שיחה:פיוט/שלום עליכם
צאתכם לשלום[עריכה]
הנה נהגו בתפוצות ישראל לומר כשבאים מבית הכנסת בליל שבת פיוט "שלום עליכם", והקטע האחרון פותח ב"צאתכם לשלום". וכתב ביעב"ץ בסידורו בזה, וז"ל: גם יש להפליא עוד על מה זה שלח המלאכים ופטרם לשלום, הלא טוב שיתעכבו יותר וישמחו גם בסעודה אם היא כתקנה וכראוי לה בודאי תרב שמחתם ויוסיפו לו ברכתם, ולמה ימהר לשלחם מזה (הלואי ישארו עמנו לעולם, כי אז נשמר בכל דרכנו, כי לכך באו עמנו ככתוב (תהלים צא, יא) [א.ה. "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך"]), אולי נתיירא שלא יראו דבר שאינו כהוגן ודואג שלא יפרשו מעצמם מתוך כעס, לכך נתחכם לפטרם בפיוס וכו', עכ"ל.
והנה האבודרהם כתב לבאר מדוע חכמים תקנו בשבת ג' תפילות משונות זו מזו, "אתה קדשת", "ישמח משה", ו"אתה אחד", ואילו ביו"ט כל התפילות שוות באמירת "אתה בחרתנו". וכתב: וי"ל מפני ששבת נקראת 'כלה' והקב"ה נקרא 'חתן', תקנו "אתה קדשת" - על שם הקדושין שנותן החתן לכלה, ואח"כ "ישמח משה" - על שם שמחת החתן בכלה, ואח"כ 'מוסף' - ע"ש התוספות שמוסיף החתן על כתובת הכלה, או א"נ ע"ש שמקריבין קרבנות כעין סעודות מצוה, ואח"כ "אתה אחד" - ע"ש שמתייחד החתן עם הכלה, עכ"ד.
ויתכן לומר בדומה לזה, שהקב"ה הוא החתן וישראל הם הכלה (ולא שהשבת היא הכלה), וכדוגמת מה שמצינו בפסוק (ישעיה סב, ה) "ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך", היינו שהשי"ת נרמז בחתן וישראל בכלה; ולפי"ז מיושב היטב שהמלאכים נחשבים כעדים על נישואין אלו, ולכך כאשר נכנסים בליל שב"ק לבית - חדר הייחוד, אומרים לעדים שיישארו בחוץ, וזהו "צאתכם לשלום"...
[שוב אמרו לי שאכן יש שמבארים כדבריי בשם מרן החפץ חיים זיע"א או בשם הגר"ש פינקוס זצ"ל, ולא מצאתים כעת בכתובים. ורק מצאתי בספר 'שבת מלכתא' להגר"ש פינקוס זצ"ל (עמ' כט) שג"כ מקשה למה לומר 'צאתכם לשלום' שיצאו המלאכים, והביא מהח"ח שאומרים בואכם לשלום למלאכי שבת, וצאתכם לשלום למלאכי חול. והוא ביאר שאין מקום למלאכים בסעודת שבת שהיא מקום השראת השכינה, וכעין הכתוב "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבאו לכפר בקדש", וביארו חז"ל שזה כולל את המלאכים, וגם בשבת הוא כעין זה, עכתו"ד. ואין זה ממש כדברינו שזהו כ'חדר ייחוד' והמלאכים כעדים, אך ודאי שאכן זהו אותו רעיון. וברוך שכיוונתי.]
שוב נראה להביא מעין ראיה לדברינו, מדברי הגמ' (שבת קיט:) - שהיא מקור הענין שהמלאכים מלווים את האדם לביתו בליל שב"ק, וז"ל הגמ': אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו "וסר עונך וחטאתך תכופר" (ישעיה ו, ז). תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בעש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו וכו', עכ"ל הגמ'.
ויש להעיר מדוע רב חסדא עוסק רק ב"ויכולו" שאומר בתפילת ערבית בליל שב"ק, ולא ב"ויכולו" שאומר בקידוש שבסעודת הלילה, וכפי שר' יוסי בר יהודה עוסק בזמן שבא לביתו. ומכאן מעין סמך וראיה לדברינו, שמכיון ש"ויכולו" שבקידוש הוא לאחר אמירת "צאתכם לשלום", א"כ המלאכים כבר עזבו את הבית, ונשארנו ב'חדר יחוד' יחד עם השי"ת. הארות חיים (שיחה) 16:54, 2 במאי 2021 (IDT)