שו"ת אהל יעקב/נג

לעיר אמשטרדם

שאלה נג

הר"ר משה נהר הי' בעיר ליוורנו פאטור של שמעון העומד באמשטרדם ויש בעיר ליוורנו חק ודינא דמלכותא שכתובת אשה קודמת לבעלי חובות ואפילו בחיי הבעל יכול' לעכב הממון הנמצא ביד הבעל לעצמה לגבות כתובתה מבלי שיוכלו הבעלים לתבוע חובם ומפני זה חשש שמעון שמא הר"ר משה נהר יבא לידי מיתה או בכוונה רעה ויאמר שלא נשא' בידו כלו' ששלח בו יד והוציאו לצרכי ביתו ולא נשאר לו כי אם כדי כתובת אשתו ותקחנו האשה לכתובת' לכך רצה להבטיח עצמו וכתב אם רצונך שאשלח לידך הסחורות שלי בתור' פאטור תשלח לי אשתך סילוק שעבוד כתובתה ותהיה משעובדת לכל מה שיחסר מממון שלי וכן תעשה האלמנ' אשת אחיך החכם כמוהר"ר יצחק נהר נ"ע אשר אתה שותף עמה כדי שבשום ענין לא יוכלו לעכב ממוני לכתובתם אלא אהיה אני מוקדם אליהם וגם כתובתם משועבדת לי לכל מה שיחסר לי וכן עשו הנשים ההם וכתבו אנחנו מבטיחים לך שלא נוכל לעכב הממון בעד כתובתינו וכל מה שתשלח מסחורות לראובן כתובתינו משועבדת ואנחנו מוכני' לפרוע אפילו מכתובתינו לך ולבאי כחך בעד ה"ר משה הנ"ל ובאריכות השנים הר' משה הפאטור בא לידי באנקו רוטו ולא יכול להתמיד בפטוריאה שלו ונשאר בידו סך הרבה וזולתו מיושבי ק"ק אמשטרדם שהיו שולחים לו והנשים הנ"ל עיכבו הממון הנמצא ביד אחרים מהסחורה שמכר באמרם שהכל הוא שלהן והן קודמין לבעלי חובו' והכתב ההוא של חיוב או ערבנות שעשו לשמעון אינו כלום לפי שמחוק המלכות ודינא דמלכותא שאין האשה יכולה למכור ולמחול כתובתה או לשעבדה לגמרי אלא עד שליש או רביע ועוד שאין בכתב ההוא שום קנין ואם תמצי לומר שיש שום ממשות בכתב ההוא שכתבנו לבטחון שמעון הנה עדיין יש כתובת הזקנה אמו של ה"ר משה ואחיו הנפטר ועוד אח אחר שמו שלמה נהר הדר באמשטרדם ששלח ג"כ קצת יריעות של צמר לאחיו בתור' פאטוריאה ואף גם שהם נתעכבו באמור האלמנה אמם שבניה הם ירשו כל ממון אביהם ולא נפרעה מהם כתובתה ועכשיו רוצה לתבוע כתובת מכולם כא' ושמעון ושלמה נהר שלחו מורשים לעמוד לדין ועמדו לדין וטענו המורשים כי הזקנה נפרעה מכתובתה כי נמצא כתוב בפנקס של אביה שהיה אפוטרופוס על בני ביתו שנתן לה כל סך כתובתה כפעם בפעם שהיתה תובעת ממנו ולא נשאר לה כלום וגם טוען מורשה שמעון שהנשים סילקו עצמן מהכתובה והרי הוא קודם להם כפי החוב או הערבנות שלו והנה כל שלשת הכתובות של הזקנה ונשי שני בניה עולים לממון הרבה ומה שנתעכב ביד הקונה הוא דבר מועט ואחר עמדם לדין בפניו ובפני אנשי המעמד פסקנו שכתב השיעבוד או הערבנות שעשו הנשים אינו שוה לכלום לפי שהיה הדבר בלתי קצוב ולהרמב"ם אפילו בקנין לא מהני ואם כן שתי הנשים יכולים לעכב הממון ההוא לכתובתם דהם קודמים לבעלי חובות הא' אשת ה"ר משה נהר מכח דינא דמלכותא דבדינינו אין כתובה נגבי' מחיים והאחרת אלמנת החכם נ"ע בדיננו היא קודמת לבעלי חובו' ומכ"ש שיש כתובת הזקנה לאה נהר אמם העומדת לגבייה ולא כל כמינייהו לבטל כחה בעד מה שנמצ' כתוב בפנקס אביה כיון שלא היתה הגבייה כהלכת' בב"ד ועוד דשבועת' של האלמנה תעמוד כנגד מה שטוענים והיא נשבע' כדרך הנשבעין שלא גבתה ולא מכרה ולא מחלה וכו' ושטר כתובת' עדיין היה קיים בידה ופסקו על הממון הנמצא ביד הקונים כל מה שהוא בעין וידוע לאנשי אמשטרדם אין לנשים ההם בו שום דבר ויוחזר לבעלים אבל מה שאינו ידוע ולא ניכר ע"י סימן או מדה וטוענים הנשים שהוא של ראובן שיהיה לכתובתן כפי הדין דינא דמלכותא דכתובתה קודמת לב"ח ובתוך הסחורות הנמצאים בסי' ובמדה נמצאו קצת יריעות של צמר הידועים לה"ר שלמה נהר העומד באמשטרדם וטענו הנשים שאף שהם ניכרים שלו הנה הר"ר משה נהר העמידם בדמים ועשה חשבון עם אחיו ונשאר לו עליו דמי היריות וזולתם סך מה וזקפן עליו במלוה ורשו והרי הם חוב וכתובתינו קודמת לחוב והזקנה אמם ג"כ אומר' שאף אם הם ידועי' לבני' הריני גובה מהם כתובתי שהוא מחוייב כיורש לתת חלקו וממה נפשך העמידו הדיינים הממון ביד הנשים והזקנה היא העיקר לעכב הממון לעצמה את"ל שיש שום זכות לשמעון בכתב הסילוק או הערבנות או השיעבו' הרי הזקנה עומדת כנגד הכל ואחר שפסקו הדיינים ואני ע"ה חתום עמהם כתבו מאמשטרדם לבטל דבריהם בדברים של הבלים ורוצים שיחזור הדין לדון לפני הדוכוס בפני אני הצעיר וזה נוסח כתב ת"ח א'.

אל מלך יושב על כסא ההוראה מאד נעלה על כל מעלה ותהלה השוקד בחדרי היכלי גלגלי החכמות הלבבות אחריו בשבי תלכנה לו יסבו בלכתן גם לו יבאו לשכוני אהבתו אחריו ירוצו ולא יגעו ילכו ולא יעפו בקע מעינות תהומי התבונות פקח ארובות שמי השכל עד אשר שוטטו בחוצות שכלו קצר מצע השכל מהשתרע עד אשר באו מלו' ביתו ולא והעטים לחוק מעלתו הדן דין אמת לאמיתו ולו דומיה תהלה ה"ה החכם השלם הדיין המצויין כמוהר"ר יעקב ששפורטש נרו לא יכבה לעד אכי"ר:

כתיבה נמרצת מפניני המליצה מקובצת וברוב אהבה משובצת קיבלתי ממעכ"ת בשתי ידי באהבה רבה דביקה בחשיקה בנשיקה ואף כי אין שבר ואין בר לא אחדל מלהשיב על מכתבו דבר ואבא היום אל העין ואמלא את כדי מים בכל אשר מצאה ידי ואשפוך את חמותי הכד והצלוחית ואמצא בם עוד מעט לחלוחית יספיק בידי לעשות תשובה ועל כל חסרון תכסה אהבה:

תחלת דברי ראיתי כי אזלת יד ימינו המושבת אחור מלכתוב אלי כפעם בפעם עד כי חדל המטר והבערת אש חשקו מהוריד טללי אורות על שדי נחלת אהבתי השותפים וצמאים ליורה ולמלקוש ומימיו הנעימים חששתי פן תהינה נחלי אהבתינו עמומות חלילה זו היא סיב' זו היא ביאה באותם חיצים שנונים אשר ירה ללבי המורה לצדקה ובפרט מעלת החכם השלם הנפטר כמוהר"ר משה רפאל די אגילאר נ"ע הממלא מקומו כי ידיע ליהוי לך מלכא כי כל מגמתי היתה לגלגל הדברים שאוכל להשתעשע מזיו כבודו והדרו בימי קדם קדמתא ולהסתופף עוד בצל קורתו ובחברתו בארבע אמות של הלכה ולא לרעה היתה כונתי חלילה ולהורידו מגדולתו כי כבודו במקומו מונח ויען כי מעכ"ת יודע בטוב טעם ודעת משפטי וטבעי האנשים האלה אמרתי איני כמזהיר אלא כמזכיר ותעלא בעידניה סגיד ליה ולא שהדין כך אנא שהשעה צריכה לכך ליקח עמו דברים דברי פיוס וריצוי ואף כי רבנן דברים הדברים לא דרשי עכ"ז כי שקול בעיני תוספת הנאה לקהל הזה בביאת מעלתו הנה להרים נס היהדות שבעו"ה אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו ואנשי אמונה דע' ויראת ה' הולכים ומתמעטים כפרי החג ומה יעשו אלה צעירי הצאן כצאן אשר אין להם רועה כי מריה דאתרא קפצה עליו זקנה ואיש הישר בעיניו יעשה ולכן משום אל תמנע טוב מבעליו גמרתי אגלה את אוזנו והוא יתברך ידריכהו ויתקנהו בעצה טובה מלפניו אך אמנם כונתי רצויה ונקייה מכל סייג ופיסולת:

ראה ראית מה שמעכ"ת כותב אלי על ענין פסקי דין אשר פסקו נגד אהובנו כה"ר יצחק אבוהב ואחיו ואף כי מצד א' חרה להם מצד אחר לא השגיחו על הדבר לידע להודיע ולהודע אופן גזר דינם אשר לא כדת וכהלכ' מכמה טעמים אספרם א' לא למצוא חשבון אף כי אהיה עליו לטורח לשים עליהם עלילות דברים למצוא להם ביטולים ולסתור גזר דינם מעיקרו:

תחילה מי שמע כזאת מי ראה כאלה שיפסקו פסק דין על טענו' בעל דין א' לבדו וכל הטענות והדיני' אשר חפשנו ליפוי כחנו ושלחנו שם ליד הפרוקוראדור הסתירום ולא באו ליד מעכ"ת והן הקצף אשר מצאנו בפי אמתחות האחש"ר פנים והפחו' ועושי המלאכה אשר למלכי ב"ד החדש משפטים אשר לא יעשו עשו כמשפט קפדנים דנים מדנים בשע' שמצאו הצרור הכסף מונחים לפניהם ואי לא דמסתפינא הייתי אומר כי כל טעמיהם ומעשיהם על דרך הנסתר ועל חכמת הקבלה כדי שלא לזלזל בנטי' ידים המביאה לידי עניות בשנותם את טעמם לפי אב"י מל"ך מלכי המלכים הקב"ה לא כאלה חלק יעקב:

לכן הגבירים אהובי יחלו פני נדיב מעלת הדוכוס יהיה להם לעזר להצילם מיד עושקם ואם יתנו כתף סוררת לבלתי שמוע ירדפום יכתום עד החרמ' וטרם כל דבר ישתדלו בכל מאמצי כחם ממעלת הדוכוס שיחזרו הדין וידונו חכמים מחוכמים יודעי דת ודין ובראש' מעכ"ת תתן אמת ליעקב:

ועתה אתחיל להתוכח על מעכ"ת פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות על ענין פרטי הדינים הראשון לקיים את דברי אגרת הערבות והשעבוד שעשו הנשים בכל תוקף לסלק זכות כתובתם מכל וכל כי דין פשוט הוא והביאו מוהרי"ק בח"ה סי' קיב שהמחילה אינה צריכה קנין כמו בסי' תכט דערב בשעת מתן מעו' אינו צרי' קנין ואין הפרש בין קצוב ללא קצוב דדוקא המחייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שנתחייב לזון את חבירו והוא מחסר ממונו כתב הרמב"ם אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד כיון שלא ידע שהדבר ששעבד עצמו וחלקו עליו כל הבאים אחריו לומר שהוא משתעבד בקנין כמו שכתב מוהרי"ק בסי' ס' וכתב עוד מוהרי"ק ח"ה סי' קלא סעי' יג וז"ל מי שלא פירש קצב הדבר שערב כגון שאמר לו כל מה שתתן לי תן לי ואני ערב או הלוהו ואני ערב וכן להרמב"ם אין זה הערב חייב כלום וכל הבאים אחריו חלקו עליו והכי נקטינן:

נראה דחלקי הסותר א' ובשתי המקומות ר"ל בסי' ס' ובסי' קל"א חולקים כל הפוסקים עם הרמב"ם מן הקצה אל הקצה במחייב עצמו אין הפרש בין קצוב ללא קצוב ואפילו בדבר קצוב צריך קני' אליבא דכל הפוסקי' והכי נקטינן ובערב בשעת מתן מעות אינו צריך קנין גם בדבר שאינו קצוב אינו צריך קנין כלל נגד סברת הרמב"ם והכי דייקתי מלשון מוהרי"ק עצמו דבסי' קל"א בערב לא נקט דין קנין בחלוקה דהרמב"ם כמו שכתב בסימן ס' במחייב עצמו וכו' וכתב אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד להרמב"ם וכו' משום דפשיטא ליה דבערב בשעת מתן מעות אין חילוק כפי כל הפוסקים דהיינו הראב"ד הרמב"ם והרשב"א והריטב"א בין קצוב ללא קצוב דסת' ערב אין צריך קנין ועשו מעשה דלא כתי' דהרמב"ם ואמרו שאין סברתו נכונה:

ומה שכתב הרשב"א שאין אחר הקנין כלום שנראה מדבריו שתלה הכל בקנין ודאי שלא אמר כן אלא בדברים שאינם נקנין אלא בקנין אבל ערב בשעת מתן מעות שאין צריך קנין אמירתו במקום קנין קאי אף בדבר שאין לו קצבה דאם איתא דיש חילוק בערב בין קצוב ללא קצוב הוה ליה למינקט בהדי אותם ג' דאין הערב משתעבד אלא בהם והם קנין או שעת מתן מעות או ב"ד הוה ליה לומר ודבר קצוב ג"כ אלא דפשיטא דבערב אין חילוק כלל ולא ירדתי לסוף דעתו של מעכ"ת שרצה לדמותם מחייב עצמו לערבות באמרו לפי שמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב צריך קנין והוא הדין לערבות ובמחילה ממעכ"ת לע"ד הוא שבערבות בדבר קצוב אינו צריך קנין וה"ה אינו קצוב כמו שכתבתי לעיל:

גם פשוט הוא מה שכתב מעכ"ת דאין הכתובה קודמת לבעל חוב כשיש נכסים ידועים לבעל חובו וכ"ש במקום דמחלו כל שעבוד שטר כתובתן ושעבדו עצמן בכל תוקף לשלם כל מה שישלחו מסחורה להר' משה ולה"ר יצחק נהר ולא שייך למימר נחת רוח עשיתי לבעלי דאין לומ' נחת רוח עשיתי לבעלי אלא כשהבעל מכר נכסיו ואח"כ כתבה אשתו ללוקח דין ודברים אין לי עמך והסכימה למעשיו אפי' קנו ממנה הרי זו טורפת דיש לה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי כמו שכתב הרמב"ם בפרק י"ז מהלכו' אישות והביאו מוהרי"ק באבן העזר בסי' צ' אבל בנ"ד דמחלה שיעבוד כתובתה ומרצונה בלי שום אונס שיעבדה עצמה לשלם הכל ודאי שמוכרחות לשלם וכ"ש אשת כה"ר יצחק נהר נ"ע אין שייך לומ' נחת רוח דחייבה עצמה אחר מות בעלה:

מצאתי כתוב בתשובת הרמב"ן והביאה הב"י בא"ה סי' צ אשה שהודית שחייבת עם בעלה צריכה לשלם ואינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי דלא אמרינן כן אלא בנכסים שמכר הרי שהמחוייבת לשל' עם בעלה וחוץ מבעלה ואין להם דין קדימה כלל מאחר ששעבדו עצמן ומחלו כל שעבוד שטר כתובתן ועל סמך זה שלחו להם כפעם בפעם סחורתם זה הנראה לע"ד על דין הערבות אחר העיון והשקפ' לטובה:

וענין תביעת האלמנ' מרת לאה נהר כתובת' הוא דבר זר ואכזר אשר כל שומעו תיצלנה שתי אזניו יען כבר קיבלה כתובתה וכתוב בפינקס של אביה האפוטרופוס של בניה ששילם לה וגם בפינקס של בעלה הנקרא ליברו די קאג'ה נמצא כתוב שקיבלה ובאותו זמן כשנתאלמנה היתה בהאמבורגו ואין שם וגם בכאן בערכאות של גוים שום גבייה בב"ד וכשיש רגלים לדבר נותנ' נאמנות לפינקס של אדם שכתוב בו כל עניניו מידי יום ביומו וכמו שכתב מוהרי"ק בח"מ סי' צא סעיף ה' וז"ל יש לדון עפ"י פינקס של אדם שרגיל לכתוב בו כל עניניו ואפילו להוציא מהיתומים הקטנים היכא דיש רגלי' לדבר שמה שכתב בפנקס הוא אמת וכ"ש היכא דנמצא כתוב בב' פינקסים מאנשים נאמנים אנשי שם שהיא קיבלה שטר כתובתה ויען כי היא בבית אביה היתה יורשת נחלה במקום בנים כפי דיני הגוים הותירה לה לעצמה שטר נדוניתא לגבות עכשיו שלא כדין ועוד היום לא אוכל להאמין כלל שתתחייב בנפשו ותישבע שלא קיבלה שכפי הדין האלמנה אינה גובה כתובת' אלא בשבועה ובזה תחלל כבוד אביה ואישה אשר כתבו בעט ברזל וציפורן שמיר שמידת האמת שנתקבלה מכתובתה ובודאי כי בזה דין תורה מקיים דינא דמלכות' שבכל תפוצו' העול' דנים עפ"י פנקסו של אדם כשר ומוחזק בכשרות ולאו כל כמיניה לגבות פעמים שטר כתובתה וה' יצילנו מגזל וחמס ולכן יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל:

ואם אולי יחזור הדין ויהיה מעכ"ת לראש ולקצין לדין זה אחלה פניו שיציל הממון מגוזלו ומחזק ממנו כפי דין תורה וישקיף השקפה לטובה בכל הטענות אשר אני טוען שהסכל מחייבם והדין דין אמת ואם מעט ואשלח את ההרבה בגבול מעכ"ת אל מקומו ולארצו מהדיני' ההכרחיים לענין הזה ולעת הזאת אשים יד על קץ יה' יושיעך מעצת אנשי דמים ומרמה אחלה פני מעכ"ת ישיבני מיד על כל פרטי וכללי האיגרת הזאת כ"ד יתוש כתוש רצוץ כנפים משתחוה אפים מול הדר' פנת יקרת תפארתו הצעיר החותם פה ק"ק אמשטרדם יע"א ל"ג למכ"י בסדר וזכרתי את בריתי יעקב ובשנת תם עוונך בת ציון לפ"ק:

הצעיר יצחק סרוק ס"ט