עריכת הדף "
מזרחי/בראשית/טז
" (פסקה)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == '''לקחתה בדברים. ''' ב"ר שאין לשון לקיחה בכל מקום נופלת אלא על הקנין ולא לקחה שרה עכשו לקנין כי כבר היתה קנויה לה מקוד' מאחר שהיתה שפחתה: '''מועד הקבוע לאשה. ''' ביבמות פרק הבא על יבמתו דאם לא כן מקץ עשר שנים למה לי אלא עכ"ל דלא אתא אלא למילף מיניה מועד הקבוע לאשה אבל לא מטעם דאל"כ למה לא נשא אותה קודם זה הזמן או אחריו דא"כ תן לי ערב ועוד נילף מיצחק דכתי' ביה ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם וכ"ת שאני יצחק דעקור הוה כדאמר רבי יצחק על אשתו לא נאמר אלא לנוכח אשתו מלמד ששניהן עקורים היו אברהם נמי עקור הוה כדאמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמים היו שנאמר הביטו אל אברהם וגו' עד ואל מקבת בור נוקרתם מלשון נקבו' ופירוש נוקרתם כמו קרתי ושתיתי וליכא למימר השתא נמי נילף מיצחק מיתורא דויצחק בן ס' שנה בלדת אותם דאל"כ למה לי דההוא מיבעי לי לכדר' חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא אר"י למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב ללמוד מהן שגדול ת"ת יותר מכבוד אב ואם כדאי' בשילהי פ"ק דמגיל': '''לשבח אברם מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ כו'. ''' דאל"כ לשבת אברם למה לי אי לאשמועינן דלא תימא משנשא שרה מאי נפקא מינה אבל לא מטעם דאל"כ הוה נסיב לה להגר בשני קמאי דח"ל דהא קודם בואן בארץ עקור הוה עד שבא לארץ כדכתיב לך לך והדר ואעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים והא דכתב רש"י בפ' הבא על יבמתו והא דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ שהיו שנים מרובות ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו דילמא משו' עון ח"ל הם עקורים אינו אלא לפי הקס"ד דאכתי לא שמיע להו דעקור הוה אבל בתר דשמיע להו צ"ל דמפיק לה מיתורא דקרא דלשבת אברם כי היכי דמפיק מיתורא דמקן עשר שנים למועד הקבוע לאשה: '''לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שיבא לארץ ישראל. ''' פי' כיון שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שיבא לארץ הנה קודם שיבא לארץ הוא בחזקת עקור ואינו עולה לו מן המנין אבל כשבא לארץ שנאמר לו ואעשך לגוי גדול ואינו בחזקת עקור עולה לו מן המנין. וא"ת א"כ הא דפריך בפ' הבא על יבמתו אי הכי אברה' נמי עקור הוה הוה ליה לשנויי הרי כבר בא לארץ ששם נאמר לו ואעשך לגוי גדול. י"ל אע"פ שנאמר לו ואעשך לגוי גדול משיבא לארץ לא נתרפא מהעקור עד סוף עשר שנים משבא לארץ שבא על הגר על פי הדבור כדכתיב לקול שרי ופרש"י לרוח הקדש שבה אלא כל אותן עשר שנים נמי עקור הוה אע"פ שכבר נתבשר ואינו עקור אלא לפי שעה ואפי' הכי גמרינן מיניה לשאר אינשי דעלמא מיתורא דקרא דאי לאו לדרשא למאי הלכתא אשמועינן קרא לשבת אברם בארץ וכיון דמיתורא דקרא הוא דילפינן לה אע"ג דאברהם עקור הוה גמרינן מיניה שאין ישיבת ח"ל עולה מן המנין וכן פרש"י לענין שהיית י' שני' דילפינן מאברהם אע"ג דעקור הוה דאי לאו לדרשא למאי הלכתא אשמועינן קרא מקץ י' שנים ומעתה מה שטען הרמב"ן ז"ל על רש"י ז"ל ואמר שהטעם הזה אינו יפה שישיבת ח"ל הלכה פסוקה היא שאינה עולה לשום אדם בעולם ומשנה ששנינו בה בכל אדם היא ואם היה מפני ההבטחה הזו לאברהם היתה עולה לשאר האנשים איננה טענה שהרי זה הטעם של רש"י ז"ל אינו אלא לאברהם לבדו אבל שאר אינשי דעלמא דלא ילפי מאברהם שהרי אברהם עקור הוה כל זמן ישיבתו בח"ל אלא מיתורא דקרא אנו למדין שאין ח"ל עולה להם מן המנין אף על פי שאינן עקורין דאם לא כן למאי הלכת' אשמועינן קרא לשבת אברם בארץ אבל התימ' מהרמב"ן ז"ל שטען שאם היה מפני ההבטח' הזו לאברהם היתה עולה לשאר האנשים למה לא טען מאברהם עצמו שכל עוד שלא בא על הגר שלא היה ראוי שתהיה ישיבת הארץ עולה לו שכשבא על הגר ע"פ הדבור בחזקת עקור הוה כדפרי' בגמרא אברהם נמי עקור הוה ואם ישיב שכבר תרצו בגמרא שהילפות' הזאת אינה אלא מיתורא דקרא זאת התשובה בעצמה תספיק גם לטענתו ז"ל ועוד אף את"ל שמדברי הרב משמע שלאברהם לבדו אינה עולה מפני ההבטח' אבל לשאר האנשים עולה כפי מה שהבין מדבריו עדיין אין טענה עליו שהרי גאוני עולם פסקו בהדיא שישיבת ח"ל עולה מן המניין חוץ מאברהם וגם מלשון הבריתא עצמה יש קצת ראיה מדקתני אינה עולה לו דמשמע לאברהם לבדו ומה שכת' רש"י ביבמות ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו דשמא משום עון ח"ל הם עקורים אינו אלא לפי הקס"ד שאברהם אבינו לא היה עקור ומשום הכי כתב נמי והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ שהיו שנים מרובות ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו דשמא משום עון ח"ל הם עקורים אבל לפי המסקנא דתסיק התם דאברהם אבינו עקור היה צ"ל דהאי דלא חשיב' ליה ישיבתם של ח"ל הוא מפני שלא נאמר לו עדיין ואעשך לגוי גדול עד שיבא לארץ והיה אז בחזקת עקור לגמרי משא"כ משבא לארץ שכבר נאמר לו ואעשך ואינו עקור לגמרי אלא לפי שעה מאחר שכבר נתבשר אף על פי שלא יצא מעקרו לגמרי עד שבא על הגר על פי הדבור אבל לשאר בני אדם שאינם בחזקת עקורי' עולה להם מן המניין וכן פסק הרמב"ם ורב אלפס והסמ"ג ז"ל והמרדכי בשם זקנו רבינו אב"ן ובשם רי"בש:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף