שיחה:בבלי/פסחים/לג/ב

אמר ליה אביי ומי חיישינן לתקלה כו' אמר ליה פת זריק כו'

העירני יניק חכים אחד: א' כיצד מבאר רבא בדעת רבי יוחנן דחיישינן לתקלה, הלא בגמרא מבואר שלדעת רבי יוחנן 'אפילו חיטי' דהיינו שאין חוששים לתקלה.

ב' מה הקשה אביי ומי חיישינן לתקלה מכח הברייתא דמדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאת, הא הוא עצמו מביא בשם חזקיה שלא שנו אלא פת אבל חיטי לא שמא יבא בהן לידי תקלה, הרי שכבר ידע שיש לחשוש לתקלה ורק בפת משום מה לא חיישינן, ועל כרחך כיישובו של רבא שפת זריק ליה בין העצים ושמן רמי ליה בכלי מאוס.

ונראה כי באמת שתי הקושיות מתורצות האחת בחברתה. שכן בגמרא שם אחר שהביאה דברי ריו"ח 'אפילו חיטי', מקשה הגמרא: ואמאי, ניחוש דילמא אתי בהן לידי תקלה, ומיישבת הגמרא כדאמר רב אשי בשליקתא ומאיסתא. דהיינו שגם רבי יוחנן שמוסיף שאפילו חיטי אין זה משום שהוא לא חושש לתקלה אלא משום שגם בחיטי יש מציאות שאין לחשוש לתקלה כבפת ושמן.

בזה כבר התיישבה הקושיה הראשונה, שכן כרב מפרש שחוששים לתקלה, כי גם לדעת רבי יוחנן חוששים לתקלה ורק ב'שליקתא ומאיסתא' לא חוששים.

לפי זה אפשר להוסיף ולומר שמאחר ורבי יוחנן לא אמר להדיא בשליקתא ומאיסתא הרי אפשר היה לפרש בדעתו גם שבכל חיטי הוא מתיר ומשום שאין חוששים לתקלה, וכך לכאורה סבר אביי ולכן הקשה 'ומי חיישינן לתקלה' וכוונתו להקשות כן דוקא לדעת רבי יוחנן [שהרי גם הוא יודע שלדעת חזקיה חוששים לתקלה בחיטים] שכיון שרבי יוחנן אמר 'אפילו חיטי' אם כן הוא לא חושש לתקלה.

ולפי זה מה שהשיב לו רבא 'פת זריק ליה בין העצים שמן רמי ליה בכלי מאוס' - זו לא עיקר התשובה שכן על כך יש להקשות מרבי יוחנן שאמר 'אפילו חיטי' ונצטרך לומר 'בשליקתא ומאיסתא', רק כיון שאביי הביא את גוף הברייתא השיב לו רבא על גוף הברייתא, ואה"נ שעל אותו הדרך נצטרך לבאר גם את 'אפילו חיטי' וכמו שמבארת הגמרא. ש"ס יידן (שיחה) 02:27, 11 ביוני 2023 (IDT)