ערוך השולחן/הקדמה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ה ב אל אלהים יי הוא יורע שראלד הוא ידע
יהוסע ע״כ , ^יי הורשינו הקדוסה והטהורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מגי יס נכוה מעל נכוה ועמוק עמוק מי ימצאגם , ואיך ריה ו,א ל היא בח אלקיס חיים והיא ע 5 ס החכמה העליונה סכו חביון עוזה והוא יחברך כמו וחכמחו אחד הן וכשם כאין ראשיח לראכיחו ואין אחריח לאמריחו כמו כן אין ראכיח ואמריח למכמחו וזכו כאמר נעיס זמירוח ישראל רחבה מצושך מאד כלומר בלי גבול ולזה החחנן לאמר גל עיני ואביטה נפלאוח מסורחך , וגס היא המקור לכל החכמוס ואל זה רמזו ששח קני המנורה שהיו סלס סוניס אל הנר האמצעי כמו שביארו גדולי חכמי לב הלא בססרהס ועיקר גדולת התורה נודעת מהחורה שבעל סה כמו שאמרו חז״ל לא כרס כקכ״ה בריס סע ישראל אלא בשביל דברים שבע״פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך בריח ואח ישראל ]גיטין ס׳ [ וזהו התלמוד כגדול והקדוש , המלא והגדוש מכל הון יקר פנינים ואבני חפץ מעולפת ספירים ולאשר עיניס לו ולו יראה מרגליות טמונות בכל עניין ועניין , והתורה שבע״ם נוחגח רוח חיים בחורה שבכתב , וכשם שהנשמה נותנת רוח חיים בגוך האדם כמו כן התורה שבע״פ נותנת רוח חיים בחורה שבכתב כי היא סתומה וחתומה ואין בה אך מצוה אמת מבוארת , כמו בטבח דכתיב לא תעשה כל מלאכה מהו גדר המלאכה ולמה פרטה התורה בפרשה ויקהל מלאכת הבערה בפני עצמה כמ״ש לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבח עד שמכבר טעו בו כצדוקים וישנו במשך בלילי שבתות כי הלכו במשך ולא נגה עליהם אור התורה שבע״פ ובפרשה תשא לא הזהירה רק טל חרישה וקצירה דכסיב בחריש ובקציר תשבח דמשמע שזריעה ונטיטה וניכוש מוסר ועיקר עניין שביתה נעלם דלפי פשטותה אין לעמול כלל בשבח ואם נרצה לשאת שולחן כבד מחדר לחדר אסור אחמהה ! ומצינו בנחמיה []י״ג כשקנו מהצוריס דגים ושארי חפיצים בשבח צעק עליהם ואמר מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יוס השבת הרי דלקנוס דבר כוי חילול שבח ואיפא נכתב זה בחורה וירמיה הנביא אמר []י״ח ולא מוציאו משא מבתיכם ביום השבח וכל מלאכה לא תעשו הרי דהוצאה מרה״י לרה״ר הוי ג*כ מלאכה ואיפא כחוב זה בחורה ובפרשה בשלח כמיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי דלפי פשטותה משמע שאסור לזוז ממקומו ביום השבח וכבר יש שטעו לומר כן
0 J עיקרי המועדות נעלם מחי הוא חדש האביב ומחי הוא חדש האסיך הרי לא כל המדינות שדן בזה , ועוד שהתורה אמרה שחג הפסח יהיה בחדש הראשק ומג הסוכות בחדש השביעי והרי השנה אנו מונין מתשרי ולפ״ז היה לנו לעשות פסח בתשרי וסוכות בניסן , ועוד שהרי במה פעמים כתיב בחורה שבעת ימים תאכל מצות ובפרשה ראה כחוב ששח ימים תאכל ,מצות ובמצות תפילין כתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בץ עיניך מה ,נקשור מה היא תמונתם , ובמצות ציצית כתיב ועשו להס ציצית איזו ציצית , ובארבע מינים שבלולב פירשה כל השלשה מיטס באר היטב והמין הרביעי סתמה וכתבה פרי עץ הדר ולמה לא ביארה בפירוש מה זה , וכן בר״ה כתיב יום תרועה יהיה לכם ולא פירשה מהו התרועה ואופן ההתרעה , ולמה במקום אחר ביארה והרעוחס בחצוצרות ובכאן באה הקבלה דדוקא בשופר , וכן בשחיטה כתיב וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויחיך באיזה מר\ס צוהו ומהו עניין הזביחה אם להכותה בקרדום על ראשה אס למסוך הצואר או שארי מניינים מהמיתה , וכן בדירס שבין אדם לחבירו לא ביארה מאומה רק דיני שומרים , האמנם מפני
- שמיקר
התורה נמסרו בקבלה למשה רבינו מסיני והוא מסרה ליהושע עד הנביאים ועד אנשי כנה״ג כדחנן בריש אבוס וכמ״ש הרמב״ס ז״ל בהקדמתו לחבור הי״ד החזקה דכל המצות שנאמרו למשה רבינו בסיני בפירושן נסנו שנאמר ואחנה לך אס לוחות האבן והתורה והמצוה שורה זו חורה שבכתב והמצוה זו פירושה וצונו לעשות התורה עי׳פ המצוה ומצוה זו היא הנקראת חורה שבע״פ ולזה הוצרך משה רבינו להיות בהר ארבעים יוס וארבעים לילה לקבל תורה שבע״פ דאלו הלומות בעצמן כפי שוקפ בשעה קלה היה מבין אותם
ו ה ז ! המשנה והתלמוד דרבינו הקדוש כשראה גודל הפיזור מעם ישראל אמר החורבן אסך כל חכמי ישראל והעתיקו כל אחד ואחד המשניות העתיקות שהיה להם בקבלה מרבם ורבם מרבם עד הלכה למשה מסיני ומזה רבינו הקדוש וחבורחא קדישחא דיליה חברו
אלו
הששה
שדרי
משנה
והעלום
על
ספר
ב
p
צור
נמרץ
רק
לזכרון
דברים
בעלמא
זאח״כ
כל
החכמים
שבלייוח
הבאים
כל
עמלם
היסה
להבין
דברי
המשרות
ומה
שנתוסך
עליו
מהתוספחות