עריכת הדף "
שפת אמת/חנוכה/תרמ
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תר"מ'''}}}}=== ב"ה בגמרא '''מאי חנוכה דת"ר כו'.''' ולמה הוצרכו להביא מעיקרא דיני חנוכה אגב גררא ולומר אח"כ מאי חנוכה ולא אמרו ת"ר כו'. אבל להראות כי צריכין לדרוש ולחקור בנס דחנוכה כי לעולם יש בו התחדשות ותוספות כי זה ההפרש בין תורה שבכתב שאין להוסיף עליו. אבל בתורה שבע"פ וכן נס זה שלא ניתן לכתוב כמ"ש בגמ' והוא בכלל תורה שבע"פ יש בו תמיד תוספות. ומה"ט נקרא חנוכה שיש בכל שנה התחדשות והתפשטות הנס בכל שנה כפי הדור. וזה ג"כ מ"ש מהדרין נר לכל אחד וא'. פי' כי הפי' נר איש וביתו ג"כ כפשוטו שיש התחדשות אור ונר דולק בכל איש ישראל בחנוכה. והמהדרין אחר המצות ע"י יגיעה ותשוקה שלהם יכולין לעורר כמה נרות לכל הנלוים אליהם.[וכן המהדרין מן המהדרין על כל ימי השנה לב"ש וב"ה למר כדאית לי' שזאת ההארה תוכל להיות נוסף והולך. ולב"ש פוחת כו']. גם פי' המהדרין שכל השנה משתוקקים להארות הללו והתלהבות הקדושה שמתגלה בחנוכה לפי תשוקת אדם להקדושה כל השנה כך מתגלה עתה. ואפשר ז"ש לשנה קבעום. שע"י שכל השנה הי' להם תשוקה להארת הנס לכן הרגישו אח"כ בחנוכה הבא. יותר מבשעת הנס עצמו כנ"ל: '''כשעמדה מלכות יון הרשעה כו' להשכיחם תורתך.''' באמת זה הי' סוף מלכות יון אבל אז נתגאו כל כך בעזות מצח עד שעלה בדעתם להשכיח את התורה מבני ישראל. והנה השי"ת הבטיח לנו כי לא תשכח מפי זרעו. והיונים ידעו זה כי פירשו להם התורה בלשונם כמ"ש בגמ' בתלמי המלך. והבורא ית' בעבור להציל את בני ישראל נתן להם גבהות כ"כ עד שע"י העזות שלהם הי' להם מפלה כמ"ש משגיא לגוים ויאבדם. ואדרבה ע"י שרצו להשכיחם ניתן להם עוד יו"ט של חנוכה. ושמעתי ממו"ז ז"ל כי ימים אלו נותנים עוד זכרון על ידי שעלה בלבם להשכיחם כו'. לכן יש לנו לבטוח בהשי"ת כי בכל עת שפלותינו עוד יש לנו יותר תקוה כנ"ל: בנוסח '''ואח"כ באו בניך כו'.''' דאיתא לשנה אחרת קבעום. והטעם הוא מרוב חושך הגלות יון היו נשפלים במדריגה תחתונה ולא הרגישו כל כך בגודל הישועה עד שאח"כ נתעלו מעט מעט במדריגות שערי טהרה עד שחזרו להיות במדריגת עבדי ה'. ואז הרגישו והבינו גודל הישועה לצאת ממלכות יון למלכות הבורא ית'. וגם בשמונה ימי חנוכה כמו שנעשה הנס בנרות כן נעשה הנס בטהרת נשמת בנ"י שדומין לנרות ונטהרו מדריגה אחר מדריגה באלה הימים. לכן נק' חנוכה שנתחנכו באלה הימים לחזור לנחלת ה': מה שמקשין מה הי' הנס בלילה ראשונה. נראה כי בלבד הנס שהי' דולק כל הח' ימים. יש לתת שבח להבורא יתברך אשר עשה לנו נסים בימים הללו כי בנקל הי' לפניו ית' להזמין עפ"י הטבע