עריכת הדף "
תפארת ישראל - יכין/שבת/ג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{הועלה אוטומטית}} {{ניווט כללי עליון}} {{עוגןמ|א}} '''כירא''' <br> *הוא כקדירה גדולה ששפתותיה מחוברין לארץ בטיט. ובשוליו שהפוכין למעלה. יש ב' נקבים להושיב שם ב' קדירות שנסוקין באש שתחתיהן בהכירה ופתח הכירה להכניס שם אש היה בצדו. ומתוך שרחב למעלה אינו קולט חומו. וכ"כ תנורים שלנו שרחבים למעלה. דינן ככירה (רנ"ג ס"א): {{עוגןמ|ב}} '''שהסיקוה''' <br> געהייטצט: {{עוגןמ|ג}} '''בקש''' <br> הוא התבן הנשאר בארץ אחר שנקצר השבולת: {{עוגןמ|ד}} '''ובגבבא''' <br> הוא הנגבב ונקצר עם השבולת (כ"כ תוס' ור"ן וק"ל מסוכה [די"ג ב'] קשין ובהן שבולת. וכ"כ קשה מלקמן פ"כ מ"ה. וצ"ע. ועתוי"ט פ"ט דב"מ. אולם מרפ"ט דב"מ נראה דתבן היינו הסמוך להשבולת והקש היינו הרחוק ממנו. דקאמר כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש. וכשם שחולקים ביין כך חולקין בזמורות וקנין. משמע ודאי שכשם שביין הזמורות שזכר סמוך להן. הן אותן שגדלין סמוך להן. כך התבן שזכר גבי תבואה היינו אותו חלק שגדל סמוך לתבואה): {{עוגןמ|ה}} '''נותנים עליה תבשיל''' <br> מע"ש להשהותו שם בשבת. דליכא למגזר שיחתה בגחלים. מדאין להם גחלים. וליכא למיחש נמי משום דמטמין במוסיף הבל. דאסור בע"ש משום שמא יטמין ברמץ (לגרסתנו שבת דל"ד ב'). או למשום שמא ירתיח (כגי' רמב"ם י"ג משבת) די"ל דוקא בטומן בדבר המטולטל אסור משום מוסיף הבל. ולא כי הכא בתנור מחובר. דלא דמי לרמץ (מג"א רנ"ג סקי"ז). ותו דכשכסוי הקדירה מגולה. דהיינו שאינו נוגע בדבר שהטמינו בו אפילו שולים נוגעין בגחלים אין בו משום הטמנה (שם. ורט"ז רנ"ח. ור"ן). ואילה"ק עכ"פ ניחש שמא יגיס (כשבת י"ח ב'). דנ"ל לפמ"ש ר"ן (שם ד"ו סע"ב). דבנתבשל כראוי לבן דרוסאי (דהיינו שליש בישולו לרש"י וחצי בישולו לרמב"ם). ועדיין חם. תו ל"ג שמא יגיס. דאפי' יגיס הרי הו"ל בישול אחר בישול. דאינו רק מדרבנן (כרט"ז שי"ח ג' וי"ח). וא"כ הרי ה"נ סתם תבשיל מיירי דחזי לבן דרוסאי (כתוס' כאן ד"ה חמין). וגם סתם קדירות ביה"ש רותחות הן. להכי ליכא למיחש שיגיס: {{עוגןמ|ו}} '''בגפת''' <br> פסולת שנשאר מזיתים ושומשמין אחר שנכבש שמנן. (עהל דריעזען) בל"א: {{עוגןמ|ז}} '''ובעצים לא יתן''' <br> עליה תבשיל מע"ש: {{עוגןמ|ח}} '''עד שיגרוף''' <br> שיוציא כל הגחלים מהכירה. דאל"כ גזרירן שמא יחתה בגחלים. ולבעל המאור ור"ן די כשיגרפם מתחת הקדירה לצד אחר. אבל בהוציא כל הגחלים. אפי' לתת התבשיל*) על או תוך התנור מותר. ולדעה ראשונה אפי' גרפם לחוץ אסור אפי' על התנור. דמדהבלו חם. אי אפשר שלא ישאר ניצוץ ושמא יחתה בו: {{עוגןמ|ט}} '''או עד שיתן את האפר''' <br> ע"ג קצת גחלים. דדוקא בגורף צריך להוציא כל הגחלים דאל"כ לית ליה היכרא בנשארות. משא"כ בקוטם. ע"י שמצנן קצת גחלים יזכר שלא יחתה מדמתחמם עי"ז יותר (וכן הוכיח הר"ן וב"י מדלא קאמרה מתני' עד שיטמון הגחלים באפר. משמע דסגי בכסה קצת מהן. מזה משמע דלא כמחצית השקל שכ' דמ"ש המג"א דסגי בקיטום כ"ש היינו בכסוי דק). מיהו כל זה לרי"ף ורמב"ם. דמתני' בשהוי מאכל מע"ש נמי מיירי. אבל אנן נוהגין כרש"י ור"י ורז"ה (רנ"ג א') דמתני' דוקא להחזיר בשבת על הכירה מיירי. אבל לשהות מע"ש משהינן. ובאופן שנבאר בסוף משנתינו: {{עוגןמ|י}} '''ב"ש אומרים חמין''' <br> דוקא מים חמין משהין (לרי"ף בשגרף ולרש"י ולדעמי' אפי' לא גרף). דמים א"צ בישול כל כך שיחתה עבורן: {{עוגןמ|יא}} '''אבל לא תבשיל''' <br> אף שגרף (לרי"ף). דב"ש גזרו גרוף אטו אינו גרוף (ר"ן): {{עוגןמ|יב}} '''בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין''' <br> לרי"ף דרישא להשהות מע"ש מיירי. קאמר הכא שפיר. דוקא בנטלה ורצה להחזיר בשבת פליגי ב"ש וב"ה. ולרש"י דרישא נמי בחזרה מיירי. ה"ק. חזרה דרישא פלוגתא דב"ש וב"ה היא (וק"ל למה נקט נוטלין כלל. פשיטא וכ"כ ק' לב"ה דקאמרי "אף" ל"ל. הול"ל לב"ה מחזירין. ונ"ל מזה ראי' לטור (רנ"ג). וכמ"ש רמ"א שם ס"ב. דדוקא בנטלה ע"מ להחזירה מותר להחזיר. לפ"ז לב"ש ה"ק אפי' בנטלה ע"ד להחזירה לא יחזיר. ובה"א אם נטל ע"מ להחזיר אף מחזירין): {{עוגןמ|יג}} '''ובית הלל אומרים אף מחזירין''' <br> וק"ל כב"ה: {{עוגןמ|יד}} '''תנור''' <br> הוא ג"כ כקדירה בלי שולים. מחובר לארץ בטיט. רחב למטה. ופיו א' וצר למעלה: {{עוגןמ|טו}} '''שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו''' <br> דמדפיו א' וצר נקלט חומו טפי. ולהכי גם בהסיקו רק בקש. וגרף וקטם. אפ"ה כל זמן שיס"ב. גזרי' שמא יחתה. דשמא נשאר נצוץ ויחתה בו. ואפי' לסמוך תבשיל שבקדרה בצדו אסור מה"ט: {{עוגןמ|טז}} '''כופח''' <br> עשוי ככירה שאין פיו צר. רק שאין בו רק מושב קדירה א'. והבלו רב מהבל כירה: {{עוגןמ|יז}} '''בגפת ובעצים הרי הוא כתנור''' <br> דאפי' גרף וקטם אסור אפי' בצדו: {{עוגןמ|יח}} '''אין נותנין''' <br> בשבת: {{עוגןמ|יט}} '''ביצה בצד המיחם''' <br> יורה חמה וכ"ש סמוך לתנור: {{עוגןמ|כ}} '''בשביל שתתגלגל''' <br> ר"ל שתצלה קצת: {{עוגןמ|כא}} '''ולא יפקיענה בסודרין''' <br> כמו לא יבקענה. ור"ל לא ישברנה ע"ג סודרין חמין. אפי' נתחממו רק בשמש גזרי' שמא יטמין ברמץ: {{עוגןמ|כב}} '''ורבי יוסי מתיר''' <br> בנתחממו בשמש: {{עוגןמ|כג}} '''ולא יטמיננה''' <br> אפי מע"ש (שי"ח מג"א סק"י): {{עוגןמ|כד}} '''בחול''' <br> (זאנד) שנתחמם בחמה: {{עוגןמ|כה}} '''ובאבק דרכים''' <br> שנתחמם ע"י אופני עגלות. ובהנך מודה ר"י מדדמו לרמץ. או משום חשש שיזיז קרקע עולם ממקומו: {{עוגןמ|כו}} '''מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון''' <br> (רעננע): {{עוגןמ|כז}} '''של צונן''' <br> שהביא מים מנחל צונן: {{עוגןמ|כח}} '''לתוך אמה''' <br> נחל קטן: {{עוגןמ|כט}} '''של חמין''' <br> ר"ל שהמשיכו מבעו"י צנור מים צוננים שיפיס מחמי טבריא. תוך חמי טבריא. כדי שיתחממו המים הצוננין. וירדו למקוה בשבת: {{עוגןמ|ל}} '''אמרו להן חכמים אם בשבת''' <br> ר"ל אם ירדו למקוה בשבת. אף שנכנסו לתוך הסילון מע"ש: {{עוגןמ|לא}} '''בחמין שהוחמו בשבת''' <br> דהו"ל כאילו הטמין מים הצוננים שבצנור מע"ש בדבר המוסיף הבל: {{עוגןמ|לב}} '''אסורין ברחיצה''' <br> אפי' מקצת גופו. דמדהוחמו בשבת אסורים בהנאה בכדי שיעשו: {{עוגןמ|לג}} '''ביום טוב בחמין שהוחמו ביום טוב אסורים ברחיצה''' <br> ר"ל רחיצת רוב גופו. אפי' אבר אבר. אבל פניו ידיו ורגליו מותר לרחוץ בחמין שהוחמו ביו"ט (סקי"א). מיהו אפי' מים שנתחממו מע"ש. אסור לרחוץ בהם כל גופו או רובו בשבת. רק נקט הכא בסילון שנתחמם בשבת דכה"ג גם בשתיה. או ברחיצת אבר א' אסור (שכ"ו). [ונשים הטובלות בשבת במקוה חמה. אסור לה לטבול ביום ז' לספירתה מבעוד יום די"א דאפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה. וגם לטבול כשחשיכה בשבת בחמין. אסור משום גזירה דמרחצאות. רק תטבול בין השמשות. דכל דבר שהוא שבות לא גזרו עליו ביה"ש. דכדאי הוא ר"ת. ורבינו יואל במרדכי. דס"ל דמותר שבות ביה"ש לצורך מצוה אפי' קבלו כבר שבת [ודלא כמג"א רס"א סקי"א]. או שלא יהיו המים חמין או פושרין רק כשיעור הפגת צינתן [ח"צ תשו' י"א. וסדרי טהרה קצ"ז סק"ט]. אולם בתשו' נב"י כ"ה. וכ"כ בקרבן נתנאל כ' דאין למחות במקילין בשבת אפי' בחמין ממש. די"ל דבטבילה ליכא גזירה דמרחצאות. דאסרוה רק משום שמא יחום המים בשבת. ובטבילה של נדה ליכא למגזר הכי. דהא צריך להיות סמוך לחפיפה טבילה. והרי אסור לעשות חפיפה בשבת]: {{עוגןמ|לד}} '''מוליאר''' <br> הוא כלי שיש לו בית קבול לגחלים. סביב להמים שבבית קיבול הפנימי: {{עוגןמ|לה}} '''הגרוף''' <br> שגרפוהו מהגחלים מע"ש: {{עוגןמ|לו}} '''שותין הימנו בשבת''' <br> מהמים שנתנו לתוכו מע"ש. דאינו מוסיף הבל. רק משמר החום: {{עוגןמ|לז}} '''אנטיכי''' <br> הוא כלי נחושת עם ב' שולים. ומשימין גחלים בין ב' השולים והמים בחלל הכלי שעל השולים: {{עוגןמ|לח}} '''אף על פי שגרופה אין שותין ממנה''' <br> דמדהאש למטה מהמים חומו רב. והו"ל כמטמין במוסיף הבל: {{עוגןמ|לט}} '''שפינהו''' <br> ר"ל יורה שסילקוה מהאש ובה מים חמין: {{עוגןמ|מ}} '''לא יתן לתוכו צונן''' <br> מים צוננים מועטים: {{עוגןמ|מא}} '''בשביל שיחמו''' <br> אם כוונתו שיתחממו הצוננים: {{עוגןמ|מב}} '''אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס''' <br> שהוא כלי שני: {{עוגןמ|מג}} '''כדי להפשירן''' <br> דבכלי שני אי אפשר שיתבשלו הצוננים. להכי אפי' נותן לתוך הרותחין שבכוס. מים צוננים מועטין. שרי. אבל בנותן לתוך הרותחין מים צוננים מרובין. אפי' לכלי ראשון שרי. מדא"א שיתהוו רק פושרין. ודוקא בהסיר בשעת השפיכה הכלי ראשון מהאש (שי"ח י"ב). מיהו באם רותחין מאד. אפי' בכ"ש אסור. וכמבואר בכלכלת שבת בדיני חמום לכתחילה (וכ"כ מג"א שם סקל"ד). וה"ה בפינה מים מהמיחם לגמרי. מותר ליתן בו צוננים מרובים. דמשום מצרף ליכא. מדאינו מתכוון לצרף. והרי קיי"ל כר"ש. ואע"ג דהו"ל פ"ר. י"ל דוקא במלאכה אסור פ"ר. משא"כ צירוף אינו מלאכה רק כשמתכוון לתקן כלי (מגיד משנה. ועי' לעיל ספ"ב). רק דמתני' אליבא דר"י. דס"ל דבר שאינו מתכוון אסור. להכי נקט "שפינהו" דמשמע שסילק היורה עצמה. ולא נקט שפינהו ממים (ותמוהין לי דברי המ"מ שהביא רמג"א שם סקל"ו. שכ' דמצרף שאינו מתכוון אפי' לר"י שרי. וק' והרי בש"ס הכא (דמ"א ב') אמרי' בפירוש דלר"י בכה"ג אסור. ות"ל כי כוונתי לרלח"ם פי"ב משבת שהקשה כן לרמ"מ וע"ש מה שתירץ): {{עוגןמ|מד}} '''האילפס''' <br> (טיגעל): {{עוגןמ|מה}} '''והקדרה שהעבירן''' <br> מהאש: {{עוגןמ|מו}} '''מרותחין''' <br> נ"ל דאין ר"ל שהעבירן מן הרותחין. אלא ה"ק שהעבירן מהאש מרותחין. דהאי מ"ם סי' הבנין של בינוני פעל. (אב"י הָפְעַל*) כצ"ל) ומנוקד בשו"א. ור"ל בל"א (קאכענד): {{עוגןמ|מז}} '''לא יתן לתוכן תבלין''' <br> וה"ה כל דבר. דכלי ראשון אף שנשתהה הרבה אחר שהעבירן מהאש. מבשל כל זמן שיד סולדת בו (ט"ז שס סקכ"ד): {{עוגןמ|מח}} '''אבל נותן הוא לתוך הקערה''' <br> טעללער: {{עוגןמ|מט}} '''או לתוך התמחוי''' <br> (שיססעל). דכלי ב' אף שיס"ב אינו מבשל. ויש אוסרים לתת מלח אפי' בכ"ש שיס"ב. ובעבר ונתן אפי' בכלי ראשון מותר. דבטל המלח בס' (שם ס"ט). ואע"ג דכל דלטעמא עבידא לא בטל. נ"ל דהכא אין המלח אסור מצ"ע (כי"ד צ"ח ודלא כרמג"א הכא סקל"א ועי' עוד רמג"א א"ח תקי"ג ס"ז). ואע"ג דדבר שיל"מ לא בטל. הכא שאני. דנתבטל קודם שנאסר. דאין המלח מתבשל רק אחר שנתערב (אב"י עי' י"ד סס"י ק"ב). מיהו כל זה במלח החפור הנקרא (שטיינזאלץ). אבל המלח הדק שלנו. מותר. שכבר נתבשל. ואין בישול אחר בישול (מג"א שם). ועמ"ש לעיל בדין חמום לכתחילה: {{עוגןמ|נ}} '''רבי יהודה אומר לכל הוא נותן''' <br> אפילו לכלי ראשון: {{עוגןמ|נא}} '''חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר''' <br> הוא מי מלח של דגים. שע"י חריפתן מתבשל. וקיי"ל כת"ק: {{עוגןמ|נב}} '''אין נותנין''' <br> בשבת: {{עוגןמ|נג}} '''כלי תחת הנר לקבל בו את השמן''' <br> הנוטף. משום דמבטל כלי מהיכנו. דהשמן אסור לטלטל. מיהו במקום פסידא מותר לבטל כלי מהיכנו (מג"א רס"א סק"ב. ומדסיים פרק דלעיל בהדליקו הנר ושאר מילי דביה"ש. להכי סמיך בפרקן כירה. שהסיקוה וכו' נותנין וכו' דהוא נמי דיני דביה"ש דכרגע נותנים שם הקדירה. ואח"כ הדר הכא למילי דנר שסיים לעיל בפ"ב דמיירי הכא שכבר קידש היום): {{עוגןמ|נד}} '''ואין ניאותין ממנו''' <br> ר"ל אסור ליהנות בשבת מהשמן הנוטף: {{עוגןמ|נה}} '''לפי שאינו מן המוכן''' <br> מדהוקצה להדלקה: {{עוגןמ|נו}} '''מטלטלין נר חדש''' <br> מנורה חדשה: {{עוגןמ|נז}} '''אבל לא ישן''' <br> דמוקצה מחמת מיאוס: {{עוגןמ|נח}} '''ר' שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת''' <br> דבשעה שהאבוקה דולקת עליו. הוה מנורה בסיס לאיסור. מיהו נר שמן בשעה שדולק יש בטלטולו חשש איסור דאו' דהו"ל פסיק רישא. דא"א שיטלטל הנר שמן אם לא שיקרב השמן או ירחקו ממקום שהפתילה בוערת. דחייב משום מבעיר ומכבה (כביצה דכ"ב א' וא"ח רע"ז ס"ג). ורק נר חלב ושעוה הדולק כאבוקה אסור מדרבנן לטלטלו בעודו בוער. מדהוא בסיס לשלהבת איסור. ולרתוי"ט (פ"א דתמיד מ"א). גם באבוקה דולקת יש חשש איסור דאו' בטלטולו (ועי' בפירושינו שם ל"ט. ועי' באשל רע"ו סק"י ולפי דבריו נ"ל דמ"ש בגמ' הכא [דמ"ו א'] הנח לנר שמן ופתילה דאסור לר"ש משום בסיס. ולא קאמר משום מכבה ומבעיר. דהרי מודה ר"ש בפסיק רישא [כשבת קי"ז א']. נ"ל דה"ט משום דע"כ ר"ש אוסר אפי' בפתילה הדולקת שאין עליה שמן. רק שמלוחלחת בשמן. באופן שאין לחוש בו חשש קירוב וריחוק השמן. ואפ"ה אסור משום בסיס. ועי' עוד תוס' [דמ"ב ב' ד"ה מיחם]. אב"י ודברי הר"ב כאן. שכ' דנר הדולק בשבת אסור לטלטלו גזירה שמא יכבה. וכך כ' הרמב"ם בפי' המשנה. הוא תמוה. דזה דלא כמסקנת הש"ס דמ"ו א' דמסיק דטעם דר"ש הוא משום בסיס. ועי' מג"א רע"ו ססקי"א). וקיי"ל בהדליקו במנורה באותה שבת. אפי' כבה אסור לטלטלו אפי' לצורך גופו (ר"ל שצריך להמנורה לתשמיש היתר). או לצורך מקומו. ולא דמי לשאר כלי מוקצה מחמת איסור דשרי לטלטלו לצורך גופו ומקומו. דהתם גם ביה"ש הי' מותר לטלטלו כה"ג. משא"כ מנורה שדלק עליה ביה"ש. מגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולה יומא (רע"ט רט"ז סק"ב). מיהו במאוס עליו יסלקנו [רע"ט ב']: {{עוגןמ|נט}} '''נותנין כלי תחת הנר לקבל נצוצות''' <br> (פונקען). דאין בהן ממש. ומותר ג"כ לטלטל ולסלק הכלי אחר שכבו בו הנצוצות (מג"א רס"ה סק"ו): {{עוגןמ|ס}} '''ולא יתן לתוכו מים''' <br> אפי' מע"ש. גזירה שמא יתן שם המים בשבת. וקודם גמר הנתינה יפלו. והו"ל מכבה בידים. ואע"ג דכל כבוי הו"ל מלאכה שא"צ לגופה בא"צ להבהב הפתילה (כמג"א רס"י רע"ח). א"כ הו"ל גזירה לגזירה. כ' תוס' דהכא גזרינן אטו כבוי שצריך לגופה. ולרמב"ם (ריש פרק דלקמן) כל היכא שראו חכמים שלא תתקיים זאת הגזירה רק בגזירה אחרת. גזרו גזירה לגזירה. וע"ש. וכ"כ תוס' חולין דק"ד א' ד"ה ומנא: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף