שבות יעקב/ג/כז
|
< הקודם · הבא > |
אשה אחת נטלה חלתה בע"ש וזרקה לתוך התנור והחלה נפלה תוך התבשיל לקדרה והיא לא ידעה מזה אך ורק בליל שבת כאשר עירה התבשיל לתוך הקערה ראתה שחלתה בתוך התבשיל ולא הי' בקדרה ס' לבטל אם יש תקנה להתי' התבשיל:
הנה לפום רהיטא הי' נראה לאסור התבשיל ע"פ מה דאיתא בש"ע סימן שכ"ג סעיף א' בהג"ה וז"ל ויש חולקין וסבירא להו דאוסרת התערובת עד מאה ואחד אם הוא במינה ושלא במינה עד ואם חזרה ונתערבה בעיסה ואין קא' לבטלה אם לא אכל את העיסה ישאל לחכם עליה ויתיר לו הנדר עכ"ל והוא מתשובת מיימון סוף הל' זרעים והט"ז שם ס"ק ג' האריך להשיג על זה שכתב להתיר הנדר ופסק דאין לו היתר כלל ע"ש גם לכאורה לשון רמ"א שם משמע קצת דדוקא בתערובת מין במינו מהני היתר זה משא"כ אם נתערבה החלה בשאינו מינו דבעינן ס' לא מהני להתיר הנדר דאם מתיר הנדר א"כ נתערב טבל באינו מינו למפרע ואוסר בנ"ט ונאסר התבשיל מטבל כן הי' נראה לכאורה אכן כאשר ירדתי אל העיון ראיתי שכל זה אינו דמה שהשיג הט"ז על דין זה כל דבריו אינם מוכרחים כלל וכמו שהשיג עליו ג"כ הש"כ בספרו נה"כ שם גם בתשובת בית יעקב סימן ק"י האריך להשיג על ט"ז בזה וכדאי הוא הגהות מיימון והאחרונים לסמוך עליהם בזה באיסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה כחלה בזמן הזה וכמ"ש בש"כ סימן שכ"ג ס"ק ט"ז וע"ש וכ"ש היכא דאיכא רוב היתר גם הט"ז שם מסיק להקל אפילו מין בשאינו מינו ולזה נוטה דעת הש"כ שם גם בתשובת בית יעקב שם והוי חרטה גמורה ע"י התערובת אע"ג דהוי נולד וכפסק רמ"א בי"ד סימן רכ"ח סעיף י"ג בהג"ה וע"ש גם אין מקום לומר דעד כאן לא היקל רמ"א ע"י היתר הנדר היינו בנתערב במינו אבל שלא במינו אף שמתיר הנדר מ"מ נתערב טבל בתבשיל זה אינו כיון דקי"ל חלה בזמן הזה אוכל ואח"כ מפריש שא"צ להפריש המוקף כדאיתא שם בסימן שכ"ג א"כ אם אח"כ אוכל בצד זה ונותן עיניו לשייר בצד אחר כוונתו לפטור ג"כ אותו חלה שנפלה לתבשיל להוציא מידי טבל אפי' הטעם שיצא ממנה כדאי' להדיא בי"ד סי' שכ"ד סעיף י"ב בהג"ה ע"ש וכן הוא בתשובת מהרי"ו סימן מ"ח ויותר נ"ל דאף אם איכא ס' לבטל תחלה כיון דאפשר להתיר הנדר הוי כדבר שיש לו מתירין ואפילו באלף לא בטל ואע"ג דאית' בפ' הנודר מן הירק דגבי תרומה כיון דלא הוי מצוה לאיתשולו עליה ולא בא מעצמו מכח זמן לא הוי דשיל"מ וכמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל לט' ס"ק ח' מ"מ כיון דמפירין נדרים שהם לצורך שבת כדאיתא בא"ח סי' שמ"א א"כ משום כבוד וצורך שבת להתיר המאכל לאכול בלי שום ביטול הוי כדבר שיש לו מתירין ואין לו תקנה בביטול רק ע"י התרת חכם לאכול בצד זה וליתן עיניו במה שמשייר לפטור את הטבל ומה שנתערב וצריך לשייר מה יותר כדי שיהא שריים ניכרים ומ"ש רמ"א הדין במין במינו הוא לאו דווקא דכ"ש אינו מינו דלא חמיר כ"כ דהא סגי בס' וק"ל כנ"ל הק' יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |