מעשה רב/קט
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מצוה לרחוץ[1] כל גופו בערב שבת[2], ועכ"פ לא פחות מפניו ידיו ורגליו[3].
הערות שוליים
- ↑ מדלא כתב בחמין, משמע דגם בלא חמין יש מצוה, ועי' ראבי"ה ור"ן דל"ג בגמ' חמין, ועי' במ"ב משכב"ז.
- ↑ בגמ' שבת כה ע"ב "דאמר רב נחמן בר רב זבדא ואמרי לה ר"נ בר רבא אמר רב הדלקת נר בשבת חובה, רחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית רשות, ואני אומר מצוה, מאי מצוה דאמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר"י בר אלעאי ע"ש מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין וכו'. ובשו"ע סי' ר"ס ס"א "מצוה לרחוץ [הגה: כל גופו. ואם א"א לו, ירחוץ (טור)] פניו ידיו ורגליו בחמין בע"ש". וצ"ב מהיכן הך מילתא דבעי לכתחילה כל גופו וברמב"ם פ"ל ה"ב לא נזכר, וכתב רבינו בביאורו שם סק"א "שם נשיתי טובה" וכוונתו להגמ' שם בהמשך "ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה, מאי ותזנח משלום נפשי, אמר רבי אבהו זו הדלקת נר בשבת, נשיתי טובה אמר רבי ירמיה זו בית המרחץ, [רבי יוחנן אמר] זו רחיצת ידים ורגלים בחמין", והיינו דלכתחילה בעי בית המרחץ דהיינו רחיצת כל גופו. וכ"כ או"ז הל' ע"ש ס"ז מהגמ' הנ"ל "ומצוה נמי לרחוץ במרחץ ולהזיע" וכ"כ ראבי"ה קצ"ז ורבינו ירוחם, וע"ע בשאילתות פ' בראשית ובעמק שאלה אות כ"א עוד מקור לזה מויק"ר עי"ש, [ואפשר דהר"מ ס"ל דהוא פלוגתא ופסק כרבי יוחנן]. ובמאירי כ' והמרבה בתענוג נקיות ה"ז משובח. ועי' א"ר שתמה על ר"י בר אלעאי שלא עשה הדין לכתחילה. [ובראב"ן שבת סימן שמג כתב "רחיצת ידים ורגלים בחמין בע"ש מצוה וכל שכן רחיצת כל הגוף, כמנהגו של ר' יהודה ברבי אילעאי ערב שבת מביאין לו עריבה מליאה חמין בשלא היה מרחץ, ורוחץ פניו ידיו ורגליו וכו' ומצוה לשמוע דברי חכמים" עכ"ל וצ"ע, וע"ע בשאלות ששאל ראב"ן לרשב"ם בסוף ספר ראב"ן ובתוס' תלמידי ר"י הזקן כאן]. ובערוך השולחן שם כ' "ולי נראה הטעם פשוט משום דר' יהודה היה לו כאב ראש כדאיתא בנדרים [מ"ט ע"ב] ומי שיש לו כאב ראש אין ביכולתו ליכנס למרחץ מפני החמימות ולכן לא רחץ ראשו ג"כ". והנה בתוס' ורשב"א כתבו דאינו חובה כ"כ כמו הדלקת הנר, והיינו כהאו"ז שכתב "מיהו מצוה היא שמקבל עלי' שכר אם קיימה ואם חסרה אינו נדון עליה", וזה לפי גרסתינו דגרסינן מצוה ולא חובה, אמנם בשאילתות קכ"ב ור"ח וכל בו ר"ס ל"א הגי' חובה עי"ש.
- ↑ עיין במ"ב סק"ד "ורגליו. וכעת אין נוהגין ליזהר בזה, ואפשר דדוקא במדינותיהם שהיו רגילין לילך יחף ודרכו לרחוץ במים מפני האבק והעפר משא"כ במדינותינו, וכעי"ז כ' הפמ"ג לעיל סי' ד' בא"א סק"א עי"ש". ומהלשון כאן משמע לכאו' שלא כהמ"ב.