שו"ת מבי"ט/א/קעא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדינו רבינו עדים שהעידו על שפחה שהיתה משוחררת ואח"כ פרשו דבריהם ואמרו שמה שאמרו שהיתה משוחררת הוא ששמעו ולא שראו אם הם נאמנים:
תשובה אע"ג דכתב הר"ן תשובת מ' דכשהדברים סתומים וסובלים ביאור א' משני ענייני' משמעות א' קרוב או רחוק וכו' שכל דבר שהעדים מצויים לטעות בו יכולים לברר דבריהם ואין בזה משום חוזר ומגי' וה"נ הוי מצו להעיד על מה ששמעו שידעו אם לא ירבו לחקור את העדים לא דמי דהתם עיקר העדו' נשאר במקומו אלא שהם מפרשים בו דבר פרטי אבל הכא שכשה' או' ששמעו לא הוי עדותם עדות כלל א"כ הרי הם מכחישים את עדותם וכדכתב הר"ן ז"ל כל היכא שאינו סותר עקר דבריו הראשונים וכו' וכמו שכתב אח"כ הילכך כל שאנו יכולים לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדותו מוכחשת יש לנו לכוין דבריו כו' והכא אם כששמעו אינו עדו' וידעו הוא עדות הרי סותרים ומכחישי' דבריהם הראשונים ואם שמעו מהני בעדים שאמרו שמענו שנתגייר כלומר בב"ד פלוני כיש אומ' שהוא עדות כמו שהביא ביורה דעה סימן רס"ח ה"נ מהני והוה ליה כאלו אמר ידענו:
ועל מה שטענו שהעדות הוא שנשתחררה לא שנתגיירה שלא הטבילה והרי היא גויה טעו בזה כי בכלל מה שהעידו שנשתחררה הוא שהטבילוה כיון שצריכה טבילה והם באו להעיד שהיתה מותרת לינשא לישראל מפני שידעו שנשתחררה כדין וכן מה שכתבו לא שנתגיירה הוא טעות שהרי היא גיורת כשנשתחררה ואינה צריכה לקבל מצות שכבר קבלה ובטבילה זו כתב הרמב"ן ז"ל דדיעבד לא בעי ג' והביא במ"מ פרק י"ג מהלכות איסורי ביאה שיש מן המפרשים ז"ל סוברי' שכל ששחררו רבו אף על פי שלא טבל אם קדש בת ישראל קידושיו קידושין דטבילה לא מעכבא דמדבריהם היא כעבד משוחרר ושראוי לחוש לדבריהם ע"כ ולדעת הרמב"ם ז"ל נמי כיון דלא בעיא עתה קבלה מצו' לא הויא טבילה אלא גמר גירות דעיקר הגירות תלוי בשיחרור ושגו הטוענים שכתבו שכיון שלא נתגיירה בב"ד ולא הטבילוה אעפ"י שנשתחרר הרי היא גוי' ושכת' הרמב"ם ז"ל פ"ט מזכיה ומתנה ש"מ שצוה ליתן לגוי מתנה אין שומעין לו שזה כמי שצוה לעבור עבירה מנכסיו דבלא שחרור נמי לא הויא גויה אלא שפחה כנענית ולא שייך גירות בעבד ושפחה אלא שחרור וכדתנן פ' נושאין על האנוסה הגיורת שנתגיירו בניה עמה וכו' וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה ובכלל השיחרור הויא טבילה שניה אבל השיחרור עיקר וא"כ איך קראוה גויה ולא צדקו במה שכתבו שאינה זוכה במתנה שהרי מי שנתן מתנה לגוי הרי היא מתנה וזכה בה אלא שעשה איסור ואשה זו שקבלה מתנה זכתה בה מכמה שנים ויכולה לתת או למכור אפי' היתה גויה משא"כ ואלו השגיח החכם ה"ר אלעזר יצ"ו על מה שכתב מה שהיו יכולים להשיג עליו לא היה כותבו ובשעת הכתיבה היה צריך שיהיו פיו ולבו שוים נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |