מנחה חריבה/סוטה/הוספות

מנחה חריבה סוטה הוספות [[מנחה חריבה/סוטה/הוספות|]]

במה שביארתי בדף קס"ב ע"א דכופין את הכהנים על מ"ע דבר"כ יע"ש אחר כותבי ראיתי בפסקי התוס' כאן אות מ"ז שכתבו בזה"ל „שני כהנים צריכין לברך בע"כ ולא ביחיד ע"כ” וכוונתו נעלמה, ומאין מקור מוצאו לדין זה, ולפי מה שביארתי א"ש דס"ל לפסק הלכה דעל יחיד אין עליו מ"ע כ"א מדרבנן וכמש"כ ר"ת במנחות, וא"כ בשנים מברכין בע"כ ולא ביחיד ומוכח זה משמעתין כמו שביארתי, וסעייתא גדולה מזה להפמג"ד ז"ל דכופין אותו ע"ז שיברך בע"כ וצ"ל עוד דפסקי תוס' כאן ס"ל כשיטת רש"י כתובות (פ"ו ע"א) דעל מצות דרבנן אין כופין, דהתוס' שם כתבו דאין נראה דאשכחן דכופין על מצות דרב' וכו' יעו"ש ובפ"ת שס פסקו דלא כרש"י עיי"ש וצ"ל ע"כ דס"ל דאפי' חיו' דרב' ליכ' ביחיד וע' פר"ח סי' קכ"ח וצ"ע:

במנ"ח בהשמטות מ' תקכ"ו הקשה להרמב"ם דחשיב ללאו דלא יפחוד במלחמה וכו' א"כ קשה בהא דאמר דף מ"ד מאן תנא להא דת"ר שמע קול קרנות והרתיע חוזר כמאן כר"ע ודלא כריה"ג ולשיטת הר"מ דהוא ל"ת גם לריה"ג חוזר דהא עושה עתה עבירה דעובר על לאו דלא תיראו ולא תחפזו וחוזר מעורכי המלחמה וצע"ג עכ"ל ולענ"ד פשוט דע"כ אינו עובר בלאו זה אלא בשהוא דואג ומפחד משום חייו וכדומה ולכך אינו לוחם בלב שלם שמעלה על לבו אשתו ובניו ומבהיל בעצמו לכך עובר בלא תעשה וכמו שיש ללמוד ד"ז מפשטות לשין הרמב"ם פ"ז ממלכים דין ט"ז עייש"ה אבל אם חזינן בטבעי החלושה שמים שותתין על ברכיו א"כ מאי יעשה וכי על זה אפשר להזהיר לא תירא ולא תחפזו? (ועיין מש"כ הראשונים בלאו דלא תחמוד) ועוד מבואר שם ברמב"ם דזה הוא דוקא אחר שיכנס בקשרי מלחמה ואז ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וכו' עיי"ש וז"פ, ולפ"ז אפשר נמי לפרש שם בגמרא דמסיק בהא אפי' ריה"ג מודה וכו', והוא משום דבזה עושה עבירה דירא וכו' אחר שנכנס בקשרי המלחמה וכקושית המנ"ח באמת ודו"ק וקצרתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף