עריכת הדף "
פרי חדש/עבודה זרה/ה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ז == '''הנודר בשם ע"ז וכו' לוקה שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו.''' תימה דלאו זה ניתן לאזהרת נביא המתנבא בשם ע"ז וקי"ל דלאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד שאין לוקין עליו וכמ"ש הרב בהל' סנהדרין וכדי ליישב זה מוכרח אני להאריך ולבאר לשון הרב בפרק כ' מהל' שבת שמתוכו יתברר פרט זה וז"ל הרב שם אסור להוציא משא על הבהמה בשבת שנאמר למען ינוח וכו' ואם הוציא על הבהמה אע"פ שהוא מצווה על שביתתה אינו לוקה לפי שאיסורו בא מכלל עשה לפיכך המחמר אחר בהמתו בשבת והיה עליה משוי פטור והלא לאו מפורש בתורה שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך שלא יחרוש בה וכיוצא בחרישה ונמצא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ואין לוקין עליו והמ"מ פירש בכונתו ז"ל שהוקשה לו למה לא ילקה על שביתת בהמתו כיון שלאו מפורש בתורה הוא והשיב לזה שפירוש הלאו הוא שלא יעשה מלאכה בשותפות עם הבהמה וכגון חורש וכן מחמר וכיון שהלאו ניתן לאזהרת מיתת בי"ד דהיינו חורש הוא הדין למחמר שהוא בכלל הלאו דלא לקי. אבל הרמב"ן בהשגותיו לסה"מ שרש י"ד הבין בדעת הרב שאין במחמר לאו כלל ולא איסור דאורייתא ולאו דלא תעשה כל מלאכה לא אתא אלא למלאכות שחייבין עליהן מיתת בי"ד כגון חורש וכיוצא ובאמת שמה שסיים הרב ונמצא לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד מרווח טפי לפירוש המ"מ דקאי אלאו דמחמר דביה סליק ונחית ולפירוש הרמב"ן צ"ל דקאי אחורש ואגב אורחיה קמ"ל דלא לקי אלאו דחורש משום דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד וגם מלת ונמצא דייק טפי כדברי המ"מ ומיהו לשון הרב שכתב לפיכך המחמר אחר בהמתו בשבת פטור משמע ודאי כפי' הרמב"ן דליכא איסורא דאורייתא במחמר דאי כדברי המ"מ הו"ל למימר אינו לוקה וכדכתב ברישא גבי שביתת בהמה וכבר כלל לנו הרב ז"ל בתחילת הל' שבת שכל מקום שנאמר פטור שאיסורו מדברי סופרים ומצאתי להרב בפי' המשנה שכתב וז"ל ופסק ההלכה המחמר בשבת פטור וכבר הודעתיך כי פטורי שבת פטור אבל אסור ע"כ ובריש המסכתא כתב ב' פעמים דבכל מקום שאמרו בו פטור שר"ל פטור מן המיתה ויתחייב מלקות בהכרח אם הוא מזיד ע"כ ומלקות שכתב רוצה לומר מכת מרדות מדרבנן כמבואר בדבריו בחבור ופשוט הוא והנה בכאן מבואר בדברי הרב כדברי הרמב"ן בכונתו ז"ל שמחמר לית ביה שום איסור מן התורה ולא איסור אלא מדרבנן ומעתה צריכינן ליישב הקושיות הנופלות בדברי הרב ז"ל: '''וראשונה ''' צריך ליישב סוגיא דפרק מי שהחשיך לדעת הרב ונ"ל דהכי פירושו לדעת הרב אמר ר' יוחנן המחמר אחר בהמתו בשבת פטור מכלום פי' אפילו מאיסור לאו ככל פטורי דשבת דפטור אבל אסור מדרבנן והא דאמרינן בלאו נמי לא מחייב דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד ה"ק באיסור לאו נמי ליתיה משום דלאו דלא תעשה כל מלאכה מיירי בלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין כגון חורש וכיוצא ולא מיירי כלל בלאו דמחמר ומפרש תלמודא דאף למ"ד בעלמא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין לוקין הכא גבי חורש מודה דלא לקי דאתה למה לי אלא הוא ניהו דמיחייב בהמתו לא מחייב. והא דאמרינן בגמרא אמר מר אין עמו נכרי מניחו על החמור והלא מחמר ורחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה דמשמע דמחמר איתיה בכלל לאו דלא תעשה י"ל דלרמי בר חמא דס"ל דמחמר בסקילה קפריך דלדידיה תקשי ליה מתני' ומשום דאלימא הך קושיא לדידיה פריך אליביה אבל לכו"ע קשיא נמי דאיכא איסור שביתת בהמה וצריכינן לאוקמא במניחו עליה כשהיא מהלכת ומה שהזקיקו להרב לפרש כן [הוא] משום (הוא) דמשמע ליה דהא דלאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד אין לוקין היינו דוקא לאותו איסור שיש בו מיתה שהרי הלאו איצטריך לאזהרה לאותו עונש האמור בו אבל איסור אחר הנכלל באותו לאו ואין בו עונש מיתה על כרחך לאלקויי אתא כשאר לאוי דעלמא: '''וא"ת ''' א"כ אמאי צריכינן לפרושי הכא דחורש הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד דהא פשיטא דהוי דומיא דאינך אבות מלאכות דפטירי ממלקות מהך טעמא גופיה וי"ל דנקטיה בחורש לאשמועינן דהכא לכו"ע מיפטר ממלקות מיתורא דאתה וכדאיתא בש"ס: '''ומה ''' שהקשה רמב"ן דחורש בבהמתו מלאכת עצמו היא ובהמה עמו ככלי ביד האומן כגון הגרזן ביד החוצב בו תדע שהרי חייבין על זדונו סקילה ובשוגג חטאת ואע"ג דבעינן דומיא דעבודה זרה דעביד מעשה בגופיה וביו"ט ובשביעית לא בא הלאו הזה ואע"פ כן חורש בהם חייב מלקות וכדאיתא בפרק בתרא דמכות ע"כ. ולי נראה דקרא היא גופא קמ"ל דהוי מלאכת עצמו משום דהו"א מלאכה זו של חרישה היא נעשית בשותפות עם הבהמה ואיהו לא קעביד מעשה אלא שמנהיגה בקול בעלמא ולא מיחייב עלה קמ"ל קרא דהוי כגרזן ביד החוצב בו ומלאכת עצמו מיקרי והויא כשאר אבות מלאכות ומינה ילפינן ליו"ט ושביעית דכתיבי בהו מלאכה דהחרישה בהו אסירה דהא מלאכה מיקריא: '''עוד ''' הקשה הרב ז"ל מהא דאיתא בסוף פ"ק דערובין דלוקין על ערובי תחומין דבר תורה ופרכינן דהא הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד דאין לוקין עליו כלומר דבכלל לאו דאל יצא איש ממקומו הוא איסור ההוצאה דקרינן ביה נמי אל יוציא והוא אב מלאכה שיש בו מיתת בי"ד וכיון דכן אף איסור תחומין שאין בו מיתת בי"ד אינו בדין ללקות עליו וזהו היפך מה שסבור הרב בפי' לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד. ולי לא קשה מידי דהתם על כרחך עיקר קרא לחד מהני תרתי הוא דאתי או לאיסור תחומין או לאיסור הוצאה דאי קרינן ביה אל יוציא עיקר קרא להוצאה הוא דאתא ולא לאיסור תחומין דאיסור תחומין לא נפיק ממילת יוציא ואי קרינן אל יצא עיקר קרא לאיסור תחומין ולא נפיק הוצאה ממילת יצא ומעיקרא הוה ס"ל דעיקר קרא להוצאה ומשו"ה קשיא לן אמאי לקי על ערובי תחומין כיון דעיקר קרא ניתן לאזהרת מיתת בי"ד דהיינו מלאכת ההוצאה ומשני דמי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב ואדרבא עיקר קרא לתחומין אתא ומשו"ה לקי עלייהו וכ"כ בתוספות אבל היכא דתרי או תלתא איסורי משתעי שפיר בלאו אחד אע"ג דאיכא עונש מיתה בחד מינייהו באינך דלית בהו עונש מיתה מילקא לקי עלייהו דהא לדידהו הלאו לא ניתן לאזהרת מיתת בי"ד כי אם לאזהרת מלקות: '''עוד ''' הקשה מהא דמוכח להדיא בפ"ק דיבמות דלאו דמחמר לית ביה עונש כרת אלא איסור לאו דעלמא כשאר לאוין והא ודאי קושיא היא. ויש לתרץ לדעת הרב ז"ל דההיא דחייה בעלמא דדחי הש"ס דמצינן לאוקומי ההיא ברייתא דיכול יהא כבוד אב ואם דוחה את השבת בלאו דמחמר ולפרושי עליו דלית ביה כרת אלא איסור לאו בעלמא כשאר לאוין ואע"ג דבדוכתיה בפרק מי שהחשיך לא אשכיחינן מאן דמפרש ליה בכה"ג מ"מ התלמוד דחי דמצינן לפרושי ליה בכה"ג. ונ"ל סיוע לשיטת הרב מהא דאיתא בפ' ד' מיתות דף ס"ו אמתני' דקתני המחלל את השבת בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ודייק עלה תלמודא מכלל דאיכא מידי דחילול שבת הוי ואין חייבין לא על שגגתו חטאת ולא על זדונו כרת מאי היא תחומין ואליבא דר' עקיבא הבערה ואליבא דרבי יוסי ואם איתא דמחמר אית ביה איסור לאו אמאי דחיק תלמודא לאוקומי למתני' לבר מהלכתא כר"ע וכר"י דלא קי"ל כוותייהו לוקמא בפירוקא רויחא אליבא דהלכתא דהיינו באיסור מחמר דאיכא חילול שבת ואין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו כרת אלא משמע ודאי דס"ל לתלמודא דמחמר לית ביה חילול שבת משום דלא אסיר אלא מדרבנן ומשו"ה מפיק ומוקים למתניתין לבר מהלכתא: '''כללא ''' דמלתא מכל הני מילי מעלייתא דכתיבנא דלדעת הרב איסור אחר הנכלל בלאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד שאין בו עונש מיתה על כרחך לקי עליה כשאר לאוין דעלמא ובהכי מתרצא קושיין דמעיקרא דהיינו טעמא דלקי הנודר בשם ע"ז דכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו אע"ג דלאו זה ניתן לאזהרת מתנבא בשם ע"ז שמיתתו בחנק דכיון דבנודר בשם עכו"ם ליכא עונש מיתה שפיר לקי עליה וכן דעת הראב"ד בהשגות שעל מ"ש בפ"ג המגפף ע"ז והמנשק לה וכו' עובר בלא תעשה שנאמר ולא תעבדם ואע"פ כן אינו לוקה על אחת מהם לפי שאינו בפירוש ע"כ. כלומר דהוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו וכדאיתא בפרק ארבע מיתות דף ס"ג וביאר הרב בהשגות דמשום דאיכא עבודת פנים דאיפליגו משאר עבודות לעונש וכולהו עבודות כללינהו הכא לאסור בלא תעבדם הוי לאו שבכללות והשתא קשה דלמה לן טעמא דלאו שבכללות תיפוק ליה דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין כיון דאף עבודת פנים אזהרתיה איתיה בהך קרא אלא משמע ודאי דס"ל להראב"ד כסברת הרב דדוקא לאיסור לאו שיש בו מיתת בית דין ליכא מלקות אבל לאיסור אחר הנכלל בלאו שאין בו עונש מיתה אה"נ דאית ביה עונש מלקות ולהכי איצטריך הרב לאתויי עלה מטעמא דלאו שבכללות ומהכא נמי תיובתא לסברת המ"מ בדעת הרב דלמה ליה להרב למיהב טעמא דאינו לוקה לפי שאינו בפירוש תיפו"ל משום דהו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד אלא שהאמת יורה דרכו שהעיקר בדעת הרב מה שהבין הרמב"ן בכונתו ודלא כהמ"מ ואל תשגיח בדברי מגילת אסתר שהשיג על הרמב"ן וגם על המ"מ ובירר דרך זר ודחוק וא"צ להשיב על דברים מתוקנים: '''ואי ''' קשיא לך שהרי כתב הרב בסוף הלכות הללו וז"ל המכשף חייב בסקילה והוא שעשה מעשה כשפים אבל האוחז את העינים והוא שיראה שעשה והוא לא עשה לוקה מכת מרדות מפני שלאו זה שנאמר במכשף בכלל לא ימצא בך הוא ולאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד הוא ואין לוקין עליו שנאמר מכשפה לא תחיה ע"כ. ולכאורה יראה שכונת הרב היא שהאוחז את העינים אסיר מן התורה אלא דלית ביה מלקות וביאר שהטעם משום דהאוחז את העינים הוא בכלל מכשף הכתוב בפסוק לא ימצא בך וכיון שהכל בכלל הלאו בין עושה מעשה ובין האוחז את העינים אע"ג דבאוחז את העינים לית ביה עונש מיתה לית ביה מלקות נמי כיון שהלאו ניתן לאזהרת מיתת בי"ד דהיינו מכשף העושה מעשה וכך הבין הכ"מ. ובאמת שאם כונת הרב היא כך הוא סתירה למ"ש בדעת הרב אבל הבנה זו אינה אמיתית ואין לה שחר דאם איתא דאוחז את העינים איתיה בכלל מכשף הכתוב בקרא דלא ימצא בך מנין לנו שבא לאיסור לאו ולא לעונש מיתה דהא הכא כתיב מכשף וגבי עונש מיתה כתיב נמי כי הכא מכשפה לא תחיה ואי אוחז את העינים איתיה בכלל מכשף איתיה נמי בכלל מכשפה. ותו דגרסינן בסוף פ' ד' מיתות אמר אביי הילכות כשפים כהילכות שבת יש מהן בסקילה ויש מהן פטור אבל אסור ויש מהן מותר לכתחילה העושה מעשה בסקילה האוחז את העינים פטור אבל אסור וכו' ודבר ברור הוא דכי קתני גבי פטורי דשבת פטור אבל אסור ר"ל איסור דרבנן וכמ"ש הרב גופיה בתחילת הל' שבת ומינה נמי דכי קאמר אביי האוחז את העינים פטור אבל אסור שר"ל איסור דרבנן גרידא וכמ"ש הרב בפי' המשנה אמרו פטור הוא פטור אבל אסור כגון פטורי שבת וחייב מלקות ע"כ. הדבר פשוט דמלקות דקאמר ר"ל מכת מרדות מדרבנן וכמו זה הלשון בעצמו כתב בפירושו למסכת שבת בפ"א וביאר בחיבור שאיסורו מדברי סופרים ובכאן נמי כתב לוקה מכת מרדות אין בזה שום ספק דאוחז את העינים דקתני גבי מכשף דפטור היינו לומר שאינו בכלל מכשף הכתוב בפסוק דלא ימצא בך ולית ביה איסור דאורייתא כלל. ומעתה על כרחך לשון הרב הכי מתפריש המכשף חייב בסקילה והוא שעשה מעשה כשפים אבל האוחז את העינים שהכישוף שעושה אינו מעשה הנראה לוקה מכת מרדות כלומר לפי שאיסורו מדברי סופרים וביאר לנו שהטעם הוא מפני שלאו זה של מכשף לא מיירי אלא בלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד והרי סגנון לשון זה של הרב הוא כסגנון לשון הרב בפ' כ' מהל' שבת וכפי' הרמב"ן התם גבי מחמר ה"נ מתפריש הכא גבי אוחז את העינים ואף שהוא קצת דחוק בלשון הרב בכאן מ"מ שבקיה להך לישנא דהרב דדחיק ומוקי אנפשיה וכדפרישית ומוכרח הוא ומינה לא תזוז: '''ותו ''' מסתיעא סברת הרב ז"ל מהא דאמרינן בפ' ד' מיתות מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשיה שהוא בלא תעשה ת"ל לא תאכלו על הדם מנין שאין מברין על הרוגי בי"ד ת"ל לא תאכלו על הדם וכו' ואסקינא דעל כולם אינו לוקה משום דהו"ל לאו שבכללות וכתבו בתוס' תימה תיפו"ל דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד דהוי אזהרה לבן סורר ומורה ע"כ. וזהו לשיטתם דקיימי בשיטת הרמב"ן אבל לשטת הרב לא קשה מידי דהא אי לאו טעמא דלאו שבכללות הוה לקי אאינך כיון דלית בהו עונש מיתת בי"ד ודוק: '''עוד ''' נ"ל להוכיח כדעתיה בדעת הרב ודלא כהמ"מ ממ"ש הרב בסוף הל' סנהדרין כל המקלל דיין מדייני ישראל עובר בלא תעשה שנאמר אלקים לא תקלל וכו' ולא דיין ונשיא בלבד אלא כל המקלל אחד מישראל לוקה שנאמר לא תקלל חרש וכו' נמצאת למד שהמקלל אחד מישראל לוקה אחת ואם קלל דיין לוקה שתים ולשיטת המ"מ בדעת הרב אמאי לוקה אדיין והלא לאו דאלקים לא תקלל ניתן לאזהרת מיתת בי"ד דהיינו אזהרה למגדף וכמ"ש הרב בפ"ב מהל' הללו ולאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד אין לוקין עליו וליכא למימר דשאני הכא דהוה מצי למימר לא תקל מאי לא תקלל ש"מ תרתי כדאיתא בש"ס דהא ליתא דהלמ"ד אהני למילף חול מקדש ולמימר דחול נמי איתא בהאי קרא ואית ביה אזהרה לדיין אבל לא לעשותו ב' אזהרות אלא משמע ודאי שסבור הרב דאע"ג דהלאו ניתן לאזהרת מיתת ב"ד כיון שבדיין לית ביה עונש מיתה שפיר לקי עליה ולא תקשה לך ממ"ש הרב בפ' י"ח מהל' עדות עידי נפשות שהוכחשו ולא הוזמו אפי' בא הנהרג ברגליו אינם לוקין מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד ואין לוקין עליו דשאני התם דאינהו גופייהו מצו לבוא לידי מיתת בי"ד ע"י הזמה ועיין מ"ש לקמן בריש פ"ו עיי"ש: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף