רש"י/סנהדרין/מו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה רמב"ן מהרש"ל מהר"ם ערוך לנר רש"ש |
ולא היו מתאבלין. עליהן כדי שתהא בזיונן כפרה להן אלא אוננין בלבד דאין זה כבוד להרוג ואין כפרתו נמנעת בכך שאין אנינות אלא בלב בלבד:
גמ' משהין אותו. את גמר דינו ואין תולין אותו שחרית שמא יתרשלו בקבורתו ויבא לידי שכחה אלא סמוך לשקיעת החמה כדי שיקברוהו מיד:
אחד קושר ואחד מתיר. כלומר אין שהות בינתים:
ת"ל [כי] קבור. מריבויא משמע ליה דאף עץ בעי קבורה:
יצא זה. מחובר שמחוסר קציצה אבל נעוץ מיהא הוי:
רבי יוסי אומר. אף נעוץ מתמעט מן המשמעות הזה שמחוסר תלישה וקבורה:
לאו כלום היא. אין כאן חסרון מעשה:
לשני תאומים כו'. אף אדם עשוי בדיוקנו של מקום:
קל לית. איני קל:
א"כ. דקלני דמתני' לאו כינוי הוא אלא קל איני כבד אני מיבעי ליה:
קיל לי עלמא. (אני) מכנה ואינו רוצה להזכיר כבידות בעצמו:
לגופה. לומר שהמגדף בתלייה ומיניה ילפינן לאחריני:
ה"ג ת"ל כי קבר תקברנו. מריבויא דריש כל המתים:
רמז לקבורה. שאדם חייב לקבור את מתו:
דליעביד ליה ארון. אבל קבורת הארץ לא משתמע ליה מיניה ולהכי לא אמר ליה מהאי ופרכינן לימא ליה מרבויא דתקברנו ומשני לא משמע ליה לעכו"ם למהוי דרשה מרבויא:
ונימא מדאיקבור צדיקי. אברהם יצחק ויעקב. ומשני מנהג בעלמא הוא שנהגו כן קודם לכן:
ונימא ליה מדקבר רחמנא למשה. אלמא דעתו הסכימה ומשני דילמא כי היכי דלא לישתני משה ממנהגא דעלמא:
וספדו לו. באביה בן ירבעם כתיב ואחיה השילוני נתנבא עליו דבר זה לשבח יען כי נמצא בו דבר טוב שביטל פרדסאות שהושיב אביו:
ולא יקברו. ברשעים כתיב ומדלייט להו הכי ש"מ קבורה משמיא אסכימו עלה:
משום בזיונא הוא. שלא יתבזה לעין כל שיראוהו מת ונרקב ונבקע:
או. כי היכי דתיהוי ליה כפרה בהטמנה זו שמורידים ומשפילין אותו בתחתיות:
לאו כל כמיניה. דבזיון הוא לקרוביו:
הא אמר לא בעינא כפרה. ואי נמי קבריה ליה לא מתכפר:
לא יקברו. ואי משום כפרה יקברו ויתכפר להם: ומשני לא ניחא להקב"ה דתיהוי להו כפרה לפי שאף על פתח קברם לא היו חוזרין:
א"נ לאפוקי מיורשין. על כרחן שכר הספדנין אי יקרא דשכבי כי אמר לא תספדוהו צייתינן ליה ואי לא אמר ואמרי יורשין לא ניחא לן כפינן להו ואי יקרא דחיי הוא לדידיה לא צייתינן ליורשין צייתינן:
משהו לה לשרה. עד שבא אברהם מבית עקידת יצחק דמדכתיב ויבא אברהם מכלל דההיא שעתא לא הוה התם:
הנך בני יקרא נינהו. בתמיה והלא כל בית ירבעם הנותרים רשעים היו:
ולא יקברו. ואי יקרא דחיי הוא והלא הנותרים יש בהן צדיקים:
והוי אדון יספדו לך. לצדקיהו נאמר: