נועם אלימלך/פרשת חיי שרה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ניווט כללי עליון}}

'''ויהיו חיי שרה''' כו' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כג#א|בראשית כג א]]}} פי[[רש"י/בראשית/כג#א|רש"י]] בת ק' כבת ך' כו' כבת ז' ליופי. ולכאורה מה נפקא מינה שהית' כבת ז' ליופי. ונראה דרש"י ז"ל כיון בדבריו לרמז על ב' מדרגות שמחוייב האדם להתנהג בהם כל ימי חייו: דהיינו האחד להזהר ולהשמר במאוד מאוד מכל חטא ועון שלא יעבור ח"ו על שום מ"ע ול"ת: ומדרגה ב' דהיינו גם דברים המותרים כמו אכילה ושתי' ומלבושים וכדומה צריך להכניס הכל אל הקדושה לכוין בהם לשמים דהיינו אדם שמלביש עצמו ומקשט עצמו במלבושים וקישוטים יפים ונאים. יהי' כוונתו לקשט דיוקנא דמלכא כמבואר בגמרא: וכן בכל דבר יהי' כוונתו לשמים וכאשר יתנהג כך אזי כל מה שיהי' לו הן ממון והן מלבושים יספיק א"ע במה שיש לו וישמח בהם וחייו חיים שלו אבל אם אין כוונתו בכל הנ"ל לשמים אזי תמיד יחסר לו ולא יהי' לו די וסיפוק לעולם: ונמצא חייו אינן חיים ואין החיים שלו. וזה רמז פשוט בת קו"ף כבת ך' שלא היה בה שום חטא ממצות עשה ול"ת: ובת ך' כבת ז' ליופי רמז למדרגה ב' דהיינו כמו תינוק שהוא מקשט עצמו אין יודע להתפאר עצמו ולחשוק להתקשט בקישוט יקר כך היתה שרה כשהית' בת כ' שאז הוא עיקר התגברות לאדם לתאוות ליפות עצמו ולהתקשט ושאר עניני עולם והיא הי' כל כוונתה בכל קישוטה והתיפותה רק לשמים:

'''או יאמר''' ואברהם זקן כו' דהתורה הקדושה הורה לנו דרכי הצדיקים איך יתנהג לעורר רחמים וחסדים והשפעות לעולם: ונקדים לפרש אלה תולדות כו' בהבראם. ודרשו חז"ל בה"א בראם דהעולם הזה נברא בה"א כי ביה ה' צור עולמים* ועוד דרשו בהבראם. באברהם. ושני מדרשות עולה בקנה אחד. ע"ד שפירשתי על מה שאמרו חז"ל מתחילה עלה במחשבה לבראה במדה"ד. וראה שאין העולם מתקיים ושיתף בו מדת הרחמים* וחלילה לחשוב אצל הבורא האחד הפשוט האמיתי שום השתנות חליל' אך נרא' כוונת חז"ל דבאמת העולם העליון נברא במדה"ד וזהו מתחיל' ר"ל תחיל' עלה במחשב' ר"ל לעולם המחשבה הוא העולם העליון ובראו במדת הדין. וראה שאין עולם מתקיים כו' ר"ל אבל העוה"ז ראה שאין מתקיים במדת הדין שיתף בו מדת הרחמים דעולם חסד יבנה ובזה מבואר דברי חז"ל בה"א בראם היינו העוה"ז נברא בה"א* וגם רמז באברהם הוא מדת חסד* והנ' החסדים הם נתעוררים ע"י הצדיקים שהם ממשיכים החסד לעוה"ז ע"ד שפירשתי גומל נפשו איש חסיד* גומל הוא לשון ויגמל יצחק ר"ל מי שגומל את נפשו מתאוויות הגשמיות. איש חסיד פי' הוא בעל החסדים שחסדים הם בידו להמשיכם לכל ישראל* והעיקר הוא ע"י התור' העוסק בה לשמ' יכול הוא להשפיע''':''' וזהו ואברהם זקן בא בימים ר"ל אברהם הוא מדת חסד: זקן רמז להתור' הקדוש' דהקב"ה אצל הר סיני היה נרא' כזקן מלא רחמים. וימים רמז לעוה"ז נקרא ימים מפני שהוא בזמן ויהי' שיעור הכתוב ואברהם ר"ל החסדים באו בימים היינו לעוה"ז* ע"י הזקן ר"ל ע"י התור' הקדוש': וה' בירך את אברהם בכל ר"ל השם הוי"ה ב"ה מסכים ומייחד את מדת החסד עם העולם הנקרא כל ונמצא כל העולמות ביחוד ויאמר אברהם אל עבדו* ר"ל דהחסדים הם כמדברים אל הצדיק וזהו ויאמר כו' אל עבדו הוא הצדיק העבד נאמן: זקן ביתו: דהנה התורה הקדוש' היא אצל כל אדם בהעלם. דקודם יציאת אדם לעולם מלמדין אותו כל התור'. ובא מלאך וסטרו על פיו ונשכח ממנו: וכל זאת למה. הוא למען תהיה תורת ה' בכח בהעלם באדם ואח"כ בעסוק האדם בתור' לשמה אזי הוא משיג אמיתיות התור' הנרשמת בו: ונמצא התורה היא באדם מכבר קודם יציאתו לעולם ולכן יש לקרות התור' בשם זקן וזהו זקן ביתו היינו שהוא משיג התור' הנעלם שבביתו: או יאמר דהצדיק גם כשהוא בילדותו דומה בעיניו תמיד כאלו הוא זקן וחושב אפשר היום ישוב לביתו ומנוחתו כבוד ונמצא הוא תמיד בתשוב' ולכן נקרא הצדיק זקן ביתו. המושל בכל אשר לו ר"ל שמושל ביצרו בהקב"ה כמו שאמרו חז"ל מי מושל בי צדיק ואומרת מדת החסד אל הצדיק הזה* שים נא ידך תחת ירכי. דהנ' בעולמות העליונים שם אין שום שייכות אחיז' להקליפה כ"א בעולם התחתון. וצריך הצדיק להפריד הקליפות משם לבל יתאחזו: וזהו שאנו מברכים בכל יום פוקח עורים. והכוונה לפקוח עינים למעל' להשגיח על ישראל וזהו עיני ה' אל צדיקים ר"ל ביד הצדיקים הוא לעשות עינים להשי"ת להשגיח על ישראל וברכת מלביש ערומים הכוונ' להלביש ולכסות העולם התחתון בפני הקליפות לבל יתאחזו וזהו השמים כסאי לשון מכוסה דהיינו השמים העולמות העליונים הם מכוסים בפני הקליפות שאין להם אחיזה כנ"ל רק והארץ הדום רגלי ר"ל בעולם התחתון אצל הרגליות שם הוא מקום הקליפות. וצריך האדם לראות לבל יתאחזו וזהו השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם פי' עולם התחתון נתן לבני אדם להפריד הארציות מהקליפות. וזהו שים נא ידך פי' כחך תשים. תחת ירכי הם הרגלים רמז לעולם התחתון שם תראה להפריד הקליפות: ואשביעך באלקי ישראל כו' אשר לא תקח אשה לבני פי' גם זאת אומרת מדת החסד אל הצדיק התחזק מאוד בשבועה שלא תקח אשה היינו השפעות הגשמיות שתשפיע לישראל שהם נקראים בשם אשה לא תקח אותם להשפיע לבני: לבני בכורי ישראל: אל תשפיע מבנות הכנעני ר"ל שלא יתערב תאוויות ומרמות: ע"ד כנען בידו מאזני מרמה. לפי אשר אנכי יושב בקרבו ולא אוכל און ועצרה: ויאמר אליו העבד ר"ל הצדיק הוא משיב אל מדת החסד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי ר"ל אם לא ירצו ההשפעות לילך חלילה* ההשב אשיב את בנך פי' אם יש לי רשות לתלות האשם על בנך ישראל שהם צריכים לתשוב' על עוונותיהם וגורמים לעכב ההשפעות מחמת עוונותיהם: ויאמר אליו אברהם פי' הוא מדת החסד: השמר לך פן תשיב את בני שמה ר"ל חלילה לתלות החסרון בהם רק עתה עשה את שלך. וישם העבד את ידו כו' וישבע לו מובן ממילא שהצדיק עושה ומקיים כנ"ל ויקח העבד עשרה גמלים ונקדים לפרש פסוק בפרשת לך לך ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין נ"ל שזה רמז אל מדת מלכות שדרך שם נשפעים כל השפעות טובות לישראל ולכל העולם. והוא כהן לאל עליון שמשם נשפעים כל החסדים שבעולמות העליונים. ויברכהו ויאמר ברוך אברם כו' הנה בעת אשר יקבל מדת מלכות השפעות וטובות להשפיע לישראל אזי הוא מרבה שמחה וחדוה ונותנת שבח והודי' וברכ' לעולמות העליונים. וזהו ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון ר"ל יחוד מדת החסד לעולם העליון: וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ר"ל בעת הזאת שמתברכת מדת מלכות להשפיע אזי אין רשות לשום צר ואויב לשלוט על ישראל חלילה ואדרבה הם נמסרים ביד ישראל ויד ישראל תקיפה עליהם וזהו גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות ר"ל יום השפעות הגשמיות לעולם כיום קיבוץ גליות שאז האומות יהיו נכפפים תחת ישראל* ויתן לו מעשר מכל פי' כל הנ"ל גורמת צדקת הצדיק המתנהג בקדושה רבה בכל דרכיו הן באכילה ושתיה וכדומה הוא מכניס הכל אל הקדושה וזה רמז מעשר רומז אל הקדושה הנקרא עשר וזהו פי' ויקח לו העבד עשרה גמלים הוא הצדיק העבד נאמן המשפיע לישראל כנ"ל הוא לוקח לעצמו עשרה גמלים ר"ל כל העשיות ועובדות וגמילות חסדים דכל העובדות נקראים גמילות חסדים הוא מכניס הכל אל הקדושה המרומז בעשר וזהו עשר' גמלים מגמלי אדוניו שהוא מדבק עצמו במדת הקב"ה אדון הכל. ע"ד שאמרו חז"ל הדבק במדותיו מה הוא רחום כו' וכל טוב אדוניו בידו ר"ל אז השי"ת נותן בידו ורשותו של הצדיק ומוסר לו כל הטובות והשפעות שישפיע לישראל ויקם וילך אל ארם כו' שהוא פועל בקדושתו שגם הדברים הגשמיות מוליך ומביא אל אורות הגדולים וזה רמז ארם לשון רמאות. נהרים הוא לשון אורות: ויברך את הגמלים ר"ל שכל זה הוא ע"י שהוא משבר עצמו על כל גמוליו ומדותיו ויברך הוא לשון הברכת אילן שכופף ומשבר עצמו כנ"ל מחוץ לעיר עיר נקרא הגוף ע"ד עיר קטנה ואנשים כו' דהיינו שאין הגוף החומר נהנה מזה שהוא חומד ומתאווה תאוות הגשמיות הגופניות וזהו מחוץ לעיר: אל באר המים פי' והמדרגה הזאת בא לו הכל בשביל באר המים היא התורה הקדושה שעוסק בתורה לשמה ונעשה כמעין המתגבר הנובע: לעת ערב פי' שהוא מקדש ומטהר עצמו ע"י התורה הקדושה לשמה עד שנעשית אצלו ערב ומתוק מדבש וכל טעם. לעת צאת השואבות עד שמשפיע השפעות גדולות וטובות רבות לישראל בלי הפסק והשם יזכנו לעבדו באמת ביראה ובאהבה רבה אמן:

{{ניווט כללי תחתון}}

[[קטגוריה:פרשת חיי שרה]]