עריכת הדף "
שער המלך/ערכין וחרמין/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יח == '''היתה ''' ''' בהמה בעלת מום שאינה ראויה ליקרב והקדיש אבר מאבריה בין שהנשמה תלויה בו בין כו' לא נתקדש אלא אותו אבר בלבד כו'. ''' וסיים בדין ח"י ''' בד"א ''' ''' בקדשי מזבח אבל בקדשי בדק הבית האומר ראש חמור זה כו' הואיל והוא דבר שהנשמה תלויה בו הר"ז חייב בדמי כולה כו'. ''' ע"ש ודבריו מבוארים ברפ"ק דערכין ד"ד עלה דפרכינן התם אברייתא דקתני והיה ערכך לרבו' טומטום ואנדרוגינוס לדמים דמים ל"ל קרא לא יהא אלא דמי דיקל' כו' ושקלינן וטרינן בה עד דמסקינן דברייתא דקתני אפילו אמר ראש פרה זו תקדיש אין להקדש אלא ראשה מיירי בהקדיש בעל מום למזבח יע"ש באורך אשר המתבאר מסוגייא הלזו דקדשי ב"ה חמירי מקדשי מזבח דבקדשי מזבח במקדיש ב"מ אין להקדש אלא דמי אותו אבר בלבד ואפילו באבר שהנשמה תלויה בו ואלו בקדשי ב"ה פשטה קדושה בכולה וחייב ליתן דמי כולה וטעמא טעים רבינו ז"ל משום שכל הקדש ב"ה קדושת דמים הוא וכיון שהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו הוי כאלו הקדיש כולה שכל דמיו תלוים בדבר זה ועיין במוהרדב"ז ז"ל ואולם זו הוא שק' בעיני מאותה שאמרו בר"פ ראשית הגז במוקדשין מ"ט לא אמר קרא צאנך ולא צאן הקדש ופרכינן טעמא דכתב רחמנא כו' ומסקינן אמר ר' מני בר פטיש משום ר' ינאי הכא במקדיש בהמתו לב"ה חוץ מגיזותיה סד"א ליגזוז וליתיב ליה אמר קרא צאנך א"ה ק"מ נמי ק"מ כחשי קדשי ב"ה נמי כחשי באומר חוץ מגיזה וכחשה אפ"ה פשטה קדושה בכולה ומנא תימרא כו' ופרש"י ז"ל וז"ל אפי"ה דאמר חוץ מגיזתה קדשה גיזת' דאיידי דקדושת הגוף חמירא פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת דמים כגון קדשי ב"ה מאי דלא אקדיש לא אקדיש עכ"ל והדבר מתמיה שהרי מההיא דערכין מבואר אפכא דאדרבא קדשי בד"ה כיון דקדושת דמים הוא כמ"ש רבינו חמירי טפי מקדשי מזבח דאפי' בב"מ פשטה קדושה בכולה ואי לזאת מקום יש בראש לומר דסוגייא דהתם אשינוייא דר' ינאי קאי דקמשני דקרא אצטריך למקדיש בהמתו לב"ה חוץ מגיזותיה ואיכא למימר דר"י רבי' דר' יוחנן תנא הוא ופליג אברייתא דפ"ק דערכין דדריש לקרא דוהיה ערכך לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים לומר שנידון בכבודו וא"נ דריש ליה ס"ל לר' ינאי שדין זה נוהג באדם דגלי קרא אבל לא בבהמה ופליג אאביי ורבא דס"ל דנוהגת באדם ובבהמה מדהוצרכו לאוקומי לברייתא דקתני אפילו אמר ראש פרה זו הקדש אין להקדש אלא ראשה בלבד דמיירי בק"מ ובב"מ ואלו לר' ינאי ברייתא מיירי בקדשי ב"ה ומשום דבבהמה לא אמרינן נדון בכבודו האמנם זו היא שק' למ"ש התוס' שם בפ' ראשית הגז ד"ה במקדיש גיזה וז"ל ר"מ בר פטיש דלעיל אית ליה הך דרשא אבל רבא לית ליה דרשא דר"מ שפטר חוץ מגיזתה וכחישתה מדבעי בסמוך אלא צאנך למאי אתא יעש"ב אשר נראה לפי פשוטן של דברים שכתבו דרבא לא ס"ל כר"מ דפטר חוץ מגיזתה דס"ל דלרבא במקדיש בהמה לב"ה חייב בראשית הגז והכריחו הדבר ממאי דבעי אלא צאנך למאי אתא והוא תימ' שהרי לרבא דס"ל פ"ק דערכין דקדשי ב"ה חמירי טפי דאמרינן פשטה קדושה בכולה ע"כ דרשא דר"מ ליתיה כלל דכיון דקדשי ב"ה לרבא כק"מ לר"מ דפשטה קדושה בכולה אם כן לאו בני גיזה נינהו ובפשיטות הי"ל לומר דע"כ רבא לית ליה דרשא דר"מ מכח ההיא דפ"ק דערכין וכ"כ ק"ט על רבינו הרמב"ם ז"ל שהביא בפרק עשירי מהלכות בכורים דין ב' דרשא דר' ינאי שכתב וז"ל כיצד הרי שהקדיש בהמה לב"ה וגיזזן כו' או הקדיש בהמה חוץ מגיזתה יכול יהיה חייב בראשית הגז ת"ל צאנך כו' ודבריו נפלאו ממני דכיון דבפ"ג מה' ערכין פסק כרבא דבקדשי ב"ה פשטה קדושה בכולה א"כ דרשא דר' ינאי לא חלו בה ידים כלל וכמדובר ואם לחשך אדם לומר דס"ל ז"ל דר' ינאי לא פליג אדרבא דע"כ לא אמרינן דבקדשי ב"ה פשטה קדושה בכולה אלא דוקא באומר סתם ראש חמור זה הקדש ולא פי' בהדייא חוץ משאר הגוף בהא הוא דאמרינן דכיון דהקדיש דבר שהנשמה תלויה בו הו"ל כהקדיש כולה וראשו דקאמר לאו דוקא אלא משום דגופא בתר רישא גריר קאמר ראשו אבל במפרש בהדיא חוץ שיורא הוא והיינו דאמרינן מאי דלא הקדיש לא הקדיש כמ"ש רש"י ז"ל הא ודאי ליתא דא"כ אף אנו נאמר כן דבק"מ נמי באומר חוץ מגיזותיה דלא פשטה קדושה בכולה ומאי האי דקאמר בגמ' אפ"ה פשטה קדושה בכולה ומנא תימרא כו' ומאי ראיה התם שאני דלא אמר חוץ אלא ראש פרה זו הקדש וכיוצא אבל במפרש בהדייא חוץ ה"נ דלא פשטה דומייא דקדשי ב"ה אלא ודאי דמשמע ליה לתלמודא דכי אמרי' פשטה קדושה בכולה אפילו במקום שנאמר בו חוץ אתמר דלא שנא לן עוד אחרת הוקשה אצלי בסוגייא זו דפ' ראשית הגז דאמרינן א"ה ק"מ נמי ומשנינן ק"מ כחשי והוצרכו לאוקומה באומר חוץ מגיזה וכחשה מההיא דגרסינן פ"ק דתמורה די"א בעא מיניה אביי מרבא הקדיש עורה מהו בעבודה ת"ש האומר מה שבמעיה של זו עולה מותר בגיזה ואסורה בעבודה כו' א"ה אפילו בגיזה נמי עבודה דמכחשה גזרו בה רבנן גיזה דל"מ לא גזרו בה רבנן יע"ש הרי בהדייא דס"ל לתלמודא דגיזה אינה מכחשת וכ"כ רש"י ז"ל שם וז"ל מהו בעבודה דגיזה לא תבעי לך דלא מכחש לה לעור כו' וזה הפך ממ"ש בראשית הגז דגיזה מכחשת ולזה ודאי היה אפשר לומר דכי אמרינן דגיזה מכחשת היינו דוקא בבשר דרכיך אבל עור לא מכחשא ליה אלא עבודה דחמירא וכן נמי כי אמרינן דגיזה מכחשת היינו דוקא אגופה דבהמה אבל לולד שבתוכה לא מכחשא ליה אלא עבודה דחמירא טובא אכן זו רעה חולה מ"ש רש"י ז"ל שם סמוך ונראה אההיא דאבעיא לן התם בעו מיניה מרבא הקדיש אבר מהו בגיזה כו' וז"ל בעבודה לא תבעי לך דאסור דהא מכחש לה יע"ש אשר מבואר מדבריו דגיזה לא מכחשא ליה לבשר כלל וזה הפך סוגייא דפרק ראשית הגז כי על כן אשר אני אחזה ליישב דברי רבינו שהביא דרשא זו דר' ינאי וניישב ג"כ מה שהקשה מוהר"י קורקוס ז"ל דאוקמתא זו דר' ינאי לא מתרצא אלא באו' חוץ מגיזה וכחשה ולמה זה השמיט רבינו כחשה ואען ואומר דס"ל ז"ל דהא דאמרי' בראשית הגז דבק"מ אפילו באומר חוץ מגיזתה פשטה קדושה בכולה היינו דוקא למאי דאסקינן התם דגיזה מכחשת וצרכינן לאוקומה חוץ מגיזתה וכחשתה בהא הוא דאמרי' דכיון דפשטה קדושה בכל הבשר פשטה נמי אכחישת הבשר דשיירי אבל מבשר לגיזה לא אמרינן איידי דפשטה קדושה בבשר פשטה נמי בגיזה שחוץ לבשר וזה נראה מוכרח דאם איתא דאמרינן פשטה קדושה מבשר לגיזה כי פרכינן מעיקרא א"ה ק"מ נמי אמאי הוצרכו לשנויי משום כחשה עד דתקשי ליה בתר הכי קדשי ב"ה נמי כחשי ולאוקומי באומר חוץ מגיזה וכחשה תיכף ומיד הו"ל לשנויי ק"מ פשטה קדושה בכולה אלא משמע דמבשר לגיזה לא אמרינן פשטה כו' ובתר דשנינן באומר חוץ מגיזתה וכחישתה משני שפיר דפשטה קדושה בכולה אכחישתה אבל משום גיזה לא איכפת לן ועיין במוהר"י קורקוס ז"ל בדרך השני שכתב ליישב דברי רבינו ז"ל כי שם רמז למ"ש ומעתה נתיישבו דברי רבינו ז"ל דס"ל דסוגייא דפרק ראשית הגז דאמרה דגיזה מכחשת אינו אלא אליבא דר' ינאי דקאמר דקרא אצטריך למקדיש בהמתו לבד"ה וק' לן א"ה אפי' קדשי מזבח נמי ועכ"ל דס"ל לר' ינאי דגיזה מכחשת ומשו"ה בק"מ לא מהני באומר חוץ מגיזת' מטעמא דפשטה קדושה בכולה משום כחישתה וכאמור אמנם אביי ורבא דפ"ק דתמורה דס"ל דגיזה אינה מכחשת כמבואר מההיא דהאומר ולדה של זו עולה דקאמר אביי עבודה דמכחשא כו' וס"ל לרבי' דאין לחלק בין גופה דבהמה לולד שבתוכה דודאי מסתברא לן לומר דכיון דהיא גופה מכחשת ממילא נמי ולד שבתוכה מכחשה וא"כ כיון דקי"ל כאביי ורבא דבתראי נינהו תו לא צרכינן לאוקומ' באומר חוץ מגיזה וכחשה אלא כפשטה מתרצא באומר חוץ מגיזתה גרידא ואפי' בק"מ נמי דמבשר לגיזה לא אמרינן פשטה קדושה בכולה וכדמוכח מההיא דראשית הגז ומה מאד מדוקדקים אצלי דברי רבינו דבראש דבריו שנה ופירש הרי שהקדיש בהמה לבד"ה כו' וסמוך לזה כתב או שהקדיש בהמה חוץ מגיזתה כו' הנה כתב הקדיש בהמה סתם והיה לו לפרש הקדיש בהמה לבד"ה כאוקמתא דר' ינאי אלא טעמו ז"ל כאשר כתבנו דבאומר חוץ מגיזתה גרידא אפי' בק"מ נמי שפיר דמי דמבשר לגיזה לא אמרינן פשטה קדושה בכולה כמבואר מסוגיא דהתם כמ"ש ומכלל האמור נבא לכלל ישוב למאי דקשייא לן הלא מראש ממה שפסק רבינו כרבא דקדשי ב"ה פשטה קדושה בכולה דהתם שאני משום דמבשר לבשר אמרינן פשטה קדושה בכולה אבל מבשר לגיזה לא אמרינן כלל פשטה קדושה כו' ואע"ג דרבי ינאי פליג אדרבא פסק רבי' כוותיה ולא מטעמיה וכמובן זה נ"ל כפתור ופרח ליישב דבריו זאת ועוד אחרת רחש לבי ליישב סוגייא דערכין עם ההיא דפ' ראשית הגז בשום שכל והבין דברי חכמים וחידותם במ"ש בערכין דקדשי ב"ה פשטה קדוש' בכולה וטעמא טעי' הרמב"ם שכל הקדש בד"ה קדושת דמים הוא דאם כן מה"ט נמי במקדיש בעל מום למזבח כיון דקדושת דמים הוא הוה לן למימר דפשטה קדושה בכולה ומה ראו על ככה לחלק ביניהם אחר דאמור רבנן בטעמא דקדשי ב"ה משום דקדושת דמים הוא וקדשי ב"ה וקדשי בעלי מומים שניהם קדושת דמים הם ושקולים הם בכל התורה כולה ובהדייא אמרו לענין ראשי' הגז דקדשי ב"ה ומקדיש ב"ה למזבח כיון דקדושת דמים הם אינן אסורי' בגיזה אלא מדרבנן כי על כן נראה אצלי טעמא דמילתא כלפי מאי דק"ל ופסקו רבינו ז"ל פ"א מהלכו' אסורי מזבח דהמקדיש ב"מ למזבח עובר בל"ת ולא סוף דבר במקדיש ב"מ קדושת הגוף אלא אפי' מקדיש לדמי עולה כמבואר שם וברפ"ק דתמורה פרכינן לרבא דאמר כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והרי מקדיש ב"מ דרחמנא אמר כל אשר בו מום כו' ותנן אע"פ שהוא בל"ת מה שעשה עשוי ומשנינן א"ל רבא שאני התם דאמר קרא ולנדר לא ירצה רצוי הוא דלא מרצי הא מקדש קדשי יע"ש ואם כן איכא למימר דה"ט דמקדיש ב"מ לא פשטה קדושה בכולה אע"ג דקדושת דמים הוא משום דהקדש גרוע הוא כיון דע"י עבירה הוא בא ואי לאו דגלי קרא מסתבר' לן לומר דלא קדשה כלל איכא למימר דהשתא דגלי לן קרא תפסת מועט תפסת ודיו להקדש גרוע כזה שיחול על מה שהקדיש ולא שימשוך אחר עמו ואם כנים אנחנו בטעם זו שכתבנו נראה ודאי דהא דאמרינן דקדשי ב"ה פשטה קדוש' בכולה היינו דוק' במקדיש ראש חמור או ב"מ מידי דלא חזי למזבח דהיינו הקדש הראוי לבדק הבית וכמ"ש רבינו האומר ראש חמור זה או ראש עבד זה כו' אמנם במקדיש תמימי' לבד"ה כיון דקי"ל דעובר בל"ת ואי לאו קרא הי"ל לומר דלא קדשה כלל אלא משום דמחד קרא נפקי מקדיש תמימים לבד"ה ומקדיש ב"מ למזבח הוא דאמרינן דמה שעשה עשוי כדאיתא בריש תמורה אית לן למימר דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכי היכי דמקדיש ב"מ למזבח לא פשטה קדושה בכולה מטעמא דאמרן כיון שהוא הקדש גרוע הבא ע"י עבירה ה"נ במקדיש תמימים לבד"ה לא פשטה קדושה בכולה כיון דע"י עבירה הוא בא ומעתה סוגיי' דפ' ראשית הגז דאמרינן דבקדשי בד"ה לא פשטה קדושה בכולה מיתבא שפיר ותפתר במקדיש תמימים לבד"ה דלא פשטה קדושה בכולה וכדבר האמור ומ"מ לבי מפקפק בישוב זה דא"כ כשכתב רבינו דין זה דבקדשי בדק הבית פשטה קדושה בכולה לא היה לו לסתום הדברים והיה לו להביא דין זה דבמקדיש תם לבד"ה לא פשטה קדושה בכולה דהיינו סוגיא דפרק ראשית הגז אלא משמע דלא שנא ודוק:<br>''' עוד ''' הוקשה אצלי דמסוגייא דפ' ראשית הגז משמע דלאו דלא תגוז אינו אלא כל שהגיזה היא משל הקדש דומיא דבכור אבל באומר חוץ מגיזתה אף על גב דבהמה גופה קדשה כל שהגיזה היא חולין ליתיה בלא תגוז וזה מבואר ממ"ש סד"א לגזוז וליתיב ליה ופרש"י ז"ל יגזוז לכתחילה דהא גז לא הקדיש יע"ש וכיון שכן ק"ט מהא דאמרינן בתמורה בעא מיניה מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה תפשוט לה מהא דתניא לה תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז בשלך ושל אחרי' ופרש"י ה"נ הואיל והקדש וחולין שותפין בו מותר ודחינן התם לא נחתה לה קדושה הכא נחתה לה לישנא אחרינא התם אין בידו להקדיש' כו' ונר' ודאי דכונ' הבעיא היתה אי מותרת כולה בגיזה או לא מי אמרינן דלא אסרה תורה אלא דומיא דבכור דכולה בהמה דהקדש אבל הקדיש חד אבר דהקדש וחולין שותפין בו מותר בגיזה ואפילו גיזת אותו אבר דומיא דבהמת השותפו' של נכרי שמותרת כולה בגיזה או דילמא התם שאני דלא נחתא קדושה כלל כפרש"י והתוס' ז"ל שם אבל הכא כיון דנחתא לה קדושה באותו אבר אסירה בגיזה והשת' קשי' דכיון דאפי' בהקדיש כל הבהמה כולה חוץ מגיזתה פשיט' לן בפ' ראשית הגז דמותרת בגיזה כל שהגיזה היא חולין כ"ש בהקדיש חד אבר דאינו קדוש אלא אותו אבר בלבד ושאר הגוף לא דפשיט' ודאי דשאר הגוף חוץ מאותו אבר דמותר בגיזה וא"כ היכי אבעי' לן מהו בגיזה והיה נראה אצלי דמכח סוגייא הלזו דתמורה הכריחו לרש"י ז"ל מה שכתב שם בפ' ראשית הגז ד"ה א"נ וז"ל מאי דוחקיה לאוקומא בהקדש ב"ה אפי' בק"מ נמי ובדעבר וגזז עכ"ל ומוהרש"ל ז"ל תמה עליו דהא איסור גיזה מבכור ילפינן והתם כולו קדוש אבל הכא דהקדיש חוץ מגיזתה מהיכא תיתי לאסור אם לא לפי המסקנא דמשני דפשטה קדושה בכולה ומכח זה כתב דצריך להגיה ובדלא עבר וגזז יע"ש אכן כפי מ"ש דברי רש"י ז"ל נכונים בטעמן דהכריחו לרש"י ז"ל לומר דדוקא בקדשי ב"ה דאיסור גיזה ליתיה אלא מדרבנן הוא דאמרינן דבאומר חוץ מגיזותיה כל שהגיזה היא חולין לא גזרו אמנם בק"מ דאיסורייהו מן התורה כל שהבהמה היא קדושה אסורה בגיזה כי היכי דלא תקשי לן ההיא דתמורה דאבעיא לן אפי' בהקדיש חד אבר דשאר הגוף חולין אי אסורה כולה בגיזה אע"ג דלא דמי לבכור דכולו קדוש וא"כ מכ"ש היכא דהקדיש כולה חוץ מגיזתה דפשיטא ודאי דאסור ומשמע ודאי דע"כ לא אבעיא לן אלא בהקדיש חד אבר ומשום טעמא דהקדש וחולין שותפין בו דומיא דשותפות הנכרי אמנם בהקדיש את כולה חוץ מגיזתה דליכא ה"ט דפשיטא ודאי דאסור וס"ל לרש"י ז"ל דבעיא דתמור' היינו דוק' בק"מ ולדעת רש"ל אפשר לומר דכי אבעי' לן דתמורה מהו בגיז' אגיז' אותו אבר דגיזתו קדוש הוא דאבעיא לן מי נימא דכיון דהקדש וחולין שותפין בו לא אסרה תורה גיזה כלל דומיא דשותפות הנכרי דמותר' כולה בגיזה ואפי' חלקו של ישראל או דילמא התם שאני דלא נחתא לה קדושה כו' אבל הכא דנחתא קדושה אאותו אבר אסורה מיהא בגיזת אותו אבר אבל גיזת שאר הגוף פשיטא ליה דמשרא שרי האמנם חזי הוית לרבינו ז"ל בספ"א מה' מעילה שכתב וז"ל הקדיש אבר אחד מן הבהמה בין לבד"ה בין למזבח הרי הדבר ס' אי אסורה כולה בגיזה ועבודה או אינה אסורה לפיכך אין לוקין עליו יע"ש והדבר תמוה דכיון דבקדשי בד"ה קי"ל דבאומר חוץ מגיזותיה משרא שרי ואפילו בהמה כולה קדושה כמ"ש בה' בכורים כ"ש וק"ו בהקדיש חד אבר דשאר הגוף העור והבשר חולין גמורין דפשיטא ודאי דשאר הגוף מותר בגיז' ושמא י"ל דס"ל לרבינו ז"ל דודאי בגיזת שאר הגוף מותרת דבר תורה ואפי' בק"מ אלא דכי איבעייא לן מהו בגיזה אכולא גיזה קמבעיא לן ומדרבנן והכי אבעיא לן מהו בגיזה מי נימא דאפי' בגיזת אותו אבר משרא שרי ואפי' מדרבנן דומיא דשותפות הנכרי או דילמא הכא שאני דנחת קדושה אאותו אבר ואותו אבר מיהא אסורה בגיזה ד"ת וכיון שכן ממילא אסורה כולה בגיזה ומדרבנן גזרו גזרה דילמא אתי למיגזז אותו אבר אבל באומר חוץ מגיזותיה כיון דכולה גיזה דחולין ליכא למיגזר כלל ולפי זה מ"ש רבינו ולפיכך אין לוקין עליו משו' גיזת אותו אבר הוא דקא' אין לוקין מס' אבל משום גיזת שאר הגוף פשיט' ודאי דאין לוקין דאין איסורו אלא מדרבנן כנ"ל ומ"ש רבי' ז"ל הר"ז ס' אי אסורה כולה בגיזה ועבודה יש לתמוה שהרי בגמ' לא אבעייא לן אלא בגיזה דוקא אבל בעבוד' פשיטא לן דאסור וכמ"ש רש"י ז"ל שם והנראה ודאי דמה שהכריחו לרש"י לומר כן ולא שנאמר דגיזה לאו דוק' וחדא מינייהו נקט מדחזינן בבעיא זו דנקט גיזה ובבעיא דלקמן אבעיא לן הקדיש עורה מהו בעבודה משמע דבדוקא הוא ומהתימה על מרן כ"מ ז"ל שכתב על דברי רבינו שם בעיא דלא איפשיטא ולא שת לבו לדבר הזה ולפחות הי"ל להזכיר דברי רש"י ז"ל ולומר דרבי' חולק עליו ועוד יש לתמוה על רבינו שהשמיט בעיין דהקדיש עורה אסור בעבודה ד"ת ולא ידעתי למה וכעת צ"ע: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף