שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
תשובה לכבוד הגאון הנ"ל מ"ש רום כבודו דלפי"מ דקיי"ל באונס לחוד בלא שלחו ולא בא ג"כ מקבלין עדות שלא בפני בע"ד מוכח דאין הטעם משום הפקר ב"ד, דלמה יפקירו ממונו של זה היכי דלא פשע, לענ"ד אינו הכרח כלל וכלל דפעמים רבות אין מספר מצינו תקנת חז"ל בממונא מפני תיקון עולם והרי עדות בלא דרישה וחקירה מה"ת לא מהני, וחז"ל תיקנו להפקיע ממון עפ"י עדות כזה בלא דו"ח משום נעילת דלת, וכמו כן כל שטרות דעלמא במתו העדים, דלהרמב"ם מדינא לא מהני דהוי מפי כתבם, אלא דלאו כל ענינים שוים, וחז"ל כפי הוראה צורך שעה תיקנו דלענין דו"ת הוצרכו לעקור כל הדין משום נעילת דלת, ובענין קב"ע שלא בפניו, ראו שאינו מההכרח לעקור לגמרי רק היכי דהעדים רדופים למדה"י ואין הבע"ד בעיר, דאם גם בזה לא יקבלו ימנעו מלהלוות, ופשיטא דביד חז"ל להפקיע ממון מאיזה טעם שיהי' להם אף בלא פשע, והאריכות בזה אך למותר תו כתב רומעכ"ת הגאון נ"י להוכיח דמהני קב"ע שלא בפני בע"ד דיעבד מסוגיא דבב"ק (דף מ"א) דלא מוקי בהעידו עדים בפני בעלים ושלא בפני השור דלגבי בעלים מהני ולגבי השור לא מהני ואינו נהרג, וחזר ודחה זה, די"ל דס"ל כרבנן דר' יעקב דלא בעי בפני השור דלאו בר טענתא. נפלאתי על כבודו דלדבריו יהיה עכ"פ קושיא גדולה על הרשב"א בחידושיו לבב"ק שהבאתי, דס"ל מדאורייתא ב"ד מקבלין שלא בפני בע"ד דוהועד בבעליו בנפשות כתיב א"כ לוקמי בהעידו שלא בפני בעלים, דלגבי כופר שהוא ממון מקבלין והשור אינו נהרג דוהועד בבעליו כתיב, אולם באמת נ"ל דאין לסתור מזה דעת הרשב"א, דהא מ"מ יקשה לכל השיטות דלוקי בהעידו עדות מיוחדת דודאי מדאורייתא הוי עדות לממון ולא לנפשות, ואין השור נהרג דכמיתת בעלים, או בהעידו בפני ב"ד של ג' דג"כ אין השור נהרג דבעי ב"ד של כ"ג כדאיתא מתני' ריש סנהדרין אע"כ דה"ה דהוי מצי לשנויי הכי וחדא מנייהו נקט דנתכוון להרוג את השור והרג את האדם וליכא למשמע מיניה מידי ונ"ל להביא ראי' להיפוך, דלהפוסקים דבאונס לחוד מקבלין, ע"כ הטעם רק משום הפקר ב"ד מסוגיא דכתובות (דף כ' ע"א) זאת אומרת הכחשה תחילת הזמה, וכשם שאין מזימין העדים וכו', ולכאורה תמוה דהא מיירי במתו עדים שבשטר, ולעולם לא יהיה אפשר לקבל בפניהם ואין לך אונס גדול מזה, דמקבלין להנך פוסקים, אע"כ דמדאורייתא בעי דוקא בפני בע"ד ואף באונס כן רק משום דהפקר ב"ד נגעו בה, א"כ י"ל דוקא בממון תקנו חז"ל אבל בהזמה דקנס הוא, וכן לפסול להעדים לא תקנו חז"ל, כדמצינו לענין דו"ח דבקנסא אוקמוה אדאורייתא ומש"ה בהזמה בכל ענין אף באונס אין מקבלין שלא בפניהם אולם למ"ש הנ"י פ' בתרא דבב"ק (דף מ"ב) אההיא דאין מקבלין עדות בפני קטנים, ול"ד לחולה דהתם מיהא איתא לבע"ד בעלמא אבל הכא ליכא בע"ד כלל עכ"ל, א"כ י"ל דמש"ה ה"נ במתו עדים דגרע טפי דליכא בע"ד בעולם, ובזה יש ליישב קושיית תוס' כתובות שם ד"ה אר"ש וכו', במה דהקשו מסוגיא דפ' מי שמת גבי שטר אמנה, (ומ"ש הרב מהר"ש איידלס שם ליישב אינו מובן, דהא הכא אם יוזמו אח"כ לא ישלמו כיון דעפ"י עדים אלו היו קטנים ופס"ע דאין בהם דין הזמה] די"ל דהתם מיירי דלא מתו העדים, רק דאינם לפנינו והנך עדים אחרים רדופים לילך למדה"י ומש"ה מקבלין אותם דבמקום אונס מקבלין ומזה יסתער לנו קושיא גדולה לשיטת הרשב"א בחידושיו לבב"ק הנ"ל, דס"ל בטעמא דבמקום אונס מקבלי' משום דמדאורייתא לא בעי בפניו רק בנפשות וא"כ ממילא גם לענין הזמה דאורייתא מקבלין היכי דליכא נפשות, וממילא הדין דבמקום אונס מקבלין, וגם כתב להדיא בחידושיו שם דבעדות חולים מקבלים בפני יתומים קטנים, הרי דלא ס"ל כחילוקו דהנ"י הנ"ל בין איתא לבע"ב בעולם או לא דלהנ"י בקטנים דליכא בע"ד בעולם אף עדים חולים לא מהני, וא"כ יקשה מסוגיא דכתובות הנ"ל אמאי אין מקבלין ההזמה במתו העדים, וצ"ע מ"ש מר דכל שרוצים להעיד בפניה והיא לא רצתה מקבלין, דדמי לע"א בבעל מום דנאמן משום דאמרינן שלח אחוי אינו דומה כלל, דהתם לאו מדין עדות מהמנינן ליה אלא משום דעבידא לאצלויי לא משקרי, דרוצה להראות המום שיהא גלוי לכל, עי' תשובת הריב"ש (סי' קנ"ה), משא"כ בעדים דעלמא דאף אם יעידו בפניה לא יהא מלתא הגלוי לכל שרואים כך בחוש אלא דהתורה האמינתם מדין עדות וכיון דהתורה לא האמינתו אלא בעדים מעידין בפני ב"ד ממילא כל שהעידו שלא בפניו דאין עליהם שם עדות מה"ת יהיו נאמנים, דמה בכך שרוצים להיות עדות גמורה הא סוף סוף עתה עדיין לא נעשו עדים גמורים, ופשוט. ועתה אוסיף דלכאורה י"ל דדעת הרא"ה שהביא הנ"י בשמו פ' כיצד (דף י"א ע"ב) דאף דבעלמא אמרינן אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ח, אבל בחולה וכו' מקבלים מ"מ הכא לענין שור המועד אין מקבל לעולם עיי"ש, נ"ל כוונתו דס"ל כדעת הרשב"א בחי' הנ"ל דטעמא דאונס מקבלין משום דבלא"ה מדאורייתא מקבלין, וא"כ לענין יעודי תורא דוהועד בבעליו כתיב ומדאורייתא בעי בפניו גם אונס לא מהני, והנה לענ"ד ברור דכוונת הרא"ה רק לשוי' לשור מועד דבזה קפיד קרא והועד בבעליו אבל לענין התשלומים מה שכבר נגח זה דומה לכל עדיות דעלמא וכמבואר להדיא בלשון חידושי הרשב"א פ' בתרא הובא לשונו בשיטה מקובצת (דף קע"ו סע"ג) וז"ל, והשתא י"ל מעידין בפני אפוטרופס דמשוי להו כבעלים לתשלומין מהם שא"צ העדות בפני ב"ד דבר תורה וצ"ע עכ"ל, בזה באמת מקבלין במקום אונס, ולפ"ז תמוהים לי דברי הגהת ש"ע חוה"מ (רסי' ת"ח) שהעתיק דברי הנ"י הנ"ל סתם, בכל נזקים שבעולם, דאין