שמן שהי' נשאר עוד איזה פך שמן. ורק חיבה יתירה שרצה המקום ב"ה לעשות נס לאבותינו והם היו צריכין נס הזה להרים את נפשותיהם שהיו נמוכין מרוב חשכת הגלות: בנוסח '''ולך עשית שם גדול וקדוש כו' ולעמך כו' תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה.''' כי בכל גאולה מאיזה מלכות נעשה סדר חדש ושמות חדשים בשורש ישראל וכביכול בו ית' כמ"ש ושמנו קראת בשמך. וצריכין בנ"י אח"כ לקבל הארה חדשה הנ"ל לכן יש אח"כ הסתר וגלות אחר כמ"ש לעיל כי בכל פתיחות שער יש זה לעומת זה עד שיהי' תיקון השלם במהרה בימינו. וכל גאולה הוא הכנה וקיום לגלות שאחריו כמ"ש שהקב"ה בורא רפואה קודם למכה. לכן נס דחנוכה הוא תשועה ופורקן לגלותינו המר הזה. וחכמינו ז"ל ברוח בינתם קבעו יו"ט זה להלל ולהודות. להראות כי קיום בנ"י בזה הגלות והכנת הגאולה הוא ע"י הלל והודאה. שג' מלכיות הראשונות הי' הגאולה מהם בזכות ג' אבות. ועתה ע"י זכות דהמע"ה בחי' תפלה וכ"כ מהרש"א שגאולתינו יהי' בזכות התפלה. והלל והודאה הכל בחי' תפלה רק שיש תפלה לעני. ותפלה למשה. אם כבנים אם כעבדים. כי גם הבן צריך לפעמים איזה בקשה רק שהוא באופן אחר מהעבד. וזה הלל והודאה: אא"ז מו"ר ז"ל הגיד כי חז"ל רמזו במשנה מחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא ולא אמרו עד כ"ה בכסליו רק לרמז כי שמחת החג מאיר עד החנוכה עכ"ד. ומסתמא בשעת הנס ממש הי' הישועה בכח הארת החג כי כל תהלוכות השנה בכח הג' רגלים. וסוכות הוא ח' ימים מה"ת ואין רגל אחר כמוהו לכן חנוכה תיקנו כעין חג הסוכות ולכן יש בו מהדרין כמו בסוכות הדר בעינן. וגם הנס נעשה ע"י הכהנים וענני הכבוד בזכות אהרן. ולכן בני בינה קבעו שמונה ימים כעין החג. והרמב"ן כתב בפ' בהעלותך פי' המדרש שלך לעולם קיימת על נר חנוכה ע"ש. והיינו שהנס נעשה ע"י הכהנים. אכן נראה לומר עוד בכוונתו שע"י הנרות חנוכה מאיר הארת המנורה גם היום בזמן הזה. ורמזו הפוס' אסור להשתמש לאורה שהוא זכר למנורה והיינו שיש בנרות קצת הארת המנורה ושע"י הנרות נזכרין בנרות המנורה ומשתוקקין בני ישראל לנרות המנורה וע"י התשוקה מתעורר אותו הארה של המנורה ולכן אומרים הנרות הללו קודש הם. וביום האחרון שנק' זאת חנוכה קורין בו פרשת בהעלותך. כי יום האחרון כולל כל הימים כמו שמיני עצרת מאסף כל ימי החג. כן בחנוכה. ופרשת זאת חנוכת המזבח הוא כן שמקודם כ' פרט הקרבת כל נשיא ואח"כ הכלל. כמו כן בזאת חנוכה וע"י שהוא יום האחרון קשה עלינו פרידות הימים טובים לכן משאיר יותר הארה על כל השנה ומתעורר בו נרות המנורה כנ"ל: <noinclude>{{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף