Difference between revisions of "משתמש:ש"ס יידן/טיוטה:הערות בסוגיא דבשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין"

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to: navigation, search
(תחילת עבודה)
 
(המשך)
 
Line 9: Line 9:
 
ובאילת השחר הוסיף ביאור בזה, שהרי לכאורה יש להבין מה הסברא שיהיה כוונת התורה בשל עולם והא כתיב מיטב שדהו, אלא משום דבדרך כלל רוב קרקעות העידית הם סוג אחד ורק לפעמים יש עידית יותר טובה, נמצא שמשתפרש שפיר כוונת התורה על עידית דמזיק, רק כוונת התורה על דרך הרגיל דאם יש לו עידית כשל עולם זה כוונת התורה עידית, איך אין הביאור דיש דין של עולם אלא דיש דין של מזיק רק בשל עולם מקרי עידית דמזיק. ולכן שפיר יש לפרש לשון הכתוב 'שדהו' על עידית דעלמא.
 
ובאילת השחר הוסיף ביאור בזה, שהרי לכאורה יש להבין מה הסברא שיהיה כוונת התורה בשל עולם והא כתיב מיטב שדהו, אלא משום דבדרך כלל רוב קרקעות העידית הם סוג אחד ורק לפעמים יש עידית יותר טובה, נמצא שמשתפרש שפיר כוונת התורה על עידית דמזיק, רק כוונת התורה על דרך הרגיל דאם יש לו עידית כשל עולם זה כוונת התורה עידית, איך אין הביאור דיש דין של עולם אלא דיש דין של מזיק רק בשל עולם מקרי עידית דמזיק. ולכן שפיר יש לפרש לשון הכתוב 'שדהו' על עידית דעלמא.
  
ג. והקשה המהרש"א הלא אכתי יש להסתפק אף לדעת רבי ישמעאל בגוונא דאהני קרא (לעיל ו:) באופן שיש למזיק עידית בינונית וזיבורית ובינונית דידיה יתירה על עידית דנזיק ושווה לעידית דעלמא, וזיבורית דידיה פחותה מעידית דנזיק, שאם בשל עולם הן שמין ישלם לו מבינונית דידיה ואם משלו הן שמין ישלם לו מעידית דידיה.
+
ב. ונמצא שנחלקו בביאור צד הגמרא בשל עולם הן שמין, שלדעת המהר"ם פירושו כפשוטו שאכן אין כאן דין עידית דמזיק, ומה שאמרה תורה מיטב שדהו פירושו של העולם שהמזיק בכללם. ואילו לדעת הרה"י בודאי אף לצד זה יש דין עידית דמזיק אלא שעדיין יש לומר שעידית דעלמא חשובה שפיר עידית דמזיק כיון שאף הוא בכלל העולם והתורה כיוונה על דרך הרגיל.
 +
 
 +
ג. וברשב"א ביאר באופן אחר, שכיון דלרבי ישמעאל בגוונא דזיבורית דמזיק כעידית דנזיק משלם רק כעידית דניזק אם כן ע"כ דלהקל אתא ולכן אף לענין בשל עולם הן שמין יש לו להקל. וצריך להבין כוונתו, הלא לא שמענו משם רק שביאור הכתוב 'שדהו' היינו דניזק ומנין דלעולם יש לו להקל.
 +
 
 +
ד. והקשה המהרש"א הלא אכתי יש להסתפק אף לדעת רבי ישמעאל בגוונא דאהני קרא (לעיל ו:) באופן שיש למזיק עידית בינונית וזיבורית ובינונית דידיה יתירה על עידית דנזיק ושווה לעידית דעלמא, וזיבורית דידיה פחותה מעידית דנזיק, שאם בשל עולם הן שמין ישלם לו מבינונית דידיה ואם משלו הן שמין ישלם לו מעידית דידיה.
  
 
ויישב המהרש"א שבאופן זה בכל אופן ישלם לו מבינונית דידיה שהרי יתירה היא על עידית דניזק.
 
ויישב המהרש"א שבאופן זה בכל אופן ישלם לו מבינונית דידיה שהרי יתירה היא על עידית דניזק.
Line 18: Line 22:
  
 
וברש"ש יישב עיקר קושיית המהרש"א (וכ"כ בשיטה) שבאמת ספק הגמרא כי תיבעי לך אליבא דרבי עקיבא היינו אף אליבא דרבי ישמעאל במקום שמודה לרבי עקיבא דהיינו בגוונא דאהני קרא.
 
וברש"ש יישב עיקר קושיית המהרש"א (וכ"כ בשיטה) שבאמת ספק הגמרא כי תיבעי לך אליבא דרבי עקיבא היינו אף אליבא דרבי ישמעאל במקום שמודה לרבי עקיבא דהיינו בגוונא דאהני קרא.
 +
 +
ה. והגר"ש רוזובסקי יישב, שדברי הרא"ש יצדקו אף לדעת היש אומרים וכמסקנת הרא"ש, שאין כוונת הרא"ש שאהני קרא מהני שיש לו ליתן בדווקא מעידית דמזיק, אלא פירושו שלא התחדש באהני קרא שאין צריך ליתן לו מיטב אלא שאין צריך ליתן לו מיטב דניזק אך אכתי בעי למיהב ליה 'עידית', ולכן שם אינו יכול לצאת ידי חובתו בבינונית דידיה כיון שאין עליה שם 'עידית', מה שאין כן בגוונא דהמהרש"א הרי אף אם אין שמין בשל עולם מכל מקום שם 'עידית' עליה כיון ש'עידית' היא בשל עולם, ולכן מקיים בנתינתה דין 'אהני קרא'.
 +
 +
ולפי זה יש לומר שזו נמי כוונת הרשב"א, שכיון דלרבי ישמעאל אזלינן לקולא, פירושו ש'מיטב' שאמרה תורה אינו דווקא מיטב מסויים אלא כל קרקע שיש עליה שם 'מיטב' יכול לתתה בנזקו, ולכן פשיטא שאף בשל עולם הן שמין.
 +
 +
ו. ואם כן פירוש הדברים, שגם לדעת רבי ישמעאל שיש חידוש של אהני קרא אך נאמר כאן דין אחר מרבי עקיבא, שלדעת רבי עקיבא פירושו שיש כאן דין חדש של עידית דמזיק 'דהאיך דקא משלם', ולכן יש מקום להסתפק שמא מזיק דווקא או שהתורה התכוונה על דרך רגילות. אך לדעת רבי ישמעאל לא נאמר כן רק דין אחר שאף שבדרך כלל בעינן עידית דניזק אך במקרה כזה סגי בעידית כל דהו, ואם כן שפיר יש לומר שסגי בעידית דעלמא. ולפי זה הלשון 'מיטב שדהו' הוא כביאור המהר"ם שאף המזיק בכלל העולם וכאילו נאמר 'מיטב שדות עלמא'.
 +
 +
ונמצא שרבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו בדין מיטב שדהו אם ביאורו כביאור המהר"ם או כביאור האילת השחר.
 +
 +
ז. והיה מקום ליישב באופן אחר, שהרי רבי ישמעאל סובר שבלי הפסוק הייתי אומר שישלם מן הפחות ואילו לרבי עקיבא צריך לשלם מן המשובח, והיינו שלרבי ישמעאל דין מיטב הוא לא דין בעצם החיוב אלא 'זכות' ולכן אם אינה, משלם מהזיבורית, והחידוש של הפסוק שאף שזכות בעלמא היא מכל מקום צריך לשלם מקרקע אחרת שיש עליה שם מיטב. מה שאין כן לדעת רבי עקיבא ה'מיטב' הוא זכות בעצם הקרקע.
 +
 +
והיה מקום לומר להפך שאדרבה לדעת רבי ישמעאל נתחדש כאן שהוא חיוב בעצם הדבר ולכן צריך ליתן לו יותר, ואילו לדעת רבי עקיבא באמת אי אפשר להעמיד את הפסוק באופן זה שהרי קשה לומר שהתורה תחייבו ליתן יותר ממה שחייב, והיינו שרבי עקיבא ס"ל שמיטב הוא דין נוסף, זכות נפרדת, ולכן אם אין לו אינו צריך לשלם יותר. דהיינו, שר"ע סובר שאם בפסוק מבואר שבמקרה כזה משלם יותר, זה מכריח שהחיוב מיטב הוא דווקא מדמזיק שאל"כ לא היה צריך לתת יותר, כיון שהוא חיוב נפרד.
 +
 +
וזהו שאמרה הגמרא שלרבי ישמעאל נאמרה שדה למטה כו', פירוש כיון שדין מיטב הוא חלק מהתשלום על היזק בשדה אחר (דומיא דגמרא שמשלם שמנה) אם כן זהו חלק מהתשלום ואין סברא שיוכל לפטור עצמו על ידי מיטב דעלמא, ואהני קרא רק חידש שיכול לפטור עצמו על ידי תשלום מיטב דמזיק דווקא. מה שאין כן לדעת רבי עקיבא שהוא דין נפרד, שם יש לומר שכל שיש לו 'שם מיטב' סגי בכך לקיים תוספת חיוב זה של מיטב.

Latest revision as of 10:23, 3 December 2019

בגמרא במסכת בבא קמא (דף ז:) אמרו: בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרבי אבא כשהן שמין בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין. אליבא דרבי ישמעאל לא תבעי לך דאמר בדניזק שיימינן, כי תיבעי לך אליבא דרבי עקיבא דאמר בדמזיק שיימינן, מאי, מיטב שדהו אמר רחמנא למעוטי דניזק או דלמא למעוטי דעלמא נמי, אמר ליה רחמנא אמר מיטב שדהו ואת אמרת בשל עולם הן שמין.

א. ראשית יש להבין מהו ספק הגמרא אם בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין, ומה השתנה למסקנא, הרי כבר בתחילה ידענו שמפסוק זה לומד רבי עקיבא את שיטתו.

ב. הראשונים הקשו מדוע אליבא דרבי ישמעאל לא תיבעי לך, הלא אף לדעתו יש להסתפק אם למעוטי דמזיק אתא או למעוטי דעלמא נמי. והתוס' (ד"ה אליבא) יישבו וז"ל כיון דיליף מג"ש דשדה שדה מוביער בשדה אחר דהוי דניזק, אבל לר"ע אפשר דהא דקאמר דהאיך דקמשלם לא אתא אלא למעוטי דניזק.

וביאר המהר"ם, דרבי ישמעאל כיון דיליף לה מקרא דובער בשדה אחר ע"כ דוקא קאמר בדניזק, אבל ר"ע אף שלמד כן ממשמעות הכתוב דהאיך דקא משלם, אפילו הכי איכא למימר דעידית דעלמא מיקרי נמי דהאיך דקא משלם הוא, דהמזיק המשלם נמי בכלל העולם הוא. ויש להבין דבריו.

ובאילת השחר הוסיף ביאור בזה, שהרי לכאורה יש להבין מה הסברא שיהיה כוונת התורה בשל עולם והא כתיב מיטב שדהו, אלא משום דבדרך כלל רוב קרקעות העידית הם סוג אחד ורק לפעמים יש עידית יותר טובה, נמצא שמשתפרש שפיר כוונת התורה על עידית דמזיק, רק כוונת התורה על דרך הרגיל דאם יש לו עידית כשל עולם זה כוונת התורה עידית, איך אין הביאור דיש דין של עולם אלא דיש דין של מזיק רק בשל עולם מקרי עידית דמזיק. ולכן שפיר יש לפרש לשון הכתוב 'שדהו' על עידית דעלמא.

ב. ונמצא שנחלקו בביאור צד הגמרא בשל עולם הן שמין, שלדעת המהר"ם פירושו כפשוטו שאכן אין כאן דין עידית דמזיק, ומה שאמרה תורה מיטב שדהו פירושו של העולם שהמזיק בכללם. ואילו לדעת הרה"י בודאי אף לצד זה יש דין עידית דמזיק אלא שעדיין יש לומר שעידית דעלמא חשובה שפיר עידית דמזיק כיון שאף הוא בכלל העולם והתורה כיוונה על דרך הרגיל.

ג. וברשב"א ביאר באופן אחר, שכיון דלרבי ישמעאל בגוונא דזיבורית דמזיק כעידית דנזיק משלם רק כעידית דניזק אם כן ע"כ דלהקל אתא ולכן אף לענין בשל עולם הן שמין יש לו להקל. וצריך להבין כוונתו, הלא לא שמענו משם רק שביאור הכתוב 'שדהו' היינו דניזק ומנין דלעולם יש לו להקל.

ד. והקשה המהרש"א הלא אכתי יש להסתפק אף לדעת רבי ישמעאל בגוונא דאהני קרא (לעיל ו:) באופן שיש למזיק עידית בינונית וזיבורית ובינונית דידיה יתירה על עידית דנזיק ושווה לעידית דעלמא, וזיבורית דידיה פחותה מעידית דנזיק, שאם בשל עולם הן שמין ישלם לו מבינונית דידיה ואם משלו הן שמין ישלם לו מעידית דידיה.

ויישב המהרש"א שבאופן זה בכל אופן ישלם לו מבינונית דידיה שהרי יתירה היא על עידית דניזק.

והקשו האחרונים (קרני ראם, רש"ש ח.) שהרא"ש הביא שני אית דאמרי בדין אהני קרא, מה הדין לרבי ישמעאל באופן שיש לו עידית ובינונית המעולות יותר מעידית דניזק, שיש אומרים שישלם לו בינונית ודי בכך, ויש אומרים שישלם לו עידית דווקא וכך נקט הרא"ש, וכתב בביאור הדבר שאהני קרא מהני שלא יהיה לו דין מיטב דניזק אלא מיטב דמזיק אבל אכתי בעינן שיהיה מיטב דמזיק ולא בינונית דידיה.

ונמצא שכל דברי המהרש"א הם דלא כמסקנת הרא"ש שהרי לשיטה זו באמת צריך ליתן מעידית דידיה ואי בשל עולם הן שמין לא יצטרך לתת אלא מבינונית.

וברש"ש יישב עיקר קושיית המהרש"א (וכ"כ בשיטה) שבאמת ספק הגמרא כי תיבעי לך אליבא דרבי עקיבא היינו אף אליבא דרבי ישמעאל במקום שמודה לרבי עקיבא דהיינו בגוונא דאהני קרא.

ה. והגר"ש רוזובסקי יישב, שדברי הרא"ש יצדקו אף לדעת היש אומרים וכמסקנת הרא"ש, שאין כוונת הרא"ש שאהני קרא מהני שיש לו ליתן בדווקא מעידית דמזיק, אלא פירושו שלא התחדש באהני קרא שאין צריך ליתן לו מיטב אלא שאין צריך ליתן לו מיטב דניזק אך אכתי בעי למיהב ליה 'עידית', ולכן שם אינו יכול לצאת ידי חובתו בבינונית דידיה כיון שאין עליה שם 'עידית', מה שאין כן בגוונא דהמהרש"א הרי אף אם אין שמין בשל עולם מכל מקום שם 'עידית' עליה כיון ש'עידית' היא בשל עולם, ולכן מקיים בנתינתה דין 'אהני קרא'.

ולפי זה יש לומר שזו נמי כוונת הרשב"א, שכיון דלרבי ישמעאל אזלינן לקולא, פירושו ש'מיטב' שאמרה תורה אינו דווקא מיטב מסויים אלא כל קרקע שיש עליה שם 'מיטב' יכול לתתה בנזקו, ולכן פשיטא שאף בשל עולם הן שמין.

ו. ואם כן פירוש הדברים, שגם לדעת רבי ישמעאל שיש חידוש של אהני קרא אך נאמר כאן דין אחר מרבי עקיבא, שלדעת רבי עקיבא פירושו שיש כאן דין חדש של עידית דמזיק 'דהאיך דקא משלם', ולכן יש מקום להסתפק שמא מזיק דווקא או שהתורה התכוונה על דרך רגילות. אך לדעת רבי ישמעאל לא נאמר כן רק דין אחר שאף שבדרך כלל בעינן עידית דניזק אך במקרה כזה סגי בעידית כל דהו, ואם כן שפיר יש לומר שסגי בעידית דעלמא. ולפי זה הלשון 'מיטב שדהו' הוא כביאור המהר"ם שאף המזיק בכלל העולם וכאילו נאמר 'מיטב שדות עלמא'.

ונמצא שרבי ישמעאל ורבי עקיבא נחלקו בדין מיטב שדהו אם ביאורו כביאור המהר"ם או כביאור האילת השחר.

ז. והיה מקום ליישב באופן אחר, שהרי רבי ישמעאל סובר שבלי הפסוק הייתי אומר שישלם מן הפחות ואילו לרבי עקיבא צריך לשלם מן המשובח, והיינו שלרבי ישמעאל דין מיטב הוא לא דין בעצם החיוב אלא 'זכות' ולכן אם אינה, משלם מהזיבורית, והחידוש של הפסוק שאף שזכות בעלמא היא מכל מקום צריך לשלם מקרקע אחרת שיש עליה שם מיטב. מה שאין כן לדעת רבי עקיבא ה'מיטב' הוא זכות בעצם הקרקע.

והיה מקום לומר להפך שאדרבה לדעת רבי ישמעאל נתחדש כאן שהוא חיוב בעצם הדבר ולכן צריך ליתן לו יותר, ואילו לדעת רבי עקיבא באמת אי אפשר להעמיד את הפסוק באופן זה שהרי קשה לומר שהתורה תחייבו ליתן יותר ממה שחייב, והיינו שרבי עקיבא ס"ל שמיטב הוא דין נוסף, זכות נפרדת, ולכן אם אין לו אינו צריך לשלם יותר. דהיינו, שר"ע סובר שאם בפסוק מבואר שבמקרה כזה משלם יותר, זה מכריח שהחיוב מיטב הוא דווקא מדמזיק שאל"כ לא היה צריך לתת יותר, כיון שהוא חיוב נפרד.

וזהו שאמרה הגמרא שלרבי ישמעאל נאמרה שדה למטה כו', פירוש כיון שדין מיטב הוא חלק מהתשלום על היזק בשדה אחר (דומיא דגמרא שמשלם שמנה) אם כן זהו חלק מהתשלום ואין סברא שיוכל לפטור עצמו על ידי מיטב דעלמא, ואהני קרא רק חידש שיכול לפטור עצמו על ידי תשלום מיטב דמזיק דווקא. מה שאין כן לדעת רבי עקיבא שהוא דין נפרד, שם יש לומר שכל שיש לו 'שם מיטב' סגי בכך לקיים תוספת חיוב זה של מיטב.