שו"ת אהל יעקב/ע

עוד על הענין הנ"ל לבני ישיבה כתר תורה של עיר אמשטרדם יע"א:

שאלה ע

העוסקים בתורה לשמה אוהבי האמת הרשום בחותמה הקובעים עיתים לפלפל בחכמה המקבלים עול מלכות שמיים כותיקים עם הנץ החמה ומאחרים שבת בשבת תחכמונים עד דמדומה המשמי' לילות כימים ולא יכבה נרם לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא לשחר טוב הגמרא וסברא בשחר"ה וטעמה הולכי על דרך החכמי' לדרוש ולקיים נאה פרקם ותלמודם מביא לידי מעש' יראת חטא ענוה ותומה הלא הסעדה אגודת חמדת פטדת הדת המיוסדים על אדני בניני האמת של תור' להבין תעלומה בעל ישיבת כתר תורה חדשים גם ישנים הקבועים בישיבת קבע והנמצאים באקראי אצלם וכל הנלוי' אליהם מבעלי תור' שהגיעו להוראה אתה ה' תשמרם אכי"ר:

אחר דרישת שלו' כת"ר לא שכחתי מלברך על הבאת ביכורים המתכבדים בעת בואי למחניכם הקדוש היום טו"ב שנה שנתקבלתי בישיבתכם הנכבדת ובה היתה תחלת קביעות ד' אמות של הלכה ואם לא נהגתי בה עצמי לראש ענותכם תרבני וכבוד גדול עשיתם לי וכל עוד היותי עמכם הייתי מתעדן בלימוד כי תהלות לאל הייתי מונה שבח כל א' וא' זה אוצר בלום וזה קופת הרוכלים וזה החכם לכשירצה וזה מתון ומסיק וזה חריף ומקשה ורובם ככולם הגיעו להוראה ובעבור דוחק הפרנסה קצתם ביקשו להם אומנות וקצתם יצאו לבקש מחייתם ע"י עסק אך לא בעבור זאת אין למדין מכללותה אף במקום שנאמר חוץ ועד היום תהלות לאל עוד אכלם בפיהם לא פסיק פומייהו מגירסייהו וגמרי וסברי יודעים לזרות את הבר ולברר הפסולת מן האוכל:

וזאת היתה נחמתי בעניי כי כאשר היה בא לידי שום ענין המתחדש אצלי והייתי שמח בו כנתינתו מסיני הייתי ממתיקו עם א' המיוחד שבה' המגיע להוראה ונמנה בכלל החכמים אשר אהבת נפשי אהבתיו ה"ה כמוהר"ר יצחק נהר פלגיו ישמחו עיר אלדים כי כאשר בתחילה ראיתיו בישיבה הנז' נכנסה בלבי אהבתו לומר בטוח אני שזה יהיה מורה הוראות בישראל ובראותי טוב הבנתו בקשתי ממנו לשקוד על דלתות הפוסקי' עד שיהיה בקי בהם וכן עשה והצליח ושקד על דלתותם עד היום ויש לו יד ושם עמהם ובכל פעם שיזדמן לי שום דין משדרנ' לי' חורפא והוא משדר לי מיתקא ואמרתי כי לכל חכם הוא כל מן דין ומן דין סמוכו ואך כאשר שם לדרך פעמיו לעיר איטאליה דעתי שיציאת מן המקום עושה רושם יצא הודה יצא זיוה כי יפקד מושבו בדבר הלכה וכמו שראיתי בזמ' קצר כמה וכמה פרצו גדר האמת והמוסר וכל א' כותב ספר לעצמו מה שבודה מלבו נגד הקבלה האמתית מתורה שבע"פ ומתפאר בפני ההדיוט' השומעים אותם כשירי עגבים עד שהיו חזניא כספריא וספריא כעמא דארעא ומי שלא הגיע להוראה קטן הפורס נעשה לו כנפים לפרוח קודם זמנו להורות את מורו וכילוד הוציא ראשו ורובו בפעם א' קודם שמילא כרסו אפילו מפשט דברי רז"ל מה שלא נראה ולא נשמע בשום עיר ומדינה ידעתי כי אלו נמצא שם החכם הנז' לא היה מניח מקום לאחרים להתגדר ואף אם מחזיקים עצמם לחריפים הנה שכלו הזך לא מייתי ליה לשבשתא כפום חורפייהו ובשקידתו על לימודו ובקיאותו יכם על קדקדם ויבקשו תורה מפיהו ולא תועיל להם חריפותם לבדות דברים מלבם נגד האמת הברור וכמעט מגלים פנים בתור' אשר לא כהלכה ולא די זה אלא שפוערים פיהם נגד אשר ישבו כסאות למשפט ההוראה וכדי בזיון וקצף:

ועל זה היה דוה לבי ואמרתי הרבה יש לי להתאונן על שאהבה נפשי החכם הנז' אך נתנחמתי באמרי כי לא אלמון ישראל ובני הישיבה כולם לא יחסרו מכל טוב ועמהם אמתיק סודי כאשר עם החכם הנז' והם ינחמוני מעצבוני ולא אחדל את דשני במה שלבי מוצא חכמה להגדיל תורה ולהוסיף חוכמה ולבלתי יחדלו כפעם בפעם להניף עטם למרס בדם האהבה הקדומה שלא יקרוש ועל ידם יבא נא דברו של כהר"ר יצחק הנז' ונהיה כולנו אנחנו כאלו יושבים בישיבה הנז' ואף אם הסתרנו פנים ממנה הלבבות והנפשות נמצאו שם ועמהם היה כריתת הברית לא עם הגופות הנפרדים במקריהם:

ידיע ליהוי לכת"ר כי בימים שעברו שאל השואל כי בבוא השמועות של משיח ונביא נהגו בקהלכם לומר בכל שבת ברכת כהנים מה שלא נהגו מקודם כי אם בימים טובים וכונתם לדקדק במצות ובכל מדה טובה על אותה כוונה ופניה מוטעית וכאשר נתגלה כעת הטעות המפורס' נראה לקצת מנהיגי הק"ק לחזור למנהגם הראשון כדי להשבית מאנוש זכרם של המטעים הנעשית' בסבתם וקצתם מעכבים לומר דמצות עשה היא וכיון שמחזיקי' בה אינם יכולים לבטלה ובקש ממני השואל הנז' להיכן דעתי נוטה ובאמת הגמור כי סירבתי פעם א' ושתים ולא שוה לי עד שהראה לי השאלה עצמה למקומות אחרי אמרתי הואיל וכן הוא להפקת רצונו אחוה דעי אף אני כיהודא ועוד מאחר שהוא סומך על אחרים ג"כ ובוחן לבות וכליות אלדים צדיק הוא ידע אם נתכוונתי לקנטר או לנגד או לבקש שררה חלילה כי אין לי חפץ בדברים הללו ומעולם לא נטה לבי אחר השררה במקומות הללו ולא חמדתי כבוד יותר מלימודי ולא נתאויתי לכתרם דכד הוינא זוטרי הוינא קשישי ועוד היו' אף שאני כאן מצודתי פרושה עד ירושלי' ואם איני בן בתירא:

ואם דיברתי לפעמי' דרך קינטור לא היה כי אם במילי דשמיא ובקנאתי באש עברתי דיברתי ללא יתחלל כבוד תורה בפני ההדיוטות ולא נשאתי ולא אשא פנים לגדול בדורו וכל אפיא שוים אצלו, ואילו הייתי יודע שאח' מהתלמידי חכמים שבמחניכם הקדוש פסק הפך הוראתי לא הייתי כותב כי אם לו עצמו ולהורותו דעתי ומיני ומיניה תסתיים שמעתתא כי כן הוא דרך החכמים מעולם והכל בדרך מוסר ואת וה"ב בסופ"ה אך לא הודע לי בפירוש יש מי שמחזיק בסברתו הפך האמת ועכ"ז לא כתבתי כי אם כפי שאלת השואל ואם אינו כן לא עלי התלונ' כי אם על הבונה שאלתו על יסוד רעוע וכולנו אז מסכימים אל האמת אשר מזה השבתי מה שנמצא פשוט בספרי הפוסקים והייתי כמורה מקום בלבד וזו היא תשובתי בקיצור:

מי זה אשר תהיה קלה בעיניו ברכת כהנים אף אם יהיה הכהן בלתי הגון כדאי שתחול ברכה על ידו וכדאיתא בירושלמי בפרק אלו הנזקין ובבלי בפרק ואלו טריפות ובתנחומא על פסוק השקיפה ממעון קדשך וגו' ובפרט אמרם ז"ל אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חברו ותקנתו בברכת כהנים ונוסף על זה היותה מצות עשה דאמור להם וכל שאפשר לעשותה בכל יום מה טוב ומה נעים:

אך אם כפי שאלת השואל נתקנה מחדש ע"י כונה ופניה מוטעית וכ"ש בהצטרף עמה מחלקת הקהל שאינם מסכימים כאשר בא בשאלה אמרתי רואה אני דברי המוחים והמעכבים ורוצים לחזור לאיתנם הראשון ואין בבטולם נדנוד עברה כיון דבביטולה אתי ממילא בשב ואל תעשה ואם נעשית ע"י כוונה ופניה מוטעית מספיק היה טעם הכותבים לאמרה בימים טובים בלבד וכהן פנוי לא ישא את כפיו מטעם שמחה שאינה נמצאת כי אם בימים טובים ואינה נמצאת בפנוי ועל זה היינו סומכין כיון ששמחתינו לתוגא נהפכה וכיון דאין בביטולה נדנוד עברה דבשב ואל תעשה היא דמצותה על הכהנים כשיהיו נקראים ואם לא יהיו נקראים לא עברו על מצות עשה שאלו היה בביטולה נדנוד עברה לא היו מבטלים אותה מטעם חלוש דהמרדכי ושבלי הלקט לאו קטלי קני באגמא נינהו ודבר פשוט הוא דכל מצות עשה שאמרו לך ב"ד שב ואל תעשה מ"ע זו שבתורה וראו טעם לדבריהם אין זה עוקר דבר מן התורה דממילא מעקר ולא איהו עקר לה בידים כמו שכתב רש"י בפ"ד דמנחות והרבה מקומות יש בגמ' שאין צריך להביא ראיה על זה והכל מוסכם:

ועוד טעם אחר משו' דמגלגלין זכות ע"י זכאי וכיון שמקודם לא נהגו לאמרה כי אם בימים טובים ועכשיו נתחדשה בכל שבת הרי זה דבר יותר טוב ויותר זכות ומתגלגל ע"י חייב ואין נכון לעשות כן לעת כזאת שהרי הוא נידון לנביא השקר שעליו נאמ' לא תגורו ממנו לא תמנע מלמד עליו חובה וג"כ נידון למסית ומדיח שעליו נאמר לא תחמול ולא תכסה עליו וגו' ומכמינים לו עדים אחרי הגדר לחייבו ומכ"ש לגלגל זכות על ידו, ואף אם המנהג הראשון אינו מתוקן כל כך הצד היותר טוב שבשני אינו כלום לגבי הלאו דלא תגור ממנו ולא תחמול ולא תכסה עליו:

ואם כן הוא הוא שנעשית על אותה כונה ופניה מוטעית די לנו עכשיו לאמרה בימים טובים ולאחר כאן אם ירצו לומר אותה בכל שבת ובכל יום יישר כחם דאז אם יבא זכרונו של המטעה המסית יבא זכרון קלקולו ג"כ ויאמרו פעם א' נתקן על ידו ונתבטל ומזכירין אותו לגנאי ואיכא הכרא דלא נתקן על ידו ולא יעלה זכרונו כי אם לרעה והכרא כי האי עבוד רבנן בהרבה מקומות ואף אם היה בה צד נדנוד עברה הייתי מסכים לבטלה כעת הזה לכוונה טובה להשבית מאנוש זכר החטאים בנפשותם מכשילי הרבים מחטיאי אדם בדבר דגדולה עברה לשמה של מצוה מכ"ש שאין בו נדנוד עברה:

כל זה הוא אם נעשית על אותה כונה ופניה כשאלת השואל ואם לאו אני אומר יישר כחם כמו שאמר הב"י על בני א"י ואע"ג דהתם משום טבילה נגע בה אבל לא אומר' הורע כחם של אותם הנוהגים לאמרה בימים טובים בלבד שהרי הב"י בעצמו היה קשה בעיניו לדבר נגדם הואיל ויש להם המרדכי ושבלי הלקט על מה לסמוך:

אחר כך אמרתי אם הקהל מנהיגיו בלתי מסכי' האוחזים במנהג הראשון יפה כחם ואף אם לא נתחדש על אותה כוונה ופניה אם מפני דרכי שלום ואם מפני כבוד הצבור ומפני דרכי שלום מצוה נדחית כדאיתא בירושלמי בעיר שכולה כהנים וישראל א' ואע"ג דמצות פתיחת כהן ראשון מצוה של כל ישראל היא דכתיב וקדשתו עכ"ז נדחית מפני דרכי שלום ומשום כבוד ציבור ג"כ וכדכת' מוהר"י קולון בשורש ט' הביאה הב"י בסי' קל"ה ובשם הרשב"א סי' קי"א כ"ש במצות שאינם כי אם לכהנים בלבד וכשיהיו נקראים דוקא משום דרכי שלום כיון שאינם מסכימים ומשום כבודם לעמוד במנהגם הראשון כדכתב מוהר"י קולון בשם ר' האיי ז"ל ע"ש וכבר אמרנו דכל מצות עשה בעד איזה טעם יכולים אנו לבטלה וליכא עוקר דבר מן התורה דלא מעוקר בידים:

ועוד דגדול כבוד הבריות הדוחה לא תעשה שבתורה הן לאו דלא תסור ר"ל דברי חכמים הן לאו מן התורה דלאו דלא תסור דוחה אותו בקום עשה ולאו דמן התורה בשב ואל תעשה כלאו דהשבת אבדה ומת מצו' וזולת' כדאיתא בברכות בפרק מי שמתו ושם פיר"ש רש"י הכל וכן פסקו כל הפוסקים ודבר פשוט הוא וללא אהיה קטיל קני באגמא לא הארכתי בזה כי הוא מוסכם וא"כ כיון דגדול כבוד הבריות דדוחה לא תעשה מכ"ש עשה ומכ"ש דבשב ואל תעשה הוא ואם זה נאמר על הפרטים כ"ש על הציבור בכלל דכבוד הוא להם לחזור למנהגם הראשון ודילמא אתו לאנצויי כדכת' רב האיי ז"ל וכל זה אם הקהל ומנהיגיהם לא הסכימו אבל אם בהסכמתם נעשה מה טוב ומה נעים לאמרה בכל יום וליכא למימר כיון דמצוה רבה היא אעפ"י שבאה על יד המקולל אין בכך כלום ולא שייך מגלגלין זכות ע"י חייב דבשלמא עיקר המצוה אינה מתבטלת ואעפ"י שהוא הזהיר עלי' אין בכך כלום שהרי אנו מצווים ועומדי' מהר סיני ולא על אזהרתו אנו עושים אותה ואעפ"י שהיה נביא שקר לא תתבטל דמטעם זה הבא להזהיר על התשובה בשם ה' אינו צריך לאות ולמופת כי דבר זה אמרו ה' באמת אך עכ"ז אם עברנו על מאמרו לא נהיה מחוייבים מיתה לשמים כעובר על דברי נביא דקמי קודשא בריך הוא ליכא ספקא אם לא שנתן אות ומופת בגזרת הכתוב דהגע עצמך שהזהיר על לאו א' ועברנו על מאמרו שאמר בשם ה' הנה בבחינת הלאו עצמו נתחייבנו מלקות ובבחינת עברנו מאמר הנביא נתחייבנו מיתה וחלילה לאל מרש' לחייבנו מיתה על נביא שקר שלא נתן אות ומופת בגזרת הכתוב והכל כתוב אצלי באריכות בספר אשר חיברתי על הענין הזה וקראתי שמו צי"צת נובל צבי תפארתו:

ואם כן בעיקר המצוה לא חידש כלום ואעפ"י שנמצ' נביא שקר לא בעבור זה אסור ואבדל ממנה שהרי אני מוזהר עליה אבל אם חידש דבר טוב והוסיף בה כיון שעיקר המצוה במקומו ואין תלוי ביטולה בביטול דבר הנוסף הואיל ובא על ידו ונמצא נביא שקר על זה נאמר לא תגורו ממנו לא תמנע מללמד עליו חובה ומכ"ש לגלגל על ידו ובנ"ד אם אנו חוזרי' למנהג הראשון לא ביטלנו מצות עשה כי אם דבר טוב הנתקן על ידו ובסבתו וזה אינו כלום לגבי מגלגלין חובה ע"י חייב וכיון שנודע לנו שקרותו וכונתו הרעה לעקור תורה שבע"פ אין לנו חפץ במנהג זה אף אם הוא יותר מתוקן כל שאין בו ביטול עשה בידי' שהרי הכהנים אינם עוברים על מצותם אלא א"כ יהיו נקראים כמו שאמר הכתוב אמור להם כד יימרון להון וזה דבר קבלה הוא ולא מצאנו מי שפירש אמור להם כמשמעו ותהיה אז המצוה לישראל לקרותם ולא לכהנים ואין מי שמונה אותם בכלל המצות לישראל אלא לכהנים היא ואם היא מצוה לשנים ר"ל לישראל לקרותם ולכהנים לברך הנה תהיה מצוה נוספת על תרי"ג מצוות ולית מאן דמסיק אדעתיה כן חלילה:

ומאחר שהמצוה תלויה בקריאת ישראל כל שלא נקראו לא נתבטלה מצות עשה כי אם בשב ואל תעשה ישראל לפי שאינו מצווה בקריאה והכהן אינו עובר אם לא נקרא ואם על התיקון הטוב המתחדש לאמרה בכל יום כבר אמרנו שהטוב המוצג בהעדר' הוא יותר טוב בין אם נעשה על כונה ופניה מוטעית בין אם לא נתקנ' על אותה כוונה אם הקהל בלתי מסכימים כאשר שאל השואל הן מפני כבוד הצבור לעמוד במנהגם כדכתב מוהר"י קולון הן משו' דרכי שלום ונמצא קולו של מנהג זה חומרו וחומרו קולו ואם הם מסכימים בזה לא דבר שום חסר דעת:

ואל יטעה הטועה לומר שאף אם נתקנה על ידו כיון שהוא דבר טוב אין אנו משגיחין למי שנתקנה בשבילו שהרי ר' מאיר רמון מצא וכו' אין זה אמת ולא מתוקמא לענין דינא שהרי כשהקשו בגמ' ור' מאיר היכי גמר מאלישע אחר והאמר ר' יוחנן אם הרב דומה למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו וכו' ומשני ר' מאיר קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי מ"מ קשו קראי אהדדי ומשני כאן בגדול כאן בקטן ופירש רש"י גדול היודע להזהר לא חיישינן שמא ילמד ממעשיו אבל קטן לא ונמצא כפי זה שר' מאיר הותר לו דגדול הוה כדרשת קרא דולבך תשית לדעתי אמנם כי אתה רב דימי אמר במערבא אמרי מאיר רמון מצא וכו':

ותימה שכל הפוסקי' הרמב"ם והטור וזולתם פסקו אסור ללמוד תורה כלל מאדם רשע בין גדול ובין קטן ומוקמי ההיא דרב' יוחנן בכולם, וכן משמע מפרק ואלו מגלחים בההוא צורבא מרבנן דסנו שומעניה ואם דברי בני מערבא הלכה הם וקרא דכי מלאך ה' הוא בקטן דוקא, למה פסקו ההפך ועוד דקשה ההיא דואלו מגלחים ודוחק הוא לאוקומה בקטנים כדפירשו התוספות מלבד שיקשה דעת הפוסקי' ואף אם בציצת נוב"ל פלפלתי הרבה מה שהבאתי דרך א' כפי הפשוט הוא כי ההוא דקשו קראי אהדדי כאן בגדול כאן בקטן הוא כפי דרשת ר' מאיר בקרא דולבך תשית לדעתי וכי היכי דלא ליקשו קראי אהדדי מתרץ דמוקי לקרא דכי מלאך ה' הוא בקטן וקרא דולבך תשית לדעתי בגדול דלא יבא ללמוד ממעשיו ואמנם בני מערבא נתנצלו עליו בטענת רמון מצא ולא הוצרכו לומר קרא אשכח ודרש ובין כך ובין וכך כולהו שינויי אליבא דר' מאיר נינהו ולא אליבא דהלכתא ולעולם דרשת ר' יוח' בתורה יבקשו מפיהו אם דומה הרב למלאך ה' מיירי בין בגדול בין בקטן ולכך הרמב"ם מביא המימרא עצמ' בהלכות ת"ת והטור בסי' ש"ך דסבירא לנו דההוא שינויא כאן בגדול כאן בקטן אינו אלא כי היכי דלא ליקשו קרא אהדדי כדרשת ר' מאיר ואליבא דידיה הוא דמתרץ:

ותדע שכן שהרי עם כל זה נענש ר' מאיר כדאיתא בסמוך אשכחיה רבא בר שילא לאליהו אמר ליה מאי קעביד קב"ה א"ל אמר שמעתתא מפומייהו דכלהו רבנן ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר דגמר שמעתתא מאחר אמר ומאי נפקא מינה ר' מאיר רמון מצא תוכו אכל וכו' ואם גדול הותר לו ללמוד כדרשת רבי מאיר למה נענש לבלתי יאמר שמעתתא מפומיה ועוד רבה ב"ר שילא למה לא התנצל בעדו כפי האוקמתא והתנצל בעדו כפי דברי בני מערבא והא הותם לו מקרא דהט אזנך ושמע דברי חכמים וגו' אשר מזה כל הפוסקים פסקו דאסור ללמוד משום דההוא שינוייא כפי דרשת ר' מאיר הוא דמשני, ומשום הכי לא עביד מיניה רבא בר שילא דר' מאיר הוא דדרש לה כי היכי דלא ליקשו קראי אהדדי והמליץ בעדו בדברי בני מערב' ואף גם זו לא בכולי עלמא גמירי אלא ר' מאיר שכבר התחיל ללמוד ממנו בהיותו בתיקונו אבל לכתחילה ללמוד מאדם רשע לא אע"ג דאיכא למימר רמון מצא וכו' שאינה כ"כ חזקה לדחות דר' יוחנן המוסכמים אם הרב דומה למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו זהו קיצור דרך א' שלקחתי כפי המוסכם מהפוסקים ואעפ"י ששם הארכתי בפלפולי ועוד לקחתי בו דרך שני להורות שאסור ללמוד שמועה מפי אדם רשע ואף אם אמרה כהלכה והבאתי ראיות הרבה וכאשר יצא לדפוס יהי קל ונוח לקרות ולהבין:

ואל יטעה הטועה ג"כ ביוחנן כה"ג הבא בסוף מעשר שני שהעביר הודיית המעשר ובטל את המעוררי' וכו' ויחשוב שהוא הנעשה צדוקי לסוף ימיו ויוציא מזה שכל דבר טוב המתוקן לאדם רשע נקיימהו ולא נשגיח למתקן אותו אם היה רשע ח"ו שזה יוחנן כ"ג הוא ששימש אחר שמעון הצדיק כמו שפירש הרמב"ם והר"ע מברטנורא ואולם אותו הנעשה צדוקי לסוף ימיו היה לאחר זמן מרובה כנודע והרמב"ם בפ"ט מהלכות מעשר שני בספרו כת' כן ודייק מוהרי"ק בכ"מ למעוטי אותו שנעשה צדוקי וזה דבר פשוט ואם יש משנה זולת זה מעולם לא באה לידי ואם היא מפורשת לטועה בטעותו וכלאחר יד אומר משנה מפורשת אני אומר בדותא היא ואלו היה האומר כן יודע בבושה וכלימה המגעת אליו מכל איש חכם לב לא היה אומר למי שכל ימיו מתעמל בעמלה של תורה ובפעם ראשונה הוציא עצמו מכללות הת"ח להסביר סברות זרות ואומר אינו כן ואינו אמת כנגד הקבלה האמיתית ודברי הפוסקים שעדיין צריך הוא להבינם ואך מה אעשה נתנני ה' בידי מלכותא בלא תגא ועלי לקבל עול מלכות שמים ולא אחוש למכות ופצעי נגעי בני אדם אשר הוכיתי בית מאהבי ומכות אלו גרמו לי להאהב לאבי שבשמים: היטב חרה לי על החכם השלם כמוהר"ר יצחק אבוהב דנטה אחר לשון הרע לקבלו ואומרים לו שכונתי לנדו' ולקנטר לכל הת"ח חלילה דאני מעיד עלי שמים וארץ שלא נתכונתי לכך ולא עלה בדעתי להתפאר בתוך מטעי ישראל לומר שידעתי מרובה משלו ולא ליטול שכרה באתי י"ר שהשי"ת יזמין לי פרנסתי ממקו' אחר קודם שאטול שררה במקומות אלו ומכ"ש שדבר זה אינו צרי' לפנים כי מי לא ידע דאין כאן ביטול מצוה ומי לא ידע שאם הק"ק מסכימים לאמר' בכל יום מה טוב ומי לא ידע דאם לא נתקנה על אותה פניה יישר כחם ומי לא ידע ג"כ שאם נעשית על אותה כונה או שאין הקהל מסכימים החזרה למנהג ראשון יותר טוב כדמוכח מהפוסקים וכל אריכות מענה בזה להג הרבה ויגיעת בשר דאם יש חתיכה שלא נמלחה ולא הודחה בין החתיכות איסורה בטל בששים ואם ליבש ביבש נחשבנה חד בתרי נבטלנה ועל החכם החסיד לכתוב לי על זה אשר עשיתי ג"כ בימים שעברו וכתבתי למעלתו כמשית דאגתו לחכם כמותו ואין בכאן זילזול כבודו אם יהלמני צדיק חסד עושה עימי ויוכיחני על מה ששמע ואשתדל להסיר ספיקו לכדי שלא יכשל כחושד בכשרים ח"ו:

ואף אם הוא רבא דעמיה מדברנא דאומתיה אף אנו יכולים לומר הוינא כד הוינא ועם רבני עם ואריות גברו עוד היום יש לנו יד ושם ברוך ה' ואם תהה בקנקני ולא מצאו מלא ישן יחזור ויתהה פעם אחר פעם ומכ"ש שלא די שקיבל לה"ר אלא פצה פיו ולשונו זולת מה ששמע ושתק ושבקיה לחסידותיה שרי ליה מאריה אני עשיתי ואני אשא אני אסבול חמסי על מעשי על פועל ידי עונותי הטו אלה אשר עיני אל ההורי' למלפני ולמעבדני זכות אבותי ורבותי עד אדוני זקני הרמב"ן זלה"ה הם יעזרוני שזכותם לא מטה ולא תמה כיון שבניהם אוחזים מעשיהם בידיהם ג"כ ולית אנא מוכיר חברי מן ברא דאית לן חד טב מכלהו הוא ה' אלדינו הוא יראה בעניי ויאמר די לצרותי ויבושו רודפי ואל אבושה אלי וכת"ר יפקידוהו משמי לשלום ויזכור ברית האהבה ואל יחלל אותה בעד מוציאי דבה ומוצא שפתיו לא ישנה כימי קדם לחדשה כמאז ברוב שלום:

ואשוב לחלות פני כת"ר דרך כלל ופרט לקרוא לבני הישיבה להאהוב כהר"ר מרדכי די קראשתו ולהאהוב כהר"ר שמואל שלום ולכל בני החברה המתחדשי' ג"כ ובפרט להאהוב כהר"ר יעקב בינבינישתי ותקראו במיתון דבר' ותראו אם הוצאתי מפי דב' שעליו ראוי לחלוק או אם לא ראוי לגעור באותם הפוערים פיהם נגדי ואם לא הייתי כמתגורר בארץ הזאת לא אחוש להם ואחשיב' כקליפ' השום אך בעד גרותי וטלטולי צריך אני לרדוף שלום לכל אדם ואשים שכמי כשור לעול לכל ההדיוטות דאלו לגבי בעלי הוראה כבודו במקומו מונח ועל כל זה ואני תפלה לאל שיושיבני שקט וירכיבני על במתי ההצלחות גופיות נפשיו' ויצליחני בלימודכם להיות הלכה כמותכם בכל מקו' וחפץ ה' בידכם יצלח כיש את נפש כת"ר וכנפש אחיכם הכותב בסדר ושמרתם את הדבר הזה לחק:

ובשנת תזכה בשפטך:

זעירא דמן חברייא ע"ה יעקב ששפורטש ס"ט:

תשובת ישיבת כתר תורה אשר בעיר אמשטרדם יע"א על הענין הנ"ל

חכם גדול ורם הוא א"ב ר"מ אב בחכמה ורם במנין ה"ה החכם השלם המקובל האלדי כמוהר"ר יעקב ששפורטש יצ"ו

הכתב אשר נכתב מאת מעכ"ת קבלנו בשמח' וראינו מצות המלך מאן מלכי רבנן להודיע לבני האדם כולם כא' כקטן כגדול צדקתו עומדת לעד להסיר מכשול פתחון פה דובר נגד מעכ"ת ונגד החכמים חלילה לנו משמוע חרפתם ולשתוק שלא להשיב על דברים מכוערים כאלה ובפרט על מעכ"ת אשר אור תורתו יצא בעולם ונודע בשערים שמו וחובה עלינו לספר בהתנצלותו מרוב האהבתינו הנאמנת ולא נעלמת כרע כאח לנו:

עוד אנחנו מאלמים אלומים באמור להם הס כי לא להזכיר שום דופי יש אשר תורת אלדיו בלבו אך משפטים דוברים רבים קמים על מעכ"ת מה יצדקו דברים אומרים תקבלו ההתנצלות ועינינו לא ראו זולתי קול אומר קרא בגרון לעיני הכל צדקת פי המדב' וכב' נסגרו בפי כל יודע ספר מכתבי מעכ"ת שבאו לכאן רץ לקראת רץ ומגיד לקראת מגיד ידבר תוכחות על הדברים האלה ועל כל אשר לא לאמונה גברו בארץ ולכן טוב לגבר כי ישא עול המוסר בדעתו ישב בדד וידום כמשפ' המבקשי' בהשקט ומרבים שלום בעולם ומה לנו להאריך דברים אל יודע דין ודברים וטעמו ונימוקו עמו ה' ירבה שלומו וטובתו תגדל ויפרו לרוב בסדר הנני נותן לו את בריתי שלום כ"ד דורשי שלום תורתו ונאמנים באהבת חכמתו אנחנו החותמים ובשם כל חברת בני הישיבה החושבים שמו:

הצעיר משה גבאי אינריקיס:

הצעיר משה נהר ס"ט:

על הענין הזה לישיבה הכללית של עיר ונציאה:

הצעיר משה גבאי אינריקיס:

הצעיר משה נהר ס"ט: