שיחה:תנ"ך/ויקרא/יח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פסוק ג[עריכה]

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וגו'[עריכה]

וברש"י: כמעשה ארץ מצרים - מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל. אשר אני מביא אתכם שמה - מגיד שאותן עממין שכבשו ישראל מקולקלים יותר מכולם.

ובשפ"ח הקצר ביאר בשם הרא"ם שהמקום שישבו בו במצרים שהוא ארץ גושן היה הכי מקולקל במצרים, וארץ ישראל מקולקל יותר ממנו, וכל שכן משל מצרים, שהכתוב הולך ומוסיף, גושן מקולקלים יותר ממצרים, וכנען יותר מגושן.

מבואר בזה לכאו', שהתיקון של עם ישראל הוא לצאת ממ"ט שערי טומאה - מארץ גושן, עד שיוכלו ביום החמישים לקבל תורה, ואז להכנס לארץ בצורה שהם מחוסנים מטומאתה, ולמרות שטומאתה גדולה מטומאת מצרים וכמבואר ברא"ם.

ובנותן ענין להזכיר כאן את לשון המכילתא ריש בשלח: לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל אלא דרך המדבר, אמר הקב"ה, אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו והן בטלין מן התורה, אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר, והתורה נכללת בגופן, עכ"ל המופלאה. הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק ו[עריכה]

איש איש וגו' לא תקרבו לגלות ערוה[עריכה]

וברש"י: לא תקרבו - להזהיר הנקבה כזכר, לכך נאמר לשון רבים.

וביאר השפ"ח הקצר בשם הגור אריה: אף שדרך הכתוב לדבר בלשון רבים, מכל מקום כיון שהתחיל בלשון יחיד "איש איש", ומסיים בלשון רבים "לא תקרבו", בא ללמד שהנקבה חייבת גם כן, ולא תאמר שהיא קרקע עולם ותפטר.

יש להעיר שדברי הגור אריה היו מובנים יותר אם היה כתוב 'איש אל כל...', אולם כעת שכתוב 'איש איש' - לכאו' זוהי לשון רבים, אשר אכן מתאים להמשיך ולכתוב 'תקרבו' אף לולי הדרשה שמרבה נקבות, וא"כ שוב צ"ע הכרח הדרשה. ועיין בזה. הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

שם[עריכה]

ראה ברמב"ן כאן שהאריך, וז"ל בתוך דבריו: טעם איסור העריות בשאר הבשר איננו מפורש... ומה יזיק אם ישא את בתו לבדה כמותר לבני נח (סנהדרין נח:), וישא שתי אחיות כיעקב אבינו, ואין לאדם נשואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו, כי הארץ לא תהו בראה לשבת יצרה. ואין בידנו דבר מקובל בזה, אבל כפי הסברא יש בענין סוד מסודות היצירה וכו', עכ"ל הרמב"ן.

ויתכן שמותר לבאר חלק מאיסורי עריות של קרובות (כגון בת ואחות - המוזכרות ברמב"ן הנזכר), על פי הידוע כיום שישנן הרבה מחלות (גנטיות) שעוברות לדור הבא רק אם שני ההורים נשאים של אותה המחלה, ולכן הדבר מסוכן במיוחד כאשר בני הזוג הינם קרובי משפחה (וידוע הדבר שאצל הערבים ישנן יותר מחלות גנטיות, מכיון שהם מתחתנים בתוך המשפחה), ואולי לכן אסרה זאת התורה. וצריך לבדוק אם מותר לבאר כן. הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק ז[עריכה]

ערות אביך וערות אמך[עריכה]

וברש"י: וערות אמך – להביא אמו שאינה אשת אביו.

ובשפ"ח הקצר בשם הגו"א: כגון שנולד מאנוסת או מפותת אביו.

נתקשיתי מדוע הגור אריה לא מביא דוגמא מצויה הרבה יותר, והיא של גרושת אביו. והיינו שהם היו נשואים ונולד בן זה, ואח"כ נתגרשו, וכשהבן בא על אמו כבר אי אפשר לומר עליה שהיא 'אשת אביו'.

וצריך לומר שמכיון שבמקרה שהבאנו היה זמן שהיא היתה אשת אביו ממש, שוב הרי זה כאילו גילה את ערות אביו [והיינו כפירוש רש"י הקודם ש"ערות אביך" הכוונה לאשת אביך, ומקורו מלקמן שכתוב "ערות אביו גילה", והכוונה היא לאשת אביו], ולמרות שכעת היא איננה אשתו.

ויש להוכיח זאת מהבא על אמו שהיא אלמנת אביו, היינו שאביו כבר מת. שנראה בודאי שהיא כלולה ב"ערות אביך" ו"ערות אביו גילה", ולמרות שאביו כעת אינו בין החיים, אך אזלינן בתר הזמן שהיו נשואים, ושוב נחשב לעולם שמגלה את ערות אביו. ויעוין בכל זה בגמ' בסנהדרין נד. הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

לכאו' לפי פשוטו החידוש באמו שאינה אשת אביו היינו שגם בזה יש איסור ערוה, ולא רק מצד האיסור ערוה שיש באשת אביו, וגרושת אביו הרי אסורה מצד אשת אביו, וממילא בלא"ה אסורה באיסור ערוה. בן עזאי (שיחה) 17:32, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק ט[עריכה]

ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותן[עריכה]

וברש"י: מולדת בית או מולדת חוץ – בין שאומרים לו לאביך קיים את אמה, ובין שאומרים לו הוצא את אמה, כגון ממזרת או נתינה.

אמנם שמתי לב שבאונקלוס פירש אחרת מרש"י, וז"ל: ערית אחתך בת אבוך או בת אמך דילידא מן אבוך מן אִתָּא אחרי או מן אמך מן גבר אחרן, לא תגלי עריתהן. שוב ראיתי מבארים שרש"י סובר כדעת ר' יוסי בן יהודה ביבמות כג. ואילו דעת האונקלוס היא כהתרגום יונתן והתרגום ירושלמי שחלקו השני של הפסוק מבאר את חלקו הראשון. והטעם שמכונה האב לפי"ז בלשון 'בית, והאֵם – 'חוץ', ראה באהבת יהונתן. ואחי הרב גדליה שליט"א ביאר זאת, שלשון 'בית' בלשון התורה הולך תמיד על משפחת האב, וכמו "בית אהרן" "אחי ובית אבי", והיינו שהשושלת נמשכת על ידי משפחת האב, ולכן דווקא כשהאחות נולדה מהאב – נחשבת "מולדת בית", ואילו כשהיא אחות מהאם – "מולדת חוץ". הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק יא[עריכה]

ערות אחותך בת אביך או בת אמך וגו': ערות בת אשת אביך וגו' אחותך היא[עריכה]

כתב החזקוני (בפס' ט): ערות אחותך - שלא על ידי נישואין. (ובפס' יא כתב): אחותך היא. למעלה דיבר הכתוב באחות שלא ע"י נישואין, וכאן ע"י נישואין, וה"ה לבת אמך שע"י נישואין, וכ"ש לאחותך מאביך ומאמך, עכ"ל.

יש להבין דבריו איך יתכן שאדם יישא את אחותו, והלא זהו חיוב כרת, ואין קידושין תופסים בהם. ואולי כוונתו היא שלא עשה זאת בדרך זנות אלא בדרך אישות, אך באמת אין הכוונה שהנישואין יחולו. שוב התבוננתי בזה, ונראית כוונתו שעצם מה שהיא אחותו - היה שלא ע"י נישואי אביו, ובפס' יא הכוונה היא שהיא נולדה מנישואין כשרים, ודו"ק.

ונראה שהדברים מדוייקים בלשון הכתוב, שבפס' ט כתוב "בת אביך או בת אמך", ומשמע שאיננה בת של שניהם יחד, והיינו שהיה זה שלא בדרך נישואין [וכפי שכתב רש"י שם: אף בת אנוסה במשמע]; ואילו בפס' יא כתוב "בת אשת אביך", ומפורש שהיא בת של 'אשת האב' - היינו שהיה זה בדרך נישואין [וכפי שכתב רש"י שם: ...לכך נאמר בת אשת אביך, בראויה לקדושין, עכ"ל. וכוונתו היא שמכיון שראויה - אכן אביו נשאה, ודו"ק]. הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק יח[עריכה]

ואשה אל אחותה וגו' בחייה[עריכה]

וברש"י: בחייה - ללמדך שאם גרשה לא ישא את אחותה כל זמן שהיא בחיים (יבמות ח:).

יש לבדוק במקור של דברי רש"י (-יבמות ח:) בטעם האיסור כאשר כבר גירש את האחות הראשונה. וכן מדוע שונה הדין כשהאחות מתה, שמותר באחותה, ואילו בשאר עריות נאסר בקרובות גם לאחר מות הראשונה.

ואולי הכיוון הוא על פי דברי הרמב"ן בפסוקים אלו, שבאשה ובתה/אמה, שהאיסור הוא משום החשש שיחשוב באחרת (וכבני ט' מידות), חשש זה קיים אף לאחר מיתת הראשונה; ואילו בשתי אחיות מבואר בפסוק שהטעם הוא שונה, וזהו "לצרור" - שלא תהיינה צרות זו לזו, וצריך לומר שאף כשגירש את הראשונה, נישואי השניה יגרמו למריבות בין האחיות; ולכן מיעטה התורה בתיבת "בחייה" רק כשהראשונה מתה, שאז פשיטא שאין היא צרה לאחותה. [ועדיין צריך ביאור מדוע אכן לא שייך באחיות טעם האיסור שבשאר עריות, שמחמת כך הותר באחות לאחר מיתת אחותה.] הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק כ[עריכה]

ואל אשת עמיתך[עריכה]

העירו מהו הלשון 'עמיתך', דב'לא תונו איש את עמיתו' דרשו בב"מ נט. "עם שאיתך בתורה ובמצוות". ונפסק ברמ"א (רכח ס"א) בשם הנמוקי יוסף שאינו שייך כשאינו ירא שמים, ואילו כאן לא שייך לדרוש כן, שרק אל אשת ירא שמים אסור ליקרב. וכעי"ז קשה לעיל (ה, כא) "או עשק את עמיתו", ולקמן (יט, יא) "לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו". הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק כא[עריכה]

ומזרעך לא תתן להעביר למולך וגו'[עריכה]

הנה פסוק זה נכתב בתוך פרשת עריות, וצריך ביאור הקשר שביניהם.

והנה גם בפר' קדושים כשחוזרת התוה"ק על פרשת עריות - וכפי שכתב שם רש"י בתחילת הענין (כ, ב, וכביאור הרא"ם שהובא בשפ"ח הקצר שם) שבפר' אחרי נכתבו לענין האזהרה ובפר' קדושים לענין העונש - גם שם הוזכר באריכות ענין המולך, אלא ששם זה הוזכר בתחילת הפרשה, ואח"כ ענין קללת אביו ואמו, ואח"כ כל העריות. וא"כ כאן צ"ב ביותר מדוע הוזכר איסור זה באמצע כל העריות, ולא לפניהם כבפר' קדושים. ועיין בזה. הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

שם[עריכה]

וברש"י: עבודה זרה היא ששמה מולך, וזו היא עבודתה, שמוסר בנו לכומרים ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש (סנהדרין סד:).

לא מפורש ברש"י כאן אם הבן היה מת ונשרף מהאש או לא. וברש"י בסנהדרין סד: מבואר שניתן לחיות לאחר מכן, שכותב (בד"ה שרגא): שרגא דלבני. שורת לבנים גבוה לבנה על גבי לבנה והאש מכאן ומכאן ומעבירין עליו ואינו שורפו, מדקתני לקמן המעביר עצמו פטור אלמא לאחר העברה הוא חי, והא דאמרינן גבי חזקיה שסכתו אמו סלמנדרא לאו למולך היה אלא לאלהי ספרוים דהתם שריפה כתיב, עכ"ל.

אמנם ראה ברמב"ן כאן שהאריך בענין זה, וכתב שהבן כן היה מת מכך בסופו של דבר, עיי"ש באריכות. הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק כב[עריכה]

ואת זכר לא תשכב וגו'. ובכל בהמה לא תתן שכבתך וגו'[עריכה]

וכתב הרמב"ן: ... וכתב ר' אברהם, אחר שמצאנו "הן שכבתי אמש את אבי" (בראשית יט, לד), הנה "לא תשכב" אזהרה לשוכב ולנשכב. ואם כדבריו, למה לא היתה האשה בכלל "ובכל בהמה לא תתן שכבתך", כי הנשים בכלל האזהרות שבכל התורה, עכ"ל הרמב"ן.

לכאורה נראה ליישב את קושיית הרמב"ן על דברי האבן עזרא, ולומר שאכן הלשון 'שכיבה' מתייחסת גם לנקבה, וכפי שהביא מהפסוק שבבנות לוט, אך הלשון "ובכל בהמה לא תתן שכבתך" אינה כוללת נשים, משום ששם הכוונה היא ל'שכבת זרע', וזהו הלשון "תתן שכבתך", והלשון 'נתינה' שייכת רק בזכר; וא"כ רק כאשר כתוב 'שכיבה' סתם - כולל אף את הנקבה משום ששניהם 'שוכבים', ודו"ק. הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק כג[עריכה]

ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא[עריכה]

וברש"י: לשון קדש וערוה וניאוף וכו'. ד"א לשון בלילה וערבוב זרע אדם וזרע בהמה.

יעוין לקמן (כ, יב) שכתוב לשון זו על "איש אשר ישכב את כלתו", ופירש"י: גנאי, ל"א מבלבלין זרע האב עם זרע הבן. והנה ב' הפירושים האחרונים - דומים, אך יש לעיין מדוע רש"י בפירושים הראשונים אמר בכל מקום דווקא כך ולא את הפירוש שבמקום השני. הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

פסוק ל[עריכה]

ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם[עריכה]

וברש"י: הא אם תטמאו איני אלקיכם ואתם נפסלים מאחרי ומה הנאה יש לי בכם ואתם מתחייבים כליה וכו'.

נראה שמרומזים בדברי רש"י הללו, דברי המהר"ל המפורסמים המוסיף על ארבעת סוגי הבריאה דצח"מ (דומם, צומח, חי, מדבר), מין חמישי והוא היהודי. ובזה ביאר את צחוקו של רבי עקיבא בכך שישראל כשהם יורדים - יורדים עד לתהום, שזה משום שכל מין מהמינים, כאשר יורד ממדרגתו אינו יורד לדרגה שתחתיו אלא כלה לגמרי, וכגון חי שמת אינו נהפך לצומח, אלא נרקב וכלה, וכן צומח שנעקר ממקום גידולו אינו נשאר כדומם. ולכן גם ישראל כשהם יורדים אינם נהיים כאומות העולם אלא יורדים עד לתהום, וזאת מחמת חשיבותם שנחשבים כמין נפרד.

ונראה שדבר זה מרומז בדברי רש"י כאן, שאם ישראל נטמאים ואינם מקיימים מצוות, אינם נהיים כאומות העולם, אלא מתחייבים כליה לגמרי ויורדין עד התהום. ודו"ק בזה.

ובאופן נוסף ביארה רעייתי שתחי', שהלא במעמד הר סיני קיבלו עם ישראל את התורה באמרם "נעשה ונשמע", ומבואר בגמ' (שבת פח.) שהקב"ה אמר להם "אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם", וא"כ מובן היטב שכשישראל אינם מקיימים את התורה, הם מתחייבים כליה ו'שם תהיה קבורתם', ולכן הם שונים בזה משאר אומות העולם.

ונראה שניתן לחבר ולצרף את שני הביאורים האמורים, שאכן מה שחידש המהר"ל שעם ישראל הינם מין נפרד, הוא משום שקיבלו את התורה, ואז זכו לדרגתם זו. וזהו גופא הטעם לכך שאם אינם מקבלים את התורה - שם תהא קבורתם, משום שאינם כשאר האומות אלא מין נפרד, ולכן כשמאבדים את דרגתם העליונה - חייבים כליה. ויעוין בזה. הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)

שם[עריכה]

וברש"י: הא אם תיטמאו איני אלקים וכו'.

צ"ב הכוונה. וחשבתי שהכוונה היא "איני אלקיכם" (על בסיס הכתוב "אני ה' אלקיכם"), והיינו שלא ישגיח בפרטיות עלינו, וזהו ההמשך "ואתם נפסלים מאחרי", היינו שניתק הקשר הישיר והפרטי שבינינו. שו"ר בחומש מהדורת עוז והדר שאכן גרסו כדברינו - "איני אלקיכם". הארות חיים (שיחה) 13:48, 12 באפריל 2021 (IDT)