מדרש זוטא/איכה/נוסח ב/סימן יח

(לד) מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי (שה"ש ח' א'). לעתיד לבא יבוא הקב"ה לפייס ישראל, והם אומרים לפניו רבונו של עולם במה אנחם שלא עשית אפילו כבשר ודם, יוסף שהיה בשר ודם אף על פי שגמלוהו אחיו רעות, לא נקם מהם כשבאו אצלו כבש רחמיו עליהם, שנאמר ולא יכול יוסף להתאפק (בראשית מ"ה א'), ואתה לא כבשת רחמיך ממנו והנחת אומנתך שכתוב בך ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות ל"ד ו'). ועוד אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם כמת פעמים היתה גדולה אהבה ואחוה ושלום וריעות שהיתה לי עמך ויודעת אני כמה נסים עשית עמדי, ואף אני עשיתי עמך טובות הרבה, קדשתי שמך על אותם הנסים שעשית לי ואמרתי עליהם שירה על כל נס ונס, וקבלתי תורתך מה שלא עשו אומות העולם, וצפיתי שאכנס אני ואתה לגן עדן ותשמחני שם, שנאמר אנהגך אביאך אל בית אמי (שה"ש ח' ב'), כיון שנכנסתי לבית המקדש הבאת עלי צרים ואויבים וצחקו בי, שנאמר ראוה צרים שחקו על משבתיה (איכה א' ז'), ובמה אתנחם, אמר לה הקב"ה וכי לא צערתי עמך באותו הפרק, משל למה הדבר דומה למלך שבאו עליו אויבים והציתו אש בביתו, והיה יושב ובוכה, אמר המלך מה אעשה, אעמוד וארוצה 1) מביתי, שמא יאמרו העולם מפני שאין בי כח ברחתי, מה עשה ישב בביתו והיתה האש מגעת אצלו, נכנסו אוהביו אצלו אמרו לו אדוננו המלך מפני מה אתה יושב והאור בביתך, כך בשעה שנכנסו אויבים להיכל והציתו את האור, היה הקב"ה יושב ודומם, אמר מה אעשה, נכנסו המלאכים אצלו אמרו לפניו רבונו של עולם האור דולק בביתך קום צא מביתך, שנאמר הרימה פעמיך למשואות נצח כל הרע אויב בקודש (תהלים ע"ד ג'), באותה שעה חוזרים ומתכנסין כל הנביאים והולכים אצל ירושלם לנחמה, אמר להם הקב"ה למי אתם צריכים לנחם תחלה לי או לה. למי שמתו בניו למי מנחמים, וכי לא לאב, לא כל שכן שאני צריך להתנחם תחלה, אלא אף על פי כן לכו ופיסוה. מיד מתקבצים כלם והולכים לירושלים, כיון שרואה אותם אומרת להם לתנחומין שלכם אינני צריכה על צרות שעברו על בני, מיד חוזרים להקב"ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אינה מקבלת תנחומין ממנו, והקב"ה אומר להם אלך אני בעצמי ואפיסנה, לפי שעברתי לה על הדין, כתוב בתורה לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך (דברים ט"ו י"ט), ובישראל כתיב בני בכורי ישראל (שמות ד' כ"ב), ואמרתי להם הביאו [את] צואריכם בעול מלך בבל (ירמיה כ"ז י"ב), כתיב בתורתי לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא י"ט י"ז), ואני שנאתיה, לכך אני ראוי לפייסה, מיד הלך הקב"ה לפייסה, ואמר לה כעס זה למה, אמרה לו רבונו של עולם ולא אכעוס שהגליתני לבין אומות העולם, וקללתני קללות רעות ונהפכו פני כשולי קדירה, ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול והקדוש. אמר לה כנגד זכות שעשית לי כך יש לך חובה, למה כעסתי עליך לפי שעברת על תורתי, בתורתי כתיב כבד את אביך ואת אמך (שמות כ' י"ב), ואת כתבת אב ואם הקלו בך (יחזקאל כ"ב ז'), כתבתי שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט' ו'), ואתה כתבת אנשי רכיל היו בך [למען שפך דם] (יחזקאל כ"ב ט'), כתיב לא תרצח לא תנאף לא תגנוב (שמות כ' י"ג), ואתה כתבת אלה וכחש רצוח וגנוב ונאוף (הושע ד' ב'), אמרה לפניו רבונו של עולם כיון שהגליתני לבין אומות העולם בדין הוא שלא אשמור מצותיך, ואעפ"כ קיימתי מצותיך. אמר לה בתי הגיע זמנך ליגאל, מיד אומרת איני מתנחמת עד שתראה לי נקמה מאותם רשעים שצערוני וחרפו את שמך הגדול, אמר לה הקב"ה חייך אני מביא אותם ונפרע לפניך מהם עד שאוכלים את בשרם, שנאמר והאכלתי את מוניך את בשרם וכעסיס דמם ישכרון וידעו כל בשר כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב (ישעיה מ"ט כ"ו). (לה) כתיב כי מאסו את תורת ה' (שם ה' כ"ד). זו תורה שבכתב, ואת אמרת קדוש ישראל נאצו (שם) זו תורה שבעל פה.

1) בילקוט הנוסחא וארוצה בביתי מפני שלא יאמרו שאין בי כח ברח וישב במקומו והיה האור כו'.

הערות ותקונים

(לד) מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי, לע"ל יבא הקב"ה. איכה זוטא אות כ"ג ומובא בילקוט אות ע"ה והשמיט המסדר א' המעתיק את המאמרים מאות כ' כ"א וכ"ב והתחיל מן המאמר מאות כ"ג. (לה) כתיב כי מאסו. פה חסרה ההתחלה ונמצאה לנכון באיכה זוטא אות כ"ד ובילקוט אות ע"ו ויש להשלים פה המאמר ע"פ המקומות הנ"ל.