שו"ת אהל יעקב/סה

לק"ק נפוצות יהודה של עיר באיונה שבמלכות צרפת להאלוף התורני החכם השלם כמהור"ר חיים די מרקאדו נר"ו אב"ד ומ"ץ ק"ק הנ"ל ישמרהו שומר נפשות חסידיו אכי"ר

שאלה סה

אחר מילי דאבות ותפילה לשוכן ערבות שיעניק כת"ר רובי שלומות לאלפים ולרבבות ישלח מבשר טוב משמיע שלום וישיב לב בנים על אבות ולקרב המרחקים בזרוע ויניף עליהם גשמי נדבות ולכת"ר יושיב שקט מהמון קול שאון מקטטות ומריבות ויכונן את כסא הוראתו על הדין ועל השלום ועל האמת אין פרץ בגדריו אין יוצאת תקלה מתחת ידו ואין צווחה ברחובותיו ראינו כתבים מעורבבים שכל משכיל ומושכל מבלבלים ומערבבים על מרכז הקינטור סובבים מלאים קינטורים על סלע המחלוק' עוטרי' ומכים במטה אשר בידם בשבט נוגש ומדהב"ה בצור עז וקשה אשר מימיו מי מריבה עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות המלאים נחשים ומים רעים בחמת תנינים להשקות עדת ה' הצמאים למי מנוחות התאבים לרוות צמאונם בארצות אויביהם לשאוב מי השלום בששון ממעייני ישועת נפש' מיד שונא והרועי' במקל סובלי' בנאות מדבר העמים הוליכום בדרך שחזקתה סכנה הרעום חציר יבש ועשב מר כלענה השקום מים מלוחים והכניסום לכיפת הגוים שלא כרצונם והאכילום שעורי סער מתחולל לבקע כרסם ולהתחייב בנפשם מה יעשו ליום פקוד' הצאן כי יפקוד עליהם אדונם ורבונם להקפיד על מניינם וימצא מספר מפקדם חסר זאת נשברת בשבר רוח תייליל וחברת' צולע' על צלע צפון סטרא דשמאלא תחולל והנדחה מדחי אל דחי אין מאסף ואין מנהל לה ולא היתה עמה יד הסגני' להביא' דרך ישרה ולהציל מן הפתחי' ומן הקוצי' והברקני' הלא על הרועים יחרה אפה כי ידרוש מהם כופר נפשם ופדיונם היקר ואין לאל ידם בכל מאודם לשלם כי אם בנפשותם תחת נפש אחת מהם כי שינו את תפקידו ומסרוה לשומר אח"ר ממש ונאבדה בפשיעתם הלא לא זו הדרך הישרה שכבשוה רבים הנאמנים ומתמנים לרועי צאן ועינ' פקוחה לשלא תנגף בצור מכשול ואבן נגף עושים משמרת למשמרתה לשמרה מגנבה ואבדה שלא תשלוט בה יד הדורשים שלומה וטובתה כל הימים:

חרדה ארצנו לקול המולה גדולה מפרנסי ק"ק נוה שאנן של עיר בידאג"י המגישי' עצומותיה' לפני מעמדנו יצ"ו במגילות מגילות כל הקורות אותם במינויים והנהגתם לעת כזאת דבר ידברו בראשונה לאמר כי החרימו בגזרת נחש ובהסכמת כל הק"ק או רובו ששום ברנש לא ישכור חצר של גוי א' ידוע ביען שיצאת תקלה תחת יד הגוי ההוא בעל החצר אשר שם היתה דרה עמו בשכונתו אלמנה היא ובניה וע"י הסתתו ופיתויו לבת האלמנה הנז' המירה דתה ומצורף לזה היות הגוי ההוא להוט אחר הזכרים ועל זה הסכימו בחרם לסלק הנזק הנ"ל לגזור אומר שלא ידור בה שום ישראלי וגם יד א' המיוחד שבה' שמו סאלאזר היתה עמם והשתדל בכל עוז להעמידו ואחר כן הוא בעצמו נתמלא חרטות ואחר עבור זמן מה על ידי השררה ובטחונו על הונו ואונו מצאה כביר ידו ועשה בערמ' ולקח לצד א' רוב הק"ק כל איש בפני עצמו והסכימו בכתב ידם להתיר שלא ברצון הפרנסים ולא בוועדם:

ועוד בא בכתבם הטחת דברים על קהלכם שלא רצו לנהוג נידוי באברהם סיראנו שנידוהו בעד אפקירותא כנגדם ולא השגיחו בדין מנודה לעירו שהוא מנודה לעיר אחרת וגם מעכ"ת לא חש לחרמם ואחר עבור זמן מה התיר החרם מה שלא יאמן כי יסופר מהם עכ"ל דבריהם:

ועל זה פסקנו מה שנראה לנו כפי הדין שהחרם של החצר הוא כדין וכהלכה מאחר דבריא היזקא כפי מה שאמתו באמיתת דבריהם דהדין הוא דמנדין למי שיש לו נזק בביתו עד שיסלקנו ואפילו כלב רע ומכ"ש נזק כזה בא מחמת גוי הדומ' ואיתקש לכלב אך לא חדלנו מהבחין ולעשות חילוק היכא דהיזק ניכר או אינו ניכר ובראותינו שנזק זה איני ניכר ואפש' שהוא חשד בעלמא על זה אמרנו אם ימצא המצא חשש קנאה ושנאה המתעוררת עלינו בין האומות נכון הוא להתירו כדי שלא יעמדו עלינו להענישנו בגופנו ובממוננו ולדון אותנו בגירושין והרי הוא ספק קרוב לודאי ובריא ושמא בריא עדיף וידחה ספק החשד של בעל החצר מפני ודאי של סכנה אשר תבוא עלינו ע"י השררה ואנשי העיר וצרי' להתירו והפה שאסר הוא הפה שיתיר:

וגם על חרם של אברהם סיראנו אמרנו שלא יתירו לו עד שיחזור ויפייס אותם כדי שלא תתמע יראת ואף אם היא לזמן קצוב מכ"ש שלא קבעו לו זמן כי סתמו הוא עד שיחזור בו ויפייס כנהוג בכל החרמות הנעשים כעין זה מהפרנסי' ואם יעשה מה ששורת הדין נותנת וכפי מנהג אנשי המעמד שנידו לדעתם יתירו לו ולא יהיו סרבנים לקבל פיוס כי אין לך דבר העומד בפני התשובה:

אחר כך בא מכתב כת"ר וקיים בכל תוקף מה שפסקנו והסכים על ידינו ואמר שחרם החצר לא היה כי אם חשד בעלמא והגוי התנצל והודה הפך זה וקרא תגר על הטובים וכמו שהיו בסכנה בפני השררה גם על חרם סיראנו אמר שהוא בקש מחילה שלא בפני הפרנסים כולם במחניכם וגם הלך לו פעם שנית עם ב' אנשים מקהלכם לבידאג"י בחברת כת"ר וביקש מחילה ק"ק והפרנסים לא היו רוצים להמצא שם וכת"ר התיר החרם ובודאי נראה שהפרנסים לא טוב עשו ואין עליו אשם כי לא לעולם יהיה בנידוייו אם לא שנאמר הלא דבר הוא אשר גרם להם לפרנסים לבלתי קבלו ואם כן הוא לא היה כת"ר יכול להתירו שלא מדעתם כי אין זה תלוי ברוב הק"ק כי אם בפיוסים הרבה עד שיתרצו וכיון שכת"ר הוא מריה דאתרא כיון שאין להם חבר עיר עליו מוטל להורות להם הדרך הישרה ולחוש לכבוד הפרנסים ובין כה וכה בא כתב פרנסי בידאג"י לומר שלא השגחתם בפסקנו וכתבו פעם שנית שנשתדל בכל כחנו ונחלה פני כת"ר לקיימו ואנו לא ידענו לקיים הדברים שאם הוא כאשר כתב כת"ר בכלל דברינו דבריו ומה יש לנו עוד לעשות כיון שאנו רחוקים מכם כי אם לקרותו פעם שנית ולהורות להם שהחשד אינו אמת והסכנ' קרוב' והפיוס כדאי הם להתיר הם עצמ' את שניה' זהו מה ששייך לענין מה שעבר:

ועל ההווה נצטערנו יותר מדאי על כי זה האיש סאלאזר הביא הדברים לפני השררה ובעוז מושלים הביאם בכח הרתוק ואויבנו פלילים עזרו לרעה לסלקם מן המינוי ולמשכנ' ולקנוס אותם אם יכתבו לבקש עזר וזכות ממקו' אחר ולבזות' ולהכריז בחר' על כתביהם שלא ינתנו להם וכן לא יעשה בישראל:

תמיהה לי טובא בראות כיון שק"ק נפוצו' יהודה של ע"ר באיונ' הוא ב"ד הגדול יותר סמוך אליהם למה לא לקחו ההשתררת וההתנשאות על ק"ק בידאג"י לגררם אחריה' ולכוף אותם בכל מיני כפיות ולמה לא יהיה יכולת בידם לכופם שהרי אלו הקהילות הקטנות הקרובי' אליה' אינם נחשבו' כקהל בפני עצמו ולא כעיירות חלוקות ובפרט כי ק"ק באיונ' לגביהם הוא קהל גדול בכמו' ובאיכות ויש להם חבר עיר וקרחא באתריה פרדשנא ליהוי ועליו מוטל להכיר את מקומם ולידע הנהגתם כיון שהוא קרוב אליהם ואם יהיו עוברים על א' ממצוות ה' אשר לא תעשינה או סרו מני ארח יאספו עליה' להוציא מן הכללו' ומכ"ש שכבר ק"ק בידאג"י גילו דעתם בכתב' פעם ושתים שהם הולכים בעקבות ק"ק באיונה וזה יספיק אף אם לא קיבלו עליהם זה בפירוש והגם שלא יהיה בזה מנהג קבוע מהקהלות אין לחוש בכך כי אינם ברשות עצמם ובני ק"ק באיונה רשאים לכופם לעשות הסכמותם כהנהגתם כפי מה שצריך הזמן והמקום והשררה או המלכות וכפי מה שה' בני קהלם ודברי כאלו שרירין וקיימין בכל ספרי הפוסקי' והשכל האנושי יחייבם:

וכפי זה הלא ידע כת"ר שהחרם של החצר שהותר ע"י כת"ר הוי מותר לגמרי לפי שנפקע כחם של הפרנסים בתחילה בהניחם הדבר להסכמת רוב הק"ק וכיון שהק"ק או רובו הסכימו בחרם והפרנסים כא' מהם גם גם בפעם השנית שהסכימו להתיר רובו או כולו והסכימו בהתרתו ע"י כת"ר הרי הוא מותר לכל מי שהסכי' בהתרתו וזה הוא דין דר"ח שהביא כת"ר אם רוב הק"ק הסכימו להתיר וכו' אבל אם הפרנסים לא היו מפקיעים כחם והם המנדים והמחרימים לדעתם פשיטא שלא היו יכולים להתירו כי אם ברשותם לפי שהק"ק מנאו' וקיבלום עליהם בכל מה שיעשו כפי הנהגתם המדינית ולמיגדר מילתא וזולתו ומכ"ש למתריס כנגדם ואף אם היו' רוצים להתירו מטעם דאינו אלא חשד בעלמא ומטעם סכנה הלא הם יענו ויאמרו שיש הוכחה על אמיתתו ולהם הדבר מסור כי מי יוכיח ההפך וגם על חשש הסכנה יאמרו חשש רחוק הוא והכל יהיה מתוקן בהוצאה ובמת"ן דמי"ם ולא יתבטל חרם הנעשה כדין לפי דעתינו אך ביען שהפרנסים סר כחם מהם בפעם הראשונה וניתן לק"ק מטעם זה מהני התרתו של הק"ק ובפרט בהיותו ע"י כת"ר ובהסכמתו:

ומזה נלמוד לענין התרת חרם של סיראנו אם פייסה ולא נתפייסו לא טוב עשו ובלי רשות' ודעתם כת"ר היה יכול להתירו כי לא לעולם יהיה בנידויו ומכ"ש אם כוונתם היתה להכעיס ושלא לש"ש להתנק' ממנו בלבד או מזולתו הלא יד כל איש ישראל שוה בהם לרעה ואין משגיחים בהם ובחרמם ולא קרינן בהו אחיך ולא עמיתך והקהל עצמם מתירים או חבר עיר ובפרט כת"ר ומכ"ש אם נקראת מן הק"ק והסכימו עם כת"ר להתירו ממילא ידעו שכוונת הפרנסים רעה ולא היה להם דבר במה לתלות והפיוס כדאי הוא להתירו ולסלק צור מכשול מן הק"ק:

והטעם שנתן כת"ר על שלא הכרזת' עליו בקהלכם בהיותמ מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת הוא טעם הגון ומספיק ויפה עשיתם ותמיהא לן איך פרנסי בידאג"י לא חשו לזה ונידוהו בעד אפקירותא דידיה והלא מלכות וממשלה א' לכם אם לא שנאמר דברים בגו יש כאן והאל היודע דעת שתי המעמדות אם לעקל או לעקלקלות כי האדם יראה לעינים:

וכפי הנאמר זה האיש סאלאזר ראוי הוא לעונש מר וקשה מכל כללות הקהלות על שעשה מעשה רע כזה אשר לא נעשה כמוהו למסור הפרנסי' ביד השרר' ולמשכנם שלא כדין ולגזור עליהם קנס וגם ק"ק באיונ' להחרים על כתביהם שלא יתנום להם ולא לבקש ראיה וזכות מקהלות אחרות ודנו אותם כפושעי' וכמורדי' וקיררו אמבטי רותחת של כל המעמדות וגם עליהם תעבור כוס הקנאה כי הם היו תחלת פורענותא של המעמד:

ומי יתן ונדע אם האיש סאלאזר עבר על ההסכמה של ק"ק באיונה שלא ילך שום אדם לפני השררה על עניני הק"ק ולגלות סודם ועל זה נאמר הולך רכיל מגלה סוד שא"כ הוא למה לא יעשו בו משפט כתוב בהסכמה ואם משום דגברא אלמא היא אדרבא לאלמא כוותיה דיינינן ליה אף אם יתלה בשררה לבטל חרמו והלא דין הוא שנעמוד עליו בכל נפשנו ומאודנו להחזיק החרם ואם הוא בוטח בעשרו הלא דינו בצדו וביען שכל אלו הדברים כפי מה שבא בכתבי פרנסי ק"ק בידאג"י לא ידענו תוכן הענין להחמיר עליו חומרי יתרי כי כן דעת אנשי מעמדינו שלא לחתום גזר דינם אם לא בראות דברי הכת שכנגדם ובהסכמת פרנסי קהלכם כי צדיק הראשון בריבו:

ובין כה על כת"ר מוטל לתווך שלום כמריה דאתרא ולקיים האחדות ולא תפרד חבילת היהדות העומדת בנס במקומות ההם ולא לנטות אחרי רוב דעות רעועות כי לא אמידנא לכת"ר בכי האי כי ידענו היותו מתנהג בחסידות ובמדות טובות ומה יעשו גדולי הדור כאשר יראו הפרוץ מרובה על העומד אם לא לגדור את הפרצה או למעטה או לעשות מחיצה שאין הגדיים בוקעים בה כי בזה נוכל לעמוד בפני כל הקמים עלינו לרעה ובפרט הת"ח העשוים מדרס לע"ה אשר איתרעא חזקתיהו לגביהו בטחנו בחסידותיה ובטיבותיה להחזיר בכבוד הממונים ולהזהיר לסאלאזר לשלא ינהג מנהג זרות ולתקן את המעוות וגם לסיראנו שלא יהיה סר מן הדרך הישרה שיבור לו האדם ויפייס למי שחב שכנגדו וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום כי גדול הוא בעיני אלדים ואדם כ"ד החותמים יום ד' ד' לסיון בשנת ישלח עזרך מקדש לפ"ק בסדר וישם לך שלום

פה עיר אמשטרדם יע"א

הצעיר ע"ה יעקב ששפורטאש ס"ט