עריכת הדף "
מיני תרגומא/שמות/כד
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==י== כתב הרמב"ן וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם וכו' ועל דרך האמת בעבור כי הזכיר במתן תורה וידבר אלהים והוא כאשר אמר הן הראנו וגו' את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש ביאר בכאן שראו אלהי ישראל ולא אמר כאשר יאמר בכל מקום ה' אלהי ישראל והזכיר בהם לומר שהשיגו הזקנים במראה הזאת יותר משאר העם שראו על הארץ את אשו הגדולה כי היה לעם במחיצת ענן וערפל ואונקלוס ירמוז לזה שתרגם וחזו יה יקר אלהא דישראל ולא תרגם ואיתגלי להון יקרא דה' כמנהגו במקומות אחרים עכ"ל. וז"ל תוס' בקדושין [[תוספות/קידושין/מט/א#המתרגם|דף מ"ט.]] ד"ה המתרגם וכו' ורבינו חננאל פירש המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי כגון ויראו את אלהי ישראל דמתרגם וחזו ית אלהי דישראל הרי זה בדאי דשכינה ממש לא ראו דכתיב כי לא יראני האדם וחי והמוסיף עליו דאמר וחזו ית מלאכא דאלהא הרי זה מחרף שתולה שבח המקום במלאך אלא הכי מתרגמינן וחזו ית יקרא דאלהא דישראל עכ"ל. המקדש ע"פ ראיה יראה נוסחת רבינו חננאל נשתנה קצת מנוסחא שלפנינו. אמנם בערוך ערך תרגם כתב בזה הלשון המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי פירוש כגון ויראו את אלהי ישראל וחזו אלהא דישראל הרי זה בדאי שאין הקב"ה נראה והמוסיף עליו דמתרגמו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל הרי זה מחרף ומגדף שעושה הכבוד מלאך אלא יתרגם וחזו ית יקר אלהא דישראל עכ"ל. הרי דנוסחת הערוך באונקלוס כמו דאית' לפנינו ממש וכבר בררתי בס"ד בחיבורי על הערוך (אשר קראתיו בשם הפלאה שבערכין) דדברי הערוך רובו ככולו הם הם דברי רבו ר"ח. ודע ביבמות [[בבלי/יבמות/מט/ב|דף מ"ט:]] אמר ליה משה רבך (ומה שדקדק לומר רבך עיין יבמות [[בבלי/יבמות/קה/ב|דף ק"ה:]] אבל מה שלא אמר הקב"ה אמר כי לא יראני וגו' אין כאן מקומו לדבר בו) אמר כי לא יראני האדם וחי ואם אמרת ואראה את ה' יושב על כסא וכו' אמר ישעי' ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה (ידענא ביה במנשה דלא מקבל תירוצא דטעמא דקראי אלא קטיל לי ואי אימא ליה ולא מקבל אישווייה מזיד בהריגתי דעכשיו הוא סבר להרגני בדין מוטב שאברח מפניו. רש"י) ואי אימא לישוויי' מזיד אמר שם וכו' וז"ל תוס' ד"ה לישוויי' מזיד פירש ר"ח שרצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלהי ישראל עכ"ל. הנה לכאורה קשה על מנשה (דלא ס"ל כפירוקו של הש"ס דכל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה ולפיכך לא קשיא קראי אהדדי דמה דכתי' כי לא יראני גבי משה כתיב ע"ש בסוגיא וע' בערוך ערך ספקלר תמצא נפלאות בענין זה) האיך מצא ידיו ורגליו בתורת משה עצמו דקשו תרי קראי אהדדי דהיינו קרא כי לא יראני וגו' וקרא ויראו את אלהי ישראל. ויתכן לומר דמנשה היה מתרגם ומוסיף עליו וחזו ית מלאכא ולפיכך היה ניחא תרי קראי האמורים בתורה ורק על ישעיה הקפיד דאמר ואראה את ה' יושב וגו' ובזה מובן מה שיש לדקדק לכאורה על פירוש ר"ח דלמה לא פירש בפשיטות שרצה להשיבו כל הנביאים נסתכלו וכו' וכתירוץ הש"ס אלא כוונת ר"ח אחרי שאמר ישעיה ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה ובכן שתיקה יפה מדיבור. ולמה הוסיף עוד "ואי "אימא "ליה "לישויי' "מזיד הא גם אם לא לישוויי' מזיד לא יפעול כלום את אומר לו אחרי דלא מקבל מיניה. אכן החלוקה השנייה "ואי "אימא "ליה היינו להביא ראיה מוכרחת מן התור' שכן האמת כל הנביאי' נסתכלו וכו' דאלת"ה קשיא קראי (כי לא יראני וגו' וקרא ויחזו את האלהים וגו') אהדדי. על זה אמר "לישוייה "מזיד כלומר דיהיה מנשה כופר לפרש כאונקלוס אלא יהיה מחרף ולתרגם וחזו ית מלאכא ונכון הדבר מעתה למאוד דבחלוקה הראשונה דהיינו שישיב למנשה בלתי ראיה אלא סתמא כל הנביאים וכו' אמר "ידענא "ביה "דלא "מקבל "מה "דאימא "ליה. ועל החלוקה השנייה דהיינו להחליט לו דכל הנביאים מכח ראיה ויחזו וגו' אמר "ואי "אימא "ליה "לישווייה "מזיד דהיינו שיהיה מחרף כדאמרן: שוב ראיתי במהרש"א בחידושי אגדות כתב בזה הלשון משה רבן וכו' הא דלא קשיא ליה בתורה גופה דכתיב ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו' י"ל (דראה צ"ל) דראו אחוריו כמפורש בקרא וראית את אחורי ופני לא יראו אבל ואראה את ה' יושב על כסא משמע ליה שראה הפנים ובתו' כתבו דלא לישווי' מזיד פירש ר"ח רצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלהי ישראל עכ"ל אבל לא יתיישב אמאי לא קשיא ליה למנשה מתורה גופה דקשיין אהדדי עכ"ל המהרש"א ז"ל. אבל לפמ"ש יתיישב היטב. ולפי תירוצו של המהרש"א ז"ל דראו אחוריו כמפורש וכו' צ"ע טובא דאם כן מה זה שאמרו בקדושין דף מ"ט. הנ"ל המתרגם פסיק כצורתו (כגון ויראו את אלהי ישראל דמתרגם וחזו ית אלהא דישראל) ה"ז בדאי דשכינה ממש לא ראו דכתיב כי לא יראני וכו' הא שפיר יכול לקיים שני המקראות על פי פירושו של המהרש"א. וצריך אני לומר דהמהרש"א לא כתב כך אלא על פי פירושו של רש"י בקידושין הנ"ל בזה הלשון המתרגם פסוק כצורתו שבא לחסר תוספת התרגום שלנו לומר לא אתרגם פסוק זה אלא כצורתו כגון לא תענה על ריב לא תסהיד על דינא הרי זה בדאי (ותוס' שם הוסיפו בלשון זה אלא הכי מתרגם לא תתמנע וכו') אבל וודאי לפירוש ר"ח בקידושין הנ"ל כגון ויראו את אלהי ישראל אי אפשר לומר כתירוצו של המהרש"א ואם כן אף בלא פירושו של ר"ח דהכא ביבמות שרצה להשיבו דבמשה וכו' הוה מצי להקשות אפירוש ר"ח דקדושין הנ"ל אמאי לא קשיא ליה למנשה מתורה גופה. ודע דהא דלא ניחא ליה למהרש"א להתיישב ולומר דבתור' גופה לא רצה מנשה לומר דקשיין אהדדי דס"ל כפי' האונקלוס וחזו ית יקרא וכו'. דאם כן גם על ישעיה לא הוי קשיא ליה דיש לומר דגם הוא חזי יקרא. וכמ"ש הערוך בזה הלשון הוה בעי למימר והלא אותן העומדים עם משה נאמר בהן ויראו את אלהי ישראל וכתיב כי לא יראני האדם וכו' אלא כבודו ראו גם אני כבודו ראיתי שיש כבוד למעל' מכבוד והכבוד שהוא ההוד שהוא קרוב לשכינה לא ראהו אדם וכו' ע"ש שהאריך בזה. ואם כן מנשה שמידן דיין לישעיה ע"כ לא ס"ל כאונקלוס וחזו יה יקרא דאם כן למה מידן דיין לישעיה דאף הוא יכול לומר כבודו ראיתי אלא בע"כ ס"ל למנשה כמחרף וחזו ית מלאכא וכדאמרן. וכל זה ר"ח לשיטתיה אבל רש"י לשיטתיה דפירש בחומש ויראו את אלהי ישראל נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחה התורה והמתין לנדב ואביהו עד יום חנוכת המשכן וכו'. וכתב עוד שם פסוק י"א ואל אצילי הם נדב ואביהו והזקנים לא שלח ידו מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד ע"ש הרי לפירושו ראו ממש (ולפיכך לא מצי רש"י לפרש בקדושין [[בבלי/קידושין/מט/א|דף מ"ט.]] המתרגם פסוק כצורתו וכו' כמו שפירש ר"ח. והשתא לא מצי מנשה להקשות בתורה גופה פסוק ויחזו את האלהים משום דהא מבואר בצידו שנתחייבו מיתה וא"כ גם לפי' רש"י אין תירוצו של מהרש"א מוכרח לומר ולחדש דראו אחוריו. וכמו שאמרתי דגם ר"ח ממאן הסברא זו לומר ויחזו את אחוריו דא"כ ה"ל לפרש. וחידוש הוא שהעלים הגאון מהרש"א מ"ש רש"י בחומש דבאמת נתחייבו מיתה ושוב לא קשה לק"מ. ובפי' רש"י בחומש אפשר לומר דלא פלוג על אונקלוס וחזו יקרא דאילו השכינה ממש כתיב כי לא יראני וכו' והיו מתים נדב ואביהו והזקנים מיד ולא היה ממתין להם אלא דחזו יקרא וזה לא זכה שום אדם רק משה אחר שמצא חן כמבואר בפסוקים בפ' כי תשא ולכך נתחייבו מיתה אלא שהמתין להם. ודע כי מסקנות הש"ס ביבמות כל הנביאים נסתכלו באספקלריא וכו' הן הנה דברי אונקלוס ית יקרא עיין בזה היטב דברי הערוך. ואתה הקורא אם בעל נפש אתה תסדר אלה הדברים על סדרן. ותמצא עניינים ברורין דבר דבר על אופנו כדאמרן. ומיניה ומיני תסתיים ויתקלס. להציב גבול בבירור דעת אונקלוס: {{ניווט כללי תחתון}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף