עריכת הדף "
שרשי הים/נערה בתולה/א
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == {{מרכז|{{גופן|4||'''שורש אונס ומפתה'''}}}} '''המפותה שלא רצה להנשא וכו' הר"ז נותן קנס.''' בפרק אלו נערות דף ט"ל וכתב הרמ"ל דמפתה שפיתה אשה האסור' לו וקדש אותה אם היא מחייבי לאוין או עשה דתפסי בה קדושין אע"פ שכופין אותו להוציא מועיל כניסתו לפטור עצמו מהקנס שהרי קיים קרא דמהר ימהרנה לו לאשה בקדושין אלו והכי איתא בפרק הבא על יבמתו דנ"ט גבי מ"ש אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי דקאמר רב אחא בר יעקב דלהכי קתני אם נשא נשוי לומר שאינו משלם קנס במפותה אע"ג דקי"ל כרב דמוציאה כמו שפסק רבינו לקמן בפרקין הל' ו' ו[[רמב"ם/איסורי ביאה/יז#טז|פי"ז מה' א"ב הל' ט"ז]] ותמה על רבינו שלא השמיענו חידוש זה דרב אחא בר יעקב והניחה בתימא ולכאורה עלה על דעתי לומר ע"פ מה שהקשו התוס' שם דלמאי נ"מ קאמר דאינו משלם קנס כיון דס"ס הרי יש לה כתובה ותירצו דכתובת בעולה דרבנן א"נ מה שמוציאה בגט היינו מדרבנן יע"ש וסבור הייתי שכונתם לו' דתנא דבריי' דקתני דאם נשא נשוי לומר שאינו משלם קנס במפותה היינו לדין התורה דליכא כתובה אבל השתא דתקינו רבנן כתובה לבעולה לא נ"מ מידי כיון דבמקו' קנס איכא כתובה שוב ראיתי להרב ז"ל לקמן הביא דברי התוס' הללו וכתב שכונתם היתה למ"ש הרב הנמקי דאיכא טובא בין קנס דאורייתא לכתובה דרבנן שזו כסף צורי וזו כסף מדינה וזו היא שיטת רבינו בפ"ד מהל' אישות דכתובה אינו אלא מדרבנן ומכסף מדינה יע"ש.<br>''' עוד ''' כתב הרב דמאי דנקט לה תנא דבריית' במפותה לכ"ג ולא בשאר איסורי לאוין ועשה משום דבעי למנקט לה אליבא דכ"ע ואף לר"ע דס"ל אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ועשה ושוב הוקשה לו אמאי לא נקט לה במחזיר סוטתו וכגון שזינתה אשתו מן האירוסין שלא כדרכה וגרשה וחזר ופיתה אותה דאם נשאה אהנו לה נשואין למפטריה מקנסא וכי תימא היא גופה תיקשי לסוגיית הגמרא דלא אשכח פתרי לאוקומי קרא דכי תהינה לאיש שתי נשים אליבא דר"ע כי אם בבעולה לכ"ג ואמאי לא אוקמוה במחזיר סוטתו כבר התוס' בפרק החולץ דמ"ט ד"ה סוטה הקשו קושיא זו ותירצו דלא בעי לאוקומיה בסוטה משום דשנואה משמע שהיתה שנואה מתחלה ע"כ ותמה על דברי התוספות הללו שאם היתה הקושיא דלוקמה לקרא אליבא דר"ע במי שזינתה אשתו תחתיו ולא גרשה הוה ניחא תירוצם שזו לא היתה שנואה בתחילת נישואיה אבל אם הקושיא היא למחזיר סוטתו לאחר שגרשה שכבר הכריחו התוס' שאף זו לר"ע לא תפסי בה קדושין א"כ הרי זו שנואה בתחילת נשואיה עכ"ל וקושיא זו איני מכיר דאף בשגרשה וחזרה נמי לא מקרי שנואה מעיקר' כל שהיתה מותרת לו בנשואין הראשונים קודם שזינתה דשנואה מתחילת ביאתה לעולם בעינן שלא היתה לו אצלה שעת התר וראיה לדבר ההיא דפריך תלמודא בפ' אלמנה לכ"ג דס"ט גבי קרא דובת כהן כי תהיה לאיש זר ואימא נבעלה לפסול לה אף מחזיר גרושתו ומשנינן לאיש זר אמר רחמנא מי שזר אצלה מעיקרא והאי לאו זר אצלה מעיקרא הרי דאפי' גבי מחזיר גרושתו קאמר דלא מקרי זר אצלה מעיקרא אע"ג דבנשואין הללו זר אצלה מעיקר' הוא א"ו כדאמרן דבעינן שיהיה זר או שנואה מעיקרא שלא היה להם שעת התר בעולם ומהתימה על הרב מ"ל איך אשתמיט מיניה סוגיא זו וצ"ע.<br>''' ולעיקר ''' הקושיא תירוציו נכונים דלהכי לא נקטו בגמ' מפתה סוטתו ונשאה דפטור מקנס אי משום דאפי' לא נשאה אין לה קנס דהו"ל כיוצאת משום שם רע דאין לה קנס ואי משום דכיון דקנסה לעצמה הא אחילתיה כדאיתא בפ' א"נ דל"ב ובריש פרק נערה ד"מ ואי משום דבסיפא דההיא ברייתא פליגי ר"א וחכמים ונקט רישא בהכי אגב סיפא וע"פ מ"ש דמחזיר סוטתו הוי כיוצאת משום ש"ר דאין לה קנס ישב ג"כ ההיא דדף כ"ט גבי פלוגתא דר"ש התימני ורשב"מ בקרא דולו תהיה לאשה דמהדר תלמודא אמאי דביני ביני ולא קא' דמחזיר סוטתו איכא בינייהו אמנם ע"פ האמו' ניחא דהו"ל כיוצאת משום ש"ר דלכ"ע אין לו קנס וליכא בינייהו מידי.<br>''' עוד ''' כתב ואני מסתפק באונס יבמה לשוק ועבר וכנסה מהו כיון דבעניותינו צריכה גט מספק דלא ידעינן אי קדושין תפסין בה או לא וא"ת דאין קדושין תופסין פשיטא דלא אהנו מעשיו כלל וחייב הוא בקנס וא"כ כיון דפשיטא דהוא חייב בקנס בודאי וס' הוא אם בכניסה זו נפטר הו"ל כבריא בחיובא וס' בחזרה כו' ודעתי נוטה דפטור ואין כאן מקום להאריך עכ"ל ואין ס' שט"ס נפל בדברי הרב ז"ל ובמקום אונס יבמה לשוק צ"ל מפתה יבמה לשוק דהא באונס לא מפטר בכניסה דהאונס נותן מיד והמפתה כשלא יכנוס אלא שעדיין יש לתמוה דבמפתה נמי אין מקום לספק זה שהרי כיון שהיא יבמה הרי נתארסה ונתגרשה דקנסה לעצמה ובמפותה ליכא מידי דהא אחילתיה וכמ"ש הרב ז"ל גופיה לעיל מזה סמוך ונראה ואי לר"י הגלילי אין קנס לארוסה שנתגרשה ואולי קמספקא ליה הכי לתנא דברייתא דמייתי התם תלמודא בדף ל"ח ע"א דס"ל לר"ע דנערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לאביה דהשתא לאו בת מחילה היא, ובחופשי בשיטת הר"ב ז"ל שם באותה סוגייא ראיתי שהביא מ"ש התוס' בפ' בן סורר דע"ג ע"ב ד"ה במפותה כו' דמפותה שאמרו בשעה שבא עליה שאינה מוחלת לו הקנס מחייב שהרי לא מחלה יע"ש והשתא אפ' דמספ"ל בשפיתה יבמה ואמרה בשעה שבא עליה שאינ' מוחלת לו הקנס וחזר וכנסה אי מפטר בכניסה זו.<br>''' איברא ''' שבעיקר דברי התוס' ז"ל הללו יש לי לדון עליהן מההיא דפריך תלמודא בריש פ' נערה לאביה נמי פשיטא מדקיהיב מפתה דאי לעצמה כו' מדעתה עבד יע"ש ולדברי התוס' דכל שאמרה בשעה שבא עליה שאינה מוחלת לו חייב מאי קושיא דאכתי לא שמעינן מההיא דריש א"נ דקנסה לאביה דשפיר איכא למימר דהוי לדידה והא דקיהיב מפתה היינו בשאמרה בשעה שבא עליה שאינה מוחלת לו ואין לומר דאי מתני' דאלו נערות מיירי בשאמרה בפי' שאינה מוחלת אמאי קתני מתני' דהמפתה נותן ג' דברים דהיינו בושת ופגם וקנס ואי בשפירשה ואמרה שאינה מוחלת לתני נמי דמשל' לה את הצער שהרי פירשה שאינה מוחלת לו כלום דהא לא קשיא דאיכא למימר דצער אינו משלם לעולם אפילו בשפירשה בפי' שאינה מוחלת לו דכיון דס"ס מדעתה עבד וכל דמדעתה ליכא צערא כדאמרינן בגמ' לא מחייב בדבר שלא היה לה אבל קנס שחייבו הכתוב בשביל הנאת ביאתו וכן בושת ופגם הבא עליה בשבילה כל שפירש' שאינה מוחלת לו מחייב לעולם שהרי לא מחלה לו ואפ' דדחיקא ליה מלתא לאוקומה למתני' דא"נ בשאמרה בפי' בשעה שבא עליה שאינה מוחלת דכל כי האי הי"ל לפרש.<br>''' שוב ''' ראיתי למהרי"ק בשורש קכ"ט שכתב דאפי' התנה עמה בשעת מעשה שישאנה וע"מ כן נתפתתה אפי' לא ישאנה אח"כ אינו משלם לה כלום כיון דמדעתה עבד והביא ראיה לדבריו מהך דריש פרק נערה דפריך לאביה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה כו' מדעתה עבד ואם איתא דכשהתנה עמה שישאנה וע"מ כן נתפתתה כשלא ישאנה אח"כ מחייב בקנס וב"וף מאי קושיא אימא דאי ממתני' דא"נ אכתי לא הוה שמעינן דלאביה הוא ולא לעצמה ומאי דקא יהיב מפתה היינו בשהתנה עמה בשעת מעשה שישאנה ואח"כ לא נשאה ואין זה דוחק דהא עיקר קרא דמפתה מיירי במפתה לשם אישות כדאיתא בקדושין פ"ב דמ"ו ע"א לרב הונא ולחייא בר רב וכן רב יוסף לשיטת רש"י ולשיטת הערוך ולרוב גירסת הספרים דגרסי אלא אמר רב נחמן בר יצחק לומר שמשלם קנס במפותה והכי הוי מסקנא דסוגיא התם ודחייא דרב דבעי לאוקומי התם בפיתה שלא לשם אישות לא קאי התם לפי אותה גירסא וא"כ שפיר מצינן לפרושי מתני' דא"נ דקתני דהמפתה נותן ג' דברים דמיירי לעצמה ובפיתה לשם אישות ואח"כ אינו רוצה לכנוס כדקתני סיפא המפתה כשיוציא דהיינו כשלא יכניס אלא ודאי כל דמדע' עבדה אעפ"י דקמטעי לה לא מחייב דאע"ג דבעלמא אמרינן מחילה בטעות לא הויא מחילה הכא שאני דכיון שנבעלה שלא ע"י קדושין גילה דעתה דלא איכפת לה בב"ופ דלא נתכוונה זו אלא להנאת בעילה דהא פשיטא דאפי' פיתו אותה לשם אישות אינה מקודשת כיון שלא נתרצה האב ועיין להראנ"ח ח"א סי' י"ו ומהר"מ די בוטון סי' כ"ה שהסכימו בזה עם מהרי"קו יע"ש.<br>''' ולדידי ''' הדבר צ"ת שלפי דברי מהרי"ק נלע"ד דאפילו בשהתנה עמה לשלם לה הבושת והפגם והקנס וע"מ כן נתפתתה יהיה פטור כיון דסוף סוף מדעתה עבד והויא לה כמחי' בטעות דכיון שנתפתת' גילה דעתה דלא איכפת לה בב"ופ ולא נתכונה זאת אלא להנאת בעילה ואעפ"י שאמרה בשעת מעשה שהיא אינה מוחלת סוף סוף הרי מדעתה בא עליה ואעפ"י שהיתה סבורה שהיה חייב לשלם אכתי הו"ל כמחילה בטעו' וכיון שכן דברי התוס' בסנהדרין דע"ג שכתבו שאם אמרה בשעת מעשה שהיה חייב לה הקנס מיחייב הם הפך דברי מהרי"קו ז"ל ועיין במ"ש לקמן בפ"ב הל' טו"ב בס"ד ומ"מ בעיקר הראיה שהביא מההיא דריש פרק נערה יש לגמגם בה דכיון דמקרא דאם מאן ימאן שמעינן דאפי' כשהיה ממאנ' בו חייב לשלם הקנס א"כ שפיר פריך תלמודא דמדקיהיב מפתה אפי' כשרוצ' לכונס' והיא ממאנ' בו שמעי' דלאביה הוא דאי לעצמה הא מדעתה עבד ואמאי כשהיא ממאנת בו משלם קנס וי"ל ועיין בליקוטי הרב בצלאל שם בר"פ נערה ודוק.<br>''' ולמאי ''' דאתינן עלה בעיקר הס' שנסתפק הרב מש"ל ז"ל במפתה יבמה לשוק מלבד מ"ש ליישב דעיקר הס' הזה הוא בשאמרה בשעת מעשה שאינה מוחלת לו הקנס וכמ"ש ע"ש התוס' עוד י"ל דנפקא מינה על הקטנה דלאו בת מחילה היא כמ"ש התוס' ז"ל שם בר"פ נערה על הא דפרכינן ואביה נמי פשיטא וז"ל אף ע"ג דא"ל דהא דמחייבינן מפותה היינו בקטנה דלא שייך בה מחילה וכדרבנן דאמרי יש קנס במקום מכר מ"מ משמע ליה דבנערה מיירי דפשטא דמתני' על אלו נערות דרישא קאי עכ"ל וכן כתוב בליקוטי הר"ב שם ע"ש הרא"ש ז"ל יע"ש ועיין להרב מש"ל ז"ל לקמן בפ"ב די"ג שכתב שדבר זה אם פתוי קטנה במקום שהקנס לעצמה אי אמרי' לאו בת מחילה היא צריכין אנו למוד'עי יע"ש ודברי תוס' הללו מבוארים דאפי' במקום שהיא שלה לאו בת מחילה היא ולאו למוד'עי הוא צריך ודוק.<br>''' איברא ''' שבעיקר דברי התוס' יש לגמגם דהיכי מצינן למימר דהא דמחייבינן מפתה היינו בקטנה דא"כ יתחייב ג"כ בדמי צערה כדין אונס והא קי"ל פתוי קטנה אונס הוא וכדאיתא בפ"ד אחים דל"ג ובפ' הבא על יבמתו דס"א וכמ"ש התוס' עצמן לעיל בפ"ק ד"ט ע"א ד"ה אבע"א ולעיל בפ' א"נ ד"מ ע"ב ד"ה הא לא"ה כו' יע"ש ואלו התם בפרק א"נ קתני המפתה נותן ג' דברים והאונס ד' מה בין אונס למפתה האונס נותן את הצער ואי מיירי בקטנה כיון דפיתוי קטנה אונס הוא הי"ל לשלם את הצער ואין לומר דאף אם נאמר דפיתוי קטנה אונס הוא מ"מ אינו משלם את הצער כיון שלא בא עליה באונס אלא ברצון ולית לה צער דהא ודאי ליתא כיון דאין לקטנה רצון דקלישה דעתה אין ס' דאית לה צער וכ"כ בהדייא הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ב מה' סוטה הל' ד' יע"ש וכמו כן ק' דאי בקטנה אמאי קתני אם רצה להוציא יוציא הרי פיתוי קטנה אונס הוא ומחייב בעשה דולו תהיה לאשה כאונס ועיין להרב מ"ל לעיל פי"א מה' אישות הל' ח' ד"ה הן אמת כי שם הכריח בדברי התוס' שכתבנו דפיתוי קטנה אונס הוא ולפ"ז לא ידעתי מאי קא מספקא ליה הכא לגבי קטנה כשקנסה לעצמה אם היא בת מחילה וכעת צריך ישוב.<br>''' ועמ"ש ''' רבינו ''' ואם רצה וכנסה למפותה כו' כותב לה כתובה כשאר הבתולות. ''' כתב הרב מ"ל שלא מצא מקום לדין זה ושהתוס' ורבינו יהונתן הביא דבריו הנ"י ז"ל בפרק הבע"י ד"ס עלה דאמרינן התם לומר שאינו משלם קנס במפותה כתבו דכתובת מפותה אינו אלא מנה כשאר הבעולות וכן הוא דעת הראב"ד הביא דבריו הר"ב בליקוטיו בפ' א"ן דט"ל עלה דאמרי' לכשיוציא אשתו היא יע"ש וע"ז הביא דברי רש"י בפ' משפטים על פסוק מהר ימהרינה לו לאשה שכתב ג"כ כדברי רבינו שכותב לה כתובה מאתים כשאר בתולות וצדד בדברי רש"י הללו ב' צדדים דאפשר דס"ל דכתובת בתולה דאורייתא היא וא"נ דמדרבנן היא אלא דפי' הכתוב דויצאה אשתו עמו דקאי קרא על המנהג הנהוג בפני האדם יע"ש וצד זה האחרון נראה יותר דס"ל לרש"י דעיקר כתובה הוא מדרבנן ואפילו כתובת בתולה וכמו שהכריחו ההגהות מיימוניות לעיל פ"י מהל' אישות ד"ז מדברי רש"י פ"ק דסנהדרין יע"ש ודלא כמ"ש הרא"ם דרש"י פסק כמ"ד דהויא דאורייתא דההיא דסנהדרין הוי תיובתיה באופן דמלתא כדנא אי כתובת אשה הויא דאורייתא או דרבנן במחלוקת היא שנוייה כמ"ש ההגהות מיימוניות ז"ל לעיל פ"י מה' אישות ואי כתובת מפותה היא מנה או מאתים ג"כ שנויה במחלוקת ולדעת רבינו והטור בסי' קע"ז הוי מאתים ולדעת התוס' ורבינו יהונתן והראב"ד אינה אלא מנה ועיין בתשו' הר"ש בן הרשב"ץ סי' נ"א ותשובה זו לא ראה הרב מ"ל ועיין יד אהרן סי' קע"ז אות ה'.<br>''' ומ"ש ''' עוד רבינו ''' רצתה היא כו' כופין אותו וכונס ונותן קנס שנאמר ולו תהיה לאשה הר"ז מצות עשה כו'. ''' הנה הרדב"ז ז"ל בתשו' השניות ח"א סי' ס"ח נשאל על מי שאנס נערה ואסר הנאתה עליו אי חל עליה איסור הנדר להפקיע מעליו עשה דולו תהיה לאשה והשיב דכיון דחל עליו מעיקרא עשה דולו תהיה לאשה תו לא פקע עשה זה ע"י נדרו ולא דמי למי שאוסר על עצמו ישיבת סוכה או אכילת מצה דחל הנדר דהתם שאני דהוו מצות שבין אדם למקום אבל בדברים שבין אדם לחבירו לא חל הגע עצמך שהיה חייב לחבירו מנה ואמר פ' מודר מנכסי כלום חל הנדר על המנה שהוא חייב ה"נ לא שנא והמדי' את אשתו דחל עליו הנד' היינו משום דבידו לגרשה והביא עוד ראיה מהא דאמרינן כהן שאנס אשה ונשאה ועבר וגרשה הר"ז לוקה שהרי עבר על לא תעשה ואינו יכול לקיים עשה שבו ואמאי לוקה יאסור הנאתו עליה ונדחה העשה למפרע מעליו אלא ודאי לא יועיל ועליו לקיים העשה ונושא אותה ולא יוכל לשלחה כל ימיו אלא שב"ד כופין את האונס לרצות את הבת עד שתתרצה ואם לא נתרצי' פטור מהנדר עכ"ל יע"ש.<br>''' ויש ''' לתמוה שנראין דבריו הפך סוגיית הגמ' במכות דט"ז ע"א עלה דאמרי' התם זה הכלל כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה אין חייבים עליה אר"י אין לנו אלא זאת ועוד אחרת א"ל ר' אלעזר היכא א"ל לכי תשכח נפק דק ואשכח דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו היכי משכחת לה כו' אלא אמר רב שמי מנהרדעא כגון שהדירה ברבים כו' ואם איתא לדברי הרב ז"ל דכל שיש עשה דולו תהיה לא חל הנדר היכי קאמרי בגמ' משכחת לה בטלו ולא בטלו כגון שהדירה ברבים או שהדירה ע"ד רבים והלא אין הנדר חל כיון דאיכא עליה מצות דולו תהיה לאשה איברא כי לפי מ"ש רש"י שם בד"ה ע"ד רבים וז"ל שמצא בה עון שאסורה לו והדירה ע"ד רבים וע"ד ב"ד בזה נוחים דברי הרב דהרב לא כתב דלא חל הנדר אלא היכא שאין לה שום עון אבל בגמ' איירי היכא שיש לה עון שאסורה לו כמדובר אמנם התוס' דחו דברי רש"י ז"ל ממ"ש בגמרא לקמן שכתבו וז"ל ול"נ דא"כ אינו מצוה לקיימה אלא נר' שהדירה בלא שום עון ושפיר חל עליה כגון דאמר קונם תשמישך עלי כדאיתא בנדרים וכן כתב הריטב"א ז"ל שם וא"כ הדרא קושית הרב לדוכתה וצ"ע.<br>''' והנה ''' מבוארין דבריו דאם קודם שנאנס ופיתה אסרה עליו תו לא אתי עשה דולו תהיה לאשה ודחי לאו דבל יחל דכל שקדם הלאו דבל יחל תחילה דומה לשאר נשים דאית בהו עשה או לאו דלא מחייב בעשה דולו תהיה לאשה דבעינן אשה הראוייה לו יע"ש ואיכא למידק דכיון דעשה ול"ת דנדר קיל דהא איתי' בשאלה אמאי לא אתי עשה דולו תהיה לאשה ודחי ליה דכה"ג אמרי' בפ' שני נזירים דנ"ח דעשה דגילוח דמצורע דחי עשה ול"ת דנזיר דקיל הואיל ואיתיה בשאלה והכי איתא בריש יבמות ד"ה יע"ש ה"נ נימא דליתי עשה דולו תהיה לאשה ולידחי ל"ת דבל יחל אפי' בשקדם הנדר הא ל"ק דהיא גופא תקשי לך בההיא דהנודר מישיבת סוכה ולולב ואכיל' מצה בפסח אמאי חל עליו הנדר ולא אמרי' דליתי עשה ולדחי ל"ת וע"כ צריך אתה לומר כמ"ש התוס' בעירו' ס"פ המוציא תפילין דכל שהיה אפשר לעשה להתקיים בלי דחיית לאו ועל ידי מעשיו הביא לאו אין עשה דוחה אותו ה"נ דכוותא, ועיין במ"ש בזה במקום אחר.<br>''' ואולם ''' בעיקר דברי הרדב"ז ז"ל הללו שכתב דכל שחל עליה עשה דולו תהיה לאשה תו לא פקע מיניה ע"י נדרו איכא למידק דמ"ש מאותה ששנינו בפי"א דיבמות דקי"א הנודרת הנאה מיבמה אחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה יע"ש ומשמע ודאי דחל עליה הנדר ואסורה להתיבם לו מדינ' וכשלא רצה היבם לחלוץ כותבין עליו אגרת מרד או תשב עגונה כל ימיה וכמו שנר' מדברי רבינו וה"ה בפ"ב מה' יבום וחליצה דט"ו יע"ש והשתא לדברי הרב ז"ל אמאי חייל הנדר דליתי עשה דיבום ולידחי ל"ת דבל יחל וליכא למימר דהו"ל מצוה שבין אדם למקום כישיבת סוכה דיבמה ניקני' בעל כרחה וכי תימא התם שאני דאפשר בחליצה הכא נמי אפשר שתמחול האשה אלא כל עוד שלא מחלה מחייב בעשה זה דולו תהיה לאשה והת' נמי כיון שאין היבם רוצה בחליצ' אלא ביבום ליתי עשה ולידחי ל"ת והרשב"א ז"ל בחידושיו בר"פ קמא כתב דה"ט דאין עשה דיבום דוחה ל"ת דבל יחל משום דגבי נדר איכא עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה יע"ש הן אמת שדבריו צריכין ישוב ממה שתמה עליו הרב מ"ל הובאו דבריו בספר בני דוד דנ"ח ע"ב ודבריו עמדנו עליהן במקום אחר וכעת צ"ע ואין ליישב קוש' דשאני יבום דחייל הנדר מפני שאפ' בחליצ' דא"כ מאי פריך תלמודא ביבמות ד"ך ע"ב ודס"א ע"א גבי כ"ג חולץ ואינו מיבם וליתי עשה ולדחי ל"ת לישני שאני הכא דאפשר בחליצ' אלא ודאי דהא ליתא, ועיין עוד להרדב"ז ח"ב סימן תרנ"ה.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף