תומר דבורה/פתיחת המוציא לאור דפוס ורשא תרלב

הערה

כתיב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. אחז"ל (ברכות ל"ג) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים [*)הערה: שמעתי מאחד מחכמי הזמן בשם הגאון מוהר"ח זצוקלה"ה מוואלאזין דבר נחמד על מאמר זה, ידוע כי הנשמה היא חלק ה', וכל הדברים הנמצאים בהכל ימצאו מהם בחלק, א"כ נקל לדעת כי החכמה באדם תמצא (אם רב או מעט) להיות נשמתו חלק היוצר ב"ה מקור החכמה, וכן המדות כולם, אהבה חנינה וחמלה ודומיהן, אך אחת היא אשר ה' דורש מאתנו מה שאין בו והיא היראה, כי אצלו יתברך לא יתואר יראה ח"ו, לכך אמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, מה שאין כן שאר המעלות והמדות בשמים אוצרם, ודפח"ח.], ואמרו אטו יראה מילתא זוטרתי היא והא ארשב"י וכו', אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא, משל לאדם שמבקשין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול. הבאור הפשוט כי כאשר יתאמת אצל האדם אמונת אומן מה שבפיו ירצהו סלה, כי הבורא יתברך יודע מעשי בני אדם ומחשבותם ויצרי מעללי איש, ועל כל יביא במשפט, ולא יוותר אף קוצו של יו"ד ואין הקב"ה ותרן, ועונש ודין שלמעלה קשה, כמו שכתב הרמב"ן אשר כל יסורי איוב לא יספיקו להשוותם לעונש מאחת מהעברות, ואמרו אש דידן אחד מששים בגיהנם, וגם כי הדין הנורא איננו רחוק כי הרבה שלוחים למקום להפרע מהאדם בכל עת ולא ידע האדם את עתו כדגים הנאחזים במצודה כו'. אם תשאל לאדם אשר תורת ה' מנת חבלו אם מאמין הוא בכל אלה ישיב בלי ספק כי כל אלה הדברים ברורים ומאומתים אצלו עד שאין ספק בלבבו כלל בענינם. אם כן איפה הלא נראה נקח מוסר, הלא גם הבעלי חיים יתיראו ויברחו מדבר המזיקם ואשר סכנתם גלויה וידועה להם, ויאכפו תאותם להנצל מדבר המזיקם, ויעמלו בכחם להנצל ממכות מוסר, השור ישא עולו וטרחו הרב פן יוכה, וכן כדומה, ואנחנו לא נשים נוכח פנינו סכנות נפשותינו העצומות, על כל פסיעה ופסיעה מצודה פרוסה על כל החיים. אוי לנו מיום התוכחה, אם באמת אמונתינו בהשגחת ה' ושכר ועונש חזקה היא, הלא היראה מילתא זוטרתי היא, כיון שנמצאת היא גם בבעלי חיים שדעתם חלושה ונמוכה הרבה מדעת האדם. והוא כוונת אמרם ז"ל לגבי משה דכתיב ביה בכל ביתי נאמן הוא, ואמונת ה' והשגחתו ושכרו ועונשו היו לנוכח עיניו ממש, הלא היראה מילתא זוטרתי היא, כמו כן כל האדם אשר ישים נגד פניו הליכות עולם לו, שישובו אצלו הדברים אשר באמונת לבבו ככל עניני העולם הערוכים ומסודרים לנגד עיניו, יפחד מהם כמו שהיצורים מפחדים מהנזקים הגלוים להם, אז היראה תשוב טבעית אצלו:

ואם כן איפה נדעה נרדפה לדעת הסגולה היקרה אשר תתאים אמונת לבבינו עם תהלוכות ענינינו, כשנחקור ע"ז נמצא ברורים דברי החסיד לוצאטי כי העיקר בזה להשריש הדברים ברעיונינו עד אשר תלכנה אחריהן הפעולות בטבע ועל פי יסודי האמונה יתכוננו המעשים, עיקרי היראה וסעיפיה בפינו ולבבינו תמיד, עדי אשר יהיו ערוכים נגד עינינו ממש, ועל זה אמר התנא עקביא בן מהללאל הסתכל בד' דברים ואי אתה בא לידי עבירה, וחשב שלשה הידיעות מאין באת כו', ועל שלשתן אמר התסכל כאלו למראה עיניך המה, ותשוב הראיה שכלית אצל האדם בהתמדתו עליה כדברים המורגשים בחוש, ובזה יהיה פחדו ויראתו יתברך על האדם, ולא יבא לידי עבירה [*) הערה: והמתיק חכם אחד מה שהתעורר רק עקביא על ענין זה הוא, יען כי הוא נחלק עם החכמים בעדיות (פרק ה) ואמר שאין משקין את הגיורת כו', והנה בהשקאת סוטה לבד מעצמות המצוה היה נמשך מזה תועלת תוכחת מוסר לכל הנשים כמו ששנינו (סוטה ז'.) וכל הנשים באות לראותה שנאמר ונוסרו כל הנשים כו', וכשדרש עקביא שלא להשקות קצת מהנשים נמצא נתבטלה משאר נשים התוכחת מוסר, התעורר לדרוש ויגל למוסר אזן שומעת תוכחת חיים, הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, והנה בירושלמי (סוטה פ"ב) אמרו שהצריכה התורה לסוטה מים על שם מאין באת שהאדם נוצר המטפה (וע' אגדת חלק מן המים הוא בורא כו') ועפר על שם למקום שהיא הולכת, וכתב הכהן את האלות בספר על שם שהיא עתידה ליתן דין וחשבון, והיינו ששנה עקביא הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה לא תצטרך להתעורר עליהם מהשקאת הסוטה, דע מעצמך מאין באת, וכן לאן אתה הולך וכו', לא תצטרך לראות עפר סוטה וכל הענין, ואמר לידי עבירה, נגד ג' תקלות הגורמים עון הסוטה כמו ששנינו (סוטה שם) שאומרים לה בתי הרבה יין עושה, הרבה שכנים הרעים עושים [עוד חשבו שם הרבה ילדות עושה ואין זה שוה בכל אדם] ואמרו (סוטה ט'.) היא השקתו יין קונדיטין בעל הריח, לכך הכהן משקה אותה מים כו', כנגד שלשה תקלות אלו שהם ידים לעבירה, אמר הסתכל בשלשה דברים, מאין באת מטפה סרוחה רמז למי סוטה, נגד יין קונדיטין המביא לידי עבירה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה הם יהיו שכניך הבדל עתה משכנים רעים, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון יהיה אימת הדין עליך, ותבדל מהשחוק, כי איככא ימלא פיו שחוק אדם הנדון בנפשו, וכשיתמיד בזכרו כל אלו ויסתכל בהם, אז לא יכשל, ולא יפול ברשתות שהיצר פורש לרגלינו, כי פחדו יתברך ינצרנו ממכשול עון.] וכדרך שהאדם נשמר מכל דבר המזיקו.

אמנם דרכי המוסר אשר יגיעו את האדם לתכלית הנרצה רבים המה, וסעיפיהם יתחלקו לדרכים שונים, ונוכל לומר עליהם לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שווים,