שיח השדה/שבת/קט/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רב נסים גאון רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א רש"ש |
שריקא טויא שרי פעפועי בעי אסור דביתהו דזעירי עבדה לי' לחייא בר אשי (פירש"י שריקא טויא) ולא אכל כו' כיון דמיתכיל הכי כו'. צ"ע שכל הפוסקים השמיטו דין פעפועי ביעי דאסור רק המג"א הביאו בסי' שכ"א סט"ז ויתכן שהראשונים מפ' דעובדא דרחב"א בפעפועי בעי הוה ומסיק דשרי וזה יתכן רק לפי' הרשב"א וריטב"א דמפ' במין ירק שמסננין אותו אבל לרש"י ל"ש כיון דמיתכל, ובאמת הר"ח ובחי' הר"ן ג"כ פירשוהו אשריקא טויא כר"א ולמה לא פירשוהו אפעפועי ביעי ובאמת בפי' ר"ח צ"ע שכ' וכן פעפועי ביעי וזעירי דהוה שתי להן לטעמי' כו' משמע דזעירי אפעפועי בעי קאי ועוד אי אשריקא טויא קאי לא פליג כלל אדר"ח ומל' ר"ח מבואר להדיא דפליג ע"כ מוכרח דקאי אפעפועי ביעי ולפ"ז צ"ע מש"כ אח"כ נותן אדם יין צלול כו' אלמא כיון דמשתתי הכי לאו מידי קעביד ה"נ בשריקא טויא כיון שנאכל כו' והא בפעפועי ביעי מיירי וצ"ל דנקט שריקא טויא משום דזה לכו"ע מותר משום דמישתתי הכי (כמש"כ התוס' לפי' ר"ח) אבל פעפועי ביעי רק זעירי ס"ל להתיר מה"ט ור"ח ס"ל דלא משתתי כולי האי כמש"כ התו', ובזה יתבאר ד' ר"ח התמוהים שכ' אח"כ וז"ל ומפו' בגמ' דיוה"כ (יומא ע"ז א') כי זעירי רבי' דרב חייא בר אשי תלמידו דזעירי הוה דהוא נמי תלמידי' דרב הוה ניחא לי' משום הכא דרב אשי הוה עכ"ל ודבריו סתומין וחתומין כמש"כ המגי' ונ' דכצ"ל תלמידו דזעירי הוה וקשיא לי' דהוא נמי תלמידו דרב חסדא הוה וניחא לי' משום דהתם דרב אשי הוה ע"כ וכונתו דקשיא לי' דבסנהדרין מ"ג א' א"ר חייא בר רב אשי אר"ח א"כ מוכח דר"ח בר רב אשי הי' ג"כ תלמידו דר"ח וא"כ מאי קאמר לרבך יהיבי לי' כו' ודילמא כרבו ר"ח ס"ל דאסור פעפועי ביעי ומתרץ וניחא לי דהתם בסנהדרין גרסי' רב חייא בר רב אשי והכא גרסי' בר אשי ושנים הוא, עכ"פ שמעי' מהכא דזעירי פליג אדר"ח בפעפועי ביעי ושרי ומה"ט השמיטוהו הפוסקים דמפרשי כפי' ר"ח, וגם בחי' הר"ן אין ראי' דמפרש בשריקא טויא רק דמייתי ראי' דהא שריקא טויא שריא לכו"ע דכיון דמיתכיל הכי לאו מידי קעביד כמש"כ התוס', ורק לרש"י ע"כ עובדא הוי בשריקא טויא משום דפעפועי ביעי ל"ש לומר כיון דמיתכיל הכי, ולפי' ר"ח הא דקאמר זעירי לטעמי' כו' אפשר דה"נ גבי מים צלולין לא מתכיל הכי כולי האי כמו אח"כ ודמיא יותר לפעפועי ביעי אבל היכא דמיתכיל היטב פשיטא דגם ר"ח מודה והיינו שריקא טויא תדע דאל"ה תיקשי לי' ברייתא דרשב"ג דמייתי לקמן קל"ט ב' וע"ז צ"ל דהתם בין הגתות דלא קפדי כלל מיתכיל טפי ועדיף מיין צלול שלא בין הגתות ודמיא לשריקא טויא, וראיתי בס' הזכות להרמב"ן בפ' החולץ שהביא ג"כ בשם הגאונים שהי' רב חייא בר רב אשי בנו של רב אשי האחרון: