מנחה חריבה/סוטה/שיורי מנחה - פרק שביעי

מנחה חריבה סוטה שיורי מנחה - פרק שביעי [[מנחה חריבה/סוטה/שיורי מנחה - פרק שביעי|]]

שיורי מנחה - פרק שביעי

לדף ל"ג ע"ב, שכחתי מלהביא קושיא יפה שראית בבי"צ יור"ד סימן ס' על התוס' גיטין ע"א ד"ה והא יכול לדבר כתבו אע"ג דממעט חרש וחרשת מחליצה לפי שאינו באמר ואמרה ותירצו בתירוץ ב' דהתם יליף וענתה מוענו הלוים שצריך בלה"ק ומינה נמי שמעינן דהוי בפה כמו בלוים יע"ש וקשה א"כ מאי פריך וכו' האי וענתה ואמרה מאי עביד ליה ומאי מקשה והא איצטריך למילף דלא מהני אמירה בכתב דילפינן מלוים דכתיב קול ול"ל דא"כ למ"ל ככה למילף מגז"ש נמי לה"ק דאין גז"ש למחצה דז"א דהרי התוס' כתבו שם דר"י ס"ל קריא מעכבא ורבנן ס"ל קריא לא מעכבא וכו' א"כ תרוייהו איצטרכא ככה דקריא מעכב וגז"ש דל"מ בכתב יע"ש:

בדף ל"ו ע"א והחציו וכו', ופירש"י דמשמע או חציו המיוחד או חציו הנזכר במק"א עכ"ל אדכרנא מילתא דתמיה מה שהראה לי ידי"ן הגאון וכו' מוהרי"ח זאננפעלד שליט"א מה שכתב בגליון השדי חמד חלק עשירי במכתב הג' אבד"ק שאוויל זצ"ל שם בראש הספר אודות השם שדי חמד כתב שם בזה"ל שהרי נמצא כן במקרא גם בשתי ידיעות וכו' כמו ונתן את הערכך וכו' בתוך האהל, (יהושע ס' ז' כ"א) וכמש"כ הד"ק שנמצא כן במקרא הערכך והחציו (לע"ע אינו זוכר מקומו בתנ"ך) ודומיהם עכ"ל, ונכתב בצדו הוא פסוק ביהושע (סי' ח' פ' ל"ג) ומובא בש"ס סוטה ל"ו ע"א עכ"ל הגרי"ח שליט"א והוא באמת פלא על גאון בקי כמותו ושגיאות מי יבין בדף ל' ע"ב משה אמר אשירה וכו' עי' במג"א סי' נ"א ס"ק ט' על מה שהמוהל אומר וכרות פסקו פסקו הא כל פ' דלא פסקו משה ונ"ל הטעם דאמרינן בסוטה משה אמר אשירה לד' והם אמרו אשירה לה' א"כ מתחלה נאמר פסקי פסקי יע"ש ובפמג"ד וצ"ע:

על מה שהונחתי בצ"ע בדף ל"ה ע"ב על רש"י שפי' בנתגיי' מצאתי כעת ב"ה בספר יגל יעקוב שהרגיש בזה והקשה בזה על הרא"ם ס' שופטים דבנתגיירו ממש גם לר"י מהני והזכיר מקושית התוס' גבי רחב, כן יע"ש עוד על התוס' מה שהקשו מיפ"ת, והוא דנפ"מ לביאה ב' ולקיימה וזה כוונת רש"י שפירש לקיום יפ"ת מהם, ועוד הביא שם לענין כנעני שבא על א' משאר אומות דקאי נמי בלא תחיה עיין רמב"ם וראב"ד פ"ט מעבדים:

את זה שאמרתי להעיר על הפמ"ג שכתב דכופין לכהן לעלות לדוכן, דהא הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה מאני אברכם או מאברכה מברכך, הצעתי בדרך שיחה נאה לכבוד הג' הגדול וכו' מוהרי"י דיסקין שליט"א אמר ליכי כבר העיר הוא בזה על הפמ"ג ואמר בזה פרפרת נאה בהא דחולין דף מ"ט ע"א דאמר וסימניך ישמעאל כהנא מסעיי כהני ומאי מסעיי כהנא דמוקי לה לבר"כ במקום ברכה דישראל, ופרש"י אצל ברכת ישראל דהכי עדיפא דמשמע שמתברכין וכו' עי"ש ועדיין צריך להבין מאי עדיפותא יש בזה ומאי שייך אי הכי עדיף טפי או לא ומאי נפ"מ בזה להלכה ומאי מסייע להם בזה ? ואמר הגאון הנ"ל שליט"א דדין של פמג"ד הנ"ל תליא במחלוקת ר"י ור"ע, והוא עפ"י הקדמת וכללא דכייל מרן המשל"מ פ"ג מעבדים דין י"ד בענין הענקה נ"ל דאליבה דכ"ע כייפינן ליה דע"כ ל"א דכל מ"ע שמש"ב אין ב"ד וכו' אלא דוקא שהמ"ש כתוב ממש אצל אזהרה העשה ככ"א וצדקה וכו' אבל גבי הענקה שאצל הציווי ליכא שום מ"ש וכו' ואע"פ דהדר קרא ובאר המ"ש מ"מ מדלא כתביה אצל הציווי אמרינן אין זה עונשו של עשה וכייפינן ליה עכ"ל, ולחילוק מסתבר זה הסכים היד מלאכי וכייל לה בכללי הדינים אות של"ה עיי"ש, ומעתה הלא באמת מ"ע דבר"כ הוי מ"ש דברכה בצדה ואין ב"ד מוזהרין על זה, אלא דכל זה לר"י דברכה דכהנים כתיב בהפסוק של ואני אברכם, א"כ הוי מ"ש בצדה ממש ואין ב"ד כופין על זה, אמנם לר"ע דברכה לכהנים הוא מהפסוק של מבראשית מואברכה מברכך דאינו כתיב בצדה כלל, וא"כ בוודאי לא הוי מ"ש בצדה, ומכש"כ מדב' המל"מ הנ"ל ובוודאי לר"ע צדקו פסק הפמ"ג דכופין על והוא לפי ההלכה דפסק הרמב"ם בהל' תפלה כר"ע דברכה לכהנים הוא מדכתיב ואברכה מברכיך ולדידיה שפיר כייפינן ליה לכהן שאינו רוצה לעלות לדוכן, ופסק של הפמג"ד נכון הוא להלכה דכיון דלא נכתב בצדה ממש וכסברת המל"מ הנ"ל, אבל לר"י דואני אברכם קאי על כהנים וברכה דכהנים במקום ברכה דישראל א"כ לדידיה אין כופין לכהן לעלות ואין מכין אותו בשאינו רוצה, וזה הוא שבא להקל עליהם וכהנא מסעיי כהני והכי עדיפא טפי ומובן פרש"י ז"ל עכ"ת דברי הגאון הנ"ל שליט"א, ועפ"י דבריו אפשר נמי לפרש הא דאמר כאן בגמרא כי מהדר אפי' וכו' אדברי' ר"ח למר עוקבא ודרש רבש"ע וכו' מה שגזרת וכו' עיי"ש, דהלשון אדבריה הוא אינו מובן וכמו לשון בפ"כ הוא עיין הגהת רל"ח מש"כ וי"ל והוא דמר עוקבא שהיה אב"ד והוי דעתו שלא לכף להכהנים שאינם רוצים לעלות ולקי' המ"ע של בר"כ וכדקי"ל בכ"מ שב"ד כופין על מ"ע ומכין אותו עד שתצא נפשו ומטעמא משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה ממש וכר"י דאני אברכם קאי אכהנים ואין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה, ואדבריה ר"ח למ"ע ודרש דהלכה כר"ע דואני אברכם קאי ברכה לישראל מפי הקב"ה, וברכה לכהנים הוא ממקום רחוק דכתיב ואברכה מברכיך (דקאי א לעכו"ם עיין תוס' שם) וא"כ לא הוי מ"ע שמ"ש בצדה, אלא במק"א וכה"ג לא הוי נכלל בכלל זה וכהמל"מ והיד מלאכי הנ"ל וא"כ הלכה דכופין אותן וכהפמג"ד הנ"ל, ולכך דרש בלשון הזה עשינו מה שגזרת עלינו וכו' וכמו שביארתי בפנים בשם ח"א מהרש"א דזה הוא לר"ע וברכת כהנים אינו אלא גזירת מלך עליהם שיברכו אפ ישראל ושהוא מתאווה לברכתם עיי"ש, לכ"ע כופין אותו לעלות ולכך רמזי לדרוש שהוא מצוה הכרחית לכהנים, שראה שהיו חלושים במצוה חביבה זאת ע"כ אדבריה ודרש, ואתי שפיר ביותר אם נימא דצריכין ב"ד לכוף גם למ"ע ולאו כל אדם הרשות בידו להכות ולכוף את חבירו לעשות סוכה וכדומה, ועיין נתיבות חו"מ סי' ג' ומשובב נתיבות שם דדעתו דצריך ב"ד דוקא עיי"ש ועיין גם בענין זה בקונטרס מקל נועם להגאון הנ"ל שליט"א שנדפס בקובץ כנסת חכמי ישראל שנת תרנ"ו סימן קנ"ה (חכמה) באריכות ובפלפולא חריפתא עיי"ש, ולכך הוצרך בדבר הזה למר עוקבא שהיה אב"ד ובידו דוקא הרשות לכוף להכהנים לקיים המ"ע דבר"כ, ועיין היטב בשו"ת ח"ס חחו"מ סי' קע"ז בד"ה ומש"כ מעכ"ת וכו' ובד"ה מ"ש פר"מ אי כפיית ב"ד בעי דוקא מומחים וכו' יעו"ש שלא הביא כל הנ"ל השו"ת חות יאיר ונתיבות קא הנ"ל ואכמ"ל בפרט הזה שרק מדין גרירה נגענו בזה ולפ"ז ר"ח ס"ל כר"ע ולא כר"י, ודלא כמש"כ לעיל בפנים דקנ"ב די"ל דר"ח ס"ל כר"י ובלא"ה אין דברי מוכרחין שם, ובענין זה הרהרתי דעל לפנים משורת הדין דילפינן מועשית הישר והטוב, אין ב"ד כופין דהוה מ"ע שמש"ב דכתיב למען יטב לך וכו' וצ"ע במרדכי ובש"ע הל' אבידה ואכמ"ל:

לענין מה שכתבתי להעיר בדף קנ"א ע"א בדבר ערבות לגרים ולנשים עיי"ש מה שהבאתי נזדמן לידי כעת ספר היכלי שן תליתאי ושם בסי' ס"ב מדבר לענין ערבות על הקטנים דמשמע מן המדרש שקיבלו ערבות על הקטנים כיון שיש להם חלק בארץ משא"כ בנשים שלא קיבלו חלק בארץ, והעיר מש"ס דילן דמשמע דהחשבון היה לבד מהטף רק הגברים לבד וא"כ מוכח דקטנים לא נכנסו בכלל ערבותם די"ל דמספר שאנו יודעין בוודאי כמה הוי קחשיב ומספר קטנים שא"ו כמה לא קחשיב וכו' עיי"ש מש"כ עוד דזה נכלל בכלל ערבות דאבותיהם, ורואה אני שנעלם ממנו לרגע דברי התוס' קדושין שהבאתי בפניו ודברי רש"י ז"ל ותוס' נדה שם הנסמן שם בגליון תוס' קדו' דתירוצו לגבי קטן תלי' בהוכחתם לגבי גר יעו"ש וקצרתי ועי' בפמג"ד בפתי' כוללת:

לענין מש"כ בד' קכ"ו ע"א ע"ד שטת מהר"ם מלוב' ז"ל באם נבעלה לשד, והבאתי מהירושלמי שבת שם מצאתי כעת בברכ"י אהע"ז סי' ו' ס"ק י' דהביא ממהר"ם הנ"ל וא"כ אף ברצונה מותרת והביא סמך ההיא דירושלמי שבת פ"ק הל"ג הנ"ל, וכן מצאתי בעז"ה לאותו צדיק באור זרוע הגדול הלכות בע"ק סי' קכ"ד בזה"ל אבל עם הרוחות אין בהם משום לא תנאף וכו' מכאן אמרו הבא על הרוחות אין עליו כלום וכו' אבל הרוחות אין הוא זנות ועוד ממעשה שאירע לאותו חסיד שנזדמן לו שידה וכו' אא"כ נצטער אותו חסיד עד מאד עד שנזדמן לו אליהו ז"ל ואמר לו מה אתה מציר הגיד לו כל הענין שאירע לו אמר לו פטור אתה שידה היתה ונתקררה דעתו ואילו היה חייב לא היה אליהו ז"ל נראה לו וכו' אלא אתה למד שאינו זנות ופטור את"ד:

השמטה מלעיל במה שכתבתי על דיבור התוס' ד"ה כמאן כר"ש וכו' והמתבאר מדבריהם כי בז' עממין לא הותרה יפ"ת כיון שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה יע"ש, ועם זה איני מבין במה שהקשו התוס' בשבת דף כ"ד ע"א ד"ה מידי הרהור מי יצאנו וא"ת והא אפילו יפ"ת הותרה להם וי"ל דמ"מ שייך בה איסור כדאמרינן וחשקת בה ולא בחברתה עכ"ל, וכן הקשו ותירצו בתוס' על התורה פ' מטות והיינו דוקא בב"ר ואשה אחת אבל שתים ואפילו אחת מב"ר ואילך אסורה ואפילו בהרהור עכ"ל, דלמה צריכין לזה הא י"ל כיון שמלחמת מדין דאמר השם צרור את המדינים והכיתם אותם דוגמת מלחמת ז' עממים, וא"כ אף שהם סברו דלא הוי מלחמת מצוה והחיו כל נקבה, מ"מ לבסוף איגלאי מילתא דויקצוף משה על פקודי החיל הן החי' כל נקבה, וא"כ בוודאי לא הותר בהם יפ"ת כל שראוי לביאה וס"ה שא"ר היו ט"ו אלף וא"כ שפיר שייך לומר דמידי הרהור לא יצאו ואין כאן היתר יפ"ת כלל ויל"ע בזה, וכשהצעתי ד"ז לפני ת"ח אחד, הראה לי אח"כ שבש"ח על פרש"י שבתורה עמד על כל זה וז"ל על רש"י ד"ה ורומז וכו' וא"ת והלא הותר להם יפ"ת וי"ל דלא הותר להם אלא לאחר ז' שנים שכבשו וז' שנים שחלקו וכן משמע בירושלמי דסוף מסכת ע"א מצאתי ול"נ הא דהותר להם יפ"ת דוקא במלחמת הרשות אבל מלחמה זו היתה דומה למלחמת חובה של לא תחיה כל נשמה וישראל לא ידעו זה מתחלה וכו' וא"כ באיסור היה להם הרהור הלב של בנות מדין עכ"ל בשם קצור מזרחי' והתימה שנעלם ממנו דיבורי התוס' שבסוטה דידן ושבמס' שבת הנ"ל בעיקר הקושיאן יע"ש ועוד יש להעיר בענין זה אלא שכדאי לקצר בזה.

גם מה שהקשו התוס' ל"ה ע"ב דתימה האיך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה וכו' יע"ש מצאתי כעת בילקוט פ' מסעי רמז תשפ"ז בפסוק לא תורישו את יושבי הארץ דאיתא בזה"ל, אמר הב"ה לישראל אני אמרתי כי החרם תחרימו ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה החיה וגומ' הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים של שכים בעיניכם ושל צנינים בצדיכם לפיכך צ"ל דברי ירמיהו בן חלקיהו עכ"ל הילקוט בשם פסיקתא, ואף שאיני מבין פשט הפשוט בדבריהם הטהורים, ואין לי שום מפורש על הילקוט, מ"מ שמעינן מינה דזה שהחי' לרחב הזונה היה כנגד רצון השם ב"ה וגם צ"ל דלא ס"ל להפסיקתא זו דאינסוב ליהושע וצ"ע ובירור בזה לעת הפנאי אי"ה ודרך אגב ראיתי בס' פתח האוהל שהביא בשם הכלי יקר על יהושע שהקשה קושית התוס' מעצמו ותירץ כן עיי"ש ועיין גם בילקוט שמואל:

כן במה ששייך לדף ל"ב בהא דאמרו ניכסיף וניזול, מצאתי כעת בשו"ת מחנה חיים ח"ג חאור"ח סי' א' במה שמפלפל בזה עם חכ"א המתארו בתאר גאון וצדיק שהקשה בהא דקאמר שאין לפרסם החוטאים שהרי לא חילק הכתוב וכו', דהא כ"ז הוא דוקא בבהמה אבל בעולת העוף חילק הכתוב דזה למעלה וזה למטה גם בבהמה עצמה יש חילוק דבשחיטה לא חילק הכתוב מקום אבל בזריקה חילק הכתוב מקום דחטאת בהמה למעלה וכו' עכ"ל והמחבר השיב לו שם בדברים דחוקים וא"א לי כלל להבין האיך העלימו עין כרגע דהגמרא בעצמה הקשה כן והא איכא דמים וכו' ומשני התם כהן הוא דידע ליה יע"ש והמחבר מפלפל בדברי התי' ד"ה איהו קא מכסיף יע"ש, עוד הקשה שם במגילה דאמר דניחא להו דליהוי כפרה יע"ש כ"כ בפנים בזה ועיין שם עוד על התיו"ט מגילה גבי דוד עם ב"ש עיי"ש. – ומש"כ שם בפנים להסביר דברי הגמ' עיין תיו"ט פ"ג דמדות דכתב דמטעם א"א לצמצם הרחיבו את רוחב חוט הסקירא יע"ש, וכמדומה שזה לא לפי המסקנא דגמ' ברכות:

למש"כ בפ' מי שקינא על דברי הירושלמי דחמותה שאמרה שנטמאת ואח"כ בא ע"א יע"ש עיין היטב בשו"ת נחלת יהושע סי' י"ד בביאור ארוך על הירושלמי הלז, וכן יעיין שם בסי' כ"ו במה שנוגע לדף כ"ה, ולפסק הרמב"ם שמקנא לה משני בנ"א כאחת יעש"ה, ומ"מ אני לך, גם עיי"ש דרוש י"ג שהרגיש בדברי הגמ' שם דחלק פשיטותא מי זבני שהמהרש"א נדחק בזה, ומשום שבאמת לא היה יכול למכור חלק בכורה רק מדין סילוק הוא וכיון שנסתלק מחלק בכורה ע"כ החלקים שווים א"ש:

ראיתי באור זרוע הגדול הל' ק"ש סי' ח' די"א מלאך הוא אכתריאל (שראה אותו ר' ישמעאל כ"ג בקה"ק כברכות ז' ע"א) וליתא להאי פירושא דאמר ביומא מעשה בשמעון הצדיק וכו' ופריך עלה בירושלמי וכו' אמר לון מאן לימא לן דהוא בר אינש אומר אני כבוד הקב"ה היה אלמא דאין מלה"ש נכנסין לפנים בשטת עבודת כה"ג עכ"ל, וילע"ק מהא דמשני כאן בדף ל"ג ואב"א גבריאל הוה וכו', ואי דשמע רק מרחיק אבל לא בא לשם, א"כ גם שם בברכות י"ל כן וא"ל בזה, ואגב ראיתי להגבורת ארי ביומא דף נ"ג דהקשה היכי התפלל הכה"ג דלא יהי' שנה שחונה דהוא לשון ארמית וכן לא יעדי דעביד שולטן הא אין מלאכי השרת נזקק' לו וכו', ותי' אחד הוא שכה"ג עבור הציבור הוי כציבור ועוד שבמקדש שהשכינה שורה אפי' יחיד יכול להתפלל בלשון ארמית כמו גבי חולה שהשכינה אצלו את"ד ושניהם כאחד טובים, אלא דלפי תירוץ הגמ' דילן דגבריאל הוי, אפשר דביוכ"פ גבריאל הוא הממונה על תפלת כה"ג והוא מבין בארמית וקצרתי, שו"ר בתוספי הרא"ש בהגהה שם שהביא מה שהק' הרב בתי כהונה בשם המש"ל ז"ל דהא בי עשרה שכינתא שריא והוי כמו אצל חולה עיי"ש מה שתי', ולענ"ד חד טעמא דאל כביר לא ימאס משום דשכינתא שריא ועי' פר"ד:

בהא דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד, דפרש"י שחלק להם המקום כבוד להראות שמלכותו שלמה עכ"ל ומלכות ב"ד היא נצחית שמזרעו יהי' המלך המשיח המקוה בב"א ויפה הסביר במהרש"א דהענין הוא כי המשכן והמקדש הוא כסא ד' כדכתיב אוה למושב לו ולמלכות ב"ד קרי הכתוב כסא ד' כמ"ש בד"ה וישב שלמה על כסא ה' את"ד, ויבורר הדבר ביות' כשנדע גדולת מלכותו ויקר תפאר' למעלה כמבואר באור זרוע הגדול הל' תפלה סי' ק"ו דדוד המלך יוצאין כנגדו שבעה ברקים ורוגשים כל אופנים ושרפים ואוצרות ברד וענני כבוד ומזלות וכוכבים ומלאכי השרת ולוהטי זבול אומרים למנצח מזמור לדוד וקול רעש גדול בא מג"ע ואומר ימלוך ד' וכו' ואז דוד בא וכל מלכי ב"ד אחריו וכל אחד כתרו בראשו וכתרו של דוד מובהק ומשונה מכל כתרים וזיוו הולך מסוף העולם ועד סופו וכשעולה לבה"מ הגדול שברקיע הוכן לו כסא של אש שהוא ד' מאות פרסה גובהו וכו' וכיון שבא דוד יושב על כסא שמוכן לו כנגד אותו הכסא של אש לקונו וכל מלכי ב"ד יושבין לפניו וכו' וזכה לכל הכבוד באותו עולם ש"מ שהיה צדיק וקדוש ומופלא וכו' עכ"ל הא"ז ומעתה לא יפלא בעינינו שהותר הישיבה לדוד ולמלכותו:

במה שרמזתי בשם איזה גאונים לפרש המשנה דמגילה והוא נושא כפיו דמאי רבותא הוא א אלא לומר לנו שהוא מוציא הרבים י"ח, עיין בט"א מגילה שם שכתב דנפ"מ היכי דאשתייר בי עשרה דמקצתן עולין ומקצתן עונים אמן דהמפטיר בנביא הוא אחד מן העו' דוקא ולא מן העו' אמן עכ"ל, ואגב ראיתי להעיר עוד ראיה מזה דאי ס"ד דמהני בנש"כ שומע כעונה, מדוע אמרינן דחיפני ובישני לא ישאו את כפיהם מפני שקורין לאלפין עיינין הא שפיר יוכלו לעלות ולישא כפיהם, אלא שישתקו וי"ח בשומע כעונה מפי אחר, ואם הכוונה הוא דוקא שלא ישאו כפיה' להוציא שאר הכהנים י"ח א"ש אך א"כ ישאר שם קושית הט"א על פרש"י דפירש משום שהיו אומרים יאר יער וכו' לשון קללה, ת"ל משום שפוגמין ברכתן וכו' עיי"ש ותירץ דגבי בר"כ אי לאו טעמא דמהפכין הברכה וכו' היו נ"כ דל"ד למוציא הרבים אלא למוציא את עצמו אבל כיון דאיכא היפך ברכה לקללה לא ישא את כפיו יע"ש וא"א דהמשנה מיירי ג"כ דוקא לצאת הרבים י"ח א"כ יקשה כנ"ל ויל"ע בראיה זו אי"ה:

בקרית ספר הל' תפלה מבואר שבגבולין כל אלו הפוסלין בנש"כ הוא רק דרבנן ואמירת וקריאת הכהנים הוא דאורייתא וכן מה שהחזן מקרא להם מלה במלה של יברכך היא ג"כ דאורייתא יע"ש, ועיין בשו"ת המבי"ט שלו סי' ס"ד שג"כ מצדד בזה ומסיק דמפרש"י משמע דהוי דאורי' ולא קאי אלא על הגדולים אבל לא על קטן שעמו ולדין זה רמז המג"א סי' קכ"ח ס"ק י"ג ומ"מ אני לך, – במה שהבאתי לעיל לימוד הירוש' דק"ש מדברת בם ראיתי בהגהות הרד"ל דהעיר מפסוק זה שיהי' בלה"ק עיי"ש ונעלם ממנו הירושלמי הזה:

למש"כ בדף קמ"ב ע"א בעובד מיראה דהוי במדת הגבורה יע"ש מצאתי דאתי לידי משמע על שעתא חדא ספר יד דוד זינצהיים על סדר מועד ושם במס' ברכות דף כ' מצאתי כה"ג שכתבתי שמביא בשם חתנו ז"ל ומתבאר מדבריו דצדיקים העובדים מיראה הם במדת גבורה וכו' וכשעובד מאהבה הוא במדת החסד לפי שע"י אהבתו הוא מושך מידת האהבה מלמעלה אליו כידוע לי"ח שמן תתאין מעוררין החסד וכו' יע"ש.

עוד מצאתי שם במס' שבת דף י"ד ברש"י ד"ה האוכל וכו' שכתב המהרש"א דלא גזרינן באוכל שלישי דילמא ישתה משקה קודש ופסל ליה וע"ז תירץ דליכא שום שתיה של קודש וע"ז העיר הי"ד דבאמת יש משקה קידש דמפורש במשנה פ"י דזבחים דמתנדבין שמן ושיריו נאכלין וכמש"פ הרמב"ם וכו' ובע"כ צ"ל דלהא לא חיישינן שיאכל מ"ט דיתן משקה קודש לתוך פיו כיון שאין שירי המנחות נאכלין אלא בעזרה לא שכיח כלל שיביא לשם אוכלין טמאים יע"ש והמנחת קנאות שהעיר כל זה לעיל דף ל', לא ראה ביד דוד הנ"ל, עוד מצאתי שם בי"ד במגילה ד"ט בתוס' ד"ה בשלמא וכו' שהביא מש"כ המאירי דספר שאינו שלם מטמא את הידים והביא ראיה מן הירושל' דמגילת סוטה היה מטמא את הידים אם לא היתה עומדת להמחק ומה שתמה עליו החק"ל דהלא משנה מפורשת היא ועיי"ש איזה חילוקים, עוד ראיתי שם בסוכה דף ו' בגמרא ד"ה מר סבר וכו' מזכיר קושית הלמודי ד' על המל"מ מגמרא דסוטה ט"ז הלכה עוקבת מקרא שהזכרתי בחדושי בפנים, והוא השיב די"ל דהתם הלכה עוקבת לדבר אחר ממש אבל הכא לענין אכילה לאו ד"א הוא אלא שריבה בשעור שאמרה תורה ולכן לא קחשיב וכו' את"ד יע"ש ויש קצת סעייתא לדבריו מדאמרינן ביומא (ד"פ) שמא יעמוד ב"ד וירבה בשיעורין יע"ש וי"ל.

למש"כ בדף י"ד ע"ד הערת המ"ק דהא עניים מתביישין וכו' וכהערת התוס' יו"ט פ"ג דביכורים מ"ח עיי"ש, עיין שם ביד דוד למס' מו"ק דף כ"ז ע"ב ד"ה והי' עניים מתביישין וכו' ונ"ל דבמקדש לא שייך זה כי אין גבהות לפני המקום וכו' והתורה בעצמה התקינה בדל עיפות ובד"ד לעשירי' האיפה ולא חששה לבושה של עניים וכו' עיי"ש, – אגב ראיתי שם בפסחים דף צ"א בתוס' ד"ה ר"ש וכו' שהקשה חתני ז"ל דמאי קושיא דילמא ר"י סבר מקרא נדרש לפניו ולאחריו וא"כ שפיר י"ל דהאי באחר נדרש למטה ולמעלה אבל ר"ש סבר וכו' יע"ש אישתמיט מיניה הגמרא (דר"ה ד"ט) שהביאו התוס' לעיל ל"ג ע"ב דר"י סבר מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו עייש"ה ועיי"ש עוד בי"ד שהעיר דבסוטה דט"ו אמרינן דגם ר"ש אית ליה הך דרשה דחלקם לא תאפה חמץ חלקם ובזבחים ס"ל מקרא נדרש לאח' ולא לפניו עיי"ש ואכמלב"ז – ועיין יומא דף ה' ע"ב ומש"כ בגבורת ארי שם דר"ש ס"ל כר"י דקריאה מעכב וככה אפי' דיבור מעכב עי"ש, במש"כ בד' קל"ח ע"ב בהא דטורנוסרופס הרשע בשה חוט השני סי' כ"ב מלאתי כעת כן בספר זהב שיבה למהר"ש אלגאזי ז"ל בלקוטיו לסוטה ושם כתב ג"כ כדברי ת"ל והם פשוטים, ועיין שם קצת חדושים בהלכה ואגדה דמס' זו, לסוטה דף ו' בדברי רב עמרם עיין פלפול ארוך מה שנוגע לדעת הרמב"ם והמ"ל בענין בדיקת המים, בספר משנת דרע"א הזקן, ולא נפניתי לעיין שם כי ראיתיו רק על רגע, וכן עוד שם לדף ח' בענין אין משקין שתי סוטות כאחת ועל דברת המג"א סי' קמ"ז עיי"ש היטב לדף כ"ט על הקושיא שכתבתי שיש לחלק בין ס' לאו לספק כרת עיין בס' מפלגי ראובן בחדושי סוטה דף כ"ט ועיי"ש עוד בענין ס"ס, ולדף ל"ד על מה שאמרו מפני מה תקנו תפלה בלחש ועל דברת המהרש"א עיי"ש בס' הנ"ל מש"כ בזה ומ"מ אני לך, לענין חק תוכות מצאתי במחנה חיים ח"ג סי' ע"ד דדעתו דהוי מחיקה ומבדיל שם באם כוון לקדש הויה בפעולת ח"ת ואח"ז בא למחוק עיבר, אבל אם נתהוה ח"ת בפעולת שגורר ומוחק או בשגגה אז אין בו איסור מחיקה כלל עיי"ש ומציין לעיין בח"ס יור"ד סי' רס"ז וגם מעורר שם אי בששנים ביחד יעשו המחיקה דז"י וז"י ועשו ביחד יהי' פטורים או זה דוקא בשבת מטעם מלאכת מחשבת ולא בשאר עבירות כגון הנהגה בכלאים או במחיקה בקודש עכ"ל, והנה על דבר עצם החקירה אי פטור דשנים שעשאוה הוא דוקא בשבת, קדמו בזה גדולי המחברים עיין בבא"י סי' י"ד בשם הפ"י שבת צ"ג דבכל איסורין חייב ועיי"ש בענף ז' ובענף ט' שם מביא דברי הס' מקור חיים סי' תס"ו יע"ש, ועיין באמרי בינה דיני שבת, ובשו"ת שביתת יו"ט למהרי"ט אלגזי זצ"ל סי' נ"ט כתב בפשיטות דלאו דוקא לענין שבת דה"ה לכל הכריתות יע"ש הרבה הערות שם שנעלמו מהבא"י הנ"ל (נדפס בשנת תקנ"ד) אמנם לענין ההערה גבי מחיקה חידוש הוא שלא העיר ממחיקת מגילת סוטה דא"כ לימחקי ע"י שנים שלא יעברו על מחיקת שמו יתברך, וכמו שהערותי כבר כה"ג לענין כהן קטן שמסתפק המנ"ח במ"ע שס"ה, ויעיון לענין חק תוכות בתוס' סנהדרין כ"א ע"ב ד"ה כתב ליבונאה וכו' ול"נ דאין זה כתב דהוי חק תוכות וחק יריכות דאמרינן בגיטין דאין כתב וכי היכי דגבי גט אינו כתב גבי ס"ת נמי אינו כשר וכו' עיי"ש ודו"ק:

במש"כ בהא דיהודה שנקרא כולו על שמו של הויה ב"ה, אינה ד' כעת לידי ספר שו"ת חינוך בית יהודה הישן סי' קל"ט בשמות גיטין שם ביהודה שנכתב יהודא יע"ש ומסיים שם בסוף התשובה וז"כ הגמ' יהודא שקדש ש"ש בפרהסיא וכו' דלפי פשוטו קשה הא לאה קראתו יהודה וכו' אכן לדרכינו ניחא דלפי טעם לאה קשה דה"ל לקרותו אודה או הודאה ולמה קראת אותו יהודא להוסיף יוד בראש ולהחליף ה' בא' א"י לרמז על שם הויה וק"ל ובנימן צ"ל בחד יוד יע"ש:

בדף קל"ד ע"א במה שנדפס עיין תוס' ורש"י כריתות י"ז ע"ב דבנודע שהיא חלב דפטור מקרבן דמזיד הוא ע"כ נפל טעות הדפוס גדול וצ"ל עיין תוס' כריתות י"ז ע"א ד"ה ספק אכל וכו' ביודע שהוא ספק חלב היכי מייתי קרבן וכו' עיי"ש, והח"ס ששכחתי אז, החזיר לי המקום אבידתי כי נזכרתי שהוא בחחו"מ סי' כ"ט שכתב לפי שנלע"ד דמי שאכל חתיכה ס' חלב וס' שומן אין חילוק בין ידע שהיה בו ספק ואכלו ובין טעה וסבור שהוא וודאי שומן לעולם מייתי אשם תלוי אע"פ שהזיד לאכול סד"א וכו' יע"ש והדברי' תמוהים מאד מכח דברי התוס' הנ"ל וכן משמע ברש"י שם וכן מבואר בהרבה מקומות ואכמ"ל בד"פ זה, גם המחנה חיים נזדמן לי עוד הפעם והוא בח"ג על אהע"ז בהשמ' שבסוף הספר סי' ג' אות א' עיי"ש מה שנדחק ליישב:

לענין ארוסה אי מותרת לילך פרועה ראש, עיין בשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז בסי' שם הראיה מסוטה דלמה צריך קרא דארוסה אינו שותה יע"ש, וכן עיין בס' יד אליהו מקאליש מזה, והארכתי בזה בכת"י ואינו כדאי לפרסמו, ע"כ קצרתי ועיין בספר שו"ת אבן הראשה:

מש"כ בדף קל"ט ע"ב בשם הפנים מאירות, ח"א סי' ל"ט עיי"ש מצאתי דוגמא כזאת בפרש"י דברים והוא מהספרי שם, בפסוק אשר נשבע ד' לאבותינו שאין ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב ומה ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב כדי אברהם בעצמו כדי יצחק בעצמו כדי יעקב בעצמו וכו' עיי"ש וברש"י שם:

על הגמרא סוטה י"א ותיראן המילדות וכו' פרש"י שם וקושית המהרש"א בח"א שם עיין תירוץ הגאון בדורו רבינו אברהם ברודא ז"ל שנדפס בס' קול יהודא, (לקוטי חדושי גאונים).

ועל דף כ"ו על קושית התוס' דלימא ר"י לנפשיה יסתרו כל יולדות וכו' עיין תירוץ שם והוא כתי' הצל"ח בברכות ויד המלך שהזכרתי בפנים, – ועל דף ל"ד באגדה וישובו מתור הארץ וכו' הביא מה שהק' הרא"ם על פרש"י בחומש דאמר והם הלכו ורחבה אלא שקיצר להם הקב"ה והקשה הרא"ם דא"נ הלכו רק ארכו לחוד נמי הוי קשה דהא כתיב וישובו וצריכין פ' ימים עיי"ש תירוץ גאון אחד ז"ל ולפי שנשאלתי בזה וישבתי באופן פשוט אחר ע"כ הראתי מקום לזה.

ושם במס' ידים פ"ד על המשנה דיהודא גר העמוני במה שהקשה התוס' יו"ט שם בהויכוח שעבר בבי ר"ג ור"י, שגם אני אמרתי בזה בדף יע"ש באורך העיר שם המחבר לתרץ עפ"י גמרא דיבמות ע"ח, וכי יהודא הגר היה ולד מגר עמוני שאביו בא על מצרית שניה דאמו היתה מצרית שניה ואע"ג דקיי"ל בכ"ד דשדינן בתר אביו, אמנם גבי מצרית גזה"כ שילכו אחר אם וכו' יעוש"ה.

לדף ל"א, דאמר ר"מ ור"י ור"י ור"א כולהו ס"ל דאין שני עושה שלישי בחולין, איין ביד מלאכי כללי השין אות תרכ"א שהקשה האיך קיי"ל בכולי תלמודא דאין שני עושה שלישי בחולין וכן פסק הרמב"ם הא הוי שיטה ואין הלכה כשיטה יע"ש מה שמסיק בזה.

לענין עוברת ע"ד וביאור בשמעתתא בדף כ"ה בביאור עמק ומקיף עיין בשו"ת הר"י הלוי אחי הט"ז חאהע"ז סי' ל"ט עייש"ה:

למש"כ בדף קנ"א ע"ב שו"ר בעין יעקב ישן ושמה כתוב בזה"ל ויתום כפשוטו שהממזר חולק עם יתמי האב ואלמנה כה"ג ועוד דמיונות רבים כנ"ל עכ"ל וא"י מבטן מי יצא הגהה זו שם, וע"כ על משפט גר ל"ל כמש"כ דהלא זהו משפט יתום, וא"כ קשה באמת כנ"ל ואפשר דדעתו דאם אין לגר שום בנים והוא מוחזק בנכסים א"צ להחזיר, אבל צ"ע ואפשר עוד דכוונתו בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דהמחזיר רוח חכמים נוחה הימנו עיין קדושין י"ז שם ובתוס' שם ד"ה כאן וכו' ואין להאריך עוד, ועיין ברכ"י אהע"ז וחו"מ לענין דיין גר שלידתו בקדושה ואי"ל.

הא דכתבו התוס' בדף ל"ד ע"ב ד"ה כתנייתן וכו' חמשים אמה כרוחב הירדן וכו', המקור הוא בספרי ואתחנן דמשה רבינו אמר לפני המקום רבש"ע כל עצמי אינו משוך מאר"י אלא הירדן הזה מלא חבל של נ' אמה וכו' עיי"ש שו"ר בהגהת הרד"ל בשם המדרש:

בדין של בר"כ דצריך שיהא בעמידה וכתב המג"א דהציבור רשאין לישב רק שיהי' פנים כנ"פ ועפ"ז ראיתי קצת דעבדי הכי ואף שמסופקני אם ידעין דברי המג"א, מ"מ אני לא מחיתי בהן, אבל כעת ראיתי במ"ב שהביא שהמנהג שהכל עומדין וכן משמע במאירי סוטה ומגילה, וכן משמע באשכול וכו' יע"ש, ולי השפל נראה ג"כ הכי מכח דברי הטור שם שהביא הירושלמי בזה"ל בקול רם בקולו של רם מלמד שהקב"ה משתף קולו עמהם עיי"ש בב"י וב"ח, וא"כ בוודאי צריכין לעמוד מפני כבוד השכינה דאתיא, אכן עפ"י מאי דאיתא במדרש רבה פ' וירא פ' מ"ח פסוק ו' יש לדחות זה עיי"ש, ומאירי סוטה שרמז המ"ב בוודאי כוונתו להא דכתב המאירי בד"ה כל וכו' ומכאן נהגו ברוב מקומות להיות הכל עומדים בשעה זו שהרי במקום נ"כ היא עיי"ש.

בהא דאמרינן בפ"ק דסוטה שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ובשבת פ' במה בהמה תניא אף משה ואהרן בחטאם מתו וכו' משמע בהדיא שלא מלאו שנותיהם, עיין על זה בשו"ת הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תשפ"ב בארוכה, ועיין בספרי פ' שופטים מי האיש הירא וכו' וברש"י ורא"ם וש"ח שם אי אין מיתה בלא חטא, ועוד בשו"ת הרדב"ז ז"ל הנ"ל סי' תתכ"ד:

ברש"י בד"ה שנא' וכו' בפרשת המלך את משנה התו' הזאת אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה ע"כ דברי רש"י צריכין לביאו' (אח"כ מצאתי בתויו"ט שהרגי' על דברי רש"י ז"ל בזה ומסיים בדרך אחר דלמד מענינו הוא שמשה אמ' ליהוש' תקרא וגו' ויהוש' מלך היה עכ"ל והוא ע"ד שכתבתי בשם הקרית ספר), והוא דבספרי שם מבואר בשם אחרים אומרים אין קורין ביום וכו' ובפסיקתא זוטרתי המכונה לקח טוב מבואר ביותר וז"ל רבותינו אומרים שני ספרים היה כותב אחרים אומרים משנה התורה כותב שכן אין קורין ביום הקהל אלא משנה התורה עד כאן והוא משום דהמלך קרא זה ביום הקהל וקרא זה מספרו זה השני שהיה כותב בו רק משנה התורה, ומובן ביותר דברי רש"י ז"ל שהמל' קורא בו ביום הקהל.

והנה במשנה אינו מפורש כיצד ומנלן שבלה"ק, עיין בתוס' יו"ט שהרגיש בכאן ולעיל גבי ברכת כה"ג עיי"ש וכאן העתיק דברי הכ"מ שכתב בחיבורו פ"ג מהלכות חגיגה וז"ל הקריאה והברכות בלה"ק שנאמר תקרא את התורה הזאת כלשונה אע"פ שיש שם לועזות ע"כ (ומה שמסיים שם התוס' יו"ט דלכך קרי לה כאן פרשת המלך ולא כן בשל כה"ג לפי שפרשת המלך מצוה מה"ת שנאמר תקרא וגו' אבל קריאת כ"ג ביוה"כ אינה אלא תקנה ומנהג אנכה"ג עכ"ל, הוא תמוה מאד דכבר הבאתי דזה הוי מדאורייתא וכמו שהוכיח הגב"א מהירושלמי ורש"י דיומא שם וצ"ע) וכדומה שמזה יהי' סתירה למש"כ הט"א בחגיגה דף ב, בד"ה לענין ראיה וכו' מי שהוא לועז ואינו מבין בלה"ק הא וודאי דפטיר מהקהל דהקהל אינו נאמר לא בלה"ק כדתנן וכו' יע"ש והרמב"ם מסיים ואע"פ שיש שם לועזות, ונשים למה באו לשמע אף דאיכא כמה נשי דלאו לישנא גמירי ובפרט בימי בית שני בימי אגריפיס ועיין בקי"א שם בשם הרש"ש דפליג ע"ז ועיין רש"ש מגילה שם ודבריו יש לדחות אך לדינ' צ"ע וקצר'.

במה שהבאתי כ"פ דברי הס' חרדים ודברי הח"ס דהמצוה על ישראל להתברך מיד הכהנים, מוסבר ביותר מש"כ הט"א במגילה דף כ"ג בד"ה ואין נושאין את כפיהן וכי' ואע"ג דכל הני מילי וכו' ל"ד לנש"כ דבהני כל העשר' שייכין לה' מצוה וחיי' בהן וכשנעשה ב"י יד"ח משא"כ נש"כ בי' דלאו אכהנים העושין מצוה קאי שיהי' י' דהא כהן אחד נמי נש"כ כדאמר ולאחד אינו קורא אלא כהן (בוודאי כתב זה על פה ועלה על זכרוני הגאוני לשון הירושלמי שהביאו התוס' בשם רב נחמן דס"ל כך דלא' קורא כהן ולשנים כהנים אבל בגמ' דידן ליתא הכי אלא לא' אינו קורא כהן כלל עיי"ש) אלמא כהן אחד נמי נש"כ והאי דבעי י' היינו שיהי' הציבור של עשרה ומ"מ כה"ג נמי דבר שבקדושה בעשרה חשיבי כיון דהמתברכין שם מצות נש"כ נתקיים ע"י עשרה הוי, והוא דהישראלים נמי ישנו בחיוב זה לקבל הברכות וכולם בחיוב אחד הם זה לברך וזה לקבל הברכות ודו"ק:

במש"כ בדף קנ"ד בשם המבי"ט ז"ל שוב השגתי להביט בפנים המבי"ט שכן משמע שם שכ' ובטעם זה מתיישב בר"כ שמברכין כולם ביחד שאם היה א' מהם מברך והשאר עונים אמן היה קרוב לטעות בהתחלות יברכך אבל עתה שכולם מברכים מיד אומרים יברכך בלי טעות וכו' משמע שיברכך צריכים כולם לענות, דאי אמרת שדי בשמיעה א"כ אין טעם זה מספיק, דהלא הא' שמברך יאמר ג"כ יבר' להוציאם יד"ח ובשתיקה לא שייך טעו', גם משמ' שם שבספי' העומר היו יכולי' לצאת י"ח בשמי' ולענות אמן אלא משום שהיה קרוב לטעות ולכך נהגו לברך כל אחד ולספור מיד ובזה לא יטעה כיון שאינו ניתן דעתו למה שאומר חבירו אלא למה שאומר הוא וכו' את"ד וחידוש הוא שאינו מביאו המג"א בסי' תפ"ט ס"ב, באשר שמעתתיה דמבי"ט בפומ' כולהו זימני.

ושם במבי"ט סי' קי"ז אמר ובר"כ היה מן הראוי שיברך כהן אחד ויענו שאר הכהנים עם ישראלים אמן ויברכו יברכך, אלא שנראה שכיון שמצוה אינו תלו' בעצמם אלא באחרים והם המתברכים תקנו שכל א' יברך לברך את עמו ישראל וכו' ויברכו את ישראל כדי שתחול ברכתם בברכה שברכו עכ"ל ודבריו אלה צריכין פירושו אך ש"מ שיברכך צריך כ"א לברך, אחרי שכתבתי כ"ז קניתי ספר אחד בשמו משאת יעקב מהרב הגאון רא"ל פרילוקער זצ"ל (נדפס בשנת תרנ"א) ושם בחידושי ברכות דף נ"ג בגמ' דגדול העונה אמן וכו' מסתפק שם מעצמו אי בנ"כ ומקרא ביכורים מהני שומע כעונה ובסו"ד כתב רק מסברא דלא מהני משום דגבי ביכורים כתוב בקול רם וכן בנ"כ ולכך מסתברא שאין יוצאין בשמיעה את"ד, וכבר שמענו וענינו בדבר זה עיין היטב בכל הערות שהבאתי ושם בלקוטי סוטה כתב על דברי התוס' דף י' ע"ב ד"ה נוח, דאין צריך למסור נפשו על הלבנת פ"ח ברבים עיי"ש, וכבר נתבררו הדברים:

מה שכתבתי גבי מלך כיון שאינו מחיוב בדבר אסור לו ליבם, אח"ז ראיתי בקרן אורה ונהניתי לאורו כי כוונתי בעזר השם ב"ה לדעתו שכתב להעיר כזה וכתב בעצמו שאין זה מוכ' עיי"ש היטב וכן לענין אלמנותו של מלך כתב דאינה חולצת מפני שא"ר ליבום דאין נושאין אלמנותו משמע דאחיו הדיוט עבר עליה משום אשת אח ואכ"מ בזה וכהמנ"ח שם, וסברתי לחלק בין הכא לחליצה מבוארת בחידושי הר"ן ז"ל שם בסנהדרין וכן כתב שם בספר בנין שלמה להראב"ד דפ"פ ז"ל לענין אי צריך דוקא מלך לפרשת הקהל שכתבתי בזה מצאתי גם במנ"ח מ' תרי"ב בזה ועיין בסמ"ג מ' ר"ל:

לדף ל"ז ע"א על התו"ס ד"ה מאי על בסמוך וכו' נשמט מלציין לשו"ת החכם צבי סי' קס"ח לענין על בסמוך כמדומה אישתמיט ליה דברי התוס' דנן – לדף ל"ה ע"ב ששניהם לד"ע נתכוונו וכו' לעשות צרכיו נכנס וכו' נשמט גם זה דהוא דלא כהאמוראי דאמרי בזבחים קי"ח ע"ב ר"א אמר אמר קרא בן פרת וכו' עיין שלא רצתה לזון ולהנות וכו' ריב"ח וכו' יע"ש וי"ל, ועיין לעיל מזה ואמר ר' אבוהו אל תהי קורא עלי עין אלא עולי עין ריב"ח אמר מהכא וכו' ודו"ק וקצרתי.

לענין דין נט"י לנש"כ עיין בשו"ת שבו"י ח"ג סי' ב' שפסק דסגי בכל מילי דמנקי ושוה לק"ש דא"צ מים דוקא והביא ראיה מדברי התוס' דל"ט ע"א ד"ה כל כהן וכו' עיי"ש שהזכיר הב"ש ומהר"י הלוי סי' ל"ט עיי"ש, ועל התוס' ד"ה כל כהן, עיין הגהות וחידושי הש"ס למהר"י ברלין ז"ל.

על דף מ"א ברש"י אין עו"ה ליוכ"פ נשמט מלציין למש"כ בזה הגאון הנ"ל בספרו חידושי הש"ס למס' סו' עיי"ש – לענ' בנין של עץ בעזרה, יש לפר' כוונת הספרי פ' שופטים דראב"י אומר מנין שאין עושין אכסדרה וכו' ת"ל כל עץ וכו' אשר תעשה לך לרבות במה ע"כ והיינו לא מבעי אכסדרה שהיא קבועה לדורות אלא בימה שהיא לשעתה ג"כ אסור ודו"ק:

לדף ל"ה ע"א מפני מה נענש דוד וכו' ואיהו אתיו בעגלתא ע"כ וכו', עיין במו"ק דף כ"ה ע"א חכם כבודו במטה ראשונה וכו' ופרש"י שם יע"ש ובח"א מהרש"א שם והגהות הרנ"ח שם במה שהיה טעות דוד שנשא הארון על העגלה עיי"ש, ובספר משאת יעקב הנ"ל בסוף הספר בהשמטות כתב ג"כ טעם נכון שטעה דוד דסבר כיון דהעגלה הזאת שנעשה בה הנס הגדול בעת ששלחוה הפלשתים, ע"כ מותר לישא בה מחמת תוקף קדושתה כיון שנתקדש ע"י שם ד' עוד הקש' בספר הנ"ל מדוע לא חשיב במשנה בדברי' שבין איש לאשה בזה שאין נעשית עה"נ אם הדיחוה נשים ע"כ, וחשבתי לומר דהא דאין נעשית עה"נ ע"י נשים הוא לא משום החסרון דסוגי האישות גורם אלא משום דקיי"ל דאם הדיחוה יחיד לא מהני דאנשים כתיב ולא יחיד, וא"כ גבי נשים דקיי"ל אפילו מאה נשים כחד דמיין, א"כ תמיד אין כאן שנים ואנן בעינן דוקא שנים, אך מלבד די"ל זה מסברא, עוד אינו אמת דמשמע מלשון הברייתא סנהדרין קי"א ע"ב אין אנשים פחותין מב' ד"א אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים, וכו' עיי"ש מבואר הוא מצד ד"א ולא תלי זב"ז כלל, ועיין ספרי פ' שופטים כי ימצא בך איש או אשה וכו' עיי"ש.

בתוס' ל"ט ע"ב ד"ה במנחתא דתעניתא וכו' יעיי"ש יעיון בשו"ת הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' רל"ח ללשונות הרמב"ם שנשאל כיון דתפלה מה"ת וכו' ובר"כ ג"כ מה"ת וכו' מ"ש תפלת מנחה שחייבין להתפלל ולא חיישינן לשכרות ובר"כ אמרינן דאין נש"כ במנחה והשיב ולא שאני לך בין מצוה שהיא חובה למצוה שהיא רשות הלכך תפלה חובה על כל אדם לא היו יכולין לעקור אותה משום חששא דשכרות דהא קיי"ל דאם עבר והתפלל תפלתו תפלה אבל בר"כ אינה חובה שכ"ז שלא קראו להם כהנים אינם עוברים בעשה שנאמר אמור להם הלכך רשות הוא ולפיכך חששו משום דשכיח שכרות ונש"כ הוקשה לעבודה ותקנו שלא יקרא להם החזן ואין כאן מ"ע וברור הוא דאלת"ה היו עוקרים תפלת המנחה לגמרי וגבי נש"כ לא חיישינן להכי שהרי במקדש לא היו נש"כ אלא פעם אחת ביום אחר תמיד של שחר אבל במדינה היו מברכין אותה בכל תפלה חוץ ממנה מטעם שכרות ואסי' שתעקר נש"כ מן המנחה לית לן בה עכ"ל ולענ"ד היה מקום לדון ליישב, דגבי תפלה דזה דשכור אסור להתפלל הוא רק דרבנן, אבל בנש"כ דהוי דומיא דעבודה הוי מדאו' וצ"ל דס"ל דגה זה דשכור אינו עולה לדוכן בגבולין לא הוי רק דרבנן וכ"כ הפמג"ד, גם י"ל דאף לרמב"ם דתפלה דאורייתא הוא רק פעם אחת ביום אבל מנחה לכ"ע דרבנן עיין ברמב"ן ושאג"א, וגם אפילו לרמב"ם הנוסח לכ"ע דרבנן ודי אפילו בדברים אחדים וא"כ לא גזרו מחמת שכרות אבל בר"כ הנוסח שלה קבוע מדאורייתא אי בגבולין מה"ת הוא, עוד יש להעיר עליו, דלא נעקר תפלת המנחה לגמרי, דהרי יקיים מנחה בכל יומא דתעניתא ויל"ע:

למש"כ לעיל בענין יפ"ת שלא הותרה במלחמת מדין יפול נמי מה שראיתי בפנים יפות על התורה פ' תצא דהביא ראיה לפרש"י מסוגיא דיבמות דף ס"א דקאמר גיורת פחותה מג' כשרה לכהונה שנאמר החיו לכם והרי פנחס עמהם, ואמאי הרי יכול ליקח אותה ליפ"ת למ"ד דאפילו ביאה שניה מותרת לכהן ע"ש ולפמש"כ י"ל עדיין לפקפק בזה אי במלחמת מדין הותר יפ"ת ובפרט למ"ד בירושלמי דע"ז דלא הותרו ביפ"ת כל י"ד שנה ז' שכיבשו וז' שחילקו ועיין סמ"ג הל' מלכים מ' קכ"ב עיי"ש.

בדף כ' ע"ב ויקח משה את עצמות יוסף עמו, מה שהביאו מכאן ראיה לענין אי קברי צדיקים מטמאים ועיין בספר ש"ח, ראיתי כעת שהאריך הדיבור בזה בפנים יפית פ' חוקת ומביא מכאן עיי"ש.

במש"כ לעיל בענין ברכה שא"צ עיין יד דוד יומא דף ע' ד"ה משום ברכה וכו', ובאר שבע כאן באריכות שלא ראיתיו מקודם – לדברי הח"ס שכתבתי שכיון לדברי הרי"ף על העין יעקב ראיתי ביד דוד למגילה דף כ"ז שהביא כן בשם המאירי בשם יש מפרשים ומדחה זה דלא נראה דוודאי חייב לברך כל פעם אלא שהיה מוסיף ברכה יתירה ועיי"ש מש"כ הוא ז"ל לענין ברכה שלפניה גבי מלך עיין ביד דוד ביומא שם שכתב דרש"י אינו חולק על הרמב"ם והרא"ש עיי"ש, וכן מבואר בקרית ספר פ"ג מהל' חגיגה דמברך מקודם וכו' ושבע ברכות אלו מדרבנן והקריאה והברכות אלו של תורה בלשון הקדש וכו' עיי"ש:

לענין התמנות של אשה, יל"ע דבספרי פ' תצא אמרינן כי ינצו אנשים וכו' את אשה פרט לאשת שליח ב"ד עיי"ש ובילקוט ופירש בזית רענן כשהיא שליח ב"ד מותרת לבייש אותו, ועיין בפסיקתא זוטרתי ובביאור הרא"ם שם שלא ראה בזית רענן ועכ"פ יש להעיר האיך מותרת להיות שליח ב"ד הא מהירושלמי שהביאו התוס' דף מ"א ע"ב מרבינן גם שוטרי הרבים וסופרי הדיינין ומכין ברצועות ת"ל מקרב אחיך וכו' מן הברורין וכי', עי"ש וא"כ ממעטינן נמי אשה בכל משימות אלה וילע"ק, וצ"ל דבמקרה הוי ומקרה שאני כמו שהארכנו בקונטרס, במשנה דהקהל מפורש דהוה במוצאי יו"ט הראשון, והנה בפסיקתא זוטרתי הועתק יו"ט האחרון של חג בשמינית וכו' והוא בוודאי ט"ס דמוכח ופלא על המבאר שם שלא הרגיש לתקן מעוות זה, וכדאיתא שם גופא בפסיק' בפסוק בבוא כל ישראל עיי"ש ושם מסיים בדבר חדש דכתב רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד מלמד שמוסיפין מחול על הקודש והשמטה נוהגת עד חג הסוכות של שנה שמינית ע"כ, ועיין ר"ה דף ט' ע"א ובתוס' ד"ה ור' ישמעאל וכו' עיי"ש.

ובסמ"ג הל' קרבן חגיגה מ"ע ר"ל כתב תוקעין בחצוצרות בכל ירושלם כדי להקהיל את העם ביום ראשון מחוה"מ וכו' ומנין שזה שאמרה תורה תקרא את התורה שבמלך דבר הכתוב דבר זה מדברי נביאים למדנו שנאמר ביהושע וישלח המלך וכו' ויקרא באזניהם את כל דברי הברית הנמצא בית ד' עכ"ל ונעלם זה מהאחרונים שהבאתי, – ואגב ראיתי שם במ"ע דיפ"ת שמתרץ ההיא דתמר דהיתה מותרת לאמנון דשמא בא דוד על אם תמר בצנעה קודם המלחמה והוליד ממנה תמר כי קידם ב"ד של חשמונאי וכו' עיי"ש וצ"ע, וביותר היה י"ל דלפמש"כ הרמב"ם פי"ב מא"ב דין ה' דהבא על בת גר תושב אין הקנאים פוגעים בו, אבל מכין אותו מ"מ עכ"ל א"כ י"ל דאם תמר היתה בת ג"ת (וכמו שמתרצי התוס' יבמות כ"ג ע"א דחירם מלך צור ג"ת היה עיי"ש) ואפילו בפהרסיא לא הוי אלא מדרבנן ועדיין לא גזרו:

לענין נטיעת אילן בהר הבית נראה להעיר דאם רק דרבנן הוא בלא"ה אין נוטעין אילנות בירושלים, עיין ב"ק פ"ב ועיין כו"פ פ"ו באורך, ואפשר דכאן הוי רק גזירה והתם הוי עם אסמכתא דקרא וחמיר טפי ויל"ע.

לענין שום תשים עליך מלך ובסברת הח"ס והנו"ב שהבאתי ולע"ק בהא דראיתי בילקוט שופטים ס' תתקי"ב בשם הסיפרי דדרשינן שום תשים עליך מלך מת מנה אחר תחתיו עיי"ש במלבו"ם וצ"ע דפשיטא, וחפצתי לומר דהכונה באם מת מנה אחר תחתיו ולא בעינן כאן דיני מלכות כבראשונה וכמש"כ הח"ס ודו"ק אך דוחק מפולש הוא ויש לפרש עוד דהכוונה הוא דאף שאמר לקמן בילקוט דאם מת בנו עומד תחתיו וסד"א דעומד בלא מינו כלל, קמ"ל דמנה אחר תחתיו דבעי מינוי דאף דהוי כירושה מ"מ בעי מינוי וכדהכריח לה הח"ס ז"ל שם סימן י"ב עיי"ש, ועל מה שמחדש שם דבמינו של כתר תורה אינה בירושה לבניהם כלל עיי"ש ובסי' י"ג ילע"ק מילקוט פ' הנ"ל סי' תתקט"ו על הפסיק ונחלה לא יהי' לו אמר משל לאב ב"ד שהיה לו בנים הרבה והיו כולן עמי ארץ ובנו הגדול בן תורה כתב לכל או"א חלקו חוץ מבנו הגדול אמר לכל או"א נתת חלק ולי אין אתה כותב א"ל דייך תפוש את מקומי וכו' עיי"ש ויל"ק והרבה יש ללמוד מדברי המשל הזה ועיין במנ"ח מ"ע תצ"ז ובמנחת פיתים על אור"ח סי' נ"ג סכ"ה וקצרתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף