ספר המדות/שער היראה/ז

פרק שביעי.

עוד בחי' אחת ביראה הכוללת כל פרטי בני אדם. להיות ירא וחרד מפני חמת המציק אשר כונן להשחית. הוא היצר הטומן רשת לרגלי האדם כאשר ספרו ז"ל על חכם אחד פגע באנשי הצבא בשובם מן המלחמה. הולכים במחה ובטוב לב כי כביר מצאה ידם מן השלל אמר להם שבתם מן המלחמה הקטנה, הכינו עצמיכם אל המלחמה הגדולה. שאלו מאתו להגיד להם איזה מלחמה יש לפניהם. אמר להם מלחמת היצר. והרבה בתוכחה על אשר לא שמים לב לדאוג על זה. ראה גם ראה אם היית הולך בדך בעגלות טעונות סחורה הרבה. ואין איש עמך רק אתה לבדך. ובאמצע הדרך תשמע אשר שמה נהרגו כמה אנשים סוחרים ונאבדו הם וכל אשר להם. ואתה ההכרח לך לנסוע הלאה על דרך מסוכן זה הלא באין ספק פלצות יאחזוך. חיל ורעדה יבהילוך. ואם על זה פקחת עיניך ותתבונן בנפשך הלא מה אשר בידך הבל וריק. וגם אם לא ירשך זה ותנצל מכף מעול וחומץ העומד על הפרק להכרית כל עובר אורח הלא עכ"ז לא תקח את הרכוש הזה עמך אל מקומך. כי אם אשר יצא ממעיך הוא ירשך. ואולי שונאיך המבקשים להדוף אותך ממצבך. המה ירוויון מדשן ביתך ונחל עדניך. ואם היית נלכד ביד הרוצח. הלא אלקים יבקש את נפשך להחיותה. ואולי הרוצח ירע לעצמו יותר מאשר יעשה עמך. ואולי עוד יסבב לך הצלחתך כמאמר אתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה. גם אולי לא יתאכזר עליך כי יהיה עליך חוט של חסד מאת האלקים ית' כמו שהיה בפגישת יעקב בעשו אחיו. ואם על הקקיון הזה חסת אשר בין לילה היה ובין לילה אבד. וחסת וחמלת ופחדת אל אפשרות אבדתו ממך. ואיך לא שמת לבך לחוס על נפשך היקרה. מרגניתא טבא. חצובה ממקום גבוה. חלק אלק ממעל ואיך לא פחדת בראותך עצמך נמצא מאפשרי המציאות להשגת תכלית רחוק. כי רב ממך הדרך. כמליצתם ז"ל (כתובות ס"ז ב') אורחא רחיקא וזוודא קלילא. ובידך הון עתק. אחר אשר מפתחות של כל העולמות בידך מסורים. לנתוש ולנתוץ לבנות ולנטוע. כמאמר (דברים למ"ד) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב כו' ומלאך אכזרי עומד לנגדך וחרבו שלופה בידו להטותך מן הדרך ואתה יחיד בודד וגלמוד. אין איש אתך ללחום מלחמתך כמאמר (אבות) אם אין אני לי מי לי. ואין לך כח לעמוד נגדו כי אם בצעקה ובדאגה בתפלה ותחנונים עד אשר מעם ד' צבאות תפקד ברעם וסופה וסערה ולהב אש אוכלה להעמידך בקרן אור תורה כמאמר (קדושין ל"ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו. ועתה נפשי המסכלת. מהאמת נעדרת. אשר כל רעות לא אנס לך. כי בהם תרגלת מנעוריך. כמאמר (תהילים נא) ובחטא יחמתני אמי. ונאמר (שם סט) טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת שטפתני. לכן נפשי שפכי לבך כמים. האנח בשברון מתנים. כי לקית בכפלים. שברך גדול כים. ולבך בריא אולם. מאד מאד תזעק בחבליך על כי טחו מראות עיניך. ואזור כגבר חלציך ללחום מלחמתך נגד דוב אורב הנמזג ברוחך ומשותף בנפשך וימשול עליך ומחבל כרמך מדעתך ושלא מדעתך. צופה ומביט רק להדפך ממעמדך. להרוס קיומך. להדיחך ממחנך. להשניאך בעיני אדוניך. הוא אביך קנך. המבקש את נפשך לעטרה ולהדרה ולהתפאר בה להאכילה מלחם אבירים. להדרה מזיו הדרו. להעלותה מעלה ממעל לכוכבי אל. לולי כעס אויב אגור היא להט החרב נוקמת נקם בריות. ויש לאל ידו לעשות עמך רע. אבל אלקי אביך אמר אליך ראה נתתי לפניך את החיים כו' ובחרת בחיים כו' ואמר (ישעיה ג) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ד' דבר. ואל תהיה ככסיל מתעבר ובוטח על חמלת הבורא כי הוא מרחם על הבריות. כי אם כה תעשה לטהר רעיונך מרעיונות ודאגות על קניני עוה"ז אשר אינם בידך. ותמלא לבבך יראה ואימה מפחד ד' והדר גאונו. ותפחוד תמיד מהאויב העומד לנגדך רק לשטן לך. ושפכי כמים לבך נוכח פני ד' להצילך מפח יקוש. מבור שחת. מטיט היון. ואת אשר בכחך לעשות עשה. והיראה הזאת נוהגת בכל אדם כי אין לך אדם שאין יצה"ר שולט בו. ואין לך שעה שאין היצר שולט בו. כי האדם גם כי יתגדל ויתחכם ויתעטר במעשים טובים ראוי אליו לפחוד מיצרו כאשר בתחלה. כי לא יעזבהו ולא ירף ממנו גם עד זקנה ושיבה. כמאמר אל תאמין בעצמך עד יום מותך. וכבר ידענו כי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. א"כ ראה ובחון מה מאד עמקו תחבולות היצר על האדם. כי הוא צופה ומביט מראשית האדם עד אחריתו להומו ולאבדו. ואת כל צעדיו יספור ועד יום מותו יחכה לו להפילו ברשתו. ללכוד אותו במצודתו. ולא תאמין במה אשר יבטיחך לבך לאמר שלום יהיה לי כמו שנאמר (משלי טז) ברצות ד' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. הלא רבא הוא דאמר (ברכות ס"א ב') כגון אנא בינוני. והיראה הזאת ראויה אל כל כתות בני אדם הקטנים והגדולים וטובים חסידים ואנשי מעשה. אשר אליהם יארוב היצר בהשתדלות היותר גדולה. כמו שאמר אביי על מאמר כי הגדיל לעשוות. ובת"ח יותר מכלם (סוכה נ"ב א') וכן אמרו (שם) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. לכן שיתי כליל צלך להצילך מכף האורב אשר יארוב לנפשך. וד' יהיה בכסלך.