עריכת הדף "
מזרחי/שמות/כא
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == '''כמה כתובים נאמרו במיתת רוצחים ומה שבידי לפרש למה באו כולם אפרש.''' לא ידעתי למה ייחס הפירוש הזה לעצמו והוא מועתק מהמכילתא ומייתי לה בפרק אלו הן הנחנקין ולמה פתח ואמר שבא לפרש כל הכתובים שנאמרו במיתת הרוצחים ולא פירש מהם רק קרא דמכה איש ומת וקרא דאיש כי יכה כל נפש אדם. ושמא יש לומר שלא כוין בזה רק על הפירוש שפי' כל אחד במקומו ובאר פה שני המקראות ואחר זה קרא דוכי יזיד איש על רעהו: '''שומע אני בהכאה בלא מיתה.''' יש לתמוה היאך יעלה על הדעת שיהא נהרג בהכאה בלא מיתה והכתיב והכה איש את רעהו באבן או באגרוף ולא ימות כו' ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא ואף רש"י עצמו כתב שם ונקה המכה וכי תעלה על דעתך שיהרג זה שלא הרג וכתיב פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה ופי' רש"י פצע מכה המוציאה דם וחבורה מכה שהדם נצרר בה ואינו יוצא אלא שמאדים הבשר כנגדו ועוד אם הוא נהרג אפי' בהכאה בלא מיתה למה לי קרא דמכה אביו ואמו מות יומת השתא בהכאת חבירו חייב מיתה בהכאת אביו ואמו מיבעיא דאין סברא לומר דאצטריך קרא דמכה אביו ואמו לחייבו בחנק דאי מקרא דמכה איש ומת אינו אלא בסייף דבשלמא לרבי שמעון דאמר חנק חמור היינו דאצטריך קרא דמכה אביו ואמו להחמיר עליו אלא לרבנן דאמרי סייף חמור מאי איכא למימר השתא בהכאת חברו נדון בסייף בהכאת אביו ואמו לכ"ש וליכא למימר דהכאה בלא מיתה שהיה עולה על הדעת לחייב עליה מיתה מיירי בשהכהו בדבר שיש בו כדי להמית וההכאה שלא חייב עליה מיתה מיירי בשהכהו בדבר שאין בו כדי להמית והכאת אביו ואמו מיירי אפילו בשהכהו בדבר שאין בו כדי להמית דהא במכילתא שנינו באבן או באגרוף הקיש אגרוף לאבן מה אבן שיש בו כדי להמית אף אגרוף שיש בו כדי להמית וליכא למימר דהא דבעינן שיהא באבן ואגרוף כדי להמית אינו אלא לעניין שאם ימות ולא היה בו כדי להמית פטור דסוף סוף מהתם משמע דאפילו הכהו בדבר שיש בו כדי להמית ולא מת פטור ממיתה ואין בו אלא תשלומין ואם כן היאך יעלה על הדעת שיהא נהרג בהכאה שאין בה מיתה ושמא י"ל דאי לאו קרא דמכה איש ומת דמשמע דבלא מת פטור אף בשיש בו כדי להמית הוה מוקמינן היקשא דאבן ואגרוף מה אגרוף שאין בו בדי להמית אף אבן שאין בו כדי להמית או לדרשא אחרינא א"ק דבמכילתא קתני בהדיא במקום שומע אני בהכאה בלא מיתה שומע אני אפי' סטרו וסטירה אין בה כדי להמית וצ"ע. וא"ת מ"ש הכא דדריש הכי ולא דריש איפכא לומר לפי שנאמר מכה איש ומת שומע אני שאינו חייב אלא בהכאה של מיתה ת"ל ואיש כי יכה אפי' בהכאה בלא מיתה ומ"ש גבי כי ימצא איש גונב שדרש לפי שנאמר כי ימצא איש גונב נפש אין לי אלא איש שגנב נפש אשה או טומטום או אנדרוגינס שגנבו מניי' ת"ל וגונב איש ומכרו אחד איש ואחד אשה או טומטום או אנדרוגינוס ולא דריש איפכא לומר לפי שנאמר וגונב איש ומכרו שומע אני אפילו אשה טומטום ואנדרוגינס שגנבו תלמוד לומר כי ימצא איש שגנב איש שגנב ולא אשה וטומטום ואנדרוגינס שגנבו א"ת דגבי מכה איש ומת ליכא למדרש איפכא דא"כ ומת למה לי א"כ גבי כי ימצא איש גונב נפש נמי ליכא למדרש לפי שנאמר כי ימצא איש אין לי אלא איש שגנב נפש כו' דא"כ איש למה לי וכתב אחר זה לפי שנ' ומכה איש שומע אני אפי' קטן שהכה והרג יהא חייב ת"ל ואיש כי יכה ולא קטן שהכה וכה"ג צ"ל גבי וגונב איש ומכרו לפי שנאמר וגונב איש ומכרו שומע אני אפילו קטן שגנב יהא חייב ת"ל כי ימצא איש גוגב ולא קטן שגנב ולפיכך אמרו אשה או טומטום או אנדרוגינס מניין ולא אמרו אשה או קטן או טומטום או אנדרוגינס מנין ולמה לא אמרו גבי ואיש כי יכה לפי שנ' ואיש כי יכה שומע אני איש ולא קטן ת"ל ומכה איש אפי' קטן וכן גבי וגונב איש ומכרו למה לא אמרו לפי שנ' כי ימצא איש גונב שומע אני איש ולא קטן ת"ל וגונב איש אפי' קטן ושמא י"ל שכל אנו אינם אלא ע"פ קבלתם שהם קבלו שפי' ואיש כי יכה אינו אלא בהכאה שיש בה מיתה ופי' וגונב איש אף אשה וטומטום ואנדרוגינוס שגנבו ופי' ואיש כי יכה וכי ימצא איש גונב איש ולא קטן ודרשו המקראות על פי קבלתם וכן גבי כל נפש אדם קבלו שאינו אלא לרבות אשה וקטן אבל לא נפלים אע"פ שפי' כל נפש אף נפלים במשמע דאל"כ מ"ל למעט נפלים ולרבות קטנים אי משום דכתיב איש וצריך לקיים שניהם נמעט מאיש את הקטן ונרבה מכל נפש אשה וטומטום ואנדרוגינוס: '''ועוד אילו נאמר מכה איש שומע אני אפי' קטן שהכה והרג יהא חייב ת"ל ואיש כי יכה ולא קטן שהכה.''' במכילתא וכן דרשו גבי גונב לפי שנאמר וגונב איש שומע אני אף הקטן במשמע ת"ל כי ימצא איש גונב להוציא את הקטן וא"ת היכא אשכחן דענש הכתוב את הקטן אדאצטריך קרא למעוטיה דכה"ג פריך בריש פר' בן סורר ומשני אטו בן סורר ומורה על שם חטאו הוא נהרג אינו נהרג אלא על שם סופו וכיון דעל שם סופו נהרג ה"א אפי קטן נמי אבל הכא מאי איכא למימר אבל מהא דתניא בת"כ ואיש אשר ינאף פרט לקטן ומייתי לה רש"י ובפ' קדושין ל"ק דהתם לפטור את הנבעלת לקטן דפחות מבן ט' הוא דאתא ולא לפטור את הקטן וכן פי' אותו הסמ"ג בסימן ק"ג והכי משמע נמי מהא דתניא בת"כ גבי שפחה נחרפת ואיש כי ישכב פרט לקטן אי יכול שאני מוציא בן ט' שנים ויום אחד ת"ל ואיש ופי' רבים הלל פרט לקטן דאם בא על שפחה חרופה לא מחייבא איהי יכול שאני מוציא בן ט' שנים ויום אחד ת"ל ואיש לרבות בן ט' שנים ויום אחד דביאתו ביאה ומחייבא על ידו אע"ג דאיהו לא מחייב דאכתי לא אתא לכלל מצו' וצ"ע: '''ואיש כי יכה כל נפש אדם אפי' נפלים במשמע ת"ל מכה איש עד שיכה בן קיימא הראוי להיות איש.''' וא"ת הא בפ"ד מיתות אמרו משום ר' ישמעאל שבן נח נהרג אף על העוברים שבמעי אומן ומי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור דכה"ג פרכינן גבי כל מצוה שנאמר' לבני נח ונשנת בסיני לזה ולזה נאמרה וגבי בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה ובפר' השוחט גבי מילתיה דרב אחא בר יעקב דאמר אין מזמנין כותי על בני מעים וי"ל נהי דישראל פטור מהריגת נפלים מכל מקום לא שרי כמו שתרצו התוספות בפר' השוחט ומיפת תואר דלישראל שריא ולכותי אהורא ל"ק שכבר תרצו בפ"ד מיתות התם משום דלאו בני כבוש נינהו ופי' רש"י שלא נתנה ארץ ליכבש ולישראל לא הותרה אלא במלחמה ע"י כבוש ומפחות משוה פרוטה נמי דלישראל שרי ולכותי אסור ל"ק שכבר תרצו שם התם משום דלאו בני מחילה נינהו ופרש"י שאף ישראל נצטוו על הגזל אלא שפחות משוה פרוטה אינו נחשב גזל בעיניהם שרחמנים הם ומוחלין על דבר קל אבל בני נח אכזריי' הם וכותי ששבת או העוסק בתורה שחייב מיתה כדאיתא בפ"ד מיתות נמי ל"ק משום דבדבר שהוא מצוה לישראל לעשותו לא שייך ביה מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' ואע"ג דאמרי' התם אפילו שבת בשני בשבת חייב מיתה מ"מ לא. דמי הואיל ויש מצות שביתה לישראל כמו שתרצו התוספות בפר' השוחט וא"ת אי הכי בההיא דפ' גיד הגשה דפליגי בה ר' אליעזר וחכמים ור"מ אם נוהג אבר מן החי בטמאה ואמרו מחלוקת בישראל אבל בבני נח דברי הכל מוזהרין על הטמאה כטהור' בשלמא לרבנן דאמרי אינו נוהג אלא בבהמה חיה ועוף הטהורין איכא למימר אף על גב דאין ישראל מוזהרין על אבר מן החי דטמאין מ"מ אסורי להו משום טמאין ולא אשכחן דלישראל שרי ולכותי אסור אלא לרבי מאיר דאמר אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד הא איכא אבר מן החי דחיות ועופות טהורין דלישראל שרי ולכותי אסור וכי תימא דלא חיישינן כיון דסתם אבר מן החי אסור לישראל אם כן מאי פריך התם בפ"ד מיתות מגזל דפחות משוה פרוטה כבר הקשו התוספות זה ותרצו דמ"מ אסור אבר מן החי דידהו אסור משום דבעי שחיטה ואע"ג דכותי אסור במשהו בשר וגידים ועצם וישראל לא מתסר אלא בכזית בשר הא אמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה ולריש לקיש דאמר חצי שיעור מותר מן התורה דילמא לית ליה ההיא כללא דמי איכא מידי כו' אלא ס"ל כמ"ד אין מזמנין כותי על בני מעים ופרש"י משום ראה דהויא כמי שהוציאה מן הבהמה בעודה מפרכסת וכותי לאו בשחיטה תליא התר אכילה דידיה שלא הוזכרה שחיטה אצלו ואבר מן החי נאסר להן ואינו יוצא מידי אבר מן החי עד שתמות אבל לישראל יצתה מידי אבר מן החי ע"י שחיטתה אלמא לית ליה ההיא כללא דמי איכא מידי דלישראל שרי ולכותי אסור:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף