ספר המדות/שער היראה/י

פרק עשירי.

עוד ראה והתבונן ובכל קניניך קנה יראה מאימת הדין והמשפט המוחלט על כלל בני אדם. כי האדם מוכרח להשיב גם על כל נעלם מטוב עד רע כמאמר (קהלת יא) שמח בחור בילדותך כו' ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט. ואמר עוד (שם י"ב) כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. וכבר נתבאר מאמר על כל נעלם (בס' ידי משה להגאון מהר"ם אלמושנינו) כי המשפט יהיה לא לבד על הנגלה ממעשיו ממה שעשה בפועל ידיו. אבל גם על חלק הנעלם יבוא ג"כ במשפט, כי גם ההרהורים והרעיונות והכוונות אשר חשב במעשיו הכל ערוכים ושמורים לעת מועד והוא מוכרח להשיב עליהם. וזהו כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם. על חלק הנעלם אשר בהמעשה אם טוב ואם רע. כי כן דרך העשיר אשר יש לו עסק במקום ידוע. ושולח לשם נאמן ונותן בידו סך עצום מה שיצטרך אל השלמת העסק. וכאשר שלמו ימי העסק אז הוא קורא אותו אל ביתו. ועושה עמו חשבון על כל פרוטה אנה הוציא ובאיזה אופן. אם לתקנת רבו להשביח מקחו או לתאות נפשו. ואם יצדק בחשבונו יראהו אדוניו פנים שוחקות. ואם ימצא עול במשפט הנהגתו יגיעהו אופל וצלמות יתכס בצעיף הבושה ויתעלף וימר לו מאד מה שהרויח לעצמו כי עתה נתגלה נבלותו. כן הקב"ה בשלחו את האדם על אדמת החיים בעבור העסק הנכבד לשמור את דרך התורה והמצוה. הלא צבא לאנוש עלי ארץ. והוא ית' נותן לו זמן על משך ידוע אל השלמת העסק כפי אשר שיערה חכמתו ית' וכאשר יתום הזמן אז הוא נקרא לתת חשבון על משך הזמן הזה במה הוציאו. ואם הוציאו על סחורת אדוניו. על התורה ועל העבודה. נאמר בו (ישעיה ג') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ואם הוציא הזמן על תאות לבו אמר עליו אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. ומחשבים וסופרים ומונים כל חלקי עתיו ורגעיו אשר במשך הזמן. וכן כל מעשיו יבואו במשקל עם הכנת לבו ושכלו ויכלתו ורוח מבינתו. ואם נהג בהם והוציאם לעבודת יוצרו או לעבודת יצרו. וכבר יש לנו ערב נאמן אשר הבטיח אותנו על דבר זה שבאין ספק ינצל כצבי מיד היצר. והוא התנא האלקי עקביא בן מהללאל ע"ה שאמר (אבות ג') הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה כו' וא' מהם ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כו'. אשר התבוננות זאת יועיל באין ספק יותר מכל צרי גלעד. לרפאות את שברו. להשמר מכל חטא ואשמת דבר. ולהזדרז אל העבודה הנבחרת. ולהתאמץ בכל עוז לקדש א"ע ולהתקשט בקשוטי התורה והמצות דלא יעול בכסופא קמי מלכא. ואל היראה הזאת כלתה לב גדולים וטובים. דהע"ה אמר (תהילים מ"ט) למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני. התימני אמר (איוב ד) פחד קראני ורעדה כו' האנוש מאלק יצדק כו' הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף שוכני בתי חומר כו' והפליגו מאד ביראה זאת מדעתם גודל פחד הדין ועומק הדקדוק שמדקדקים למעלה בחשבון. כמאמר חז"ל (בבא קמא נ') כל האומר הקב"ה ותרן כו'. וכן מצאנו בר' יוחנן בן זכאי (ברכות כ"ח ב) שמצאוהו תלמידיו בוכה. ואמר אלו היו מוליכים אותי לפני מלך בשר ודם אשר היום כאן ומחר בקבר וכעסו אין כעס עולם ואין איסורו איסור עולם ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון הייתי ירא. עכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה אשר כעסו כעס עולם כו' ואיני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון על אחת כמה וכמה. וכן מצאנו בשמואל כאשר העלה אותו שאול בבעלת אוב נאמר (שמואל א' כ"ח) ותאמר האשה ראיתי אלקים עולים מן הארץ. ואמרו חז"ל כי שמואל לקח את מרע"ה עמו כי אמר דלמא לדינא מתבעינא (חגיגה ד' ב') ולקח עמו את משה שיעיד עליו כי קיים כל התורה. התבונן נא בדברים האלה ותיקר נפשך בעינך. למהר ולבהל את תמרוקיה ואת מנותיה. ותמלא את לבבך יראה ורעד מיום הדין והחשבון. כי מי יכלכל את יום בואו ומי הגבר יוכל לזכות במשפט. והיה בעת יחם לבבך לבלות עת מעתותיך או להשחית נפשך בדבר אשר התורה הזהירה אותך ממנו. אז תתחזק ותעמוד ללחום מלחמתך ולא תשים דמים בביתך. ותאמר לנפשך מה לך לשמוע קול שריקות מסיתי' ומדיחים רעיוני' זדוני'. מנאצים קדוש ישראל אדוני האדונים. הלא תענה נפשי עוד חזון למועד ותעמוד בשמי מרומים בסוד קדושים רבה. בין רבבות מלאכי' גבוהי' משרתי' את פני אלקי' צבאות. המזכירי' את ד' אחר כמה טבילות וטהרות גדולות. וחיל ורעדה יאחזון טרם יזכירו בשם הנכבד. ואתה תלך לבטח ותשען. תעשה הרעות ותוכל. לפשוע בעבודת המלך הכבוד ית'. ולחבל מעשי ידיך. כל שתה אחרי גוך. ולא זכרת כי עבד היית לאלקי' קדושי'. ופרקת עלו מעל צואריך. ואיך תשיב פני פחת אחד מעבדי אדוניך בקרוא לפניך זה העבד מרד באדוניו. הככה עושה איש אשר המלך חפץ ביקרו. ומגדלו ומרוממו ומתפאר בו. הלא תשכב בבשתך ותכסך כלימתך. על מעשיך ורוע מפעליך כמאמר (משלי ה) ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך. ואמר ונהמת ולא אמר וצעקת באחריתך. כי ענין צעקה יתכן באותו אשר מוכה מיד אחר. הוא צועק בקול שיבואו אנשים להצילו מיד מכהו. אמנם ההולך בלילה ונכשל באבן ונפל לארץ או הטיח ראשו באיזה עמוד מן העמודי' אשר אצל החומות. הוא לא יצעק. כי למה יצעק ואל מי יצעק. רק ינהום נהי ונהי' על מכאובו אשר עשה לו בעצמו. וזהו ונהמת באחריתך כו'. כי אז ידע את אשר עשה לו בעצמו. לא יתכן בו לומר וצעקת רק ונהמת באחריתך כו'. וזהו ואמרת איך שנאתי מוסר כו' כמעט הייתי בכל רע. אשרי אנוש יזכור זאת ובן אדם יחשב דרכו. יהי ה' אתו ויכין את צעדו: