עריכת הדף "
תורה תמימה/שמות/כג
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ה == '''כי תראה חמור. ''' אחד חמור ואחד כל בהמה וחיה ועוף לפריקה, דילפינן חמור חמור משבת {{תוספת|לד|דבשבת כתיב וחמורך וכל בהמתך (פ' ואתחנן).}}, ומה ת"ל חמור, שדבר הכתוב בהוה {{תוספת|לה|שדרך החמור לטעון משא.}}. (ב"ק נ"ד ב'). '''חמור שונאך. ''' מאי שונא, אילימא שונא עובד כוכבים והא תניא שונא שאמרו זה שונא ישראל ולא שונא עובד כוכבים {{תוספת|לו|קאי אברייתא דב"מ ל"ב ב' שונא לטעון, דבהמת עובד כוכבים ומשא עובד כוכבים אינו מחויב לטעון, ואיירי בעכו"ם עובדי אלילים בימים קדמונים שלא קיימו שבע מצות והיו נדמים לחיות טורפות ומזיקים לחברת האדם וישוב העולם כמש"כ לעיל בפסוק כי יגח שור איש את שור רעהו (כ"א ל"ה), אבל האומות שבזה"ז אין דינם חלוק מדיני ישראל לכל דבר בדיני ממונות, ואמנם לפרוק חייבין בכל אופן משום צער בע"ח, ועיין ב"מ ל"ב ב'.}}, אלא שונא ישראל, וישראל מי שרי למיסני' והכתיב (פ׳ קדושים) לא תשנא את אחיך בלבבך, דחזי בי' דבר ערוה {{תוספת|לז|דמצוה לשנאותו, ובתוס' הקשו מהא דאמרינן בב"מ ל"ב ב' אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון לשונא כדי לכוף את יצרו, והשתא כיון דמצוה לשנאותו מה כפיית יצר שייך, ותירצו דכיון שהוא שונא אותו מסתמא גם חבירו שונא לו, ובאים מתוך כך לשנאה גמורה ושייך כפיית יצר, עכ"ל. ובב"מ שם תרצו דהגמרא שם לא איירי בשונא דקרא, ואיך שהוא נראה לכל כי אין הענין מתבאר ברחבה. ושמעתי ממו"ח הגאון הראמ"ה ז"ל, כי אין הפי' שונאך שאתה שונא אותו, משום דא"כ הול"ל שנואך כמו כי שנואה לאה, אחת אהובה והאחת שנואה, אבל שונאך הפי' שהוא שונא אותך, כמו אם רעב שונאך, ונוסף גם הוא על שונאינו, ואני אראה בשונאי, וכדומה, ולפי"ז מכוון מאד פשט הגמרא אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה לטעון לשונא כדי לכוף את יצרו, והרבותא היא אע"פ שידעת שהוא שונא אותך בכ"ז תכוף את יצרך ותעזור לו, וגם הלשון שבגמ' מורה על כונה זו, דאל"ה הול"ל אהוב ושנוא, ובסוגית הדרשה כאן בגמ' יתפרש הכל על בעל האבדה, ודו"ק.}}. (פסחים קי"ג ב׳). '''וחדלת מעזוב. ''' פעמים שאתה חדל, פעמים שאתה עוזב, כיצד היה כהן והוא בבית הקברות אל יטמא לו {{תוספת|לח|ר"ל אם החמור והמשא בביה"ק והוא כהן אינו מחויב לילך לשם, והוא הדין בזקן ואינו לפי כבודו, [כלשון הברייתא בב"מ ל' א' בדרשת פסוק אחר כפי שנעיר להלן. ואע"פ כי כפי המתבאר שם עיקר הדרשה באה רק לזקן יען כי כהן בביה"ק ידעינן מסתרא דאין עשה דהשבת אבדה דוחה ל"ת ועשה דטומאה [הל"ת לנפש לא יטמא והעשה קדושים תהיו] בכ"ז העתקנו גם פרט זה, כיון דעכ"פ הדין כן, ולשון הברייתא כן היא]. ויתכן דמדייק זה מדלא כתיב בקצור עזוב תעזוב כדרך כל לשונות המצוה שבתורה, ולמה לי וחדלת, כי מה למחשבותיו של זה אם יחשוב לחדול או לא, ולכן דריש שלפעמים גורם הזמן והמקום באנות לחדול וכדמפרש. ומכיון שיש סבה ומבוא לחדול, אמר הכתוב שלא יעלה על הדעת להקל לעצמך לחדול מפני שתדמה שמצבך או מקומך וזמנך גורם לחדול, אלא אין לך רק מה שהגבילו חכמים וכדמפרש. ועיין בב"מ ל' א' דרשו כהאי גונא על הפסוק והתעלמת דכתיב בהשבת אבדה (פ' תצא) לכאורה צ"ע שלא דרשו כזה על פסוק זה שהוא מוקדם בתורה, ואפשר י"ל דס"ל להגמרא דשאני פריקה דיש בה משום צער בעלי חיים, וא"כ אפשר דבפריקה לעולם חייב, אך כל הפוסקים כתבו דמקשינן פריקה להשבה בזה ובמקום שפטור בהשבה פטור גם בפריקה, ולפי"ז תשוב הערתנו הנ"ל למה לא דרשו בגמרא כזה על הפסוק שלפנינו, וצ"ע.}}. (מכילתא). '''עזב תעזב. ''' פרק וטען, פרק וטען, אפילו ארבע וחמש פעמים חייב שנאמר עזב תעזב {{תוספת|לט|עיין באות הבא. ובמכילתא כאן איתא מה ת"ל עזב תעזב, לפי שנאמר (פ' תצא) הקם תקים אין לי אלא טעינה פריקה מניין ת"ל עזב תעזב. והנה בדרשה זו מצריך עזב תעזב לענין אחר, ואמנם עיקר חדוש דין בפריקה כלול בדרשה זו שלפנינו.}}. (ב"מ ל"ב א׳). '''עזב תעזב עמו. ''' אין לי אלא בעליו עמו, בעליו אין עמו מניין שחייב לעזוב, ת"ל עזב תעזב – מכל מקום {{תוספת|מ|היינו כשמצא הבהמה והמשא בלא הבעלים, אבל אם הבעלים שם ואינם רוצים לעזור אינו מחויב לבדו כפי שיתבאר בסמוך, והנה אע"פ דבדרשה הקודמת דרשינן מכפל הלשון אפילו ארבע וחמש פעמים, י"ל ע"פ מש"כ התוס' בדרשה כיוצא בזו דאל"ה הול"ל עזב עזב.}}. (שם ל"א א׳). '''עזב תעזב עמו. ''' הלך הבעלים וישב לו ואמר לו, הואיל ועליך מצוה, אם רצונך לפרוק פרוק – פטור, שנאמר עמו, ואם היה זקן או חולה חייב {{תוספת|מא|והנה בגמרא איתא עוד דרשות בפסוק זה, רובץ ולא רבצן [הרגיל בכך], רובץ ולא עומד, תחת משאו – משאו שיכול לעמוד בו, שאם הטעין משא יתר מכפי כח החמור אין מחויבים לעזור, ואנחנו השמטנו כל אלה מפני כי בגמרא אוקמו אותם אליבא דריה"ג דס"ל צער בע"ח דרבנן משא"כ אנו דקיי"ל צער בע"ח דאורייתא אין נ"מ בכל אלה הדברים ולעולם חייב, וכ"פ הפוסקים.}}. (שם ל"ב א׳).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף