עריכת הדף "
ערך/מלאכה שאינה צריכה לגופה
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== בביאור טעמו של ר"ש שפוטר במשאצל"ג נאמרו כמה שיטות בראשונים == '''א. שיטת רש"י''' (בד' יב· ד"ה הא ר' יהודה, ובד' צג: במשנה ד"ה ור' שמעון){{הערה|וכ"כ רש"י בחגיגה י· למטה ד"ה שאינה, ובתוס' שם בע"ב ד"ה מלאכת הק' עליו כעין כאן. ע"ש.}}: "מלאכה שאינה צריכה אלא לסלקה מעליו", "ברצונו לא באה לו ולא הי' צריך לה". והתוס' בד' צד· הק' על רש"י: "קשה מסותר ע"מ לבנות כמו בתחילה וקורע בחמתו למירמי אימתא אאינשי דביתיה, דהתם צריך למלאכה ורוצה שיהא בעולם. ואין לומר דלא ניחא לי' שיצטרך למירמי אימתא א"כ מפיס מורסא לעשות לה פה{{הערה|ד' קז.}} יהי' פטור דברצונו הי' שלא יהא מורסא מעולם, וכן קורע יריעה שנפל בה דרנא ע"מ לתפור (עה·) דברצונו לא הי' נופל בה, וכן תופר בגד קרוע ברצונו שלא הי' קרוע". [ביאור ד' התוס': דמש"כ רש"י ברצונו לא באה לו יל"פ בב' אופנים:א) שאינו רוצה את המלאכה עצמה. ב) שאינו רוצה את המצב שהביא לצורך המלאכה, אבל אחר שנוצר מצב זה כנגד רצונו ונצרכת לו המלאכה הוא מעונין במלאכה. וע"ז כ' תוס' שאם מספיק שאינו רוצה את המצב המצריך את המלאכה א"כ הי' פטור גם במפיס מורסא ובתופר בגד שנקרע, ואם נפרש שדוקא כשאינו צריך את המלאכה עצמה א"כ יהי' חייב גם בסותר ע"מ לבנות כמו בתחילה (ע' ד' לא:) וכן יהי' חייב בקורע בחמתו. וא"כ קשה ממנ"פ.] '''וכתב''' הרמב"ן (שבת צד: ד"ה פירוש מלאכה שאצל"ג): "כגון מוציא את המת אפי' לקוברו שאין לו הנאה בהוצאתו ולא בקבורתו אבל ההנאה הוא הטומאה שהוא מונע ממנו. וכן צידת נחש כדי שלא יישכנו נקראת משאצל"ג '''שאינה אלא מניעת היזק''' ואין ההנאה והצורך בגופה של מלאכה. וכן כיבוי הפתילה והגחלים לעולם משאצל"ג חוץ מפתילה שלא הובהבה שהוא צריך להדליקה ולכבותה, שהכיבוי הוא התיקון בעצמו, וכן במכבה את הגחלים לפחמין. אבל התופר ביריעה שנפל בה דרנא (עה.) אע"פ שברצונו לא היתה נופלת שם דרנא ולא יבוא לעולם לידי אותה מלאכה, כיון שנפלה שם מ"מ צריך הוא לגופה של תפירה ונהנה בה, וכאן טעו אנשים ולפיכך כתבתיה".{{הערה|וע"ע בדברי הרמב"ן בשבת קו.}} ויסוד זה שענין משאצל"ג היינו מלאכה שנעשית למניעת נזק כתבו גם הרשב"א והריטב"א והר"ן בחידושיהם שם (צד:), וכ"נ מבעה"מ (לח· מד' הרי"ף), ומהמאירי (במשנה צג:). '''ובכפות''' תמרים בסוכה לג: ד"ה הרי מבואר שדברי רש"י ג"כ מתפרשים בדרך זו. (ושם בהמשך (ד"ה כתב מרן בכ"מ) כ' שכ"ד ברמב"ם שבת פ"א). '''וביאור''' הענין: דבאמת לא סגי במה שאינו רוצה את המצב שהביא את הצורך למלאכה (כמו שהק' התוס' דא"כ גם בבגד שנקרע ומתקנו אינו רוצה שייקרע הבגד ויצטרכו לתקנו), אלא משאצל"ג הוי דוקא שאין לו צורך חיובי במלאכה כלל, אלא הצורך במלאכה אינו אלא למניעת נזק, וזה אינו צורך חשוב ולא הוי מלאכת מחשבת. אבל בגד שנקרע – אחר שהבגד קרוע – הצורך הוא שיהי' לו בגד, וזה דבר חיובי, ולא מניעת וסילוק נזק כמו צידת נחש וכדו'.{{הערה|ונראה שהתוס' שהקשו על רש"י ג"כ ס"ל לחילוק זה דאפשר לחלק בין מניעת נזק לצורך חיובי שאל"כ היו מקשים על רש"י גם משאר הדברים שהוזכרו בגמ' דהוי משאצל"ג כגון כיבוי ומוציא מת וצד נחש, דאם להצד שלא נצרכת המלאכה עצמה סברו התוס' דהכוונה שאף צורך של סילוק נזק הוי צורך – לא יהי' שייך פטור משאצל"ג אלא בחופר גומא וא"צ אלא לעפרה ששם באמת לא נצרך לו כלל עיקר המלאכה דהיינו עשיית הגומא. אלא שקושיית התוס' היא שסותר ע"מ לבנות כבתחילה וקורע בחמתו דומה לבגד שנקרע, שאחר שהגיע מצב זה יש לו צורך חיובי במלאכה. ובאמת גבי סותר ע"מ לבנות במקומו לא ברור לי כ"כ מדוע נחשב צורך חיובי. וראיתי בכפות תמרים בסוכה לג: שהבין קושיית התוס' כמש"כ, וכ' ליישב קו' התוס' מסותר ע"מ לבנות במקומו דסתירת הכותל הוא כמניעת היזק, ע"ש. [וע"ע שם בכפו"ת מה שהביא מהתוס' בשבת לא: שחולקים בענין זה על התוס' בשבת צד·, וע"ע בתוס' בחגיגה י:, וצל"ע]. אולם הקושיא מקורע בחמתו – מובן מאד דאחר שהוא כועס והקריעה מרגיעה אותו – זה צורך חיובי ולא מניעת נזק דהקריעה אינה בשביל שלא יתרגז יותר אלא להרגיע מה שכבר התרגז. וע"ש בכפו"ת (ד"ה עוד הקשו) שכ' לתרץ קו' התוס' דשם עשה מבלי דעת, והי' יכול להטיל אימה בדבורים, ולכן אינו נחשב צורך. וע"ע במגיני שלמה צד· מש"כ ליישב קושיות התוס' על רש"י.}} '''ולכאורה''' צ"ע לד' הנך ראשונים שמפרשים ענין משאצל"ג משום שברצונו לא באה לו ואינו אלא לסלק הנזק מדוע חופר גומא וא"צ אלא לעפרה הוי משאצל"ג, הרי שם לא שייך סברא זו. אמנם באמת לק"מ דעיקר היסוד של משאצל"ג היינו שלא נצרך לו המלאכה, ובחופר גומא וא"צ אלא לעפרה – המלאכה דהיינו יצירת הבור אינה נצרכת כלל, אלא שנתחדש שגם כאשר יש צורך בעצם המלאכה אם עיקר הצורך אינו אלא לסילוק נזק וברצונו לא באה לו – זה אינו צורך חשוב וגם זה כמו שאין צורך כלל, ומ"מ כ"ש שיהי' פטור כשלא נצרכת המלאכה כלל ואז לא צריכים לסברא זו דסילוק הנזק. '''ושאר''' המקרים שהוזכרו בענין משאצל"ג רובם מתבארים יפה לפי שיטה זו. אמנם קורע בחמתו צל"ע, וזה הק' תוס' כמו שהובא לעיל, וציינתי לעיל (בהערה) למגיני שלמה (צד.) וכפו"ת (סוכה לג: ד"ה עוד הקשו) שכ' תירוצים לזה. וגם צל"ע במוציא את המת לקוברו, דמלבד הצורך של סילוק הנזק בזה שהמת בבית (טומאה וריח רע), יש גם מצוה לקבור, ואיך נאמר דאינו אלא סילוק נזק בלבד. וע' מאירי במשנה בד' צג: ובשפ"א צד: ובאבני נזר או"ח רמז (באג"ט סי' צא).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף