עריכת הדף "
תורה תמימה/שמות/כא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כט == '''ואם שור נגח. ''' בא הכתוב לחלק בין תם למועד בחמשה דברים, מועד צריך עדים {{תוספת|רה|ר"ל העדאה והתראה כמש"כ והועד בבעליו.}} ותם אין צריך. מועד משלם את הכופר ותם אינו משלם, מועד נותן שלשים של עבד ותם אינו נותן. מועד משלם נזק שלם ותם חצי נזק. מועד משלם מן העליה ותם מגופו {{תוספת|רו|שלשת החלוקים הראשונים קאי על שור שהמית אדם שמבואר בהמשך פסוקים אלו, ובשנים האחרונים על שור שהמית שור, ופרטיהם מבוארים בפסוקים ל"ה ול"ו, ומה שלא חשיב כאן החילוק שתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו כמבואר בב"ק ט"ו א', י"ל משום דחילוק זה נובע ממקור אחר שאינו שייך לפרטי החדושים שבפרשה כאן והוא מה דקיי"ל פלגא נזקא קנסא ומכלל דקיי"ל מודה בקנס פטור, ולכן מכיון שהכתוב כאן לא חידש דבר זה לכן לא חשבו, יען דחשיב רק מה שחידש הכתוב כמשמעות הלשון בא הכתוב לחלק. והא דפריך בגמרא שם על המשנה שחשבה כל החלוקים שבין תם למועד ולא חשבה הא דתם אינו משלם על פי עצמו, הוא משום דהמשנה חשבה כל פרטי החלוקים הנוגעים לדינא ולכן באמת היתה צריכה לחשב גם חילוק זה, משא"כ הכא דלא נקט רק מה שמחדש הכתוב וכיון דזה אינו מחדש אינו צריך לחשב וכמש"כ, וע' בס' התוה"מ.}}. (שם). '''מתמול שלשום. ''' תנן, איזה הוא מועד, כל שהעידו בו שלשה ימים {{תוספת|רז|ר"ל שנגח במשך שלשה ימים, אבל ביום אחד אפילו מאה פעמים אינו מועד.}} דכתיב ואם שור נגח הוא מתמול שלשום, תמול מתמול חד, שלשום תרי, ולא ישמרנו האידנא חייב {{תוספת|רח|ר"ל דהול"ל ואם שור נגח הוא תמול ומדכתיב מתמול בא לרמז דתמול ושלשום מורה על שני ימים מיוחדים וכתיב ולא ישמרנו בא לרבות עוד יום אם נגח בפעם הרביעית חייב אבל לא בפעם השלישית, כן מסקנת הפוסקים, מפני שזו דעת ר' יהודה בפלוגתתו עם ר' מאיר דס"ל דמועד הוי זה שהעידו בו שלש פעמים ואפילו ביום אחד וקיי"ל כר"י, ופירוש הפסוק קבענו כמו שפירש רבא בגמרא, ואע"פ דאביי פירש בענין אחר קיי"ל כרבא, מיהו בזה קיי"ל כר' מאיר דלענין חזרה ממועד לתם הוי השיעור כל שממשמשין בו התינוקות ואינו נוגח ולא בעינן לזה שלשה ימים כדעת ר' יהודה, ולא נתבאר הטעם והסברא מפני מה קיי"ל לענין חזרה כר"מ נגד ר' יהודה, ובגמרא אמרו בזה רק פסק הלכה כר"י במועד וכר"מ בחזרה. ויתכן לומר הסברא בזה, דכיון דכפי הטבע קשה להבדל מן ההרגל בשלילה יותר מלהתרגל אל הדבר בחיוב, לכן כשמתרגל ליגח כיון שעשיית מעשה בפועל אינו מורה על ההרגל ההחלטי, לכן אין מחזקינן אותו לנוגח בפעם ושתים כי אם בשלש פעמים בשלשה ימים כי בפחות מזה אפשר לומר דמקרה הוא, משא"כ כשמפסיק מליגח שדבר קשה הוא להבדל ממה שהורגל, ואנו רואים כי בכ"ז בדל הוא מזה, ש"מ שחזר כולו מטבעו שהיה לו מקודם ליגח וליגח, ולכן די רק בשיעור שהתינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח בפעם אחת וביום אחד כדעת ר"מ. וע"פ סברא זו נוח ורצוי מאד לתרץ מה שהקשו האחרונים באו"ח סי' קי"ד ס"ט על מהר"ם מרוטנבורג שכתב אם ביום א' של פסח חוזר צ' פעמים ברכת אתה גבור עד מכלכל חיים ומשמיט לומר משיב הרוח, חזקה הוא דכך יהיה אומר והולך, ולכן אם נסתפק אח"כ אם אמר או לא מוקמינן אחזקתיה שלא אמר, אחרי דכבר חזר צ' פעמים כנגד שלשים יום שבהם מחזיקים להרגל כמבואר בירושלמי, והביא ראיה משור המועד דס"ל לר"מ דלא בעינן שלשה ימים ודי ביום אחד, ותפסו עליו כל האחרונים הלא אנו קיי"ל כר' יהודה דבעינן ג' ימים, ודחו דבריו. ולפי מש"כ דברי מהר"מ מרוטנבורג מאירים, כי הלא הוא חידש דינו לענין הבדל מאמירת משיב הרוח, ובזה באמת קיי"ל כר"מ דלענין חזרה די ביום אחד, וע"פ הסברא שכתבנו דמפני שקשה להבדל מן ההרגל, וא"כ מכיון דחזינן שבדל לומר משיב הרוח די ביום אחד, וראיה לזה שהרי לא צייר דינו במי שרוצה להרגיל בשמיני עצרת לומר משיב הרוח, וזה הוא מפני שבזה באמת אינו די ביום אחד, וכמבואר. וממוצא דבר תראה דמש"כ הרמ"א בסימן הנ"ל לדון מדעת עצמו ע"פ סברת מהר"ם מרוטנבורג באם הרגיל עצמו בשמיני עצרת לומר משיב הרוח אז אם אח"כ נסתפק מחזקינן אותו בחזקת שאמר, – צ"ע גדול, כי לפי מש"כ לא חידש מהר"מ מרוטנבורג רק במפריש עצמו מלומר, ולא במרגיל עצמו לומר, והם שני ענינים שונים שסברותיהם הפוכות, והענין מבואר ודי בזה.}}. (ב"ק כ"ג ב׳). '''והועד בבעליו. ''' תניא, נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר {{תוספת|רט|קודם גמר דין, דלאחר גמ"ד אינו ברשותו להקדישו ולהפקירו.}} פטור, שנאמר והועד בבעליו וגו׳ והמית איש וגו' השור יסקל וגם בעליו יומת, עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד {{תוספת|רי|ר"ל בבעלים אחד, כך פירש"י, וברמב"ם פ"ח ה"ד מנז"מ כתב עד שיהיו לו בעלים בשעת הזיקו ובשעת העמדה בדין, עכ"ל. והבינו המפרשים מלשון זה דבעינן רק שיהיו לו בעלים אבל לא דוקא בבעלים אחד, ונ"מ בזה אם הוריש או מכר דיש לו בעלים, וכ"כ בטוש"ע בחו"מ סי' ת"ו אבל לדעתי קשה לכוין כן בדעת הרמב"ם, משום דא"כ אמאי כלל זה גם בהקדשו והלא בהקדש יש לו בעלים והם הגזבר או גבאי צדקה, ולכן נראה לי דגם כונת הרמב"ם כרש"י, ואולי נשמט המלה אחד מדבריו וצ"ל עד שיהיו לו בעלים אחד, וכ"מ מלשון הגמרא עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד, ולשון זה מורה שהבעלים יהיו כאחד בכל שלשת המצבים, ואם כהבנת המפרשים בדברי הרמב"ם דתלוי רק ביש לו בעלים הול"ל עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין בבעלים.}}. (ב"ק י"ג ב׳). '''והועד בבעליו. ''' [א"ר יוחנן, אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, מאי טעמא] דאמר קרא והועד בבעליו, אמרה תורה יבא בעל השור ויעמוד על שורו {{תוספת|ריא|ובספרי פ' שופטים ילפו ענין זה מפסוק ועמדו שני האנשים אשר להם הריב יבא בעל הריב ויעמוד על ריבו, ואמנם מדאורייתא אין זה אלא בדיני נפשות אבל בדיני ממונות אין זה אלא מדרבנן, וע' בשט"מ כאן ובחו"מ סי' ק"י ס"ו.}}. (שם קי"ב ב׳). '''והועד בבעליו. ''' מגיד שאינו חייב עד שיתרו בו {{תוספת|ריב|ובגמרא ב"ק כ"ד ב' איתא אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני ב"ד.}}. (מכילתא). '''ולא ישמרנו. ''' קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק, ר' יהודה אומר, תם חייב ומועד פטור, שנאמר ולא ישמרנו ושמור הוא זה {{תוספת|ריג|ר"ל פטור הוא מצד העדאה שבו אבל צד תמות במקומו עומד ומשלם חצי נזק, משום דקרא דולא ישמרנו שדי בשמירה פחותה גלי קרא גבי מועד כדמפרש. והנה אף כי במשנה ובגמרא נ"ה ב' הביאו בענין זה הפסוק ל"ו שבסמוך ולא ישמרנו בעליו, בכ"ז קבענו הדרשה בכאן משום דכאן נתבארו כל דיני מועד, וקרוב לודאי דכונת הגמרא לפסוק זה המוקדם, ומה שנקטו ולא ישמרנו בעליו אשיגרא דלשון הפסוק הבא הוא. ואמנם זה פשוט דמ"ש כאן ולא ישמרנו אינו לפטרו ממיתה בשמרו שמירה פחותה, יען כי לענין מיתה לאו בשמירה תליא, שהרי גם שור ההפקר חייב מיתה אלא נ"מ לענין שיפטור מכופר.}}. (ב"ק מ"ה ב׳). '''ולא ישמרנו. ''' להביא שומר חנם {{תוספת|ריד|רומז למ"ש במשנה ב"ק מ"ד ב' מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר נכנסו תחת הבעלים מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. ונראה דחסר כאן המלה וכו' ור"ל שו"ח ושואל נושא שכר ושוכר וכלשון המשנה. וטעם הדיוק מלשון ולא ישמרנו נראה דמדייק מה ששינה הכתוב כאן מלשון הכתוב לקמן ל"ו דכתיב שם ולא ישמרנו בעליו.}}. (מכילתא). '''איש או אשה. ''' תנא דבי חזקיה, והמית איש או אשה, מכאן שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה {{תוספת|רטו|ר"ל שחייבים עליהם מיתה או כופר כמו על האיש. ובב"ק ט"ו א' הקשו התוס' למה לא הביאו תנא דבי חזקיה את הפסוק הקודם וכי יגח שור את איש או את אשה, והניחו בתימה, ולי נראה פשוט דכיון שרוצין להביא ראיה שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה לכן בודאי ראוי להביא מדין מועד שהוא בפסוק זה וממילא ידעינן לתם כיון דלדין החמור הוקשו כש"כ לדין הקל, משא"כ אם היה מביא הפסוק הקודם דאיירי בתם לא היינו יכולין לדון מזה גם למועד, וע"ע מש"כ השייך לדרשה זו בכלל לעיל ר"פ זו בפסוק ואלה המשפטים בענין דרשה כזו.}}. (קדושין ל"ה א׳). '''איש או אשה. ''' א"ר עקיבא, וכי מה בא זה ללמדנו, אם לחייב על האשה כאיש הרי כבר נאמר (פ׳ כ"ח) וכי יגח שור את איש או את אשה, אלא להקיש אשה לאיש, מה איש נזקיו ליורשיו, אף אשה נזקיה ליורשיה {{תוספת|רטז|ר"ל ליורשיה מאביה ולא לבעל, ואע"פ דהבעל יורש את אשתו, אך משום דכופר אינו משתלם אלא לאחר מיתת הניזק כפי שיתבאר להלן, ולכן הוי זה בחיי האשה רק ראוי לגבות ואין הבעל יורש את אשתו בראוי כבמוחזק, כנודע. – והנה בדבר קושיית ר' עקיבא מה בא זה ללמדנו אם לחייב על האשה כאיש – הנה בב"ק ט"ו א' איתא באמת לחזקיה ור' יוסי הגלילי דפסוק זה בא להורות דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה [וע' בדרשה הקודמת] אך לר"ע נראה לו דרשה זו מיותרת אחרי דבאמת לזה ילפו בגמרא מפסוק ואלה המשפטים דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה וחזקיה וריה"ג תפסו פסוק זה משום דכתיב ביה מפורש והמית דמזה מוכח דהשוה הכתוב לכל המיתות.}}. (ב"ק מ"ב ב׳). '''השור יסקל. ''' נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, [דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור, מה בעלים נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, אף שור נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב] {{תוספת|ריז|אבל בלא מתכוין כלל פטור, דגם בזה מקשינן שור לבעלים. והנה בגמרא כאן לא באה דרשה זו מפורש כן אלא בדיוק על המשנה דקתני נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם פטור, ומדייק הא נתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, מני, דלא כר' שמעון, דתניא ר"ש אומר, אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור, מאי טעמא, דאמר קרא השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור מה בעלים עד דמכוין ליה אף שור נמי עד דמכוין לו, ע"כ. והנה אנן דקיי"ל כרבנן דר"ש דנתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב דין הוא דנדון היקש זה לפי שיטתייהו דרבנן, ועל יסוד זה העתקנו דרשה זו כמו שהעתקנו, וכן ראיתי להרע"ב בפי' המשנה כאן כתב בטעם המשנה היקש זה כפי שהעתקנו. ודברי הרמב"ם בענין זה פ"ד ה"א מרוצח אין מתבארים ברחבה כפי שיתבאר להמעיין בדבריו ובסוגיית הש"ס.}}. (שם מ"ד ב׳). '''השור יסקל. ''' תניא, אין גומרין דינו של שור אלא בפניו, מאי טעמא, דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור, מה בעלים בפניהם אף שור בפניו {{תוספת|ריח|והא דבעלים בפניהם ילפינן מדכתיב בפ' מסעי עד עמדו לפני העדה למשפט, ונ"מ בזה בשור לבד דין זה גופיה הוא אם מסרו הבעלים מקודם את השור לשומר והזיק תחת יד השומר והחזיר לו השומר לאחר גמר דין אינו מוחזר וחייב להחזיר לו אחר משום דיכולים הבעלים לומר לו אי הוי מהדרת לי מקודם הוינא מערקנא ליה לאגמא ולא היו יכולים לדונו מפני שאין דנין אלא בפניו, וכן נ"מ אם נתערב זה השור בשוורים אחרים ואין ידוע איזה הוא כולן פטורים, דכיון שאין מכירין אותו לא הוי זה בפניו.}}. (ב"ק מ"ה א׳). '''השור יסקל. ''' שור הנסקל נדון בעשרים ושלשה דיינים, מאי טעמא, דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת בעלים כך מיתת השור, מה בעלים בעשרים ושלשה אף שור בעשרים ושלשה {{תוספת|ריט|והא דמיתת בעלים בכ"ג יתבאר לקמן בפרשה בפסוק אחרי רבים להטות. ובירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב איתא בהיקש ענין זה, מה מיתת בעלים בדרישה וחקירה אף מיתת השור בדרישה וחקירה, וענין אחד הוא. והנה בסנהדרין ל"ו ב', אמר ר' אבהו, עשרה דברים בין דיני ממונות לדיני נפשות וכולם אין נוהגין בשור הנסקל חוץ מעשרים ושלשה, ופירש"י חוץ מעשרים ושלשה, ומסתברא דהיקש להכי אתא שהוא עיקר הדין ותחלתו, אבל כולהו אינך להצלה אתו ומה לנו לחוס על שור המועד מוטב לקיים בו ובערת הרע, עכ"ל. והנה באמת לבד פרט זה דכ"ג עוד הוקש שור לבעלים בכמה פרטים, כמו הא שהבאנו מירושלמי דנוהג בו דרישה וחקירה וכן לענין טריפה [בדרשה שבסמוך] וכן לענין אם לא נתכוין לו בדרשה דלעיל, ולכאורה צ"ע ובאור בזה. אבל האמת הוא, דכל הפרטים הנוהגים גם בדיני ממונות אלה נוהגים גם בשור, ולכן דו"ח שנוהגין גם בד"מ נוהגין גם בשור, ורק אלה שנתחדשו ביחוד בדיני נפשות למען תוספת זכות להנדון אלה אין נוהגין בשור, מפגי שאין אנו מחויבין להטפל הרבה בחפוש זכות לשור המזיק, וכפירש"י, ובזה יבא הכל על נכון, ודו"ק.}}. (סנהדרין ב' א׳). '''השור יסקל. ''' אמר רבא, שור של אדם טריפה שהרג פטור, דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, כל היכא דקרינן ביה וגם בעליו יומת קרינן ביה השור יסקל, וכל היכא דלא קרינן ביה וגם בעליו יומת לא קרינן ביה השור יסקל {{תוספת|רכ|נסמך על ההיקש בדרשות הקודמות כמיתת בעלים כך מיתת השור ובארה בלשון וסגנון אחר.}}. (שם ע"ח א׳). '''השור יסקל. ''' אמר רב אשי, שור טריפה שהרג פטור [דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת] וכיון דאילו בעלים היו טריפה הוו פטירי שור נמי פטור {{תוספת|רכא|גם דרשה זו נסמכת על הדרשה כמיתת בעלים כך מיתת השור כבדרשות הקודמות וכמש"כ באות הקודם, וכתב הראב"ד בפ"י ה"ז מחובל וז"ל ואם הרג בפני ב"ד נהרג משום ובערת הרע מקרבך, עכ"ל, וטעמו בזה משום דאמרינן בגמרא כאן באדם טריפה שהרג בפני ב"ד נהרג משום ובערת הרע, וא"כ דין הוא שלא נמעט גם שור מזה ע"פ ההיקש כמיתת בעלים כך מיתת השור, או בלשון רב אשי כיון דאילו בעלים הוו חייבי שור נמי חייב. והרמב"ם השמיט חלוק זה בין הרג בפני ב"ד לשלא בפני ב"ד, וכתב הה"מ דיש לחלק משום דובערת הרע לא נאמר אלא באדם, יעו"ש, אמנם זה פלא, שהרי מפורש אמרו בחולין קמ"א א' עוף שהרג את הנפש נהרג משום ובערת הרע מקרבך, וכ"כ רש"י בסנהדרין ל"ו ב' לענין שור הנסקל. אבל י"ל בטעם השמטת הרמב"ם חלוק זה דבפני ב"ד, משום דכיון דבגמרא בסוגיין חשבו כל הפרטים שהשוה מיתת השור למיתת בעלים, ובפרט זה דבפני ב"ד אמרו רק באדם, לכן השמיט גם הוא פרט זה בשור, כידוע דרכו להעתיק רק מה שבא בגמרא, ובטעם הגמרא גופא שלא פרשו חלוק זה גם בשור י"ל משום דיש סברא לומר דכיון דיש בעלים להמזיק אין חיוב על הב"ד לבערו רק על הבעלים עצמן, וכמו שארי חיובים מסלוקי הזיקות כמש"כ ולא תשים דמים בביתך (ר"פ תצא) שהחיוב הוא על הבעלים כנודע.}}. (שם שם). '''וגם בעליו יומת. ''' וממאי דהאי וגם בעליו יומת לכמיתת בעלים כך מיתת השור הוא דאתא אימא לקטלא הוא דאתא, אמר חזקיה, אמר קרא (פ׳ מסעי) מות יומת המכה רוצח הוא, על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו {{תוספת|רכב|ענין הדרשה כמיתת בעלים כך מיתת השור נתבאר בדרשות הקודמות יעו"ש. והנה אע"פ דמגופא דקרא מוכח דהאי מיתה אינה מיתה ממש דהא כתיב אם כופר יושת עליו ואם היה בר קטלא לא שייך ביה כופר דהא כתיב בפ' מסעי ולא תקחו כופר לנפש רוצח, אך הו"א דהא דלא מהני כופר ברוצח הוא רק באדם ההורג אבל בשור ההורג מהני כופר, וע"ע מש"כ בסמוך אות רכ"ג, וטעם הלמוד מכאן ההיקש דכמיתת בעלים כך מיתת השור פשוט משום דכיון דיומת פירושו ממון, א"כ די היה אם היה כתוב הדין דכופר, ולא כפל הענין והוציאו בלשון יומת אלא בא לדרשה לכמיתת בעלים כך מיתת השור. – והנה בהמשך דרשות אלו למדנו ע"פ היקש זה כמה ענינים לענין מיתת שור המועד, כמו לענין שצריך כונה וגמר דין בפניו וכ"ג דיינים ושור של אדם טריפה ושור טריפה, וכל הני דינים קי"ל גם לענין מיתת שור תם שגם הוא נהרג כשהרג את האדם, ולכאורה צ"ע, כיון דהיקש זה כתיב בשור המועד א"כ מנ"ל זה גם לגבי תם, וי"ל משום דכיון דכל הני קולות הן לא יתכן להקל במועד יותר מבתם, וא"כ בודאי גם בתם הדין כן.}}. (סנהדרין ט"ו ב׳). '''וגם בעליו יומת. ''' איני יודע אם בידי שמים אם בידי אדם, כשהוא אומר (פ׳ ל׳) אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, הא אין נוהגין פדיון אלא למומתין בידי שמים {{תוספת|רכג|ר"ל אבל למומתין בידי אדם כתיב (פ' מסעי) ולא תקחו כופר לנפש רוצח, ואע"פ די"ל דרק באדם ההורג לא מהני כופר אבל בשור ההורג מהני י"ל דס"ל להמכילתא מדכתיב (פ' מסעי) ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, דלשון זה מיותר הוא, וי"ל דבא לרבות כל שהוא רשע למות אף שלא רצח בעצמו, ומטעם סברא זו י"ל דלא ניחא ליה להמכילתא ללמד זה כמו שלמדו בגמ' סנהדרין ט"ו ב' מדכתיב (שם) מות יומת המכה רוצח הוא, על רציתחו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו, משום די"ל דהלשון אשר הוא רשע למות בא לרבות גם רציחת שורו, והגמ' לא תדייק יתור לשון זה.}}. (מכילתא).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף