראש. ופי' המלך המשפט המלך שהוא מלך המשפט. וכמוהו הארון הברית שר"ל הארון ארון הברית. וזה להפליג במעלתו. והראב"ד פירש המלך שהוא עצם המשפט כלומר שהוא עצם המדע והחכמה לשפוט תבל בצדק ואינו מקבל מזולתו שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט.
הששי בברכת תשכון בתוך ירושלם שאומ' בתשעה באב נחם ה' אלרינו. ובירושלמי אומר שצריך לאמרו בהודאה דגרסינן התם בפרקא בתרא דתעניות ר' אבדומה דצפורין בעא קומי ר' מונא ואיכן הוא אומרה אמר ליה כן אמר ר' ירמיה בשם רב כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר אומרו בהודאה ומתניתין אמרה כן נותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא. וכתב הרי"ף ועתה נהגו העולם לאמרו בברכת תשכון לפי שהוא מעין הברכה וסומכין על הא דאמר רב יהודה בריה דרב שמו' בר שילת משמי' דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אם בא לומ' בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר.
וכתב הר' גרשום בר שלמה שאם טעה ולא הזכירו במקום הנהוג שיאמר אותו בהודאה שהוא מקומו המיוחד לו מן הדין. ואם לא זכר עד שהשלים תפלתו אינו חוזר ומתפלל משום דקימא לן בפרק במה מדליקין כי בימים שאין בהם קרבן מוסף כגון תעניות ומעמדות וחנוכה ופורים אם טעה ולא אמר מעין המאורע אין מחזירין אותו אבל בימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד אם טעה ולא אמר מעין המאורע מחזירין אותו והכי איתא בהדיא בתוספתא.
השביעית בברכת שמע קולנו שאומ' בימי הצומות עננו. וזהו בתפלת היחיד אבל כשחוזר ש"צ התפלה אומרו בין גואל לרופא. מי ששכח לומר עננו אם נזכר קודם שעקר את רגליו אומר עננו אבינו וכו' כי אתה שומע תפלת כל פה ופודה ומציל בכל עת צרה וצוקה יהיו לרצון אמרי פי וגומ'. ואם עקר את רגליו אינו צריך לחזור.
השמיני בברכת רצה ה' אלקינו שאומר בראשי חדשים ובחולו של מועד יעלה ויבא. ואם שכח בראשי חדשים לאמרו אם היה בתפלת הלילה אינו חוזר התפלה לפי שאין מקדשין את החדש בלילה אלא ביום משום דגבי תקעו בחדש שופר כתי' ומשפט לאלקי יעקב ובמשפט כתי' דינו לבקר משפט. אבל אם שכח ביום לאמרו אם נזכר קודם שיעקור את רגליו חוזר לעבודה. ואם נזכר אחר שעקר את רגליו חוזר ומתפלל. ובחולו של מועד אם שכח לאמרו בין בתפלת הלילה בין בתפלת היום אם נזכר קודם שיעקור את רגליו חוזר לעבודה ואם נזכר אחר שעקר את רגליו חוזר ומתפלל. ואם היה רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר שהשלים את תפלתו קודם שיעקור רגליו חוזר לעבודה.
התשיעי בברכת מודים שאומר בחנוכה ופורים על הנסים. ואם שכח לאמרו בין בחנוכה בין בפורים אינו חוזר התפלה בין נזכר קודם שיעקור את רגליו בין לאחר שעקר את רגליו כמו שכתבנו למעלה.
כתב הרא"ש ונראה שכל אותם שאין מחזירין אותו כגון על הנסים בחנוכה ופורים ויעלה ויבא בליל ראש חדש ועננו וכיוצא בהם כיון שסיים אותה ברכה אע"פ שלא פתח בברכה של אחריה אינו חוזר ואם יחזור הויא ברכה לבטלה. וה"ר אלחנן כתב שכל זמן שלא פתח בברכה של אחריה חוזר. וה"ר יונה כתב שאין לו לחזור והביא ראיה מדאמרינן בפרק תפלת השחר א"ר תנחום א"ר יהושע בן לוי טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה חוזר לעבודה בהודאה חוזר לעבודה בשים שלום חוזר לעבודה דמשמע שמיד שמסיים ברכת עבודה דיינינן בטעות ולכך אמר לשון חוזר ואע"ף שלא התחיל עדין ברכה אחרת. ור"י ראה לרבינו תם שחזר לאחר מודים בדבר שאם לא אמר אין מחזירין אותו. ותמה הרא"ש וכתב דלא מסתבר כלל דכל היכא דאם עקר רגליו אינו חוזר לראש גם אם סיים הברכה אינו חוזר לעבודה, ואיפש' שהוא היה מפר' אין מחזירין אותו אינו חייב לחזור אבל אם רצה יחזור, ומיהו גם זה יתכן אם סיים תפלתו שיוכל לחזור לראש דלא גרע מתפלת נדבה אבל באמצע התפלה כיון שאינו מחוייב לחזור נרא' לי דהוי הפסק אם הוא חוזר עד כאן דברי הרא"ש.
נקוט האי כללא בידך מי שטעה בא' משלש ברכות ראשונות חוזר לראש התפלה. ובאמצעיות אם נזכר באי זו ברכה טעה חוזר וגומר מאותה ברכה שטעה בה על הסדר ואם אינו נזכר באי זו ברכה מהם טעה חוזר לאתה חונן. ואמרינן בירושלמי בפרק אין עומדין טעה ואינו יודע היכן טעה חוזר למקום הברור לו. ובשלש אחרונות אם טעה באחת מהם חוזר לעבודה.
וכל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל שליח צבור חוזר ומתפלל אם טעה כמותו בעת שמתפלל בקול רם חוץ משחרית של ראש חדש שאם שכח שליח צבור ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח צבור שאנו סומכין על תפלת המוספין שעדין הוא לפניו שמזכיר בה ראש חדש. וכתב בעל הלכות גדולות וכן אם טעה ולא הזכיר במוסף אין מחזירין אותו מפני טורח צבור ועוד שהרי תפלת המנחה לפניו. אבל הרא"ש כתב שאם טעה ולא הזכיר במוסף שמחזירין אותו ולא נסמוך על מה שמזכיר בשחרית דדוקא על תפלה שעדין לפניו אנו סומכין ולא על התפלה שהזכיר בה כבר ולא נסמוך גם כן על מה שיכול לומר במנחה כי דוק' בשחרית ומוסף שרגילין להתפללם כאחת הוא שאנו סומכין מתפלה לתפלה אבל לא מתפלת מוסף מוסף לתפלת המנחה עד כאן. שליח צבור ששכח ולא אמ' עננו בין גואל לרופא אומרו בשומע תפלה ביחיד.
כתב ר"י זכרנו לחיים וכתוב לחיים ובספר חיים שמוסיפין בעשרת ימי תשובה אם לא אמר מחזירין אותו בין ביחיד בין בצבור דמשנה הוא ממטבע ברכות. וכתב הרא"ש תמה אני למה מחזרין אותו מאחר שאינו מוזכר בתלמוד דבמלך הקדוש והמלך המשפט איכא פלוגתא ופסיק תלמודא דלא יצא אבל בזכרנו ומי כמוך אם תקנת גאונים היא לאמרם מנא לן דמחזירין, אין זה נקרא משנה ממטבע ברכות מאחר שלא הוזכר בתלמוד. וכן כתב הרמב"ם ז"ל. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בשם הגאונים שאין מחזירין אותו בין יחיד בין שליח צבור. ומפני שהיא תקנת גאונים לאמרם לא מניתים בכלל האחרים.
כתב בעל הלכות גדולות שאם שכח אדם דבר שיצטרך לחזור בשבילו ולהתפלל יכוין דעתו וישמע מפי שליח צבור כל שמנה עשרה ברכות מראש ועד סוף ויצא ידי חובתו כדאמרינן בשלהי ראש השנה כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי ואע"ג דאמרינן התם שלא פטר רבן גמליאל אלא עם שבשדות דאניסי וטרידי אבל דעיר לא היינו היכא דלא התפלל כלל אבל היכא שכבר התפלל אלא שטעה מוציא אף הבקי וכן פירש רב אחאי. וכן כתב הרב ר' מאיר דרוטנבורק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |