עריכת הדף "
מנחת חינוך/רפ
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''שעבד כהן שברח כו'.''' כ"ה בר"מ מהש"ס, והרהמ"ח אינו מביא דין אם העבד אינו עובד לרבו כגון שהפקירו או כמה ענינים המבוארים בה' עבדים שאינו רק מעוכב גט שחרור אם אוכל בתרומה או לאו כיון דאינו עובד לא מיקרי קנין כספו, והיא אבעיא בש"ס גיטין דמ"ב אי מעוכב ג"ש אוכל בתרומה, ושם היא אבעיא דלא אפשיטא ע"כ אסור לאכול תרומה רק דאין לוקין, והובא דין זה בר"מ פ"ט מה' הנ"ל ה"ה, ועיין בכריתות שם מביא הש"ס ברייתא הכותב נכסיו לאחרים והיה בהם עבדים, ואמר הלה אי אפשי בהם אי היה רבו שני כהן אוכל העבד בתרומה. ורשב"ג סובר דחוזרים המתנות ליורשים, וע"ש בסוגי' דטעם הת"ק אף דלר"ל כיון דאמר אי אפשי העבדים הם הפקר, מכל מקום ס"ל לת"ק דאוכלים כיון דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה, ורשב"ג סובר דהם שייכים לרבם ראשון ע"כ אינם אוכלים, וברייתא זו מיירי בשתק ולבסוף צווח ע"ש. והובא ברייתא זו ג"כ בחולין ל"ח וב"ב, והר"מ פ"ד מה' זכיה ומתנה פסק בפלוגתא זו דת"ק ורשב"ג דהוא ס' הלכה כמאן, אי הוכיח סופו על תחלתו, ויש פוסקים כת"ק דל"א הוכיח סופו על תחילתו, ופוסקים ג"כ כר"ל שם דאומר א"א בה היא הפקר אם כן אוכלים בתרומה, ע' ברשב"ם ובחה"מ סי' רמ"ה ובתוס' גיטין שם כ' דאבעיא זו לא קאי לר"ל דלדידיה לת"ק מעוכב ג"ש אוכל בתרומה. עוד מחלקים שם התוס' דאבעיא זו קאי רק בחצי עבד וחציו ב"ח אבל במעוכב ג"ש אוכל בתרומה. ובמהרש"ל שם תמה ע"ז. וע"ש במהרש"א ובפ"י וכ"נ דעת התוס' כ"פ בהשולח דמעוכב ג"ש מותר בשפחה כמו שמותר בתרומה, וע' תוס' חולין מביאין ג"כ הש"ס דכריתות דלת"ק מעוכב ג"ש אוכל בתרומה, והר"מ בפ' הנ"ל ה"ו מביא גם כן דין דברייתא ופסק דהוא ספק אם הוכיח סע"ת והם ברשות ראשון או לא הוכיח כו' וחזר בו ע"כ לא יאכלו בין שהיה רבו השני כהן או רבו הראשון כהן, ואזיל לשיטתו בה' זכיה ומתנה דמספקא ליה הלכה כמאן ע"ש. והכסף משנה בה"ה גבי מעוכב ג"ש כתב דהר"מ פסק דהוא ס' מחמת האבעיא בגיטין. ועוד מבואר בסמוך וכאן כ' דת"ק סובר דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה. ואפשר דרשב"ג פליג בהא ע"כ פסק הר"מ בסמוך דמעוכב ג"ש אינו אוכל ע"ש ומרשים הברייתא זו בחולין. וראיתי להמ"ל שם ה"ו ד"ה הכותב כו' וז"ל בדברי מרן הגדילו התערובות דפלוגתא דת"ק ורשב"ג אין שם זכר למעוכב ג"ש דל"ש כלל והרב כ' דמעג"ש היא אבעיא. ועוד יבואר בסמוך וזה לא נתבאר כלל ועוד הוסיף כאן כיון דמספקא ליה ע"כ פסק לעיל לחומרא וכל אלו הדברים תמוהים הם מאוד עכ"ל המ"ל. ואני תמה שכותב כן על רבינו המשביר אשר דבריו ברורים ומבואר בכריתות בהדיא דת"ק דרשב"ג ע"כ סובר דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה ומה זה שכתב כי בפלוגתא אין זכר למעג"ש והלא כן מפורש בש"ס והתוס' גיטין וחולין הביאו ג"כ מש"ס הנ"ל וכוונת הב"י כיון דלת"ק אוכל ואפשר דרשב"ג פליג עליו ע"כ פסק הר"מ לחומרא ואף שדבריו צע"ק דאפשר רשב"ג אינו חולק בדין זה רק סובר כיון דהוכיח סע"ת אם כן שייך לרבו ראשון ע"כ אינו אוכל בתרומה ע"ש אבל בגוף הדין דמעג"ש אוכל לא פליג מכל מקום הכסף משנה בעצמו כ' זה בדרך דוחק שכ' בלשון הזה ויש מקום לומר דרשב"ג פליג עליו בהא ע"כ אזלי' לחומרא כוונתו מבוארת כיון דאפשר דרשב"ג פליג ע"כ לא פסק כת"ק אבל המ"ל שהרחיק מן הדעת שאין ד"ז למעג"ש דבריו תמוהין ודברי רבינו המשביר ברורים. אך לא הרשים הש"ס דכריתות דשם מבואר זה להדיא. ובגוף הדין דמעוכב ג"ש כבר כ' דדעת התוס' נראה דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה וכ"נ דעת הרשב"ם ב"ב דהלכתא כר"ל וכת"ק דכריתות ע"ש בסוגי' הנ"ל ותבין כי קצרתי מאוד. ולדעת הר"מ שסובר דמעג"ש אינו אוכל בתרומה צ"ע מ"ש בדין זה דהכותב נכסים לאחר כו' ושתק ולבסוף צווח דאסור לאכול בתרומה בין שרבו ראשון כהן והשני ישראל או הראשון ישראל והשני כהן והטעם דמספקא ליה אי שייך לרבו ראשון כרשב"ג או לרבו שני כחכמים ה"ל להר"מ לאשמועי' דאפילו שניהם המוכר והקונה הם כהנים מכל מקום אסור העבד לאכול בתרומה לפי שיטתו בה' זכיה ומתנה דהוא ס' הפקר דלדברי חכמים דזכה מכל מקום הוי הפקר כר"ל אם כן אסור לאכול בתרומה דלמא כחכמים דלא הוכיח סופו וזכה השני ומכל מקום הוי הפקר כיון דאמר איני רוצה וא"כ הוא הפקר ומעוכב ג"ש ע"כ אסור לאכול לפי שיטתו דעבד המופקר אסור לאכול בתרומה ה"ל לאשמועי' רבותא אפילו בשניהם כהנים ואפ"ל דבשניהם כהנים הוי ס"ס לקולא שמא ה' כרשב"ג אם כן הוא עבד של רבו ראשון ואוכל ואת"ל כרבנן והוא הפקר מרבו שני שמא עבד המופקר ומעג"ש אוכל בתרומה והו"ל ס"ס לקולא ומ"ש הר"מ בין שהיה ראשון כהן זה הוא ס' דלמא כרשב"ג ושייך לרבו ראשון ואוכל א"ד כרבנן דרבו שני זכה בו ואינו אוכל. ואח"ז כ' בין אם היה השני כהן זה פשוט יותר שאינו אוכל והוי ס"ס לחומרא דלמא כרשב"ג ושייך לרבו ראשון ואינו אוכל ואת"ל כרבנן דשייך לרבו שני מכל מקום הוי הפקר ומעוכב ג"ש וספק אם אוכל ובין תבין דרכו של הר"מ לכתוב הפשוט באחרונה כמ"ש הסמ"ע סי' ע"ב ס"ק ז' ועיין בהגהת מל"מ פ"ב כ' להיפך דדרך התנא למנקט הפשוט בראשונה ע"ש שמביא בקיאות ואולי דרך תנא לחוד ודרך הפוסקים לחוד. ולדעת הר"מ אם מעוכב ג"ש אכל תרומה בשוגג כיון דספק הוא א"צ לשלם קרן וחומש אך צריך להפריש משום כפרה ומוכרה לכהן כמבואר במ"ל פ"י מה' הנ"ל הי"ד לענין ספיקות. '''ועבד ''' כהן שאוכל בתרומה אם יש חלק אפילו א' ממאה לזר או לכהן שאינו מאכיל אינו אוכל (עיין בהשמטות) והוא מבואר בר"מ פ"ז הי"ז והכסף משנה כ' שהוא בת"כ ובפ"י לגיטין ד' מ"ב כ' שהוא ג"כ משנה מפורשת יבמות פ' אלמנה לכה"ג בת ישראל כו' לא יאכלו עבדים משום חלקו של עובר וער"מ פ"ח הביא דינים אלו ובפ"י בעצמו כתב שאפשר אין ראיה מהסוגיא דיבמות דאפשר דמיירי דיש הרבה עבדים אם כן מדין ברירה אתינא עלה דאפשר יגיע העבד לחלקו של עובר. אך כ' דהסוגיא לא משמע כן ומכ"ש שמבואר להדיא בת"כ דעבד השותפין אינו אוכל ע"ש. ועיינתי בת"כ פרשה ה' ה"ג אינו מבואר זה בפי' אלא בלשון הזה אוציא ע"ע כו' ולא אוציא של שותפין ת"ל כספו פרט לח"ע וחב"ח אם כן נוכל לומר דוקא ח"ע וחב"ח אבל של שותפים אפשר דאוכל. והק"א כ' שם דכוונת הת"כ השותפים היינו ח"ע דהוא בעצמו שותפות עם האדון והחילוק יבואר אח"ז. אך באמת שם היה לו להביא הפי' שמבואר בפירוש דח"ע וחב"ח אינו אוכל ויבואר לקמן אי"ה. והנה רש"י נדה דמ"ד ד"ה ויש לו כתב בפי' כדברי הפ"י שכתב שפוסל מן התרומה שאין אנו יודעין לברור איזה יגיע לחלקו ע"ש אבל בעבד א' בשותפות יש לי ספק כמו שאבאר דהנה בנדרים פ' השותפין מבואר דשותפין שנדרו הנאה זה מזה הלכה כראב"י דיכולין כ"א לכנוס לחצר השותפין שאין בה דין חלוקה ובר"נ האריך ותוכן סברתו דראב"י סובר דבאין בדבר השותפות דין חלוקה כ"א מהשותפין בשעה שמשתמש בשלו הוא משתמש ויש לו קנין הגוף בכולו ואח"ז כשהשני משתמש יש לו ג"כ קה"ג בכולו והוי כאומר נכסי לך ואחריך לפלוני ע"ש ובקצה"ח סי' קמ"א החזיק בסברא זו וגם בסי' רס"א מביא ג"כ דנכסי לך ואחריך לפלוני יש לו קה"ג ויי"ח באתרוג ביום א' אך בח"ע וחב"ח הקשה הש"ס פ' השולח דיום של רבו ישא שפחה וביום של עצמו ישא ב"ח ותי' דבאיסורא לא קמיירי ע"ש ברש"י דאין האיסור נחלק היינו דשם ל"ש לומר דביום ש"ע הוא כולו לעצמו וביום של רבו כולו לרבו כיון דביום של רבו הוא ב"ח ולא מצינו משוחרר חוזר ומשתעבד כמבואר בירושלמי ע"ש בס' הנ"ל. אם כן לפי ד' הר"ן הללו אם כן אפילו אם זר יש לו שותפות מכל מקום ביום של הכהן יש להכהן על כל העבד קה"ג ותרומה תלוי בקה"ג אם כן למה לא יאכל תרומה אף דביום של ישראל אסור היינו משום דאז יש לישראל קה"ג ולענין תרומה בודאי עבד אם נמכר כ"פ לכהן ולישראל אם הוא של כהן אוכל בתרומה ואם הוא של ישראל אינו אוכל ואם חזר ונמכר לכהן אוכל וא"כ אמאי לא יאכל באם יש לזר שותפות בו וה"ה אם נתן עבד לכהן וא"ל ואחריך לפ' כיון דהמקבלים [יש] לו קה"ג בודאי אוכל ולמה לא יאכל כאן ומדברי הת"כ אין ראיה שכבר כ' דהת"כ מיירי בח"ע וחב"ח דשם ל"ש קה"ג על חלק ב"ח דאין משוחרר חוזר ומשתעבד אבל בשותפים אמאי לא יאכל ומהגמ' ג"כ אין ראיה דשם מיירי בהרבה עבדים ואולי יגיע לחלק הזר ובפרט ביש דין חלוקה אף ראב"י מודה דאסורים לכנוס דאין לו קה"ג על כולו ביש לו דין חלוקה ע"ש בר"נ אבל אם יש להם עבד א' למה לא יאכל אך כיון שהר"מ פסק כן בודאי מצא באיזה מקום דין זה וצ"ע. ויש לי עוד הרהורי דברים ואין כאן מקומו. ולענין ח"ע וחב"ח דעת התוס' בגיטין דמ"ב דזהו האבעיא בש"ס אם מעוכב ג"ש אוכל בתרומה ולא אפשיטא וברש"ל תמה ע"ז היאך יאכל כיון שהוא חב"ח ובמהרש"א ישב זאת ועפ"י הקשה כמו שמבואר בת"כ דשותפות הזר אינו אוכל ה"ה ח"ע וחב"ח אינו אוכל. וכבר כ' דשותפות הזר אינו מבואר בהדיא אך בברייתא דת"כ מבואר זה בהדיא דח"ע וחב"ח אינו אוכל ותימה על הפ"י שלא הביא זה והיא בהך ברייתא שהביא הוא. '''והנה ''' בלאו הזה דזר נכלל ג"כ בת כהן הנשאת לישראל מכל מקום כיון דהיא אשת ישראל היא כזרה וכ"ה בלשון הר"מ פ"ו ה"ה הזר כו' וכהנת אשת הזר הרי היא כזרה שנא' וכל זר בין הוא בין אשתו עכ"ל ודע דלא יליף כדמוכח לכאורה בלשון הר"מ דממלת כל דרשינן זה אלא הוא מקרא בפ"ע ע' יבמות ס"ח תרי וכל זר כתיבי חד לגופיה וחד לבת כהן שנשאת לישראל וממלת כל דרשינן שם דזרות אמרתי לך ולא אנינות וכוונת הר"ם ג"כ כן. והנה מלשון הר"מ נראה דג"כ חייבת מב"ש כזר גמור וכ"נ מלשון הרהמ"ח מצוה רפ"ג שכתב כי אשת הזר נחשבת כזר הרי היא כא' מצלעותיו כו' אך סוף דבריו שם קצ"ע שכתב עברה הכהנת כו' וכן אם אכלה תחת בעלה ישראל כו' חייבת מלקות ולא כ' מב"ש וכן כלל אותה בלאו דחללה שם ואין חייב אלא מלקות כמבואר בר"מ פי"ט מסנהדרין ויבואר לקמן אי"ה באריכות. ומצאתי בס' פר"ד בדרך מצותיך העמיס כן בלשון הר"מ שסובר דכהנת אשת הזר חייבת מיתה כזר ע"ש בד"ה ודין זה שכתב הר"מ כו' וע"ש בסד"ה ודע כ' דמסתפק בדבר כמו דפסקינן דכהנת אשת הזר אינה חייבת חומש אם אכלה בשוגג וכ"פ הר"מ פ"י הי"ב ממשנה דתרומות דזר מעיקרא בעינן אם כן חזינן אף דמרבינן וכל זר דהוי כזרה מכל מקום לענין חומש לא מרבינן אם כן לענין מיתה בי"ש ג"כ לא מרבינן ע"ש. ונראה דזהו דעת הרהמ"ח דאינה במב"ש רק במלקות ומדברי הר"מ ג"כ אין הכרע. והנה מבואר בש"ס דיבמות ובר"מ פ"ח דאם בת כהן נתאלמנה או נתגרשה מבעלה ישראל אם יש לה זרע מבעלה ישראל או אפילו עובר אינה אוכלת בתרומה ומקרא מלא הוא ובת כהן כי תהיה אלמנה כו' וזרע אין לה ושבה כו' מכל מקום נ"ל דאם אכלה אפשר דאין בה חיוב מיתה ולא מלקות כיון דנתאלמנה או נתגרשה לאו בכלל זרה היא רק הוא לאו הבא מכלל עשה אם אין לה זרע ושבה אל בית אביה הא אם יש לה אינה שבה כמבואר ביבמות דס"ח דמקרא זה הוא לאו הבמכ"ע ע"ש אבל לאו בכלל זרה היא אם נתאלמנה ויש לה זרע או יש לה זרע בזנות מישראל דג"כ אינה אוכלת נראה דהיא עוברת רק בעשה. ואפ"ל כיון דלהר"מ והרהמ"ח וכ"נ מהש"ס דהיא בכלל זרה אם כן התורה התירה דאם אין לה בנים תחזור להכשירה וביש לה בנים אסורה אם כן הדרי' לאיסורא קמא עיין בסוגיא דטעם כעיקר ובמס' ביצה גבי השוחט עולת נדבה וכ"נ מהמ"ל בס' פר"ד בענינים אלו ע"ש בדרך מצותיך אם כן כיון דנכלל בלאו וכל זר אם כן הדרא לאיסורא קמא ע"ש. אבל אם עיברה בזנות מישראל דג"כ אינה אוכלת כמבואר בש"ס ור"מ וזו ודאי לאו בכלל זרה היא דאונס ומפותה אינם פוסלים כמבואר שם רק מטעם הולד מהאי קרא ושבה כו' נ"פ דאינה עוברת רק בעשה ואינה חייבת מלקות ומכ"ש מיתה בי"ש ובשוגג בלאו הכי אינה מחויבת חומש כמבואר לקמן בעזהשי"ת כי לאו זרה מעיקרא הוא אפילו תחת בעלה ישראל כנלע"ד ברור בעזה"י. וכן אם בת כהן היא שומרת יבם לישראל דג"כ אינה חוזרת לבית אביה ואינה אוכלת בתרומה כמבואר בש"ס ור"מ והוא ג"כ מהאי קרא ושבה כו' נראה ג"כ אי אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא חייבת כדלעיל ומכל מקום מצד הסברא נראה כאן ולעיל דל"ש אהדרי' לאיסורא קמא כיון דנתאלמנה ל"ש לאכללי' בכלל זר וכיון דלאו בכלל אחת מצלעותיו היא אם כן אפשר דל"ש אהדרי' לאיסור' קמא כסבר' הרב פר"ד גבי חללה וצ"ע ולעורר לב המעיין באתי:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף