אבי הנחל/הקדמה

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אבי הנחל TriangleArrow-Left.png הקדמה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פתיחת הספר

הנה נא הואלתי לפרש במאמר הכתוב בשיר השירים סי' ו' אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמונים לא ידעתי נפשי שמתני. והוא בהקדים מ"ש בתקונים תקון כ"ד דס"ט ע"ב וז"ל ועוד לבא הוא אגוז ומאן דתבר קליפה דיליה דאיהו יצר הרע עליה אתמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה דגסות ליכא. איהו שלים בקליפה דיליה ולא אתבר עליה אתמר תועבת ה' כל גבה לב ושכינתא לא שריא מסטרא דקליפין אתקריאו בני נשא ערלי לב, ע"כ.

נמצא דמהאגוז אנו למדים גנות הגאוה ומעלה ות"ת הענוה וכמו כן תמצא למוה"ר אגדת אליהו בח"א פ"ד דברכות סימן ח' דרבנן דיבנה שהיו יושבין שורות שורות בכרם ללמד מהגפן מידת הענוה דכל האשכול גדול מחברו נראה נמוך מחברו כיע"ש.

ואיתא בתענית ד"ז ע"א ע"פ הוי כל צמא לכו למים מה מים הולכים למקום נמוך אף דברי תורה כן, הרי דמג' מקומות אנו למדים על מדת הענוה והיינו דכשהאדם הולך לטייל מסתמא תזוח דעתו עליו ובפרט התלמיד חכם דשמא יתהלל בחכמתו ועלול יותר מהעשיר בעושרו יען יורד ברשות שמינית שבשמינית. לכן בכל פונות שהוא פונה הולך אצל הנהר דמשכא שמעתתא הרי מהמים מידת הענוה. הולך לכרם כמו כן, כרבנן דיבנה. הולך לגן של אגוזים כמו כן, דלומד מידת הענוה.

ואמרינן בעירובין דף י"ט וסנהדרין דף ז"ל כפלך הרמון רקתך, אפילו רקנים שבך מלאים מצות כרמון. ובכלל מידת הענוה הוא מ"ש בבבא מציעא דף כ"ג במסכתא דלמד לשונך לומר איני יודע, יע"ש. ואיתא בתנא דבי אליהו פרק ח"י אל גנת אגוז ירדתי, מה אגוז יש בה ארבע בתים כך כל חכם וחכם מישראל שיש בו ד"ת לאמיתו יש בו ד' דברים, חכמה ובינה, דעת והשכל, ע"כ.

הרי דהאי קרא מדבר בת"ח ולפי שלא יתגאה בג' דברים שיש לו, לכן בא הרמז כי מהאגוז אתה תשמע מהרה לעשות תברא לב נשבר ונדכה א"כ והוא מה שרמז קרא אל גנת אגוז ירדתי, דייק לומר ירדתי דאני עושה עצמי ירוד, דכא ושפל רוח, ממה שאני לומד מהאגוז כדברי התקונים, ואיני יושב ברמה כלוי בר סיסי שהושיבוהו וזחה דעתו, אלא כדוד שהיה יושב למטה לארץ ולומד כמאמרם ז"ל. ולא מהאגוז לבד אלא לראות באבי הנחל, ומהנחל גם כן נלמד מידת הענוה בדברי מוה"ר כהנא רבה ז"ל.

ועד היכן יגיע ענותנותו של ת"ח דיתן דעתו להחשיב עצמו, הנצו הרמונים, שאפילו שהוא מופלג בחכמה יעריך עצמו כפלח הרמון רקתך כרקנים שבך בגדר זה ידון את עצמו, כי לפי האמת אף אם למד יותר משמונים שנה לילה ויום עדיין בן זומא מבחוץ מהתורה כי ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים.

והדר מפרשא סוג הענוה, והוא לא ידעתי נפשי שמתני, למדתי לשוני לומר איני יודע וזה הוא ענוה ישרה.

הוא ברחמיו יזכנו להכיר מיעוט ערכינו ולא להיות ענוים בפה לבד אלא מלב ומנפש על דבר אמת וענוה צדק, אמן כן יהי רצון.

כה דברי


החכי"ף


ס"ט




שולי הגליון


·
מעבר לתחילת הדף