מקבלין עדות של"ב בע"ד במקום אונס, ולא ידעתי טעם לחלק בין נזקין להלוואות דנ"ל ברור דהנ"י לא מיירי רק לענין יעודי תורא, דעלה קאי הברייתא דאין השור נעשה מועד עד שיעידו בפני בעלים וכו' וצ"ע תו כתב רומפכ"ת מחו' הגאון נ"י דכיעור דאופל אף היכי דמרתת מ"מ כיון דנתייחדו לשם זנות חזינן דלא מרתת, וכמו במנשקים זא"ז, אינו מוכרח ועדיין אני במקומי עומד, די"ל דהכלל הכי דלא מקרי מקום מוכן לעבירה אלא מקום אופל וצנוע היכי דאין ב"א רגילים לבא שמה ולבם בטוח שלא יחריד אדם אותם וכל דנתייחדו במקום כזה תלינן דהיחוד היה לשם זנות אבל כל שאינו מקום צנוע והסתר, אמרינן דלא נתייחדו לשם זנות רק לענין אחר ומקרי רק יחוד דעלמא ואינו דומה למנשקים זא"ז דשם הריעותא מכח מעשה מכוער שעושים דרך אהבה וקירוב בשר זה מורה דעצת זימה ביניהם, אבל היכי דמגוף מעשיהם לא מוכח רק מכח יחוד לא מקרי היחוד כיעור אא"כ יש רגלים לדבר דהיחוד היה לשם זנות, וליכא רגלים לזה, אא"כ המקום מוכן לעבירה כענין הנזכר לעיל ומה שדקדק רומפכ"ת מדלא נקט הרמב"ם ראו למקום אופל נכנסו, גם זה נתיישב מתוך דברי הראשונים די"ל דנכנסו לחדר היינו שנכנסו רצופים לא בזא"ז א"כ יש לומר דגבי אופל נקט יוצאים ולא נכנסו לרבותא, אף דלא ראינו כניסתם דאפשר נכנסו זא"ז הוי כיעור תו כתב ידידי רומפכ"ת להוכיח דלא תלינן באשתהי רק מטעם חזקת כשרות מסוגיא יבמות (דף מ"ב) דפריך הש"ס תמתין חודש אחד ותנשא ואי לז' ילדה האי בר ז' לבתרא וקשה הא מ"מ שמא דראשון הוא ובר ז' ואישתהי חודש אחד ע"כ דלא תלינן באשתהי בלא חזקה, יעיין מר חידושי הרשב"א יבמות שם דכתב דבאמת הוי מצי לשנויי הכי אלא דבעי לומר לכולי עלמא אף למאן דלא סבירא ליה לאשתהי עיי"ש. תו כתב רומפכ"ת להוכיח כדברי הח"מ דבאיזה ימים תלינן בפשוטו דאשתהי דרגילות הוא בכך, מדלא סמיך הש"ס מיד ותמתין משהו ותנשא, לענ"ד אינו כלום דודאי ידע המקשן דגם פלוגתייהו ביולדת למקוטעין אלא דהיה סבר דמ"ד יולדת לט' א"י למקוטעין, ה"נ יולדת לז', א"כ י"ל דבתחילה לא רצה להקשות ותמתין משהו דעכ"פ למ"ד יולדת למקוטעים ליכא ראיה דא"נ לט' פחות משהו ילדה דלמא דבתרא הוא וילדה למקוטעים, מש"ה הקשו יותר תמתין עד חודש א' דהוא אליבא דכ"ע ולבתר הכי פריך ותמתין ב' חדשים ומחצה, היינו על כל פנים למ"ד א"י למקוטעין, ומשני דיולדת לז' לכולי עלמא יולדת למקוטעין ופשוט תו כתב רומפכ"ת נ"י דמדברי תוס' (נדה דף ל"ח ד"ה קשתה) מוכח דס"ל דלא כהח"מ דאף מקצת מן החודש לא משתהי, במחכ"ת זהו טעות ואגב שיטפי' כ"כ, דרומפכ"ת הבין דכוונת הח"מ דלכ"ע יוכל להיות אשתהי איזה ימים מן חודש עשירי, ומעולם לא עלה כן על דעת הח"מ דודאי למאן דלא ס"ל לרבה תוספאה ס"ל דאינו משתהי אף יום אחד, דקים להו לחז"ל דאין הלידה מתאחר יותר מט' חדשים, וכדאמר שמואל אין אשה מתעברת ויולדת אלא לרע"א יום וכו' וגם מוכח כן מסוגיא נדה (דף כ"ט) דפריך אלא למ"ד א"י למקוטעין מא"ל, והרי לכ"ע יולדת לז' יולדת למקוטעים, וא"כ אפשר דהולד ראשון נגמר ונולד בתחילת ז', והשני נגמר לסוף ז' ואשתהי ג' ימים א"ו ברור דלהך מ"ד דל"א אשתהי היינו דא"א להיות אף יום א' ובזה ל"ש לומר דחזינן דרגילות הנשים לילד בחצי חודש עשירי דלהך מ"ד אמרינן עליה צא וחזור על בניו מאין המה כדאמרינן ביבמות (דף ע"ו), אלא דכוונת הח"מ לדידן דקיי"ל כרבה תוספאה דיש במציאות דאשתהי ממילא מה דחזינן להרבה נשים דיולדת בחצי עשירי לא מחזקינן להו דזינו עם אחרים ואומרים בודאי אשתהי, וא"כ ממילא הוי נתברר לנו דרגילות הוא להיות אשתהי חצי חודש, מש"ה אמרינן דמה דמחמיר הר"ם באשתהי עם כיעור היינו דוקא באשתהי דרך זרות שאינו ברגילות אבל מה דרגילות לא מקרי ריעותא כלל, ואף בכיעור מותר, וכ"ז לדידן דאפשר דאשתהי מקרי אפילו רגילות להיות אשתהי קצת, אבל לאידך מ"ד אינו במציאות כלל, ואותן דיולדות לט' ומחצה בניהם ממזרים כנלענ"ד ברור תו כתב רומפכ"ת במה שתרצתי בסתירות דברי הר"ם בשו"ת מתחילתו בע"א בכיעור ומהימן ליה דבשביל דשהה ג"כ ואסורה ע"י ב' ע"כ ה"נ אסור במהימן, וכתב רומ"פ נ"י דהא מ"מ משמע מתחילת דברי הר"ם דאף להסוברים דבכיעור אסורה מ"מ בע"א ומהימן ליה לא מתסרא מתוך דבריו ניכר דלא שם עיני כבודו כראוי בדברי דהרי עיקר תירוצי כך הי' דבתחילת דברי הר"ם דמיירי בכיעור לחוד דבזה אף להאוסרים, מ"מ בעי דוקא ע"כ אבל לא ראיית הבעל הכיעור, מש"ה בע"א ומהימן לא עדיף מאלו ראה הבעל מה שמאמין להעד, אבל בכיעור עם שהה יב"ח י"ל דגם בראיית הבעל אסור בק"ו דראיית הבעל בכיעור עם הקול, מש"ה גם בע"א ומהימן ליה אסור תו כתב רומעכ"ת נ"י דהעד הב' בודאי לא מקרי כיעור, נפלאתי דכבוד מעכ"ת נ"י מחולק מהיפוך להיפוך עם כבוד חביבי הגאון בעל המחבר בית מאיר נ"י שהסכים לדעתי הקלושה, דהע"א שעמדו ברחוב בודאי לא הוי כיעור, ונקט כן בפשיטות, עד דלדעתו האריכות בזה שלא לצורך, ובעדות הב' הסכים ג"כ עמי דהוי יותר כיעור, ודעתו כמעט דודאי הוא כיעור, ודעת רומפכ"ת בהיפוך לגמרי. תו כתב רומפכ"ת נ"י דהנטען ג"כ כשר לעדות דאף שהי' פרוץ עמה יחד, מ"מ מדאורייתא אינו פסול, ומסכים בזה לדעתו עכ"ז לא הודיע לי פי' דברי הרשב"א בשו"ת (סי' אלף רל"ז) דהבאתי דמפורש שם דחשוד על עריות א"נ לאסור אשה על בעלה, ולדעתי אנן יתמי דיתמי, בשביל קושיא אין בידינו לדחות דברי הראשונים אשר מימיהם אנו שותים, כנלענ"ד. ידידו מחותנו ד"ש:
עקיבא
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |