עץ יוסף על שיר השירים רבה/ח/א/א

עץ יוסף על שיר השירים רבה ח א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

באיזה אח כו'. לשון קושיא הוא, כלומר היכן מצינו אח שאוהב את אחיו דקאמר מי יתנך כאח לי, והלא מצינו קין ששונא את אחיו, וכן כל הנזכר דמפרש ואזיל. ומשני דלאו על סתם אחים קאמר, אלא על יוסף ובנימין ומשה ואהרן קאמר, ורמוזים במה שכתוב יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך כמו שאפרש, והכי משמע מלשון התנחומא דגרסתו התם ישראל אומרים לפני הקדוש ברוך הוא מי יתנך כאח לי את מוצא כל האחים שונאים זה את זה קין שונא להבל כו' ובאיזה אח אומרים ישראל לפני הקדוש ברוך הוא כמשה ואהרן כו' (יפה תואר). ועיין בשמות רבה פרשה ה (סימן א) ובתנחומא סדר שמות (סימן כז):

בקין להבל כו' כישמעאל ליצחק כו'. מפני שכוונתו לומר שדרך האחים לשנוא זה את זה כדפירשתי הזכיר כל הנזכר בתורה (יפה תואר):

ישמעאל שונא ליצחק. כדאמר בתנחומא שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' ואין מצחק אלא שבקש להרגו שנאמר יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו:

יונק שדי אמי הוי אומר כו'. רצה לומר יונק שדי אמי רמז על יוסף ובנימין שהיו בני אם אחת לאפוקי שאר האחים שעמו שלא היו מאמו, ובאומר אמצאך בחוץ אשקך רמז למשה ואהרן שנאמר בהם וישק לו:

כיוסף לבנימן. והוא הדין בנימין ליוסף, אלא נקט יוסף לבנימין משום שאהבת יוסף לבנימין מפורש בקרא שנאמר (בראשית מג כט-ל) וירא את בנימין אחיו בן אמו וגו' וימהר יוסף כי נכמרו וגו'. עוד יש לומר משום שיוסף ינק שדי אמו של בנימין, אבל בנימין לא ינק שדי אמו של יוסף שהרי מתה מלידה. ויפה תואר כתב שצריך לומר כיוסף ובנימין וכן איתא בתנחומא:

שנאמר וירא יוסף אתם את בנימין וגו'. נראה שטעות נפל בכל הספרים כי אין שום רמז בכתוב זה מענין אהבה לבנימין, אבל ברור הוא שצריך לומר שנאמר וירא (רצה לומר יוסף) את בנימין אחיו בן אמו (דייקא, מכוון למה שאמר כאן יונק שדי אמי) וגו' וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו', ובפסוק זה מפורש האהבה ודוקא בלבו כי לא פירשה בפיו רק במה שבמסתרים תבכה נפשו ואהבתו נסתרת בלבו, וזה שאמר שאהבו בלבו שנאמר, וזה ברור, ואפשר שבמלת וגו' דקאמר המדרש כוונתו על כל האמור בפרשה:

שנשקו זה לזה. נראה דקא מפרש וישק לו אהרן למשה ומשה לאהרן, וכן ויפגשהו ששניהם פגשו איש באחיו המבוקש לו, וטעמא מדסתם וכתב לשון דמשמע הכי והכי, ועיין ביפה תואר שהאריך בזה:

לא יבוזו לי אמר רבי פנחס כו'. רצה לומר שרבי פנחס מעמיד דבריו על סוף המקרא גם לא יבוזו לי, ודורשו על דרך אסמכתא גם כן על ענין נשיקת אהרן למשה הנזכר בפסוק וילך ויפגשהו (והוא סבירא ליה דפירוש וישק לו הייינו אהרן למשה, ולא משה לאהרן) והוא משום שהיה משה בצרה כדכתיב (שמות ד, כד) ויהי בדרך במלון וגו' ויבקש המיתו, וניצול מצרה זו בעצת צפורה כמו שנאמר שם (פסוק כו) וירף ממנו אז אמרה חתן דמים לחולות, ואחר זה אמר ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה וגו' ויפגשהו בהר האלהים וישק לו, ונשיקה זו למה, אם לא על שניצול מצרה גדולה כזו צרת מות, ואין לנו לבזות את אהרן על נשיקה זו, ועל זה מביא רבי פנחס ממעשה שהיה גם כן דומה לזה, ודרש על דרך אסמכתא ורמז סוף הכתוב דגם לא בוזו לי:

בשני אחים. רצונו לומר אח ואחות כדלקמן (מתנות כהונה):

לית דא מבדה לי. מבדה כמו מבזה שהדל"ת וזיי"ן מתחלפין מלשון עברי ללשון תרגום. ורצונה לומר אין בזה בזיון לי שאני מנשקו, כי מרוב שמחה אני עושה זה על שהיה נתון בצרה גדולה ונצול ממנה, ובשמות רבה פ"ה הנוסתא באופן אחר (מתנות כהונה):

באננקי. בצרה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף