שדי חמד/אסיפת דינים/מילה/ב/טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים מילה ב

ט"ו) ונדפס ספר יקר ונחמד כורת הברית לידידי הגאון ס מוהר"ר אליהו פוסק מח"ס מור ואהלות יצ"ו ושם אתה מוצא בסי' רס"ד אות ח"י דף ע"ז ע"ג והלאה מילתייהו דרבנן קדישי הנז"ל אשר הביא דב"ק בקיצור נמרץ לפי סדר מלאכתו הטהורה והנה אף שספר התורה הזה יד הכל ממשמשין בו כי נחוץ מאד לכל רב וצורב ובפרט להמוהלים די בכל אתר ואתר בכל זאת ראיתי נכון להעתיק כל דב"ק בענין זה כי חיים הם וז"ל באות ח"י הנ"ל יש לחקור אם דוקא מצד סכנה או שיש בזה גם המצוה והנה רש"י בשבת קל"ד ד"ה תרתי לגריעותא כתב דהוי מצוה הטפת דם מדברי קבלה מפסוק גם את בדם בריתך וי"ל דכונת המחבר כאן שכתב רק סכנה הוא דרק עד שיצא ממקומות הרחוקים זהו מצד סכנה אבל גוף המציצה להטיף דם מצוה הוא ומוכרחים אנחנו לפרש מ"ד שם קל"ג אמר ר"פ האי אומנא דלא מייץ סכנה ועברינן ליה שקשא טובא א') למה נקט דינו אאומן הול"ל שצריך למצוץ משום סכנה וממילא מי הוא זה שיעבור על זה ב') למ"ש בעצמו קודם אומן לימא להו אנא עבדא פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא דמצוה אם כן כל שכן כאן אמאי מעברינן ליה לימא להו אנא עבדי פלגא דמצוה ואתון עבדיתו המציצה ג') אמאי די בהעברה הא קיימא לן המזלזל בדברי סופרים חייב נידוי עיין עדיות כ"ה ואף על מנהג מנדין עיין פסחים נ"ג ובעמודי אש הנ"ל קונטרס מקל חובלים אות י"ז ועיין ס"ק י"ז (ובנחל אשכול תירץ במ"א לחלק בין מעשה לשב ואל תעשה והחילוק הזה אינו ברור כמו שכתב בעמודי אש הנ"ל שם אות ז' והעיקר תירוצו משום דדם נפשו של אדם קצה בו אקילו עוד י"ל דקצה בו שמא ישתין בפיו:

עוד י"ל דמעברינן ליה תמיד תיכף אבל לנדות א"א בשבת למ"ש בתשו' מהרשד"ם א"ח סי' ח' דרק בעובר על איסור שבת מותר לנדותו ועיין מ"ש בסמוך) כ"ש בזה. ובזה ניחא דבאמת אי לא מייץ כלל מנדין אותו וזו א"ץ לאשמועינן דלא גרע עכ"פ ממצוה מדברי סופרים וכל שכן דברי קבלה דהוי כמן התורה ומקורו גם כן מדמחללין עליה שבתא ואם תאמר דרק מצד סכנה אם כן כשאפשר על ידי נכרי וקטן נעשה על ידם עיין מ"ש ברס"ו סק"ו י"ד וע"כ דיש בזה גם מצוה רק קמ"ל דאף דמייץ ולא מייץ כראוי עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים שהוא רק מצד סכנה מעבירין אותו ולא יכול לומר אתון עבדיתו מותר המצוה כיון דזהו רק מצד סכנה והוא גרם הסכנה עליו להציל ועוד כיון שכבר התחיל למצוץ אומרים לו גמור כי מלבד שי"ל שהאחר תגעל נפשו בזה יותר אחר שנדבק בהילד הרוק שבפי המוצץ הראשון עוד י"ל דהאחר לא יוכל עוד לשער כמה למצוץ וק"ל:

וראיתי בתפארת ישראל שבת פי"ט שכתב דבשבת לא ימצוץ כל כך בחוזק כבחול כי על פי דברי הרופאים עתה נשתנה הטבע ואין סכנה מצביית הגיד אם יניחו עלי' כל חצי שעה מטלית שנשרה במי (עקסטראקטום) או במים קרים אף בלא מציצה ואדרבא ע"י המציצה לפעמים אפשר שיסתכן שיתפרצו נקבי (הפארען) וישפעו דם ע"ש ובמחכ"ת שגה מאד א') על פי הנ"ל ומדמקשה הש"ס שם פשיטא מדקא מחללין שבת עליה סכנה הרי נראה דגם בשבת מוצצין עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כבחול (וכן מפורש בספר האשכול דמוצצין בשבת כבחול) ועיין שו"ת בן יהודה סי' ק"א ואדרבה י"ל לפע"ד אם לא מצץ כראוי בשבת עד שיצא דם מהמקומות הרחוקים אולי נחשב למחלל שבת דרק להציל מסכנה ניתן שבת לדחות מפני המציצה אבל כאן שלא הציל לא ניתן שבת לדחות בשביל מצוה מד"ק להטיף ד"ב אף שתחלת המילה כבר דחתה שבת עיין לעיל סק"ו וברס"ו סק"ג אך דאם כן הדרא קושיא לדוכתא דאמאי די בהעברה הא צריך נידוי גם כן אף בשבת להנ"ל לחלק בין שעובר על איסור שבת [בעניותי איני מבין השגה זו שהרי גם הגאון תפארת ישראל מודה שכן היה בזמן הש"ס ורק על הזמן הזה הוא דאמר ואם כן אין לזה סתירה מדמקשי הש"ס פשיטא. ומכל מקום דברי ידידי הגאון המחבר יצ"ו נכונים משאר הטעמים ועיין בדברי הגאון מוהר"י אסאד שהבאתי בסימן א' סעיף ח"י (בד"ה ועל פי זה נ"ל וכו') שכתב דאשמועינן רב פפא שימצוץ הדם ממקומות הרחוקים גם בשבת כמו שמוצץ בחול וכו' ולא שאני ליה מזמן הש"ם לבזמן הזה גם לפי מה שכתב ידידי הגאון מראייסין במכתב ה' שהבאתי למעלה בסעיף ו' שלמצוץ הדם ממקומות הרחוקים מלבד הסכנה איכא משום הידור מצוה כמו בקדשים נראה שאין חילוק בין חול לשבת ויש לדחות ואין להאריך] וכן נפקא מינה בלא מצץ עדיין כראוי דחוזר אף על ציצין שאין מעכבין דהוי כלא פירש עיי' מתא דירושלים יומא פ"ג ב') מ"ש על פי הרופאים הנה חוץ ממה שכמה רופאים העידו דמלבד שאין בהמציצה סכנה עוד הוא היותר נכון ומוכשר גם לעצור הדם ולרפאות הפצע ועיין ברופא הילדים ובשומר הברית להרופא המפורסם הר' יהודה דודזאן בר"ד ובמ"ע הצפירה תרמ"ח גליון ו) וכן ראינו בעינינו קשה ג') דמי הגיד לו דהסכנה מצד צביית הגיד וכמה גדולים דברי חכמים שהסתירו טעם הסכנה ואולי הקבלה בידם דסכנה הוא אף לאחר זמן לגוף או לנפש (כאירסה של חכינה עיין תיקוני זוהר תיקון ל"ז וירושלמי חגיגה פ"ב) אי לא מצצו תיכף ומה יועיל לזה מטלית הנשרה (אף שלדינא נראה דאם עברו ולא מצצו תיכף והבריא אין צריך אחר כך להטיף דם ברית עיין רס"ג ס"ק י"ב ויש להביא ראיה מהמשנה דאחר שאמרו מוהלין ופורעין ומוצצין אמרו מל ולא פרע כאילו לא מל וחייב לפרוע אחר כך (עם מציצה) ולא אמרו דגם בפרע ולא מצץ כן וע"כ דהמציצה אינה מעכבת דיעבד כה"ג ועיין מ"ש בפתח אליהו אות מ"ח ד"ה יעשה לה וי"ל דאולי ממילא שוב לא יועיל אחר כך (אמר המחבר עיין בתשובת הגאון מוהר"י אסאד שהבאתי בסימן א' סעיף ק"י בד"ה ועוד נ"ל ראיה מדמקשה וכו' ועי"ש במה שכתבתי בהגהה):

כן פעם אחת מצצו ולא נראה אף טפה אחת דם בהרוק של שני פעמים ואמרתי אף דבחולין ל"ג נאכלים בידים מסואבות ולא חיישינן שמא יצא טפה דם ונאבדה מכל מקום אין לצערו עוד די"ל דאי אפשר בלא צחצוחי דם כמ"ש באהע"ז סי' קס"ט ס"מ או שנאבד בפה כמ"ש ביו"ד (סי' ק"צ סעיף א') ד') דאולי עדות הרופאים הוא בלא מציצה כלל אבל כיון דע"כ צריך מציצה גם בלא הסכנה ממילא שוב אולי לא יציל מטלית הנשרה אי לא ימצצו שוב עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים וגם במציצה אחת כרגע יש חששם שיתפרצו נקבי הפארען ומה יוסיף חשש כשימצצו עוד וכיון שלפי דבריהם רק ספק שחל גם על מציצה מעט שחלילה לנו לשמוע לספקן לבטל עיקר המציצה מדברי קבלה למצוץ ה"ל גם למצוץ עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים להציל לנו לשמוע לספק שלהם נגד קבלת חז"ל דסכנה ודאית היא בלעדה כיון דחד טעמא הוא ועיין מ"ש בפתח אליהו אות מ"ז ד"ה רפאך:

ומקור הדבר לשיצא הדם מהמקומות הרחוקים נראה לדעתי מלשון הש"ס קמ"ל חבורי מיחבר ודוק עוד נראה לפי עניות דעתי מדקאמר שם דהוי מלאכה מן התורה ולכאורה כיון דאיסורו משום מפרק כמו חולב מן הבהמה דשיעורו בכגרוגרת והוא הדין כאן צריך למצוץ הרבה עד שיצא הדם ממקומות הרחוקים שיהיה בערך שיעור זה ויש לחלק בין חולב לאכילה מה שאין כן לשאר דבר שיעורו בפחות עיין רדב"ז ח"ה סי' ש"א ר"ב ורמב"ם הלכות שבת פ"א הלכה ז' ומ"ש ברס"ה ס"ק נ"ז ושוב הגיעני ספר ב"א וכתב דלרפואה מודה הרמב"ם דשיעורו בפחות וראיה מעירובין פ"י מי"ד ועיין מג"א סי' שכ"ח ס"ק ל"ב ל"ג דרפואה הוי תיקון מעליא והחובל בחבירו אף כל שהו אם נתקררה דעתו חייב דמתקן אצל יצרו ועיין תוספות שבת דף ק"ו, דלר"ש אפילו שורף מיקרי לגופה ועיין תויו"ט שבת פי"ג:

דע דהמחבר בש"ע לא ביאר לנו במה ימצוץ רק אדונינו הרמ"א במ"ש בסי' רס"ה סס"א ובסעיף י' מבואר דהמציצה דוקא בפה ועיין מש"ש בביאורי ומקורו מש"ס הנ"ל דמש"ה די בהעברה דדם נפשו של אדם קצה בו וע"כ דוקא אם מחויב למצוץ בפה וכן ממ"ש דלפיכך א"י לומר אתון עבדיתו מותר המציצה שהאחר תגעל נפשו יותר על ידי רוק הנדבק מפיו כנ"ל ולשון הש"ס מייץ חל יותר על מציצה בפה כמו יניקה משדי אמו עי' ג"כ בשבת קל"ד ע"א ינוקא דלא מייץ וברש"י ובחולין נ"ח ע"ב ועי' ס"ק י"ז דהוי מלאכה מה"ת בפה כיון שדרכו בכך ואם על פי הקבלה עניינה נורא מאוד למצוץ דוקא בפה עיין א לאברהם בעין הקורא נהר נ"א ובס' יסוד יצחק וכדומה ובעוה"ר כבר קמו עלינו כת אנשים לבטל מצות מציצה לגמרי ע"פ עדות שקר של רופאי אליל ועל כל פנים יש שמבטלים המציצה בפה ואומרים כי די כשדוחקים בספוג שיצא הדם ותלו עצמן באילן גדול החתם סופר ז"ל אך כבר חלקו עליהם גאוני הדור בשומר ציון תר"ח מכתב ה' והוא בתשובותיו בנין ציון א"ח כ"ג כ"ד ובנחל אשכול ובס' ח"ב ובס' אות ברית כולם הכחישו שלא יצא ההיתר מפי רבם החתם סופר ועיין בתשובת מהר"ם שיק סי' רמ"ד דלא יקבל למול כלל בלא מציצה אף שישאר הולד ערל על ידי זה (ואף בחול) וכן נראה ע"פ הנ"ל אמנם נלפע"ד כשא"א בשום אופן לקיים המצוה למצוץ בפה יקבל המצוה למול ולמצוץ ע"י כלי המוצץ או בספוג ולא יניחו ערל אף להמהר"ם שיק (ודוקא בחול אבל בשבת אסור לסחוט הספוג עיין בנין ציון שם) רק בתנאי אם יכול לשער שיצא הדם ממקומות הרחוקים ואם לאו לא ימול עכ"ד יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף