רש"י/עבודה זרה/יא/א

נתפרדה חבילה. אהבתינו שנקשרה נפש בנפש:

גונדא. גדוד:

ניפיורא נקיט נורא לאפיפיורא. נוטל ומוליך האבוקה לפני אפיפיור כולן מיני שררה הן זה למעלה מזה:

קומא. מלך:

שני גיים. כתיב וקרינן גוים:

אנטונינוס ורבי. זה בא מעשו וזה בא מיעקב:

חזרת. לייטוג"א בלע"ז:

צנון. רפנ"א בלע"ז. חיתוך והיפוך מועילין למאכל:

פלחי בה. עושין אותו יום איד קבע כל ימי בנו העומד תחתיו:

אלמא. מדלא תלי ר"מ טעמא בשריפה אלמא לאו חק העובדי כוכבים הוא לשם עבודת כוכבים:

ורבנן. דתלו טעמייהו בה קסברי חוקה היא להם:

ולא מדרכי האמורי. אינה מדרכי האמורי לחוש ללא תעשה כמעשיהם (שמות כג):

חשיבותא הוא. מי ששורפין עליו מראין שמיתתו חשובה להם חשיבא להם המיתה ששרפו עלה ופלחי לעבודת כוכבים:

בשלום תמות. בצדקיהו כתיב:

שבעים מנה צורי. משמע הכסף שרף צורי משקל של צור והוא כ"ה סלעים והסלע ד' דינרים והדינר הוא משקל זהוב קושטנטינ"ה:

בשבעים מנה. כלי תשמיש היו שוין שבעים מנה:

ומידי אחרינא לא. מפסדינן אלא כלי תשמישו:

עוקרין. בהמה הגידין לבד שעל פרסותיה עוקר וחותך אפוגרימ"ט בלע"ז:

בסוס שרכב עליו. דהוא כלי תשמיש:

עיקור שיש בה טריפה. שהבהמה נטרפת בו אסור לעשותו ואף על פי שאין סופו ליהנות ממנה אסור לגרום לבהמה טריפות בידים: