עריכת הדף "
תורה תמימה/ויקרא/יט
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כו == '''לא תאכלו על הדם. ''' תניא, א"ר יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב, מאי דכתיב לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם {{תוספת|רב|הנה פשטות מצוה זו פירשו המפרשים שהיה מנהג אצל העמים הקדמונים לאסוף הדם הנשחט לתוך גומא ולאכול סביבה, וזה היה אצלם כעין ניחוש וכישוף לידע עתידות, ולכן סמך הכתוב מצות מניעת דבר זה לצוי לא תנחשו, וזהו באור הענין בש"א י"ד ויגידו לשאול הנה העם חוטאים לה' לאכול על הדם ויאמר בגדתם וגו', ועי"ש ברד"ק, דמבואר שענין אכילה כזו היתה מענין ניחוש וע"ז. אמנם בדברי חז"ל באו כמה דרשות בש"ס על פסוק זה כפי שיבאו לפנינו, ומפורש כתב רש"י בחולין קכ"א ב' שאינם אלא אסמכתות בעלמא, ובסנהדרין ס"ג א' מבואר שאין לוקין על כל הלאוין הכלולים בדרשות אלו, ולפנינו יתבאר בכל דרש שבפסוק זה איך נלמד ונסמך. וטעם דרשה שלפנינו לענין איסור אכילה ושתיה קודם התפלה נראה עפ"י מה שיבואר בסמוך בפסוק זה דאסור לאכול בשר קדשים קודם שנזרק הדם, וידוע הוא דעיקר הקרבן וכפרתו הוא זריקת הדם כמש"כ בפ' אחרי ואני נתתיו על המזבח לכפר, ומבואר בכ"מ בתלמוד דהתפלה היא במקום קרבן, וכמ"ש במגילה ל"א ב' אמר הקב"ה כבר תקנתי להם לישראל סדר קרבנות ובזמן שקוראים לפני מעלה אני עליהם כאלו מקריבים לפני וכו', ועפ"י זה מסמיך כאן שאסור לאכול קודם התפלה שהיא במקום קרבן דעיקרו הוא הדם, כמבואר ודו"ק. והנה בגמ' כאן באה עוד דרשה בענין איסור אכילה ושתיה קודם התפלה שעליו הכתוב אומר (מלכים א י״ד:ט׳) ואותי השלכת אחרי גוך, אל תקרא גוך אלא גאך, אמר הקב"ה, לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים, וענין הגאוה הוא משום דכשהאדם אוכל ושותה דעתו זחה וגאה עליו. ויש להעיר נ"מ בין הדרשות, דלפי הדרשה מחמת גאוה אם קרא ק"ש שזה הוא קבלת מלכות שמים מותר לאכול ולשתות אף שעדיין לא התפלל כל תפלתו, משא"כ לדרשה לא תאכלו על הדם אסור לאכול ולשתות קודם שגמר תפלת י"ח וסדר קרבנות שזה הוא במקום קרבן. ולפי זה צ"ע בדברי הפוסקים באו"ח סי' פ"ט, שהביאו סמך לדין זה דאסור לאכול ולשתות קודם התפלה את הדרשה מן הפ' ואותי השלכת, דלפי מש"כ היה נאות יותר להביא הדרשה שלפנינו דכוללת כל התפלה, ודו"ק.}}. (ברכות י' ב'). '''לא תאכלו על הדם. ''' תניא, מניין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה שהוא בלא תעשה, שנאמר לא תאכלו על הדם {{תוספת|רג|עיין מש"כ ריש אות הקודם, ודריש על כמו עם, וכמו הלשון ולא שתם על צאן לבן, שפירושו עם, ור"ל שלא יאכל הבשר עם הדם, כשהדם בתוכה, וכ' רש"י בחולין קכ"א ב' דדין זה מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא.}}. (סנהדרין ס"ג א'). '''לא תאכלו על הדם. ''' מהו לא תאכלו על הדם – לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק {{תוספת|רד|עיין מש"כ ריש אות ר"ב, ודריש על כמו אצל, וכמו והוא עומד עליהם, ור"ל שאסור לאכול הבשר קודם שנזרק הדם דהוי כמו אוכל אצלו, ולכן דייק לומר ועדיין דם במזרק ולא נקט בסתם קודם שיזרק הדם כדי לפרש מלת על כמש"כ, ודו"ק.}}. (שם שם). '''לא תאכלו על הדם. ''' תניא, ר' דוסא אומר, מניין שאין מברין על הרוגי ב"ד, שנאמר לא תאכלו על הדם {{תוספת|רה|ר"ל שאין אוכלין סעודת הבראה על הרוגי ב"ד, ומפרש על כמו על דבר, וכמו הנך מת על האשה אשר לקחת, ופירושו בשביל סבת הדבר, וענין צווי מניעה זו פירש בחזקוני שכן היה מנהג אמוריים שגואלי הדם היו אוכלין על קבר הנרצח, ועי' מש"כ לעיל אות ר"ב.}}. (שם שם). '''לא תאכלו על הדם. ''' תניא, ר' עקיבא אומר, מניין לסנהדרין שדנו להרוג את הנפש שאין טועמין כלום כל אותו היום, שנאמר לא תאכלו על הדם {{תוספת|רו|עי' מש"כ לעיל ריש אות ר"ב, ודריש על כמו אחר, וכמו על עולת התמיד, ור"ל אחר שפיכת הדם. ובס' רה"ז הביא ממדרש שלא יאכל אדם קודם קבורת המת, ויתכן שנסמך על לשון פסוק זה, ועי' ביו"ד סי' שמ"א וצ"ע.}}. (שם שם). '''לא תאכלו על הדם. ''' תניא, ר' יוחנן אומר, לא תאכלו על הדם, הרי זו אזהרה לבן סו"מ {{תוספת|רז|דריש על כמו אל, וכמו ותתפלל חנה על ה', ור"ל שלא יאכל באופן כזה שיבא אל הדם והרצח ונסמך על מ"ש בגמ' סנהדרין ע"א א' בן סורר ומורה על שם סופו נהרג, דכיון דמרגיל עצמו להיות זולל וסובא סופו להרוג ולגזול כדי למלאות תאותו.}}. (שם שם). '''לא תנחשו. ''' ת"ר, מנחש – זה האומר פתו נפלה מפיו, מקלו נפל מידו, בנו קורא לו מאחריו, עורב קורא לו, צבי הפסיקו בדרך, נחש מימינו ושועל משמאלו, אל תתחיל בי, שחרית הוא, ר"ח הוא, מוצאי שבת הוא {{תוספת|רח|ר"ל שתולה מעשיו והליכותיו במקרים וזמנים אלה והם, דרכי ההמון הגס, אבל המשכילים ביראת ה' הם תמימים ברוחם ונפשם כי הכל בהשגחה עליונית. ועיין מש"כ בפ' חיי בענין הסימן שעשה אליעזר עבד אברהם בצאת רבקה לשאיבת המים, יעוי"ש.}}. (שם ס"ה ב'). '''לא תנחשו וגו'. ''' ת"ר, לא תנחשו ולא תעוננו, כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים {{תוספת|רט|שהולכים אחר צפצופים שונים של העופות ואומרים שאם מצפצף כך הוא סימן שיהיה או לא יהיה כך, ועיין מש"כ באות הקודם וצרף לכאן.}}. (שם ס"ו א'). '''לא תנחשו וגו'. ''' תנא ר' אליעזר בן יעקב, לא תנחשו ולא תעוננו, אע"פ שאין נחוש יש סימן {{תוספת|רי|בבבלי חולין צ"ה ב' מפרש הענין בבית תינוק ואשה, ר"ל שאם בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה ואחר מעשים אלו עשה עסק והצליח, אע"פ שאסור לסמוך על הניחוש, בכ"ז סימן בעלמא הוא שאם הצליח בו יוסיף להצליח.}}, ובלבד לאחר ג' סימנים, כגון ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, יוסף איננו ושמעון איננו {{תוספת|ריא|עיין באות הקודם, ור"ל שאם ג' פעמים הצליח בענין ומצב אחד סימן הוא לו שיוסיף להצליח, והראיה מיעקב מפני שכל אלה הג' סבות מרחל ויוסף ושמעון, קרו לו בדרך, וחשש עתה מבנימין שיקרה לו ג"כ סיבה בדרך, ולכן לא רצה להניחו לילך עם אחיו. והנה בבבלי חולין צ"ה ב' בענין זה אינו מובא הפסוק ואני בבואי מפדן וגו', רק יוסף איננו ושמעון איננו, ופירש"י יוסף איננו ושמעון איננו הרי שתים, ואם את בנימין תקחו מיד עלי היו כולנה ואין לך צרה שאינה עוברת עלי, עכ"ל, ופירוש זה מחוסר באור וגם דחוק מאוד לדעתי, יען דלפי המבואר מדבריו חשש יעקב גם לפעם השלישית, בעוד שלפי לשון הגמ' ובלבד לאחר שלשה סימנים מבואר שאין לחוש רק בפעם הרביעית, ואם היה כונת יעקב לחוש שלא יבא גם לחזקת שלש פעמים הו"ל להגמ' לומר כך מפורש. אבל האמת נראה ברור, כי דחקו לרש"י לפרש כאן, מפני כי חסר בהגמ' הפסוק ואני בבואי מפדן, כמו שהוא לפנינו בירושלמי כאן, כי לפי גירסת הירושלמי הענין מבואר ומבורר מאד, כי באמת חשש יעקב בבנימין בפעם הרביעית, יען כי עד כה קרו לו ג' סבות בדרך ברחל וביוסף ובשמעון, כמש"כ. והנה בפרשה מקץ זכרנו ענין זה ועוד ביארנו שם לפי"ז הלשון וקרהו אסון בדרך, יעוי"ש.}}. (ירושלמי שבת פ"ו ה"ט). '''לא תנחשו ונו'. ''' תנא דבי ר' ישמעאל, לא תנחשו ולא תעוננו, והלא ניחוש ועינון בכלל כל המכשפים היו, ולמה יצאו [לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו] {{תוספת|ריב|לפנינו בירושלמי הלשון כלל בכרת ופרט בלאו, ר"ל כמו בכרת אף דכתיב העונש כרת בכולל על הרבה פרטים, ובכ"ז חייב על כל פרט לעצמו, כמו בעריות דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו בכ"ז חייבים כרת על כל אחד מעריות בפ"ע, כך בניחוש אף שכלל מעונן ומנחש ביחד, בכ"ז יש איסור לאו על כל אחד בפ"ע.}}. (שם פ"ז ה"ב). '''ולא תעוננו. ''' ת"ר. איזהו מעונן, זה האוחז את העינים {{תוספת|ריג|ר"ל שמראה לאנשים כאלו עושה דברים נפלאים ובאמת אינו עושה כלום, ודרשו לא תעוננו מלשון עינים, ובגמ' איתא עוד דעת ר"ע דמעונן הוא המחשב עתים ושעות ואומר היום יפה לצאת, למחר יפה ליקח וכו', ודריש לא תעוננו מלשון עת ועונה, וקבענו דעת חכמים.}}. (סנהדרין ס"ה ב').
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף