שואל ומשיב/ד/ב/ק

שואל ומשיב ‏ ד ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה רביעאה חלק ב סימן ק   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתתי לבי לעיין במ"ש ר"ת בשבת דף כ"ב ובביצה דף למ"ד דמה שאמר מה חג לד' היינו בשיעור סוכה כגון ב' דפנות והשלישית טפח אבל אי עביד דפנות שלימות יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא וק"ל טובא דהא קי"ל דאין ברירה וא"כ אי עביד ד' דפנות איזה דופן הוברר שזה הי' מהשיעור דלמא אותו דופן שייך להשיעור ונתקדש וכן להיפך והרי נתקדש כלו. אמנם בר"ן וכן בש"ע סי' תרל"ח כתבו דלאחר שעשה השיעור ואח"כ הוסיף דופן מותר וא"כ כבר הוברר הדבר. ובזה יש ליישב מה דקשה לי עוד למה לא נימא פשטה קדושה בכולה כדאמרו בקדושת הגוף ואף בקדושת דמים אמרינן פשטה קדושה בכלה ועיין תמורה דף יו"ד ובקידושין דף זיי"ן ולפמ"ש אתי שפיר דכל שכבר עשה הכשר סוכה ואז לא היה עוד הדופן הרביעי א"כ אז לא שייך פשטה קדושה דלא הי' עוד על מה לחול לכך לא חל רק בשיעור הצריך לזה ולפי זה לפמ"ש הרא"ש דהדפנות לא קדוש כלל רק בסכך צ"ל ג"כ דמיירי שבתחלה לא סכך רק כשיעור ז' על ז' ואח"כ הוסיף ודו"ק. ובזה יש ליישב מה דפריך הש"ס בביצה על ואם התנה הכל לפי תנאו ופריך הש"ס דעצי סוכה לא מהני תנאה והקשו בתוס' בשבת שם דלמה לא משני דמיירי על היותר מן השיעור. ולפמ"ש אתי שפיר דשם מיירי סתם דעשה כל הסוכה סתם ובכה"ג אין ברירה וגם פשטה קדושה בכלה. ובגוף הקושיא דלמה לא נימא פשטה קדושה בכולה דלא שייך כאן דעת אחרת הי' נראה דע"כ לא שייך פשטה כלה רק בבהמה או באשה דאי אפשר לחלק דע"ז קדשה ועל היתר לא קדשה או הקדישה דהא אי אפשר לחלק אבל בסוכה דהי' יכול להיות שלא יעשה רק מה דצריך להשיעור וגם יכול לסתרה ולא יהיה סוכה רק בהצריך לשיעור וא"כ לא שייך פשטה קדושה בכלה. ובזה י"ל מה דפריך ומי מהני בה תנאי והקשו בתוס' דלישני דהכל לפי תנאו היינו ביותר מהשיעור ולפמ"ש י"ל דדייק מ"ש סוכת החג בחג למה לי' לומר בחג הי' לו לומר רק סוכת החג ולפמ"ש י"ל דבאמת הש"ס פריך לעיל על ר"ש דמתיר והא קא סתר אהלא ומשני בסוכה רעועה דדעתי' עלי' מאתמול ולפ"ז בחג דעכ"פ לכתחלה ודאי בעי סוכה הראויה לשבעה ועיין סוכה כ"ח לר"א ואף לדידן עכ"פ בחג עצמו ודאי לא שייך סוכה רעועה דמצפה שמא תפול דבכה"ג לכ"ע פסולה דאינה ראויה לשבעה וא"כ אף לר"ש אסורה וע"ז משני דסיפא אתיאן לסוכה דעלמא אבל בחג שוב שייך פשטה קדושה בכלה דא"ל דאפשר לסתרה דבכה"ג לא יכול לסתור רק בסוכה רעועה ובחג לא שייך זאת וכמ"ש ודו"ק. ובזה יש ליישב מ"ש השעה"מ בהלכות סוכה פ"ז שכתב דבסוכה דמצוה לא מהני תנאי שמא תפול אבל איני בודל מהני ולכאורה מ"ט דלא מהני תנאי שמא תפול ואיני בודל מהני ולפמ"ש אתי שפיר דתנאי שמא תפול לא שייך בסוכת מצוה דהא בעי סוכה הראויה לשבעה וסוכה רעועה לא שייך בסוכת החג ושוב פשטה קדושה בכלה אבל איני בודל לא שייך פשטה קדושה בכולה דהא ביש דעת אחרת המעכב לא שייך פשטה קדושה בכלה וכמ"ש ובזה יש לחלק בין נויי סוכה לעצי דבעצי סוכה לא מהני שמא תפול אבל בנויי סוכה לא שייך פשטה קדושה בכלה דאינו דבר מקובץ. ובזה יש ליישב דברי המהרש"א שכתב להיפך ואין להאריך:

והנה בגוף סברת המהרש"א דתנאי דאיני בודל הוא דלא מהני ורק תנאי דשמא תפול מועיל לפענ"ד הסברא היא דהנה התוס' כתבו דהוה מצי למפרך דלא מצינו שמועיל תנאי במוקצה מחמת איסור ועפ"י שהאריך בטעם הדבר ולא העלה דבר ברור. אך לפענ"ד הסברא דאיך שייך שיועיל תנאי בדבר שאסור והקצה מדעתו משום דאסור לעשות כן ואיך מועיל תנאי וכעין דאמרו אמר על הבכור משתצא רובו יהי' עולה דלא מועיל דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין וגם כאן כל דהקצהו מחמת איסור לא שייך תנאי ולכך ל"מ תנאי דאיני בודל דהא אסור משום סתירת אהל אבל תנאי דשמא תפול מועיל דליכא איסור רק משום ביזוי מצוה או שהוקצה וכל שנפל בודאי לא שייך לא ביזוי מצוה ולא הוקצה ושפיר מועיל תנאי דהא ע"ז לא חל דברי הרב כלל וז"ב. איברא דהשעה"מ הלכות סוכה פרק ז' הקשה דא"כ למה אוקי אביי ורבא באומר איני בודל ולא אוקי באומר התנאי שאם תפול כמו דמועיל בעצי סוכה על היותר מכדי הכשר סוכה וה"ה בנויי סוכה כל שתפול יהי' שרי ולפענ"ד נראה דרבותא קמ"ל דאף באומר איני בודל מהני דל"מ במתנה שאם תפול דאז ליכא משום ביזוי מצוה או הוקצה אלא אף באומר איני בודל דיש סתירה וה"א דל"מ תנאו ואפ"ה מותר ומטעם דכל הטעם דל"מ תנאי דאיני בודל משום דאיכא משום סתירת אהל ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולפ"ז זהו בסוכה דשייך דברי הרב אבל בנויי סוכה דעיקר האיסור בא משום דהוא עשהו לנוי א"כ בא מחמת דברי התלמוד שפיר מועיל באומר איני בודל דגם זה בא משום דברי התלמוד שעשה נוי לסוכה ובפרט שאמר איני בודל הוה כמ"ש התוס' בתמורה שם דאמר עד יציאת מיעוטו דבא קודם דברי הרב שפיר מועיל מכ"ש כאן דגם דברי התלמוד לא חל מקודם ומ"ש בהך דרב אסי דהפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים דהוה כהתנה אם נפל ע"ש לפענ"ד לא דמי דשם נפל אזדא לי' וכאן ישנו ואיך מצי אכיל הא לא הוברר מי הי' ליום זה ואולי כל אחד הוכנה על יום אחד ודו"ק. ובגוף סברת ר"ת דעל היותר לא חל לפענ"ד נראה לפמ"ש התוס' בשבת שם בהא דאמר אבוהון דכלהו דם ולא קאמר אבוהון דכלהו עצי סוכה משום דעצי סוכה מתבטל המצוה כשמסתפק בו ולפ"ז זהו במה שצורך לסוכה אבל היותר מכדי הכשר לא נתבטל המצוה ולכך לא אסור מקרא דלא חל שם שמים על יותר מזה דהרי לא יתבטל המצוה ולפ"ז י"ל דלכך מועיל התנאי דשמא יפול דכל שנפל ובלא"ה נתבטל המצוה שוב הוה כיותר מהכשר מה שצריך למצוה אבל איני בודל מהם ל"ש בזה דהא ע"כ יבדל דהא מבטל מהמצוה ודו"ק. ולפ"ז בשיעור סוכה דלא מבטל המצוה וא"כ גם איני בודל מועיל ולכך אוקי אביי ורבא באומר איני בודל ודו"ק היטב:

והנה בהא דאמרו ומי מהני בה תנאי והאמר ר"ש משום ר"ע שחל שם שמים על הסוכה נדחק הפ"י דמה ראיה מזה דלא מהני תנאי.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף