שו"ת רבי עקיבא איגר/א/עט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א עט

סימן עט להמופלא מו"ה יצחק נ"י בטאשטיגל

ע"ד שאלתו, פרה שנסרך כל גב הריאה לצלעות ולא נבדקה במיעוך, מה טיבן של הכלים שבשלו בהן החלב מזו הפרה, אם לדון בכחא דהיתירא מדין ס"ס, א', דלמא אם היה בודק כנהוג היתה עוברת במיעוך, ב', דלמא היה הדופן סותם.

נ"ל דלא מצינו שיהיה הסרכה שלא כסדרן מקרי בכלל ספק טריפות דשמא היה עובר במיעוך, דדוקא אם חזינן דעברה במיעוך מוכח דהוא ריר בעלמא וגם זה קולא גדולה, אבל כל זמן דליכא הוכחה לפנינו מחזיקין אותה לסרכה גמורה, גם ס' הב' שמא היה דופן סותם, הא מלישנא דרו"מ שהיה כל גב הריאה סרוכה משמע דגם האומה היה סרוכה, ובזה לא מהני סתימת דופן וכיון דסרכה שנסרכה האונה והאומה לדופן אם רוב הסרכה מהאונה מקילין דעיקר הסרכה מהאונה ה"נ אם רוב הסרכה מהאומה דנין לודאי דעיקר הסרכה מהאומה, ולא מחשב בגדר ספק, אולם היה למעלתו לדון ביותר דהוי ספק שמא הסרכה בא מחמת דופן, דהרי רב נחמן ס"ל דריאה הסמוכה לדופן דאין חוששין לה, ומחזיקינן דמחמת דופן הוא, אלא דאנן קיי"ל כאביי דאחד זה ואחד זה חוששין לה, והיינו רק דחוששין לחומרא, אבל מידי ספיקא לא נפקא, דשמא מחמת דופן הוא.

ולשיטת ר"ת דגם לדינא אף בליכא מכה בדוכן מהני בדיקה, ואי לא מפקא זיקא כשרה דתלינן דמדופן הוא, א"כ עכ"פ ספיקא הוא, אבל מ"מ הס' הא' שמא היתה עוברת ע"י מיעוך, אינו נראה לדונו בס"ס.

גם כיון דאנן אוסרין לבשר אף בהפ"מ, הרי דלא מחזיקינן להקל מדין ס"ס, ומאי קולא יש בזה בחלב יותר מן הבשר, ומה"ט גם אם לא השגיחו אם הוי רוב סרכה מהאונה או מהאומה, דהוי לכאורה ס"ס מעליא, ספק דהסרכה מחמת דופן, ס' שמא רוב הסרכה מהאונה ודופן סותמת, מכל מקום כיון דאנן אוסרין, אף היכי דחזינן דרוב הסרכה מהאונה אין הפרש בין חלב לבשר.

אך מה שיש לדון ולהקל בחלב לפי מה דפסק הרמ"א (ססי' פ"א) דבסרכה גם מה שנחלב תוך ג"י מותר בהפ"מ דהוי ס"ס, ואף דבסרכה דטריפה מדינא דהש"ס לא הוי ס"ס כמ"ש הש"כ שם, וכמו שכתבתי במקום אחר בארוכה, י"ל היינו בסרכה שלא כסדרן, אבל בסמוכה לדופן דהוי ספק מעליא דשמא מחמת דופן הוא וכן לר"ת גם לדידן מהני בדיקת הריאה, שפיר י"ל דלגבי החלב הוי ס"ס שמא עתה נטרפה, אלא דהש"כ שם חולק על הרמ"א דאין סרכה פחותה מג"י ולא הוי ספק ספיקא עיי"ש, ובמנחת יעקב (כלל ע"ב) דעתו להקל בהפ"מ.

אולם האחרון הכביד שכ' רו"מ דנמצא במצר החזה אצל צלעות קטנות כעין בועה ובתוכו מחט וגם בזה כתב מעלתו לדונו בס"ס, ס' דלמא לא נקבו האברים הפנימים אלא סמוך לשחיטה ממש, את"ל קודם, שמא היה הדופן סותם זה אינו דהספק שמא היה הדופן סותם הא כיון דניקבו אברים הפנימים, והיינו דתלינן דרוב בליעות דרך הושט, ונקב הושט או הדקים ומשם נכנס לחלל הגוף ונתחב לדופן [ומה"ט יפה עשה מעלתו דלא נקט לס"ס ס' שמא לא נקבו האברים הפנימים כלל, דכיון דקי"ל כשיטת רש"י דרוב נבלעים דרך ושט, ואף לשיטת רשב"א גבי מחט בכבד, היינו כיון דחזינן דתחובה בכבד, ניכר יותר דדרך הקנה בא, אבל בעלמא בנמצא מחט בחלל הגוף יש לומר גם הרשב"א מודה, דהוי ודאי דבא דרך ושט וניקבו האברים הפנימים] אם כן איך שייך בזה סתימת דופן לאברים פנימים.

גם הס' הא' שמא לא ניקבו אברים הפנימים אלא סמוך לשחיטה ממש, אם היה מקום להסתפק בזה, היה מהראוי להכשיר החלב בלא ס"ס כדקי"ל (סי' פ"א) דמוקמינן אחזקה, דהשתא הוא דנטרפה, אבל באמת כיון דהמחט העלה בועה במקומו הוי כהגליד פי המכה דודאי הוי ג"י קודם שחיטה, וכיון דידענו דנתחב מחט זה בדופן ג"י, ממילא ידוע שקודם ג"י ניקבו איברים הפנימים ומשם בא המחט לחלל הגוף.

תו כתב רומ"פ דדלמא מבחוץ, והסברא שלא ניקב אבר רק הריאה הנמצא בהאי מקום, ובפרט במיצר הצלעות, ז"א, דהא פשיטא דכל שהמחט מגולה לחלל הגוף חיישינן לכל איברים פנימים, דמה"ט לא מהני בדיקה מדינא דהש"ס, ולהרמב"ם דמהני בדיקה, עכ"פ פשיטא דבלא בדקו כל האברים דאסור, ולדברי רומ"פ אלו בדקו להריאה לחוד מהני.

ולכאורה היה נראה לי לדון, דהכלים ששהו מעל"ע אחר שנתבשל בהם החלב קודם שנודע הספק דיש להקל בהפ"מ, דהוי ס' שמא בא המחט מבחוץ ולא ניקבו אברים הפנימים וממילא הוי ס' דרבנן, אף דבספק טריפה שבשלו בכלי לא מהני להשהות הכלים מעל"ע, כיון דשורש הספק בדאורייתא ומחמת גלגול נעשה דרבנן, בזה לא מקילין כמ"ש האחרונים בשם מהריב"ל, מ"מ הא הש"כ (בסי' ק"י) בדיני ס"ס בקצרה כתב דבספק א' בגופו וספק א' בתערובות בלא נודע עד שנתערב דמותר בהפ"מ, ומזה יש ללמוד דה"נ בספק טריפה שבשלו בכלים ולא נודע הספק עד אחר מעל"ע דמותר בהפ"מ, דמהריב"ל בשו"ת (סי' ק"ג) תלה דין זה דספק טריפה שבשלו בכלים ושהה מעל"ע במחלוקת ר"ת ור"י בס' א' בגופו וס' אחד בתערובות וכיון דאנן מקילין בהפ"מ ה"נ מקילין בהאי, (וכ"כ בפ"מ), אף דאפשר דיש חילוק, דדוקא בכבר נאכל או נאבד כל הבשר דס' טריפה קודם שנודע הספק, דספק כשנודע הוא רק על הכלים כשאינם ב"י והס' רק דרבנן, אבל אם עדיין יש מהבשר לפנינו כיון דאנו דנין גם על הבשר לחומרא משום ס' דאורייתא, ממילא גם הכלים אסורים, מלבד מה שכתבתי כבר בשו"ת בארוכה לסתור זה, גם בנ"ד כיון דאם נידון דהמחט בא מבחוץ אף דהוי כהגליד והוא ודאי ג"י, מ"מ אפשר דלא ניקב לאברים הפנימים עד סמוך לשחיטה, ושפיר ישנו במציאות דהבשר אסור והחלב מותר, ושפיר יש לדון על הכלים ששהו מעת לעת להתירן מטעם ס' דרבנן.

אולם גם זה צ"ע טובא דהתב"ש (סי' מ"ט ס"ד) הסכים דבאין ריעותא בעור ובשר מבחוץ כלל, אם המחט שנמצא בחלל הגוף הוא ודאי טריפה דמסתמא בא דרך בליעה ודרך ושט ולא מבחוץ עיי"ש, ולדבריו צ"ל הא דאיתא בש"ע (סי' מ"ט ס"ג) במחט הטמון בדופן הבהמה דמותר, דמיירי באיכא ריעותא בבשר ובדופן מבחוץ, ובנ"ד אם השגיחו דלא היה ריעותא, לכאורה אזדא היתירא דידן, והוי כודאי טריפה וצ"ע להקל.

ומ"מ יראה בנ"ד להקל, דבפשטא דמלתא בדינא דהש"ע הנ"ל בנמצא טמונה בדופן הבהמה, משמע דכל שטמון בדופן ואינו מגולה להחלל דכשר אף בליכא ריעותא בעור ובבשר לחוץ, ואפשר דגם להתב"ש הכי הוא, דכיון דנמצא דתחוב בדופן, רגליים לדבר דמבחוץ בא ולא דרך בליעה, א"כ שפיר יש לסמוך להקל בשהו הכלים מעל"ע קודם שנודע הספק היכי דאיכא הפ"מ, ומצורף לזה מ"ש המנ"י (כלל פ"ה) בשם גאון אחד להקל בהפ"מ בכלי חרס האסורים להשהותן מעל"ע דבכל חרסי כיון דליכא תקנה בהגעלה כדיעבד דמי, אף דלא גרירנא אבתריה להקל בודאי איסור, מ"מ בנ"ד יש לעשות סניף להיתירא הנ"ל כנלענ"ד.

עקיבא גינז מא"ש

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף