נחלת ברוך/ג
|
< הקודם · הבא > |
לבאר הא דאמרינן (ע"ז מח ע"א) דמבריך ומרכיב הוה זוז"ג:
א[עריכה | עריכת קוד מקור]
הנה בסי' א' בררנו דבמבריך ובמרכיב מילדה לזקנה שייך הא מלתא דזוז"ג. מעתה יש לבאר הא דאמרינן (ע"ז מח ע"א) וסבר ר' יוסי זוז"ג אסור והתניא ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר ופי רש"י והר"ן דמילי מילי קתני בהאי ברייתא דמודה ר' יוסי בנטע אגוז של ערלה ונעשה אילן דמותר משום זוז"ג גם מודה במבריך ענף מאילן זקן בקרקע ונשרש דהפירות הגדלים על הענף מותרים משום זוז"ג וכן מודה נמי במרכיב ענף מילדה לזקנה דהפירות הגדלים על הענף מותרים משום זוז"ג ולפי מה שבררנו בסי' א' ענף ב' דבהברכה והרכבה כי האי לא שייך זוז"ג אלא ביטול איסור בהיתר מעתה יש לבאר מ"ט מייתינן להא מלתא לדינא דזוז"ג. גם כבר הבאתי בסי' א' ענף א' דדעת התוס' בנוטע אגוז של ערלה ונעשה אילן דאין להתירו מטעמא דזוז"ג לפי דפעולת האגוז של איסור ופעולת היניקה של היתר הוה פעולות חלוקות וזוז"ג ע"י פעולות חלוקות לא אמרינן ומה"ט פירשו להא דתניא ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר דמיירי שנטע אגוז של ערלה ונעשה אילן זקן ואח"כ הבריך או הרכיב מאילן זה לאילן זקן אחר דכה"ג הוה זוז"ג ויש לעיין האיך יפרשו התוס' להאי הבריך דתני בהאי ברייתא הא לדעת התוס' דבנטע אגוז ונעשה אילן אין להתירו משום זוז"ג דלדבריהם ע"כ דגם גוף העץ של אותו האילן אסור דזה אינו דומה לילדה של ערלה דהפרי אסור והעץ מותר דהתם האיסור משום ערלה והפרי אסרה תורה אבל לא העץ אבל הכא דהאיסור הוא משום דהאילן נתהווה מדבר האסור בהנאה א"כ גוף העץ של האילן אסור בהנאה לעולם. מעתה אם נפרש להאי הבריך כמו כל הברכה שבש"ס דמיירי שהבריך הענף בקרקע יש לעיין הא כמו דבנטע אגוז של ערלה ונעשה אילן סוברים דלא הוה זוז"ג משום דפעולת האגוז של איסור ופעולת היניקה של היתר הוה פעולות חלוקות א"כ ה"נ הול"ל דכשהבריך העץ האסור בהנאה נמי פעולת העץ האסור ויניקת הקרקע של היתר הוה פעולות חלוקות ולא הוה זוז"ג. ולומר כיון דהשתא הוה שני פעמים זוז"ג ע"י פעולות חלוקות משו"ה מהני לא מסתבר גם בהרכבה של ענף מאילן זה לאילן זקן אחר שכתבו בתוס' דהוה זוז"ג יש לעיין כיון דגוף העץ של ענף אסור א"כ מ"ט נימא דפעולת הענף האסור ויניקת האילן של היתר הוה זוז"ג ע"י פעולה אחת מ"ש אגוז האסור ויניקת קרקע של היתר דהוה פעולות חלוקות ומ"ש עץ האסור ויניקת אילן של היתר דהוה פעולה אחת וצריך לדחוק הרבה בזה. ובלא"ה בעיקר הדין שכתבו בתוס' דנוטע אגוז של ערלה לא הוה זוז"ג משום דהוה ע"י פעולות חלוקות הנה לקמן הבאתי דרוב ראשונים פליגי על זה וגם ביור"ד פסקינן כוותייהו והבאתי שם ראיות ברורות לדבריהם דבנוטע אגוז גרידא האילן מותר משום זוז"ג:
מעתה לדברינו דבנוטע אגוז גרידא יש להתיר משום זוז"ג א"כ ע"כ דהא דתניא ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר ע"כ מילי קתני כפי פירש"י והר"ן וכיון דלדברינו בהבריך והרכיב ליכא זוז"ג אלא ביטול איסור כפי שיטת התוס' א"כ יש לעיין מ"ט מייתינן זה הכא בגמרא להא מלתא דזוז"ג וזה יבואר בענף ב':
ב[עריכה | עריכת קוד מקור]
אמנם הי' אפשר לפרש בפשיטות דהא דאמרינן ע"ז (מח ע"ב) וסבר ר' יוסי זוז"ג אסור והתניא ומודה ר"י שאם נטע והבריך והרכיב מותר דזה הוא כפי' רש"י דמילי מילי קתני כלומר דמודה ר"י בנוטע אגוז של ערלה דמותר משום זוז"ג ומודה בהברכה או בהרכבה דמותר משום ביטול דבטלה יניקת הילדה בזקנה כמו שבררנו בארוכה בסי' א' ענף ב' א"כ הא דמייתינן מהאי ברייתא דסבר ר"י זוז"ג מותר זה מייתינן מרישא דברייתא דמודה ר"י בנוטע אבל מסיפא דהבריך או הרכיב לא מייתינן דהתם משום ביטול הוא. ומצאתי דהריטב"א מפרש כן וגם זה עולה יפה לפי מה שבררנו בסי' א'. עוד ראיתי לכמה רבוותא דמפרשי להאי ברייתא בגוונא אחרינא דהרמב"ן והריטב"א והר"ן בע"ז (מח) כולם הביאו בשם הראב"ד שאינו מפרש להאי הבריך והרכיב דתני בהאי ברייתא כפי' רש"י ותוס' דמיירי שהבריך או הרכיב ענף. דהראב"ד כתב דהאי ברייתא קאי על משנתנו דערלה (פ"א מ"ט) דתנן התם ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ועל משנה זו תני בהאי ברייתא דמודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר כלומר דמודה בנטע אגוז של ערלה או שהבריך או שהרכיב בכפניות של ערלה דמותר משום זוז"ג והוסיפו לבאר דכפניות הוא מתחלי דאמרינן פסחים (נב ע"ב) שנעשו שומר לפירא בשעת עיבודו וזה אסור לר' יוסי דסובר סמדר אסור מפני שהוא פרי אבל לרבנן דסברי דסמדר של ערלה מותר גם כפניות מותרים ולדידהו שרי להבריך או להרכיב כפניות לכתחילה וע"ז תני בהאי ברייתא דמודה ר' יוסי לחכמים דבדיעבד מותרים משום זוז"ג ונראה ברור דגם הרמב"ם מפרש כן דכתב (ה' מעשר פ"י הלכה כא) אין מרכיבין כפניות בדקלים וכו' עבר והרכיב מותר מבואר דהרמב"ם מפרש ג"כ להא דתני בהאי ברייתא והרכיב מותר דזה קאי על משנתנו דאין מרכיבין בכפניות:
והנה לפי פי' זה של כל הני רבוותא א"ש טובא הא דמייתינן ראי' מהא דתני ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך מותר מכלל דזוז"ג מותר דבכל הני תלתא מילי איכא זוז"ג מחד טעמא דבנוטע אגוז של ערלה האגוז הוה גורם דאיסורא ויניקת הקרקע גורם דהתירא והמבריך כפניות כלומר שהבריך ענף שיש בו כפניות בקרקע והכפניות בעצמם מוציאין יחורין כמש"כ הראב"ד והרמב"ן והריטב"א והר"ן שם הכפניות הוה גרמא דאיסורא ויניקת הקרקע גרמא דהתירא וכן במרכיב הכפניות באילן והוציא ענף הכפניות הוה גרמא דאיסורא ויניקת האילן גרמא דהתירא א"כ בכל הני מילי איכא זוז"ג מחד טעמא וזה א"ש גם לדברינו בסי' א':
אמנם תמה אנכי על עצמי על תרי מילי שכתבו כל הני רבוותא הראב"ד והרמב"ן והריטב"א והר"ן חדא מה שכתבו דכפניות זה הוא מתחלי דהוה שומר לפירי. וגם במה שכתבו דכפניות אינו אסור אלא לר' יוסי דסובר סמדר אסור אבל לרבנן דסמדר מותר ה"נ כפניות והדבר תמוה הרבה דכפניות ודאי דהוה הפרי עצמה דהיינו כשהן תמרים קטנים ומתחלי הוה שומר להכפניות גם ודאי דאפילו לרבנן דסברי סמדר מותר מ"מ הכפניות וכן המתחלי דהוה שומר לכפניות אסורים והני תרי מילי מבוארים בסוגיות מפורשות כמו שנאריך בזה הרבה בענף ג' להעמיד דברי הראשונים. ורואה אנכי כי הרמב"ם שהוא מפרש ג"כ ככל הני רבוותא נזהר בזה דאע"ג דהרמב"ם פוסק (בה' מעשר פ"ט הי"ג) כרבנן דסמדר מותר מ"מ מביא (בה' מעשר פ"י הכ"א) האי דינא דאין מרכיבין בכפניות משום דגם רבנן מודו בכפניות כמו שנברר בענף ג' גם לא ביאר הרמב"ם מה הן כפניות דודאי הן הפרי בעצמו והנה אע"ג דהני תרי מילי תמוה הרבה מ"מ ליכא מזה קושיא על עיקר הפירושא של הני רבוותא דמה שכתבו דכפניות הוה מתחלי ודאי דליכא נ"מ מזה לעיקר הפירוש דהא הפרי בעצמה והמתחלי שהן שומר לפרי להני תרתי חדא דינא איכא גם מש"כ דלרבנן דסברי סמדר מותר ה"נ כפניות מותרים הא כל הני רבוותא שכתבו הכי כונתם בזה דמשו"ה א"ש טפי הא דתני בהאי ברייתא ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר כלומר דלרבנן שרי להבריך או להרכיב כפניות לכתחילה אבל לר' יוסי דסובר דכפניות אסורים מודה שאם הבריך והרכיב מותר משום דלפי פירש"י קשה לישנא דמודה ר' יוסי דלמאן מודה וכבר כתב הריטב"א בע"ז שם דלרש"י הא דתני ומודה ר' יוסי לאו שהוא מודה לרבנן אלא דלגרמיה הוא מודה דאע"ג דאוסר לכתחילה מתיר בדיעבד כדאשכחן בהמגרש ובדוכתי טובא עכ"ל הריטב"א וכונת הריטב"א להא דאשכחן גיטין (פ"ג ע"ב) דתניא ומודה ר"א במגרש אשתו וכו' דהתם נמי אינו מודה לרבנן אלא לגרמי' והני רבוותא רצו לפרש לשיטתם דר' יוסי מודה לרבנן משו"ה כתבו דלרבנן כפניות מותרים אבל אם נפרש גם לשיטתם דהא דתניא ומודה ר"י היינו דלגרמי' הוא מודה א"כ אפשר לפרש כפירושם גם אי נימא דלרבנן ג"כ כפניות אסורים כמו לר' יוסי:
אמנם מה דקשה לי על עיקר הפירוש של הני רבוותא מהא דאיתא ירושלמי סוף (פ"ג דערלה) על האי משנה דאין נוטעין אגוז של ערלה ואין מרכיבין בכפניות ואמרינן ע"ז בירושלמי שם א"ר יוחנן עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור. והנה פשוט דר' יוחנן קאי התם על משנה זו דאין נוטעין אגוז של ערלה ואין מרכיבין בכפניות של ערלה ולהני רבוותא שהבאתי הא כשהרכיב כפניות הוה זוז"ג בחד טעמא כמו בנוטע אגוז א"כ מ"ט מתיר ר' יוחנן בעבר ונטע ואוסר בעבר והרכיב א"כ ע"כ דהאי אין מרכיבין בכפניות דתנן אין הכונה בזה כפי פירושם. והנה בענף ג' נאריך להעמיד דעת הראשונים גם בזה:
אמנם ראיתי בערוך אות נ' ערך נסן שפירש להא דתנן (ערלה פ"ג) דאין מרכיבין בכפניות בפירוש יפה ומקובל הרבה שכתב שם דכשהדקל הנקבה משלחת המכבדות שלה עם תמריה מביאין הכפניות הזכרים ומסבבין מהן ומזהמין אותן וכורכים לה אגד והתמרים מצליחות וכו' ומסתבר לי טובא דהערוך מפרש להא דתנן אין מרכיבין בכפניות דזה הוא נמי הא דתנן פסחים (נה ע"ב) דאנשי יריחו היו מרכיבין דקלים כל היום של ערב פסח דהא על הדקלים גדלים הכפניות א"כ להני תרתי חדא פירושא ובגמרא פסחים (נו ע"א) אמרינן היכי עבדי ואמרינן שם במסקנא רב אחא בריה דרבא אמר מנחי כופרא דיכרא לנוקבתא וכופרא הא זה הוא כפניות כמבואר שם (נב ע"ב) א"כ מבואר בגמרא דהאי הרכבה הוא שמניחין הכפניות הזכרים על הכפניות הנקבות ורש"י שם (נו ע"א) פי' בזה פי' אחר והנה לפי פי' הערוך א"ש טובא הא דאמרינן ירושלמי (סוף פ"א דערלה) א"ר יוחנן עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור דבנטע אגוז של ערלה איכא זוו"ג כמו דאמרינן בבבלי ע"ז (מח ע"ב) משו"ה מותר אבל בעבר והרכיב בכפניות של ערלה אסור דהשבח שהכפניות הנקבות משביחין נעשה ע"י הכפניות הזכרים ע"י חד גורם דאיסורא משו"ה אסורים כמו המעמיד בשרף ערלה או במחמץ בשאור של איסור הנאה שנאסר לפי שהשבח נעשה ע"י חד גורם דאיסורא:
והנה לפי פי' הערוך בהאי דאין מרכיבין בכפניות תו א"א כלל לפרש דהא דא"ר יוסי שאם הבריך והרכיב מותר קאי על הרכבת כפניות דהכא ליכא זוז"ג:
גם לא הבינותי כיון דהראב"ד והרמב"ן והריטב"א והר"ן סוברים דטבע הדברים דכשמבריכין ענף עם כפניות הכפניות מוציאין יחורין וכן כשמרכיבין הכפניות באילן הכפניות מוציאין ענפים ואע"ג דלא מצינו שנוטעין כפניות א"כ הא הי' אפשר לומר ג"כ כה"ג על אגוזים דמצינו בהדיא שהיו נוטעין אגוזים דכשמבריכין ענף עם אגוזים או כשמרכיבין אגוז באילן דהאגוז מוציא יחורין וא"כ ל"ל למימר דהאי דתני ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר דהאי הברכה והרכבה קאי על הא דתנן אין מרכיבין בכפניות דלא מייתינן לה הכא בגמרא ועוד דאי זה קאי על משנתנו לא הוה ליה למיתני בהאי ברייתא הבריך דהא הברכה לא אידכר כלל במשנתנו אלא דהו"ל למיתני שאם נטע והרכיב דהרכבה תנן הברכה לא תנן ושפיר טפי לומר דהאי קאי על הא דמייתינן בגמרא דאין נוטעין אגוז של ערלה דמודה ר' יוסי שאם נטע אגוז של ערלה או שהבריך ענף עם אגוזים או שהרכיב אגוז באילן דמותר משום דבכל הני איכא זוז"ג מחד טעמא דאגוז של איסור ויניקה של היתר הוה זוז"ג והא דתנן ומודה ר' יוסי לאו דמודה לרבנן אלא דלגרמי' מודה כפירש"י וזה פשוט יותר ומסתבר טובא וכ"ת א"כ ל"ל למיתני כל הני תלתא נטע והבריך והרכיב כיון דבכולהו חד טעמא זה ליתא דאורחא דמלתא למתני כל הני תלתא בהדדי כמו דמצינו סוטה (מג ע"א) ע"פ זה אפשר לפרש להאי הרכבה דתנן בערלה גבי פניות כפי' הערוך דהירושלמי שהבאתי א"ש לפירושו. מ"מ בררנו דגם לפי מש"כ בסי' א' דבהברכה והרכבה של ילדה בזקנה ליכא זוז"ג מ"מ א"ש להא דמייתינן ראיה דר' יוסי סובר זוז"ג מותר מהא דמודה ר"י שאם נטע והבריך והרכיב מותר דזה א"ש לכל הני תלתא פירושי שהבאתי:
ג[עריכה | עריכת קוד מקור]
מעתה נבאר מה שהעירותי בענף ב' מה דתמיה לי על הני תרי מילי שכתבו הראב"ד והרמב"ן והריטב"א והר"ן בע"ז שם חדא שכתבו דכפניות הוא מתחלי שנעשה שומר לפירא בשעת עיבודו וקשה טובא דודאי כפניות הוא הפרי דהיינו תמרים קטנים שלא נתבשלו דהא בעירובין (כח ע"א) פרכינן ובכפניות אין מערבין והתניא קור ניקח בכסף מעשר ואין מטמא טומאת אוכלין כפניות ניקח בכסף מעשר ומטמא טומאת אוכלין ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבר אלא שניקח בכסף מעשר כפניות הרי הן כפרי לכל דבר אלא שפטורות מן המעשר. התם בדניסחיני כלומר תמרים שאינם מתבשלים לעולם אי הכי בהא לימא ר' יהודה פטורות מן המעשר. הרי מבואר דהכפניות הוא הפרי עצמה כדאמר ר' יהודה הרי הן כפרי לכל דבר ועוד דפרכינן על ר' יהודה אי בדניסחיני אמאי פטורות ממעשר א"כ מוכח שהוא הפרי דהא שומר לפירא פטור ממעשר אע"פ שנאכל כדמוכח ברכות (לו ע"ב) דפרכינן על האי דאמרינן שם דכמו דקפריסין פטורין ממעשר לר' עקיבא ה"נ אינן אסורין משום ערלה ופרכינן והא הוה שומר לפירא ושומר לפירא אסור בערלה כלומר דאע"פ שר' עקיבא פוטר ממעשר מ"מ הול"ל שחייב בערלה משום שומר אלמא דשומר לפירא פטור ממעשר. הרי מוכח דכפניות הן הפרי בעצמה ועוד מדאמרינן בב"ת (קח) בכורות (יח ע"א) אדאכלת כפניות בבבל מוכח שזה הוא הפרי הנאכל וכן פירש"י בכל דוכתי, מעתה יש לעיין על כל הני רבוותא:
ומסתבר לי טובא דמה שכתבו כל הני רבוותא דכפניות הוא מתחלי דהוה שומר לפירא כוונתם דהא דתנן ערלה (פ"א מ"ט) אין מרכיבין בכפניות היינו דכשמרכיבין הכפניות מרכיבים אותם עם השומר שלהם דהיינו המתחלי ומהמתחלי שהוא השומר נעשה הענף ולא מהפרי וכתבו כן בכונה עמוקה כי עפ"ז יתישב קושיא עצומה מה שקשה על שיטתם מהא דאמרינן ירושלמי ערלה (סוף פ"א) על משנה זו דאין נוטעין אגוז של ערלה ואין מרכיבין בכפניות א"ר יוחנן עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור ולהני רבוותא כיון דבהני תרתי איכא חד טעמא דזוז"ג מ"ש זה מזה. אמנם לפי מה שכתבו דבהרכבת כפניות הענף נעשה מהמתחלי. אפשר לישב קושיא זו דהא הרמב"ן והריטב"א והר"ן בע"ז שם כתבו דגם לרבנן דזוז"ג אסור מ"מ עבר ונטע שרי דהאגוז כלה עד שלא תצמח וכן אמרינן בירושלמי עכ"ל ובסי' הבא נאריך בזה מ"מ תו א"ל דה"ט דהאגוז כלה עד שלא תצמח שייך רק בנטע אגוז של ערלה אבל במרכיב בכפניות כיון דהמתחלי שהוא השומר לכפניות מוציא ענפים א"ל דהמתחלי אינו כלה עד שלא תצמח משו"ה א"ש הא דאמרינן ירושלמי דעבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור דבנטע אגוז איכא ה"ט דהאגוז כלה עד שלא תצמח. אבל בהרכבת כפניות אע"ג דהאוכל של כפניות כלה מ"מ המתחלי שהן מוציאין הענפים אינן כלים משו"ה אסור ונימא דר"י בירושלמי ס"ל דזוז"ג אסור ובבבלי שפיר מייתינן ראי' מדמתיר ר' יוסי בהבריך והרכיב מוכח דזוז"ג מותר כן מסתבר לי ליישב להני רבוותא אמנם בריטב"א מבואר הרבה דהכפניות גופי' הוה שומו:
גם במה שתמהתי על מש"כ כל הני רבוותא דהמתחלי דהוה שומר לפירא בשעת עיבודו אסור לר' יוסי דסובר סמדר אסור שהוא פרי ולרבנן דסמדר מותר גם מתחלי מותר וזה תמוה הרבה הא בפסחים (נב ע"א) ברכות (לו ע"א) אמרינן בהדיא דהא דאמר רב נחמן הני מתחלי דערלה אסורין הוא אפילו לרבנן דסמדר מותר דרבנן לא פליגי אלא בסמדר גרידא אבל בשאר אילנות לא פליגי כלל. הן אמת דבירושלמי ערלה סוף (פ"ג) אמרינן מאן תנא אין מרכיבין בכפניות ר' יוסי אלמא דהירושלמי סובר דרבנן פליגי בכל אילנות ומסתבר לי דהבבלי והירושלמי לשיטתייהו אזלי דבבבלי בברכות ובפסחים שם מייתינן ראי' דבשאר אילנות לא פליגי מהא דתנן שביעית (פ"ד) מאימתי אין קוצצין את האילנות וכו' וב"ה אומרים הגפנים משיגרעו וכל האילנות משיוציאו ואמרינן שם דגירוע הוא בוסר אבל סמדר מותר כרבנן דלא הוה פרי מ"מ תנן בהאי משנה דשאר כל האילנות משיוציאו אלמא דבשאר אילנות לא פליגי אבל בירושלמי שביעית (פ"ד) אמרינן על האי משנה דתנן הגפנים משיגרעו דגירוע דגפנים הוא משיזחילו א"כ א"ל דזה הוא קודם בוסר וליכא ראי' דמשנתנו אתיא כרבנן מ"מ כיון דבבבלי מבואר בהדיא דבכפניות לא פליגי רבנן א"כ תמיה מלתא על כל הני רבוותא. וכבר הבאתי בענף ב' דהרמב"ם פוסק בזה כהבבלי. והדבר המתמיה ביותר דמלבד דאין להעלות על המחשבה דלכל הני רבוותא הראב"ד והרמב"ן והריטב"א והר"ן הי' נעלם ברגע זו כל הני סוגיות. הא כולם כתבו בהדיא דכפניות הוא מתחלי המבואר פסחים (נב ע"ב) דהוה שומר לפירא בשעת עיבודו וזה אסור לר' יוסי דסובר סמדר אסור ולרבנן מותר. וזה תימה הא בפסחים שם גופי' מבואר בהדיא דלרבנן ג"כ אסור:
ומה דמסתבר לי בזה דכה"ג ממש מצינו עירובין (מא ע"א) דמייתינן שם הא דאר"מ אע"פ שאמר ר' גמליאל אין מפסיקין מודה הי' שאין משלימין והקשו שם בתוספות הא מהאי לישנא מוכח דלרבנן מפסקינן ובגמרא מבואר דרבנן סברי משלימין ותי' דמוכח מהכא דבהאי פלוגתא איכא תרי גווני רבנן ולא מסתבר להו לומר דהאי ומודה ר"ג היינו דלגרמי' הוא מודה ומה"ט סברי כל הני רבוותא ג"כ הכא דתני מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר מכלל דלרבנן שרי לכתחילה וגבי נטיעה מאגוז של ערלה הא א"א לומר דלרבנן שרי לכתחילה משו"ה כתבו דעל הברכה והרכבה של כפניות דלרבנן דס"ל סמדר מותר שרי הכא לכתחילה דהא מצינו בירושלמי שהבאתי מבואר בהדיא דלרבנן דסמדר מותר מרכיבין בכפניות. ואע"ג דבברכות (לו ע"א) פסחים (נב ע"א) מייתינן ראי'
ממשנה דבשאר אילנות לא פליגי רבנן אלא בסמדר גרידא ע"כ דגם הבבלי סובר דתרי רבנן איכא הכא. חדא רבנן דלא פליגי אלא בסמדר היינו המשנה דשביעית (פ"ד) וחדא רבנן דפליגי גם בשאר אילנות וכ"ת א"כ מאי הא דקא מהווינן טובא בפסחים (נב ע"א) על ר' אילא דקץ כפנייתא כמאן ס"ל הול"ל דסובר כהני רבנן דפליגי בין בסמדר בין בשארי אילנות. אפשר לומר דכיון דבפסחים שם מייתינן ממשנה דשביעית, (פ"ד) דב"ה ס"ל דסמדר אינו פרי ובשאר אילנות לא פליגי ודאי דהכי הלכתא ואע"ג דכ"ז אינו פשוט דודאי מסתבר טובא לומר דגם אם נודה לפי' הראב"ד דהאי הבריך והרכיב דמודה ר"י קאי על כפניות ג"כ הי' מסתבר טובא לומר דהאי ומודה ר' יוסי היינו דלגרמי' מודה כמו דאשכחן גיטין (פג ע"ב) ולא להוציא מזה דאיכא תרי גווני רבנן וכבר כתבנו בענף ב' דכן הוא כונת הרמב"ם ובאמת גם בההיא דעירובין (מא ע"א) דמודה ר"ג שאין משלימין נמי מסתבר טובא לומר דהאי ומודה לגרמי' הוא מודה ולא להוציא מזה דאיכא תרי גווני רבנן כמש"כ בתוס' אמנם לא מצאתי דרך אחרת ליישב דברי רבותינו. והנה הר"ש ערלה (פ"א מ"ט) במשנתנו דאין מרכיבין בכפניות הביא הא דאמרינן ע"ז בירושלמי דאתיא כר' יוסי דסמדר אסור וכן פי' הרע"ב בפשיטות ובגליון המשניות להגרע"א העיר ע"ז דבבבלי פסחים (נב ע"ב) לא אמרינן כן ולא הזכיר הגרע"א להאי דתני' ע"ז (מח ע"ב) ומודה ר"י שאם נטע והבריך והרכיב ומה שכתבו על זה הראב"ד והרמב"ן והריטב"א והר"ן שהבאתי:
הנה בררנו דגם לדברינו בסי' א' דבהברכת ענף בקרקע או בהרכבה מילדה לזקנה ליכא זוז"ג מ"מ א"ש טובא הא דמייתינן בע"ז (מט) ראי' דר"י סובר זוז"ג מותר מהא דתניא ומודה ר"י שאם נטע והבריך והרכיב מותר דלהריטב"א שהבאתי בענף ב' לא מייתינן רק מנטע גרידא וגם להראב"ד והרמב"ן ועוד שאר רבוותא האי הברכה והרכבה דתני ר' יוסי לא מיירי בילדה בזקנה אלא בכפניות כבר כתבנו שם מה דקשה לי טובא על דבריהם. גם כתבנו שם מה דמסתבר לי דזה קאי על הא דתנן ערלה (פ"א) אין נוטעין אגוז של ערלה וע"ז תני ר' יוסי דכשנטע או הבריך ענף של אגוזים או הרכיב אגוז באילן מותר ולא מיירי כלל בילדה בזקנה ולדברינו א"ש סוגיות הבבלי והירושלמי אבל בהברכת ענף בקרקע או בהרכבה מילדה לזקנה לא שייך כלל זוו"ג אלא ביטול כמו שבררנו בארוכה בסימן א' עי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |